נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	י"ג תשרי - יום הילולת כ"ק אדמו"ר מהר"ש
	לא לנטוש!
	הנהגה של עושר והתרחבות על-פי צרכי הדור
	מיהודי נתבעות תנועות הפוכות
	ציורים בבתי-כנסת
	חג הסוכות
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

ציורים בבתי-כנסת עלולים לגרום למתפללים בלבול בכוונת התפילה * ביאור במכתב תשובה של הרבי משנת תשט"ו בעניין זה * לימוד זכות ויישוב מנהג בתי-כנסת שבהם יש ציורי בעלי-חיים וכו' * רשימה מהוראות שניתנו לרבו של כפר חב"ד בעת 'יחידות' * וציור מעיל ספר-התורה שהתווה הרבי

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

ציורי קודש – וחסרונם

כך התבטא הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת מטות-מסעי תשמ"ג (התוועדויות תשמ"ג כרך ד, עמ' 1836):

פעם היה נהוג לצייר על-גבי העמוד "דע לפני מי אתה עומד", וכן ציור של מנורה בת שבעה קנים, שבתוכה פסוקי "למנצח בנגינות", עם עניני שמות וכו', ומעולם היה הדבר מוקשה אצלי – כי: כאשר יהודי (ועל-אחת-כמה-וכמה "שליח-ציבור") מתפלל להקב"ה, עליו להיות מונח בפירוש התיבות שמתפלל, ובכוונה הכללית ד"לפני מי אתה עומד", ואם-כן, הציור של מנורה שבתוכה פסוקי "למנצח בנגינות", וכיוצא-בזה – הרי זה מבלבל אותו מכוונת התפלה!

הוסיף ואמר:

ולהעיר, שגם בבית-הכנסת שבו התפלל כ"ק מו"ח אדמו"ר – לא היו על-גבי העמוד ציורים כיוצא-בזה, ועל כל פנים – הכוונה ד"דע לפני מי אתה עומד", היא בוודאי עניין עיקרי בכללות עבודת התפלה...

שנים רבות קודם כן, במענה לשאלה, כותב הרבי בי"ב כסלו תשט"ו (לקוטי שיחות כרך יד עמ' 233; 'אגרות קודש' כרך יו"ד עמ' קלו-קלז):

בהנוגע לעשות ציורים על העמוד וכן כתובות שונות [=כיתובים שונים]. לדעתי חשש בדבר בלבול כוונת המתפלל והיסח הדעת בתפילה בה עומד, שלא תמיד מתאמת להכתוב על העמוד והתיבה.

כוונת הרבי ככל הנראה לנוהג בקהילות רבות לכתוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" או "דע לפני מי אתה עומד" – אף שאכן "בבתי כנסת חסידיים ה'דע לפני מי אתה עומד' אינו רשום על העמוד אלא חקוק במוח ובלב" (ליקוטי דיבורים חלק ד' עמ' תשצ, וראה בארוכה 'ספר השיחות תש"ג' עמ' 124).

וממשיך שם הרבי:

והא דבכמה בתי כנסיות אין נזהרים בזה, יש לומר טעמם מפני הרגילות בהכתב וציורים, אין חוששים שיגרום להיסח הדעת מפני הרגילות בהם.

ואולי התכוון הרבי ליישב כאן בעקיפין גם את הנוהג שהיה קיים בליובאוויטש, כפי שמתארו כ"ק אדמו"ר הריי"צ ב'לקוטי דיבורים' – את חג הפסח תרנ"א:

"העמוד מכוסה במפה קטנה אדומה מרוקמת משי, מעשי ידי כבוד אמי הרבנית [שטערנא שרה] תי' [אשת אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע] מצויירת בכותל מערבי באמצע, ובאמצע פינותיו קבר רחל אמנו, קבר שמואל הנביא, קברי מלכי בית דוד וקברו של רשב"י נ"ע"...

הסבר זה יש לו יסוד – כפי שכותב הרבי בהמשך:

והוא על-דרך המבואר בנוגע לנשיאת כפיים ד"אם דש בעירו שאני".

אבל הרבי עצמו סבור שעדיף ללא ציורים; ודעתו היא כנראה מעין (אבל לא ממש) מה שכתב בעל ערוך השולחן בסימן צ' סכ"ח: ובכלל נכון לבטל כל הציורים של חיות ועופות כו'. וכך ממשיך הרבי וכותב:

בכל זאת לדעתי הוא תירוץ כל שהוא [=קלוש], כיון שמתחלפים היורדים לפני התיבה ובהם גם כאלו שאין מתפללים אפילו בבית הכנסת זה ולא ראו הציורים אפילו באקראי, וצריך עיון [ממה שכתבו] נושאי-כליו [השולחן-ערוך] אורח-חיים סימן צ סעיף כ"ג.

הדגשנו כי דעתו של הרבי היא רק מעין ערוך השולחן, כי בעל ערוך השולחן מעדיף קיר חלק לגמרי, והרבי הסכים אף לקיר עם רקע, כפרחים, גלי הים וכדומה (ראה להלן ביחידות הרב אשכנזי).

לעורר לעבודת ה'

כשיצא הרבי בקריאה להשתמש בציורים ותמונות של בעלי חיים טהורים וכו' בלבד בחוברות ועיתונים – היה זה אור לכ"ף במרחשוון ה'תשד"מ – הגיה הרבי לאחר-מכן את השיחה (לקוטי שיחות כרך כה עמ' 309 ואילך; התוועדויות תשד"מ כרך א' עמ' 487), ובהערה שם התייחס הרבי לנוהג בבתי הכנסת:

ומה שמצינו בכמה וכמה בתי כנסיות ציורי פני אריה ופני שור על הפרוכת של הארון-קודש ועל המעיל וכתר דספר תורה – הרי הכוונה בזה, כפשוט, להזכיר על-דבר הכרח התפילה ועבודת האדם לה' באופן דגבור כארי כו' – כהתחלת וריש טור ושולחן ערוך ודאדמו"ר הזקן (מהדורה בתרא) אורח-חיים (ממשנה סוף-פרק-ה דאבות). ואולי יש-לומר על דרך המרכבה שבה פני אריה ופני נשר.. ובנוגע הציורים דחיות טמאות על כמה מהדגלים דהשבטים (במדבר רבה פרשה ב' פיסקא ז') – מבואר שם, שכל ציור היה קשור עם תכונת השבט, ומוכרח לשבט זה דוקא ציור דחי מסויים (נחש וכיוצא בזה).

בשולי-הגליון שם הרחיב והבהיר הרבי את הדברים וגם התייחס לפן ההלכתי של ציורי אריות והצבתם בבתי-כנסת:

וראה בית יוסף לטור יורה-דעה סימן קמא דיבור-המתחיל וכתב, ודחה שם דעת האוסרים לצייר צורת אריה וכו', בבית הכנסת. ומסיים שם שכל הפוסקים מתירים לעשות כן "אפילו לכתחילה" וראה שאלות ותשובות אבקת רוכל (להבית יוסף) סימן סו.

וכיון שיש חילוק דיעות בזה – לכן כתיב בפנים רק "אולי יש-לומר על-דרך המרכבה כו'", כי לסברא הא' שבפנים ההערה (להזכיר על-דבר הכרח התפלה כו') כל העושים ושיעשו כן מטעם זה, הרי זה מותר לכולי עלמא, כי: הצורה מצד עצמה אינה שלימה וכו' והכוונה הרי היא למשנה אבות – רצויה ונכונה שהרי זה הוראה בעבודת השם (תפלה ותורה) שצריך להשתדל בזה וכו'...

ולהעיר שכמה וכמה אישים היה בחותם (וכיוצא בזה) שלהם צורת אריה.

ציור שאינו מבלבל בלבד!

בנושא זה מתאים להביא את תוכן דברי הרבי ב'יחידות' להרה"ג הרב מרדכי-שמואל אשכנזי ז"ל, רב ומרא דאתרא כפר חב"ד:

שאלה: בכיפת בית הכנסת "בית מנחם" (בכפר חב"ד) ישנם ציורים של נשר עפ"י מה שכתוב בתחילת שולחן-ערוך "הוי עז כנמר וקל כנשר כו'", והגבאים מבקשים להוסיף ציורים של השבטים מסביב ולשלב תוך הציורים בעלי-חיים המתאימים לכל שבט (כמפורש בתורה ובחז"ל). האם נכון לעשות כן?

מענה: אינני רוצה להתערב (ולשנות) במנהגים, שמא יאמרו שזה (שינוי מ)מנהג המקום וכו' – ברם, אם אין בכפר חב"ד מנהג קדום, ואם לעצתי ישמעו (אם יש לי דעה בכפר חב"ד) לא יעשו את ציורי השבטים כפי שהם תכננו לעשות, למרות שעל-פי שולחן ערוך יש היתרים לכך כשזה למעלה מקומת איש (ראה מגן אברהם ס"צ סקל"ז), אבל לשם מה זה נדרש? זה מבלבל התפילה!

שאלה: כוונת הגבאים היתה לעשות זאת – ציורי השבטים הנ"ל – בצדדים וכו'.

מענה: מה שייך צדדים בבית הכנסת – מערב מזרח צפון ודרום – אצל האחד הצד הזה הוא מזרח ואצל השני הוא מערב.

היה מי שסיפר שבדרום-אמריקה מצאו בית כנסת עתיק מקדמת דנא שעל רצפתו נכתבו המילים "עז כנמר" "רץ כצבי" וכו', ומכאן רצה להוכיח שכן עשו ציורים.

אמנם: א) אינה ברורה דיה נכונותה של עובדה זו, ב)  ואפילו אם תמצי לומר שכן – איני יודע איזה "מר בר רב אשי" בנה את בית הכנסת.

[וכדי שיהיה זה "מקום נאה"] אפשר לעשות דברים יפים ועדינים עם פרחים וכיוצא-בזה, למשל, כפי שהורדוס עשה את בית המקדש כגלי-ים (ראה בבא בתרא ד, א וברש"י שם).

ובקשר לשאלה במה שכבר עשו בתקרת בית הכנסת אם למחוק – הנה מה שעשו עשו, אך להבא יש להימנע מכיוצא-בזה.

[בתחילת דבריו התבטא הרבי: "עס וועט ווערן אַ טומעל אַז ליובאוויטש איז אַרויס מיט אַ נייעם מנהג" (תיווצר "סערה" שליובאוויטש יצאה במנהג 'חדש') = של עשיית ציורים וכו'].

הערת הכותב: הדעות בכל הנ"ל נאספו בספר פסקי תשובות (אה"ק תשס"ז) ח"א ע' תשיב-תשטו. וש"נ. ועוד.

[תוכן היחידות התפרסם בשעתו בראיון של הגרמ"ש ל'כפר חב"ד' ומשם ב'מורשה' גיליון 258 (כ"ז בסיוון תש"ע) עמ' 18; נדפס ב'התקשרות' גיליון תתקמט והיה למראה עיני הגרמ"ש, שהוסיף ותיקן פרטים].

ציור הלוחות

בספר 'מאוצר המלך' כרך ב' עמ' 90 נדפס צילום כתב-יד-קודשו של הרבי – הוראות לכיתוב על מעיל הספר-תורה של ילדי-ישראל, וכך כתב הרבי:

ציור על המענטעלע [=מעיל]

הן על הלבנה [=בה משתמשים בחודש תשרי]

הן על דתכלת [=בה משתמשים כל ימות השנה]

הרבי צייר את הלוחות וכן רשם את המדות של רוחב כל לוח:

(ג' טפחים)                       (ג"ט)

אנכי

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

מהצד כתב לאורך הלוחות:

(6 טפחים)

תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב

כ[ל] ז[ה] באם אפשר ברוחב הלוחות לא יותר

[=כלומר שהפסוק "תורה ציווה גו'" לא יצא מחוץ לרוחב ב' הלוחות].

ועוד כתב הרבי:

[=לחרוט] על כ[ל] א[חד] וא[חד] מהע[צי] ח[יים] הכתוב עץ.. בה תורה ציוה...יעקב.