חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:39 זריחה: 6:28 כ' באלול התשע"ט, 20/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"באהבתה תשגה תמיד" – על לימוד התורה
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
פרשת במדבר | לדחות את הקליפות
אין כל סיבה לפחד
הארון היקר ביותר, בכיסוי הירוד ביותר
דרישה לצאת מהגלות מיד!
"באהבתה תשגה תמיד" – על לימוד התורה
ארבע מידות בתלמידים
נפקא מינה מה קורה ב'וול סטריט'
הלכות ומנהגי חב"ד

כשהרבי התריע על לימוד כמות מצומצמת ב"זמן" – עונת לימודים בישיבות * על לימוד בהעמקה – כתוצאה מדרישת תלמידים * מדוע ניתנה תורה לאוכלי המן (בלבד) – משמעות אקטואלית לימינו * הגדרת הרבי ל"לימוד בעיון" הלכה למעשה * על ביטול תורה באיכות * כיצד גם 'בעל–בית' יכול להיות "תורתו אומנותו" * על מאמרי חז"ל שלא הגיעו לידינו * שלל התייחסויות מרתקות והוראות של הרבי בקשר למצוות לימוד התורה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

היה זה בעת ביקור הרבנים הראשיים בארץ–הקודש הרה"ג ר' אברהם שפירא והרה"ג ר' מרדכי אליהו זצ"ל בחורף תשד"מ (בצל החכמה עמ' 226) העיר הרבי אודות החסרון בכמות הלימוד, שאין לומדים אלא מספר מצומצם של דפים בלבד ל"זמן" [=עונת לימודים של מחצית השנה] או לשנה – זהו מצב מבהיל ! בעוד הגמרא מציינת כבר באותן דורות ש"הכל צריכין למרי חטיא" [הכל צריכין לבעל החיטין ; קרי בקיאות וידיעת הענינים] הנה אף–על–פי–כן דווקא בשנים הכי אחרונות מסתפקים בלימוד מספר מצומצם של דפים בלבד, וכפתגם הידוע "מבקיעים שערה ושוכחים אודות הראש" !

באותה הזדמנות ציין הרבי בצער כי בכלל נהיה בישיבות סדר של "וישן מפני חדש תוציאו" היינו שלומדים דברים חדשים על חשבון הדברים הישנים אותם פסקו מללמוד ואמר כי צריכים לתקן זאת.

כשהרבנים הראשיים הגיבו כי כיום מתחילים כבר לחזור לסדר הלימוד הישן כלימוד מהרש"א, מהר"ם שיף וכיוצא-בזה הגיב הרבי: הלוואי שיהיה כן, ובאופן ד"אחישנה" !

לשוחח בלימוד בהסברה ובהגיון (העמקה)

בעת בקורו של האדמו"ר מבעלזא ד' אדר תשמ"א אמר הרבי ('בצל החכמה' עמ' 122 ; מהדורה מעודכנת תשס"ט עמ' יא):

"בשנים האחרונות נוצר מצב שישיבות רבות הולכות ומשנות את סדר הלימוד שהי' נהוג בהם, מהשיטה שנהגה בפולין [פלפול בלי העמקה, או בקיאות בלי העמקה] – ללימוד של העמקה, וברובם לפחות שיעור אחד הנמסר בעמקות...

"הדבר נבע מכך שהתלמידים בעצמם דרשו זאת, שכן כאשר הם נפגשים עם בחורים מישיבות אחרות ומשוחחים עמם בלימוד הם רוצים שהדבר יתנהל בהדדיות כו' ויוכלו לפלפל ולהתווכח בסגנון שבו רגילים עמיתיהם בישיבות השונות (לא להראות רק בקיאות או חידוד פלפול וכו' כי אם), לשוחח בהסברה והגיון (בעבר כינו זאת בשם העמקה).

גם בימינו מעלת "אוכלי המן"

פעמים רבות (ראה 'ליקוטי שיחות' כרך כ' עמ' 396 ואילך. ועוד) ביאר הרבי את מאמר רבותינו ז"ל (מכילתא ריש פרשת בשלח. רש"י עה"פ שם טז, ד) "לא ניתנה תורה כו' אלא לאוכלי המן".

הכוונה – ציין הרבי בעת ביקור האדמו"ר מסדיגורא בשנת תשד"מ (בצל החכמה עמ' 235) – לא "אימרה חסידית" אלא פירוש הדבר במכילתא ע"פ נגלה :

כאשר יהודי לומד תורה עליו להיות במצב נפשי שאין לו שום טירדא ודאגה מעניני העולם בדומה ל"אוכלי המן" שלא היו להם שום דאגות וטירדות מעניני העולם, ורק באופן כזה יכול להיות לימוד התורה כדבעי.

"בדוגמת אוכלי המן – ראה הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרק ג' סעיף ב', שהעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי עוזר לו הקב"ה (גם) "במעט עסק ומלאכה"  – כך ציין הרבי ב'לקוטי שיחות'  כרך כ' עמ' 397 הערה 85.

עיון – ונפתוח ספרים...

בשנת תשט"ו (לערך) הורה הרבי לאחד מתלמידי הישיבה ששאל ב'יחידות' מהי ההגדרה של "לימוד בעיון" (בקשר לתביעת הרבי ללמוד בכל יום הן למיגרס הן לעיון – נגלה וחסידות) [המדובר בהרה"ת ר' שלמה שי' קירש) ('היכל מנחם' כרך ב' עמ' רי ואילך) :

"לימוד בעיון" הפירוש במה שקשור לנגלה – שבכל מקום שהגמרא, בפירוש רש"י ובתוספות וכו' מובא ענין ממקום אחר בש"ס וכיוצא-בזה, יש לפתוח את הספר ואכן לעיין בו ועל-ידי-זה ניתוסף בהבנת העניין (וקישורו) על אתר . ועד"ז במה שקשור לחסידות".

ביטול תורה באיכות

בהתוועדות יום ב' דחג השבועות תשט"ז (ליקוטי שיחות כרך ס' עמ' 566 ואילך; תורת מנחם כרך טז עמ' 344 – 354) חידש הרבי חידוש גדול :

כשם שיש ביטול תורה בכמות כך ישנו ביטול תורה באיכות. הדברים נסובו כלפי הוראת כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ אודות לימוד (וקביעת) שיעור תורה בעיון;  הרבי הסביר בהרחבה : מי ששייך ללמוד תורה בעיון ולומד בשטחיות – "לא יצא", כיון שלא ניצל לזה את כל כוחות נפשו, ונמצא שרק חציו למד

[וראה 'פרדס חב"ד' גליון 14 (שבט תשס"ה) עמ' 171 ואילך].

"תורתו אומנותו" (באיכות) – גם לבעלי בתים

ועוד חידוש גדול חידש הרבי במכתבו משנת תשל"ד ('לקוטי שיחות' כרך יב עמ' 229) :

"ואף דרק רשב"י וחבריו – תורתן אומנותן, הרי אפשר לכל אחד-ואחד לקבוע עתים בתורה באופן שבעת ההיא יהיה לימודו באופן דתורתו אומנתו. ואמרה תורה : קבוע לא בטיל.

"זאת אומרת אשר מיום סגולה זה ובכח יום סגולה זה לקבוע עתים בתורה בכל יום באופן דתורתו אומנתו. וזה שכבר יש לו קביעות עתים זו – יוסיף עליה בכפלים לתושי' וכמחז"ל מי שיש לו מנה רוצה מאתים כו' – קביעות-עתים בתורה לעצמו וכן קביעות-עתים בתורה ברבים "ומתוך אהבת ישראל שבלי הגבלה – ישתדל ככל התלוי בו שבני-ישראל הנמצאים בכל מקום כולו יעשו גם-כן ככל הנ"ל : קביעות-עתים בתורה לעצמם, ולהשפיע בסביבתם שיעשו כן.

מאמרי חז"ל שלא הגיעו לידינו

בהתוועדות וא"ו תשרי תשל"א (תורת מנחם כרך סב עמ' 52) ציין הרבי אגב הזכרת מאמר חז"ל "כל מי שאין לו בית אינו אדם" (יבמות סג, ב. אבל שם יש גירסא אחרת) שקרוב לוודאי שמאמר רז"ל זה – שהובא בכמה מקומות – הוא ממדרשי חז"ל שהיו בימות הראשונים ולא הגיעו לידינו, ולדוגמא :

"אל תקרי מחיה אלא מהוה".. ועל דרך זה המובא בתחילת ספר התניא (ריש פרק ב') כציטוט מספר הזוהר "מאן דנפח מתוכיה נפח".. ולא נמצא בזוהר שלפנינו.

בשיחה אחרת ('ליקוטי שיחות' כרך כו עמ' 95 בשולי הגליון) מציין הרבי שיש אומרים שכך אירע גם בתלמוד הירושלמי שלפנינו שחסרים פרטים שהופיעו בתלמוד הירושלמי המקורי: "וכבר העירו שבירושלמי שלפנינו ליתא [=אינו בנמצא]". אמנם הרבי סבור (באותה דוגמא שהובאה שם) שאין הדברים מוכרחים!

כל הלכה מוסיפה לחומר הנלמד

בביקור האדמו"ר מבעלזא בשנת תשמ"א אמר הרבי (בצל החכמה עמ' 111; מהדורה מעודכנת (תשס"ט) עמ' ז) :

רואים במוחש שכאשר מתווספת ידיעת [= אפילו] הלכה נוספת, הרי בדרך ממילא מקבלים הסתכלות והבנה חדשה ורחבה יותר בכל הענינים שלמדום עד אז!

כך נשלמו "מיום ליום" בשבעים שנות חיי הרמב"ם

בהתוועדות ש"פ שמות תשנ"ב הצביע הרבי על דבר נפלא אם כי בענוותנותו הרבה הזכיר זאת באופן של אפשרות בלבד ("ואולי יש לומר") :

"הרמב"ם חי ע' (שבעים) שנה פחות פ"ג יום – פ"ג יום בין הסתלקותו בכ"ף טבת ליום הולדתו בערב פסח. ואולי יש לומר שפ"ג יום אלו נשלמו ע"י הפ"ג הלכות שבספר 'משנה תורה' ".

כלומר : ספר משנה תורה כולל פ"ג הלכות כלומר נושאי הלכות מ"הלכות יסודי התורה" עד "הלכות מלכים" [וע"י שכתבם ממילא נשלמו ימי חייו באופן של "מיום ליום" – ועל דרך זה ע"י שבני ישראל לומדים אותם !].

למה נהגו ישראל לקיים "הוי גולה למקום תורה" ?

אמרו חז"ל "הוי גולה למקום תורה" ודייק הרבי ('התוועדויות תשמ"ז' כרך ד' עמ' 141) :

לכאורה העיקר הוא עובדת הימצאותו במקום תורה, ולמאי נפקא מינה אם גולה ממקומו למקום תורה, או שנמצא מלכתחילה במקום תורה – אלא, כאשר נמצא במקומו, הרי עם היותו "מקום תורה" ישנם כמה-וכמה בלבולים מסדר ההנהגה על-דרך הרגיל – כגון ביקורי נימוסין [המתחייבים כנוהג העולם] זה אצל זה, וכיוצא-בזה, בעוד כאשר הוא "גולה למקום תורה" – אזי יכול להתמסר ללימוד התורה ללא בלבולים.

ולכן נהגו ישראל בכל הדורות לקיים את ההוראה ד"הוי גולה למקום תורה", לשלוח את בניהם לישיבה שנמצאת בריחוק מקום מהבית, לחסוך את ריבוי הביקורים אצל הוריו ובני משפחתו, חברי נעוריו וכו', וממילא מפריע הדבר להתמדה ושקידה בלימוד התורה, מה-שאין-כן כאשר "גולה למקום תורה", אזי מצליח בלימוד התורה באופן נעלה יותר.

"לא מצאתי לעת-עתה בפוסקים"

במסכת עבודה זרה יט' א נאמר : לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ ומציין הרבי ('לקוטי שיחות' כרך כ' עמ' 397 הערה 93) :

ולהעיר : הדין הנ"ל לא מצאתיו (לעת עתה) ברי"ף כו' שולחן-ערוך אדמו"ר הזקן ! וצריך-עיון-גדול.

בשנת תשכ"ז נשאל הרבי למחז"ל זה: "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" – הרי חפץ פירושו פנימיות הרצון, כמבואר במקומות רבים, ולא כל אחד זוכה לדעת אמיתית פנימיות רצונו, ואם-כן איך אפשר לדעת בעצמו מקום הלימוד.

הרבי השיב בקצרה ('אגרות קודש' כרך כד עמ' רעא) : "הלשון "שלבו חפץ" במחז"ל הוא בנוגע לאיזה מסכת וכו' – הלשון "שרוצה" (שולחן-ערוך יורה-דעה סוף-סימן ר"מ)."

ובהמשך לזה הוסיף הרבי וכתב בכ"ד טבת של אותה שנה (אגרות-קודש שם עמ' רפא) :

"פסק-דין (בבחירת כולל וכיוצא-בזה)-צריך-להיות על-פי השולחן-ערוך, ולשונו "רוצה" (ובפרט ששינה בזה מהש"ס). וההוראה בשולחן-ערוך הוא להתלמיד, מה-שאין-כן בהמדובר בשיחת ויצא תשכ"ה שמצטטה. וקל-להבין".

ביאור זה נכתב בקשר לשינוי במסכת ע"ז פעם אחת נאמר "ממקום שלבו חפץ" ופעם"במקום שלבו חפץ" ופירש מהרש"א שפעם אחת מוסב על המסכת ופעם שנייה על מקום הלימוד. ומה שבשולחן-ערוך כתב לשון "רוצה" אולי הוא מפני שהיא הוראה מופנית כלפי אחרים שאי אפשר לדעת אלא את חיצוניות רצונם כבשיחת ש"פ ויצא תשכ"ה ('לקוטי שיחות' כרך ה' עמ' 379).

והרבי הסביר ברבים בשיחת ש"פ וירא תש"מ ('ליקוטי שיחות' כרך כ' עמ' 379) :

אמנם לצד הקבלת-עול הבסיסית שהיא "ראשית העבודה ושרשה" על יהודי ללמוד גם מתוך רצון ותענוג בכך מונח רצונו, לא רק פנימיות הרצון ("חפץ") אלא הדבר צריך להיות חדור גם בחיצוניות הרצון – רצונו הגלוי, דאם יחסר הרצון (בגלוי) – לא ילמוד וחסר המעשה שהוא הרצון. וזהו לא רק "לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ" (וממילא גם-רוצה) אלא אכן "במקום שלבו רוצה" שם רצונו בגלוי.

הכל תורה

"כל קא-סלקא-דעתך בתורה הינו גם תורה" פתגם זה (ראה 'ליקוטי שיחות' כרך כ' עמ' 374), הרבי ראה בו קביעה חשובה, ובכמה שיחות העמיק לבאר קס"ד שבגמרא (ראה לקוטי שיחות כרך ח"י עמ' 240 ועוד).

באחת השיחות ('לקוטי שיחות' כרך כו) קבע הרבי גם הווא-אמינא של הרמב"ם דורש לימוד (וביאור)!

חידוש נפלא

בדברי הרבי בש"פ ויחי תשמ"ז (תורת מנחם תשמ"ז כרך ב' עמ' 263) טמון חידוש נפלא – למרות שהדברים נאמרו בהבלעה ובדרך-אגב: נפסק להלכה (שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן צ סעיף יו"ד) "אנוס שאינו יכול לבוא לבית-הכנסת.. יש לו לכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים בבית הכנסת" והרבי אמר : ועל דרך זה בנוגע ללימוד התורה, שאם הוא אנוס שאינו יכול להשתתף בשיעור הנלמד ברבים :

יכול ללמוד בשעה שהציבור לומד ומה טוב – גם באותו ענין שהציבור לומד (וכן הוא בענין קיום מצוות)!

תיבול השיעורים ביראת שמיים ומצוות מעשיות

כך כתב הרבי לגאון החסיד רבי שלמה יוסף זוין בכ"ח טבת תשי"ד ('אגרות קודש' כרך ח' עמ' קלא) "נהניתי ממה שכיבדו את כת"ר [כבוד-תורתו] שי' ומסרו לו את השיעור גמרא ע"י הרדיו...ובוודאי מזמן לזמן ימצא הזדמנות לתבל את השיעורים בענינים של יראת-שמים בהנוגע למצוות מעשיות – שהרי זה כל האדם.."

עיצוב השקפת העולם של שומעי השיעורים

וברוח זו כותב אל הרב מ. ליסמן בט"ז מנחם אב תשי"ט ('אגרות קודש' כרך ח"י עמ' תצו):

"נהניתי לראות.. כי כבוד-תורתו לומד שיעור ברבים בגמרא.

ותקותי שהוא בהתאם להוראות חכמינו ז"ל – לימוד המביא לידי מעשה בחיי יום-יום.. שאפילו לימוד שלכאורה אינו קשור בעניינים שבמעשה, על כל פנים בהשקפה ראשונה, בכל זה מעצב הוא השקפת עולם, במילא משפיע הוא על כל השקפת עולמם של המושפעים.. דורש שימת לב מיוחדת ותיקון בכמה נקודות עיקריות."

תיבול ברעיונות מתורת החסידות

אל הגאון החסיד רבי הלל פעוונזער מפאריז כותב הרבי בחורף תשי"ד ('אגרות קודש' כרך ח' עמ' צ') :

"קבלתי ידיעה שאמר הדרן בסיום הש"ס.. ובטח מתבל בזה גם כן איזה רעיונות מתורת החסידות, כי הרי סוף-סוף זה כל האדם ליראה את ה'-אלוקיכם, וליראה אמיתית באים ע"י העניינים המבוארים בתורת החסידות, ובמילא כל הזדמנות יש לחפש איך לפעול בזה".

להחדיר בשומעי לקחו חביבות התורה

ואל מי שנתמנה למגיד שיעור בישיבה כותב הרבי בד' כסלו תשי"ד ( שם עמ' לח):

"הנה יהי-רצון  מהשם-יתברך שיראה פרי טוב בעמלו ויחדיר בשומעי לקחו חביבות התורה ע"י יראת שמים טהורה לברך נותן התורה, נותן - לשון הווה, ומה להלן באימה ביראה ברתת ובזיעה‚ (..שזה נגד ד' אותיות דשם הוי') אף כאן (בכל אחד בכל מקום ובכל זמן – עולם שנה נפש) באימה ביראה ברתת ובזיעה".

איזה מסכת להתחיל ואופן הלימוד

בי"א תשרי תשי"ח כותב הרבי למו"ה משה יצחק העכט מניו-הייווען ('אגרות קודש' כרך טז' עמ' יט'):

"כיון שהלימוד הוא רק שעה אחת בשבוע לעת-עתה, מהנכון שיהי' הלימוד במסכת שאין הסוגיות ארוכות כל-כך וכן ממסכתות הקטנות.. טוב שיציע ללמוד מסכת מגילה.. מסכת ראש השנה.. במסכת המושך את הלב, ואשר יש למצוא פירושים בכמה אופנים בפירוש העין יעקב. שבטח מכל אופנים אלו יכול לבחור הדרך המתאים ביותר לקהל שומעיו".

 

ונחתום רשימה זו בהתבטאות של הרבי על הספר 'באר מים חיים', על התורה שמחברו הרב מצ'רנוביץ שגופו הקדוש נטמן בצפת – רבי חיים טיראר נמנה על מנהיגי הדור השלישי של תנועת החסידות: "זהו ספר של תלמיד הבעש"ט, העוסק בדרגות בעבודת השם".


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)