גילוי החסידות הוא שלב מתקדם יותר בגילוי פנימיות התורה שאותו פתח רבי שמעון בר-יוחאי. לכן בחצרות החסידים שמחים במיוחד בל"ג בעומר, יום שמחתו של רשב"י. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר כי "אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מן החגים המצוינים... היו רואים אז הרבה מופתים, ובעיקר בקשר להולדת ילדים. כל השנה היו מצפים לל"ג בעומר" (היום יום יח באייר).
פעם אחת אמר מישהו לרבי הרש"ב, שיש יהודים שאינם מניחים תפילין אך הולכים לקברו של רשב"י במירון. השיב לו הרש"ב: "אם רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב היה חי בימינו, היה עושה מיהודים אלה נברשת מאירה" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 331).
אחד מעשרים ושניים
בשנת תרפ"ט ביקר הרבי הריי"צ בארצנו הקדושה. לימים סיפר: "כשזכיתי להיות אצל רשב"י במירון, שמעתי ביטוי: מירון הוא 'אוהל שמח'; מי שבא לשם מתחזק. כמו-כן שמעתי: רשב"י הוא 'רבי שמח'. הוא לקח עליו כל מה שיהודים מחסרים חס ושלום בקיום התורה והמצווה" (לקוטי דיבורים חלק ג, עמ' 1034). בהזדמנות אחרת אמר: "כשהייתי בארצנו הקדושה, שמעתי אנשים מדברים: הייתי אצל רשב"י ואני הולך אל רבי אלעזר. או: הייתי אצל רבי חייא ואני הולך אל רבי עקיבא. אם אומרים זאת בתמימות – זהו עניין ההשתטחות" (ספר השיחות תש"א עמ' 121).
רבנו הזקן אמר שלגבי רשב"י לא נחרב בית המקדש. פירש זאת רבי הילל מפאריטש: רשב"י היה נשמה דאצילות, ולגבי נשמה גבוהה כזאת אין חורבן הבית מעלים ומסתיר את האלוקות (פלח הרימון עמ' ז). נשיאי החסידות ציינו את המעלה המיוחדת שבלימוד ספר הזוהר. ה'צמח צדק' אמר: "לימוד ספר הזוהר מרומם את הנפש" (היום יום טז בטבת).
בספר הזוהר נזכרים מאמרי חז"ל שנאמרו אחרי ימיו של רשב"י (כמו מאמריו של רבה בר-בר-חנה). אמרו על כך חסידים בשם רבנו הזקן: בשעה שרשב"י חיבר את ספרו היה בגן העדן, למעלה מהזמן. עוד אמרו בשם אדמו"ר הזקן: רשב"י חיבר עשרים ושניים ספרים, כמספר כב האותיות: ספר האורה, ספר הברכה וכך הלאה. אך אלינו הגיע רק חלק קטן מהספר השביעי – ספר הזוהר (מגדל עז עמ' תכו).
אדמו"ר האמצעי שאל את משרתו: ממה אתה נהנֶה יותר - מלימוד משניות או מלימוד ספר הזוהר? ענה המשרת: מלימוד הזוהר, אף-על-פי שבלימוד משניות אני מבין, לפי ערך, מה שאני לומד, ואילו את דברי הזוהר אינני מבין. אמר לו הרבי: אכן, הנשמה נהנית יותר מלימוד זה. והוסיף: הנשמה מבינה מה שהיא לומדת (שמועות וסיפורים כרך ב, עמ' 43).
רשב"י תיקן
שאלו משפיע חסידי: איש פשוט, שאין לו שייכות ללימוד ספר הזוהר – מה לו ולשמחת ל"ג בעומר? הסביר המשפיע: רשב"י טיהר את האוויר המעופש של העולם, וכך גרם טובה לכל יהודי באשר הוא. שכן כאשר אוויר העולם אינו נקי – הדבר משפיע לרעה על כל אחד ואחד.
הרבי מליובאוויטש מבאר (ספר השיחות תשמ"ט כרך ב, עמ' 437) שרשב"י היה מתלמידי רבי עקיבא שנשארו בחיים, כי נהג כבוד בחבריו, והייתה אצלו אהבת ישראל בהדגשה (ראו שבת לג,א). כלומר, הוא תיקן את העניין של "לא נהגו כבוד זה בזה". לכן ל"ג בעומר הוא יום שמחה גדולה – מפני העילוי של שלום הבא אחרי מחלוקת, כיתרון האור שבא מתוך החושך. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
