נושאים נוספים
	פרשת אמור | ספירת העומר
	רקע חילוני?
	בחודש אייר מחדירים את 'ניסן' בעולם
	עתה הוא הזמן לפעול, ולא להצטער בעתיד!
	שלא נהגו כבוד זה בזה
	פרשת אמור
	"הרואה את הנולד"
	"כדי לקרב דרך הישרה על השבים"
	הלכות ומנהגי חב"ד

תנועה של התעלות למעלה מגדרי העולם, 'ניסן', אינה התכלית. יש לפעול מצב של גאולה בתוך מציאות העולם * "המעשה הוא העיקר", כולל בחינת 'המעשה' ביחס לעולמות – עולם העשייה הגשמי * חודש אייר הוא זמן מסוגל להעלות ולרומם את העולם * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. עניינו של חודש ניסן הוא – "חודש של גאולה"¹.

ובפרטיות יותר – בגאולה גופא שיכולה להיות בכמה אופנים כו' – גאולה באופן ניסי (לא רק באופן טבעי), ויתירה מזה "ניסי ניסים" (למעלה מנס סתם), כמודגש בשמו של החודש "ניסן", שיש בו שני נוני"ן, לרמז על העניין ד"ניסי ניסים" (לא רק נס סתם, אל "ניסי ניסים"), כמובן מדברי הגמרא² שאות נו"ן מורה על "נס", ושני שוני"ן – "ניסי ניסים".

ובזה גופא – גאולה ניסית, עד ל"ניסי ניסים" – עילוי והוספה ("מעלין בקודש³") מיום ליום, כלומר, מכיוון שביום ראשון דחודש ניסן ישנה כבר גאולה ניסית, עד ל"ניסי ניסים", הרי בהכרח לומר שביום שני דחודש ניסן ניתוסף עילוי גדול יותר – לא רק בשאר ענייני החודש, אלא גם בגאולה ניסית (עד ל"ניסי ניסים") גופא, להיותו "שני בניסן", כלומר, דרגא שניה (נעלית יותר) בעניין ד"ניסן" (גאולה באופן דניסי ניסים) גופא, וכיוצא בזה בשאר ימי החודש – שמיום ליום ניתוסף יותר בעניינו של "ניסן".

ונמצא שביום שלושים דחודש ניסן (א' דראש חודש אייר) – ישנו העניין דגאולה ניסית, עד ל"ניסי ניסים", בתכלית השלימות שאין למעלה הימנה!

ו"למחר" – ביום ראשון דחודש אייר (ב' דראש חודש) – "לקבל שכרם"⁴, כלומר, השלימות הכי נעלית בגאולה ניסית (ל' ניסן) – יש לנצלה ולהמשיכה באופן העבודה דחודש אייר.

ב. ובפרטיות יותר – בנוגע לעבודה בפועל:

כאשר יהודי חושב ומתבונן אודות השלימות הכי נעלית דחודש ניסן, גאולה ניסית, עד ל"ניסי ניסים", בעילוי אחר עילוי כו' – עלול לחשוב שעבורו "מספיקה" שלימות זו, ועל כל פנים – מחשבה והתבוננות בשלימות זו, שכן, במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא⁵, עד כדי כך, שכן הוא גם בהלכה – בנוגע לעירוב, שמכיוון שמחשבתו היא במקום שבו מונח העירוב, אזי דירתו במקום זה, היינו שנמצא שם⁶.

על כך אומרים לו, שאינו יכול להסתפק בשלימות של חודש ניסן, מצב של גאולה ניסית שלמעלה מגדרי העולם, אלא אדרבה – עליו להמשיך ולפעול שלימות זו בחודש אייר, כלומר, בעבודתו בעולם, שכן, "המעשה הוא העיקר", כולל בחינת המעשה ביחס לעולמות – עולם העשייה הגשמי שאין תחתון למטה ממנו.

והעניין בזה: "תכלית השתלשלות העולמות כו'" – מבאר רבינו הזקן בספר התניא⁷ "אינו בשבי עולמות העליונים (כולל עולם האצילות), הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך"; עניין העלייה מתחיל, אפוא, על ידי העבודה ב"עולם הזה הגשמי והחומרי ממש, והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו . . שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך להיות נחת רוח לפניו כד אתכפיא סטרא אחרא ואתהפך חשוכא לנהורא", "נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים", אשר על ידי זה נעשה עניין של עליה גם ביחס לעולמות העליונים שלהם ירידה מאור פניו יתברך.

ומכיוון שכן, הרי תכלית ומטרת העבודה היא – מעשה בפועל בעולם הזה הגשמי, "המעשה הוא העיקר", כלומר, לא תנועה של התעלות למעלה מגדרי העולם (הגאולה דניסן), אלא אדרבה – לפעול מצב של גאולה במציאות העולם גופא. 

ובלשון החסידות⁸ שבמציאות העולם גופא יתגלה ויורגש העניין ד"אין עוד מלבדו"⁹, ויתירה מזה – "אין עוד"¹⁰, כלומר, לא רק שבלעדו "אין עוד", אבל "עמו" ישנה מציאות, כי אם, "אין עוד", שלילת מציאות הנבראים לגמרי, שאין שום מציאות כלל. ולאמיתתו של דבר, שניהם ("אין עוד מלבדו" ו"אין עוד") אמת – מכיוון שמציאותו של היש הנברא בטלה בתכלית, עד כדי כך, שכל מציאותה אינה אלא המציאות דיש האמיתי, בלשון הידוע¹¹ - שיש הנברא הוא יש האמיתי – כמבואר בארוכה בדרושי חסידות שבהם נתבארו עניינים אלו).

ג. ובנוגע לפועל:

על כל אחד ואחת לנצל את כל העילויים שניתנו במשך חודש ניסן – על מנת להוסיף בעבודתו בעולם, על ידי ההוספה ביתר שאת וביתר עוז בהפצת היהדות, תורה ומצוותיה, והפצת המעיינות חוצה, עד לחוצה שאין הימנו.

ופשוט, שכאשר יהודי שומע אודות גודל העילוי שבעבודה זו – בוודאי לא יחפש "היתרים" להשתמט, חס ושלום, מעבודה נעלית זו!

ליתר ביאור:

העדר התעסקות בהפצת התורה והיהדות מצד עניין של עצלות, או מצד היותו שקוע בענייני העולם כו' – מאי קא משמע לן?! בוודאי שאין צורך לשלול עניין זה אצל יהודי – בן אברהם יצחק ויעקב, ובת שרה רבקה רחל ולאה. ובפרט – ביום השבת, אשר אפילו עם הארץ אינו משקר בשבת¹², וממילא, אין כל נתינת מקום לשקר דעולם.

אלא מאי, ייתכן שהעדר ההתעסקות בזה היא – מפני שמונח בשאר ענייני קדושה ויהדות, לימוד התורה, עד לפנימיות התורה כו'.

ולכן, כשאומרים לו שישנה "סוגיא חדשה" בפנימיות התורה שעדיין לא למד, ובה נתבאר גודל העילוי דעבודה בעולם דווקא (כנ"ל בארוכה) – הרי בוודאי יתחיל לעסוק בזה מתוך מרץ וחיות כו'.

ומובן, שאין להמתין עד שילמד את כל הסוגיא לאשורה ולבוריה, עד שהעניין יונח אצלו בחב"ד שבנפש – אלא אדרבה: מכיוון שזהו עניין שהזמן גרמא – הרי לכל לראש עליו לעסוק בהפצת המעיינות חוצה בפועל ממש, בהיותו סמוך ובטוח על ביאור והוראת רבותינו נשיאינו, עד לכבוד קדושת מור וחמי אדמו"ר; ולאחרי כן, כשיתפנה מעבודה זו – יוכל ללמוד את כל פרטי הסוגיא באופן של הבנה והשגה, ולא עוד, אלא שההתעסקות בעבודה זו תפעל שהלימוד גופא יהיה בתוספת הבנה והסברה והעמקה כו'.

ד. ואם הדברים אמורים בכל השנה כולה, שהרי בכל השנה צריכים לעסוק בהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה – בזמנים מיוחדים שבהם ישנה נתינת כח מיוחדת מלמעלה, על אחת כמה וכמה שצריכים לנצל כוחות אלו כדי להוסיף בעבודה זו ביתר שאת וביתר עוז.   

ובפרט כאשר הנתינת כח היא באופן נעלה ביותר – מצד מעלת חודש ניסן, מצב של גאולה ניסית, עד ל"ניסי ניסים", עד לתכלית השלימות (לשון ניסן).

ויש להוסיף, שישנה גם הנתינת כח מצד עניינו של חודש אייר גופא:

א) ידוע¹³ ש"אייר" ראשי תיבות "אני ה' רופאך"¹⁴, ונתבאר לעיל¹⁵, שרפואתו של הקדוש ברוך הוא, "אני ה' רופאך", היא באופן שכל המחלה גו' לא אשים עליך" מלכתחילה.

ובפרט בבואנו מחג הפסח – שאין אומרים בו "חסל סדר פסח", מכיוון שנמשך תמיד¹⁶ - שבו אוכלים "מיכלא דמיהמנותא" ו"מיכלא דאסוותא", כלומר, רפואה שעל ידי אמונה, שאז אינו בא מלכתחילה לידי חולי¹⁷.

ומכיוון שכן, מובן שהעבודה דחודש אייר (מצד עצמה, נוסף על הפעולה שמצד חודש ניסן) היא באופן שמלכתחילה אין נתינת מקום לעניינים המבלבלים כו' "לא אשים עליך (מלכתחילה) כי אני ה' רופאך".

ב) בחודש אייר יש מעלה נפלאה לגבי שאר חודשי השנה – שבכל ימי החודש ישנה מצווה מיוחדת – ספירת העומר¹⁸.

[ולהעיר: גם בחודש ניסן, ישנו עניין בכל ימי החודש, שבכולם אין אומרים תחנון, אבל, בחודש ניסן הרי זה מפני ש"יצא רוב החודש בקדושה", כלומר, עיקר העניין דשלילת התענית ואמירת תחנון כו' היא ב"רוב החודש", אלא "מכיוון שיצא רוב החודש בקדושה, לפיכך, נוהגין לעשות כולו קודש"; מה שאין כן בחודש אייר – הרי המצווה דספירת העומר קשורה עם עצם המציאות דכל ימי החודש].

ומובן, שמעלת מצוות ספירת העומר שבכל ימי חודש אייר – פועלת עילוי והוספה בכל ענייני העבודה שנעשים בחודש אייר.

ויש להוסיף, שגם לדעת הפוסקים¹⁹ שמצוות ספירת העומר בזמן הזה אינה אלא מדרבנן – הרי כללות העניין דספירת העומר מהני לקביעת היום טוב דחג השבועות (שאינו תלוי בימי החודש, כי אם בחמישים לעומר²⁰), שחיובו מן התורה²¹. ואכ"מ.

*.... ויהי רצון שעצם קבלת החלטה טובה בכל האמור לעיל תפעל את השכר – התכלית והמטרה דכללות מעשינו ועבודתנו – גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו,

ובפרט בבואנו מחודש ניסן – "חודש של גאולה", "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"²².

ובמילא, בבוא חג השבועות – יעלו כל ישראל לרגל,

ולא יצטרכו להמתין עד חג השבועות, כי אם, כמו שנאמר²³ "והיה מידי חודש בחודשו ומידי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני", ואיתא בילקוט²⁴: "בעולם הזה הייתם עולים בשנה שלוש פעמים, כשיגיע הקץ אתם עתידים להיות עולים בכל חודש", ויתירה מזה – "בכל שבת", וכפי שממשיך שם: "והיאך באים בראש חודש ובשבת מסוף העולם, אלא העבים באים וטוענים אותם לירושלים כו' . . מי אלה כעב תעופינה²⁵ גו'" – כשם שהגאולה עצמה תהיה "עם ענני שמיא"²⁶, באופן דאחישנה, כן תהיה לנו – בפועל ממש, ובפשטות – "כמה דפשיט כו' מעלי", במהרה בימנו, בעגלא דידן ממש.

(משיחת ש"פ קדושים, ב' דראש חודש אייר תשמ"ו.

תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק ג עמ' 243 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

___________________________

1)    שמות רבה פט"ו, יא.

2)    ברכות נז, רע"א. וראה חידושי אגדות מהרש"א שם.

3)    ברכות כח, א. וש"נ.

4)    לשון חז"ל – עירובין כב, א. וש"נ.

5)    כתר שם טוב סימן לח. וש"נ.

6)    ראה שלחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים הלכות שבת סימן ת"ח. וראה ליקוטי שיחות חלק ח סוף עמוד 348 בהערה.

7)    ריש פרק לו.

8)    ראה ליקוטי שיחות חלק כה סוף עמוד 200 ואילך.

9)    ואתחנן ד, לה.

10)  שם, לט.

11)  ביאורי הזהר בשלח (מג, ג ואילך).

12)  ירושלמי דמאי ריש פרק ד. רמב"ם נלכות מעשר ריש פרק יב.

13)  הובא בשער יששכר מאמר חודש אייר ס"ג.

14)  בשלח טו, כו.

15)  שיחת ש"פ אחרי מברכים החודש אייר תשמ"ו סעיף לה.

16)  שיחת חג הפסח תש"ג (ספר השיחות תש"ג עמ' 75. נעתק בהגדה של פסח (הוצאת קה"ת) בסופה).

17)  "היום יום" – ט"ו ניסן, א' דחג המצות. ספר השיחות תש"ב סוף עמוד 94 ואילך.

18)  ליקוטי שיחות חלק א סוף עמוד 263 ואילך. ועוד.

19)  שלחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים הלכות פסח סימן תפט סעיף ב ("וכן עיקר"). וש"נ.

20)  שלחן ערוך אדמו"ר הזקן שם ריש סימן תצד.

21)  ראה ליקוטי שיחות חלק ח עמ' 56 הערה 42.

22)  ראש השנה יא, רע"א. וכן סתם בשמות רבה פט"ו, יא. זהר ח"ב קכ, רע"א.

23)  ישעיה סו, כג.

24)  שמעוני על הפסוק (רמז תקג, תקיד).

25)  ישעיה ס, ח.

26)  דניאל ז, יג. וראה סנהדרין צח, א.

סיכום:

חודש ניסן הוא "חודש הגאולה", ובגאולה גופא – גאולה באופן של ניסי ניסים, כמבואר בגמרא שתיבת "ניסן" שיש בה שני נוני"ן רומזת ל"ניסי ניסים". עניין זה – גאולה באופן ניסי שלמעלה מהטבע – ישנו כבר ביום הראשון של חודש ניסן, ומאז, בכל יום מימות החודש, מיתוסף בזה עילוי נוסף עד שבסיום החודש עומדים בתכלית העלייה של הגאולה הניסית.

ואז מגיעה העבודה של חודש אייר:

אין להסתפק בעילוי של חודש ניסן – גאולה ניסית שלמעלה מגדרי הטבע, אלא יש להמשיך עניין זה בתוך גדרי הטבע. שהרי, תכלית הכוונה אינה בעולמות העליונים אלא בעולם העשייה הגשמי, כמבואר בריבוי מקומות, ולפיכך אין להסתפק בעילוי שלמעלה מהטבע אלא יש לוודא שיימשך בתוך הטבע.

בכל זמני השנה יש להעלות ולרומם את העולם וגדרי הטבע, אך יש זמנים אשר בהם ישנה נתינת כח מיוחדת, ואז נדרשת עבודה זו ביתר שאת. וכגון בחודש אייר, שכאמור, מגיע אחרי העילוי הגדול של חודש ניסן. ובנוסף לכך, לחודש אייר מעלה מצד עצמו: א) אייר ראשי תיבות "אני ה' רופאך", שרפואת ה' היא באופן שמלכתחילה אין מקום למחלה, והיינו, שהעבודה בחודש אייר היא באופן שמלכתחילה אין מקום לדברים המבלבלים. ב) בכל אחד ואחד מימי החודש ישנה מצווה – ספירת העומר, שוודאי מוסיף הדבר בענייני העבודה שבחודש זה.