נושאים נוספים
	פרשת אחרי | להתקרב, ולצאת בשלום
	רמזים בחד גדיא
	להיכנס לקודש-הקודשים – כדי לברר את החומר הנחות ביותר
	עשו כל אשר ביכולתכם!
	חג הפסח
	עשה לך רב
	שביעי-של-פסח
	הלכות ומנהגי חב"ד

תלמידי ישיבה יערכו הסדרים בישיבה * חוויה מיוחדת לתלמידי 770 * נסיעה מעבר לים – תנתק התלמיד מהלימוד והשוואה לליובאוויטש בימים ההם * הוראות הרבי לקביעות זהה לחג הפסח השנה (תשל"א)

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בשנת תשכ"ז הורה הרבי (תורת מנחם כרך נב עמ' 243 בהערה) שתלמידי הישיבה שבאו מארץ-הקודש לחצרות קדשנו לא ילכו לערוך ה"סדר" אצל קרובים ובעלי-בתים.

לתלמידי התמימים שבחצר הרבי נכונה חוויה מיוחדת, שכן עד שנת תשמ"א נהג הרבי להיכנס אחר תפילת ערבית לחדר האוכל הערוך הישיבה – ובמשך השנים גם לעוד סדרים של מוסדות חינוך סמוכים – לברך את התלמידים. כמה פעמים ארע שהיה מעיר הערות אודות אופן סידור השולחן או הקערה, וזהירויות שונות.

ביו"ד אדר ב' תשי"ד ('אגרות-קודש' כרך ח' עמ' רסג) כותב הרבי את המכתב הבא לזוג הורים (כנראה מעבר לים) שבנם למד בסמיכות ל-770:

בהנוגע לשאלתו אם יבוא בנם לחג הפסח לביתם, הנה מוכרחני לאמר שבפעם העבר שהיה . . פעל זה על בנו פיזור הנפש גדול ביותר העדר החשק בלימודו וכו' וארך זמן עד ששב ללימודו כמו שהיה לפני זה, ובמילא אם רק יש אפשרי[ו]ת שלא יסע לביתו ולא יפסיק מלימודו, לדעתי היתה בזה תועלת גדולה בשביל בנו שי'.

והשם-יתברך יזכהו ויצליחו ואת זוגתו שיחיו לקבל מבנם זה רוב נחת יהודי וחסידותי.

יצויין, כי בראשית התייסדות ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש הנה ("דברי ימי התמימים" לר"מ רוזנבלום פרק יא – כרם חב"ד מס' 3 עמ' 20) "צו ניתן להמנהל לבלתי תת להתלמידים לנסוע לבתיהם על ימי חג-הפסח הבא-עלינו-לטובה, זולתי לאחדים מאלה שנכנסו עוד בראשית התייסדות המוסד, ובמשך כל העת הצטיינו בלמוד והתמדה וביושר ההנהגה, אשר ימצא המנהל כי נסיעתם ראויה והגונה", עיין שם, שבשנה ההיא (תרנ"ט) שלשה בקשות בלבד אושרו.

ובשנת תר"ס (פרק יט – כרם חב"ד שם עמ' 30) ימי ניסן הגיעו, ויגישו תלמידים רבים בקשותיהם כי יתנו להם לחוג חג האביב בחוג משפחותיהם . . רבנו הקדוש [מוהרש"ב] שליט"א, ותהי תשובתו:

"לא טוב הדבר בעיני כי ינתקו – הגם לשבועות אחדים – מחיי עולם, עלינו לעשות חוק לבלתי תת לתלמיד לנסוע הביתה טרם יעברו עליו שלש שנות לימוד והנהגה טובה כדבעי".

בתרס"ב (שם פרק מ' – כרם חב"ד עמ' 58) "ויגישו שלשים מהתלמידים דברי בקשותיהם לתת להם הרשיון לנסוע לחוג את חג הפסח בקרבת משפחותיהם . . הרשיון לנסוע ניתן לשבעה עשר תלמידים על-מנת שישובו תיכף-ומיד אחר החג למועד התחלת הלימוד".

ב'אגרות-קודש' כרך כב עמ' קעה כותב הרבי כי התנהלות התלמיד "בתור תלמיד פנימיית ישיבת תומכי תמימים . . התנהגותך, סדרי היום כולל זמנים הפנויים מלימוד בסדר ה"זאַל", וכולל השבתות-קודש וחודש ניסן שלך . . תלויים וצריכים-להיות על-פי הוראות הנהלת הישיבה" – אך שם מדובר בתלמיד-שליח מברוקלין לארץ-הקודש שקרובי משפחתו לחצו עליו לשהות אצלם, ועל כך נסוב המענה.

לקראת חג הפסח תשל"א נמסרו הדברים הבאים ע"י הרב חדקוב (ימי תמימים' כרך ה' עמ' 148):

מכיון שהשנה יש חול המועד ארוך, לכן ההצעה היא לנצל הכמות בנוגע לעשות תעמולה על-דבר מה שדובר בט"ו בשבט על-דבר הוספה בלימוד התורה, לעשות התעמולה בבתי הכנסת ובין רבנים והתחזקות בזה – בלימוד התורה. האברכים והתלמידים הנוסעים הביתה ושבאים מתומכי תמימים בכמה מקומות שיידעו לנצל הענינים וילמדו כמה שעות במקום מפורסם ושיראו איך שבחור ישיבה לומד, ובמקומות אלו יעשו כנוס תורה, ובאם ישנם תלמידים כאלה במקומותיהם שיתנו שמורה ויערכו התוועדויות . .

בהתוועדות (פתאומית) שקיים הרבי בי"א ניסן חזר על הדברים ביתר שאת ובמקביל ביקש שיתקיימו גם שיעורים לבנות – והדברים נמסרו שוב בהוראה טלפונית בי"ד ניסן – ראה 'ימי תמימים' שם עמ' 154.

אפיית מצות-מצוה של הרבי

"אין אני נוכח בעת אפיית המצה-שמורה בערב פסח", העיד הרבי באיגרת משנת תשי"ב ('אגרות-קודש' כרך ה' עמ' שיב).

לימים סיפר על הנהגת הגאון הראגוצ'ובי שלא נהג להשתתף באפיית המצות, והסביר זאת, שכאשר יהיה נוכח במקום, יתעוררו בו חששות ופקפוקים ברמת ההידור של האפייה, ולכן הוא מעדיף לסמוך על השולחן-ערוך הקובע את חזקת הכשרות של יהודי ('בצל החכמה' עמ' 66). – יתכן והיה בכך הסבר על הנהגתו שלו.

האחראי על אפיית המצות של הרבי היה ראש הישיבה הרה"ג רבי מרדכי מענטליק (זצ"ל), שהתמסר לנושא זה– כמו לשאר העניינים שעסק בהם – ברצינות מדהימה ובכובד ראש בלתי ניתנים לתיאור.

הוא מינה אחראים על כל פרט ופרט.

ב-770 היתה מתפרסמת רשימת הבחורים הנוטלים חלק באפיה.

ביומנים משנת תשל"ה אנו קוראים:

"כ"ק אדמו"ר שליט"א שיגר לבת-אחיו 9 פונט מצות. התמימים מנשה פרמן ופייביש זלמנוב נסעו לשם כך לוואשינגטון. לפני כן נכנסו לחדרו של הרבי. הרבי חייך אליהם והעניק לכל אחד מהם דולאר ואמר להם שזה שכר טירחא (מרשימות הרי"מ שי' סוסובר)".