נושאים נוספים
	דור מוכשר לגאולה
	הצלחה בשידור חי
	יהודי של שבת הגדול
	ברגע אחד עוברים מגלות לגאולה
	פרשת מצורע
	במלחמתה של תורה
	טומאת ידיים במקדש
	הלכות ומנהגי חב"ד

לשבת הגדול מעלות ייחודיות, שהן נוספות על העניינים הרוחניים שקיימים בכל שבת ושבת * ההתעלות בשבת הגדול מעניקה כוחות רוחניים להתעלות במשך השנה כולה * גם יהודי שמשייך את עצמו לענייני העולם הזה, בפנימיותו הוא יהודי של שבת הגדול, של קדושה והתרוממות מענייני העולם, אלא שמוטל עלינו לגלות זאת * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ביאור ההוראה מהעניין ד"שבת הגדול" – בעבודת האדם לקונו:

מציאותו של יהודי היא – "שבת": כתיב¹ "וכל בניך לימודי ה'", כלומר, "תלמידי ה'" (כפירוש הידוע המובא במאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר²), שמזה מובן שכל יהודי הוא בבחינת "תלמיד חכם" – תלמידו של החכם האמיתי, הקדוש ברוך הוא, שעניין החכמה אצלו בתכלית השלימות, עד ש"לא בחכמה ידיעא"³, והרי "תלמיד חכם אקרי שבת"⁴.

זאת ועוד:

"שבת" ענינו – קדושה, מלשון הבדלה, כדכתיב⁵ "זכור את יום השבת לקדשו", וכתיב⁶ "שמור את יום השבת לקדשו", ובזה חלוק שבת מיום טוב – שיום טוב הוא "מקראי קודש"⁷ (ועיקר עניינו – שמחה) ואילו עניין הקדושה הוא – שבת, ועד כדי כך, שבין שבת ליום טוב ישנו עניין של "הבדלה".

וזהו הקשר דשבת עם ישראל – שהרי בהקדמה למתן תורה נאמר⁸ "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", עד לתכלית השלימות בעניין הקדושה – "ממלכת כהנים", כפירוש בעל הטורים (מאגדת בראשית⁹): "כהנים גדולים".

ומכיוון שמציאותו היא "שבת", הרי מובן, שגם בהיותו בעולם דלמטה, ובעת עסקו בענייני העולם, מציאותו היא – שבת, ולא עוד, אלא שפועל עילוי גם במציאות העולם – שלימות הבריאה.

ועל זה באה ההוראה ד"שבת הגדול" – שלמרות שנמצא כבר בדרגת "שבת", עליו להוסיף בזה עוד יותר, עד להוספה באופן של גדלות – "שבת הגדול".

ובלשון הכתוב¹⁰: "ילכו מחיל אל חיל", ובזה גופא – באופן ד"אין להם מנוחה"¹¹, היינו, שאינו הולך לנוח בינתיים, אלא תמיד נמצא הוא בתנועה של הליכה "מחיל אל חיל", משבת סתם – ל"שבת הגדול".

ועניין זה בא לידי ביטוי גם בפעולתו בעולם – לגלות בעולם את העניין ד"גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלוקינו"¹², שזהו העניין ד"שבת הגדול".

ב. ויש להוסיף בזה – שבשבת הגדול עצמו ישנם כמה דרגות זו למעלה מזו, "שבת בשבתו":

כבכל שבת – יש גם בשבת הגדול כמה דרגות: "מעלי דשבתא", מנוחה ותענוג הקשורים עם סיום המלאכה דימי החול. למעלה מזה – "יומא דשבתא", מנוחה ותענוג שלמעלה לגמרי מעניין של מלאכה. ועד לתכלית השלימות שבעניין המנוחה והתענוג – לאחרי חצות היום, בזמן המנחה, "רעוא דרעוין", שאז נתגלה בחינת תענוג עצמי הבלתי מורגש¹³.

ובכל אחת מדרגות הנ"ל – תובעים מיהודי להוסיף עוד יותר, כלשון חז"ל "כל המענג את השבת": ב"מעלי דשבתא" – צריך להוסיף על דרגת העונג ד"מעלי שבתא", ב"יומא דשבתא" – צריך להוסיף לגבי דרגת העונג ד"יומא דשבתא", ואפילו בזמן "רעוא דרעוין" שעניין התענוג הוא בתכלית העילוי, תענוג עצמי הבלתי מורגש, ולכאורה, מה שייך להוסיף בזה? – הרי אדרבה: המאמר "כל המענג את השבת" – הובא בגמרא בקשר לסעודה שלישית ("נחלה בלי מצרים . . נחלת יעקב אביך"), היינו, שיהודי מוסיף אפילו בדרגת התענוג דרעוא דרעוין.

והוספה זו (בתענוג דבחינת רעוא דרעוין) נעשית על ידי עבודתו של יהודי בתפלת המנחה, וכן באכילת סעודה שלישית – כידוע¹⁴ פתגם כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע "הא דסעודה שלישית היום לא וגו'¹⁵, היינו שאין צריך פת, אבל צריך לטעום איזה דבר", כמו בהתוועדות זו – אמירת "לחיים" על יין וטעימת מיני מזונות, יין ומזונות גשמיים לכאורה, וכן הוא באמת (שהם עניינים גשמיים), אלא שמהפכים אותם לרוחניות, שעל ידי זה נפעל עילוי גדול יותר מאשר בעניינים רוחניים מצד עצמם.

...ובנוגע לענייננו:

גם לאחרי שישנו העילוי דשבת הגדול בהתחלת יום השבת, "מעלי דשבתא" – צריך להיות עניין של הליכה מחיל אל חיל בשבת הגדול גופא, מהתענוג ד"מעלי דשבתא" לתענוג ד"יומא דשבתא", ועד שלימות התענוג בשבת הגדול גופא – "רעוא דרעוין", שזהו הזמן דהתוועדות זו, ובכל אחת מדרגות אלו – "המענג את השבת".

וההוראה מזה – שגם לאחרי שיהודי פועל בעבודתו את עניין השבת, ועד לעניין ד"שבת הגדול", אין לו להסתפק בכל זה, אלא צריך להוסיף וללכת מחיל אל חיל", בדוגמת העליות מדרגא לדרגא בשבת הגדול עצמו.

ג. והנה משבת הגדול לוקחים את ההוראה והנתינת כח לעבודה זו במשך כל השנה כולה:

שבת – משפיע ופועל על כל שאר הימים, הן בנוגע לימים שלפניו והן בנוגע לימים שלאחריו: ימים שלפניו – שביום השבת נעשה בהם העילוי ד"ויכולו"¹⁶, וימים שלאחריו: ימים שלאחריו – שמתברכים מיום השבת. ולכן, "שבת הגדול" נותן כח וברכה לעבודה זו במשך כל השנה כולה.

ויש להוסיף, שאין זה רק עניין של נתינת כח משבת הגדול לכל ימי השנה, אלא גם לאידך גיסא, שעל ידי שמנצלים כח זה בכל ימי השנה, נוסף עילוי בשבת הגדול עצמו – כמדובר כמה פעמים שיום השבת גם מקבל מימי השבוע: מהימים שלפניו – "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"¹⁷, ומהימים שלאחריו – שבהם ועל ידם בא לידי ביטוי כחו של יום השבת מן הכח אל הפועל.

ולכן, ככל שיגדל העילוי דשבת הגדול כן תגדל הנתינת כח והברכה על כל הימים שלאחרי זה, ולאידך, ככל שתגדל מעלת העבודה בימי השנה יתוסף עילוי גדול יותר בשבת הגדול – כמובן בפשטות שככל שתגדל מעלתו של המברך נוסף עילוי אצל המתברך, וכן לאידך, ככל שתגדל מעלתו של המתברך צריך להתוסף עוד יותר במעלתו של המברך – על דרך מה שכתוב¹⁸ "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'", כדי שיוכל לברכו.

ד. והנה הוראה הנזכרת לעיל היא – הן בנוגע לעבודתו בעצמו והן בנוגע לפעולה על הזולת:

ישנם יהודים שמדמים עצמם שהם "וועלטישע אידן", ובמילא, מה להם ול"שבת"?!...

ולכן, צריכים להסביר להם שמציאותו של יהודי היא "שבת", ובלשון הכתוב: "ממלכת כהנים וגוי קדוש", היינו, שגם בימות החול ובעסקו בענייני חול – מציאותו היא שבת, ובזה גופא – "שבת הגדול".

ופשוט, שאין מקום לחשוב שמכיוון שבפועל ובגלוי מונח יהודי זה בענייני העולם, אם כן, מה לו וליהודי זה, הרי הוא בבחינת "שבת", ויתירה מזה: "שבת הגדול", ביחס לדרגתו של יהודי זה – כי לאמיתו של דבר, כל יהודי הוא בבחינת "שבת", עד "לשבת הגדול", אלא שצריכים לגלות זאת.

ולא עוד, אלא כפי שנאמר למשה רבינו – "כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל"¹⁹:

לאחרי חטא העגל – נאמר למשה רבינו: "לך רד"²⁰, "רד מגדולתך"²¹, מכיוון שכל גדולתו לא ניתנה לו אלא בשביל ישראל. והדברים נאמרו אפילו ביחס ל"ערב רב" ("כי שחת עמך – ערב רב שקבלת מעצמך"²²)!...

ומזה מובן שכן הוא בנוגע גם לבחינת משה שבכל אחד ואחד מישראל, ובענייננו: אפילו אם הנך בבחינת "שבת הגדול" – עליך לדעת שגדולה זו לא ניתנה לך אלא בשביל ישראל, כלומר, כדי לפעול ולגלות זאת גם אצל אחרים.

ה. ויהי רצון שהוראה זו תבוא בפועל אצל כל אחד ואחת – הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לפעולה עם הזולת.

ובוודאי שכאשר ידברו בדברים היוצאים מן הלב, ובפרט כשיראו גם "דוגמא חיה" מההנהגה האישית – הרי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב²³ ופועלים פעולתם.

ועל ידי עבודה זו – זוכים בקרוב ממש לקיום הייעוד²⁴ "אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם", כאשר יבוא "יום ה' הגדול גו'"²⁵,

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, עליה נאמר²⁶ "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", כלומר, שגאולה זו תהיה על ידי ניסים גדולים ("נס גדול") שיהיו בבחינת "נפלאות" לפי ערך הניסים ד"ימי צאתך מארץ מצרים"²⁷.

וכל זה במהרה בימינו ממש, באופן של "חפזון", "לא עיכבן המקום כהרף עין", ורק לאחרי זה "בשובה ונחת תושעון"²⁸.

ובפשטות – שתיכף ומיד באים כל בני ישראל לארצנו הקדושה, "ארץ אשר... תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית השנה"²⁹, ובארץ ישראל גופא – שיש בה עשר קדושות³⁰ בעילוי אחר עילוי, בירושלים עיר הקודש, ושם גופא – "בהר הקודש"³¹, ושם גופא – בבית המקדש, עד לקדש הקדשים.

וכדי למהר זאת עוד יותר – יש להוסיף בכללות מעשניו ועבודתינו, ובפרט בעניינים שהזמן גרמא, כמו: העבודה דשבת הגדול, ארבעה ימי הביקור, העבודה דערב פסח וכו', ועל ידי זה זוכים לחוג את חג הפסח בארצנו הקדושה, בירושלים ובבית המקדש השלישי – "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים"³².

[משיחת שבת פרשת צו, שבת הגדול, תשמ"ה.

תורת מנחם התוועדויות ח"ג עמ' 1633 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה]

____________________

1)    ישעיה נד, יג.

2)    ראה ספר המאמרים קונטרסים חלק א טז, ב.

3)    תקוני זהר בהקדמה (יז, סע"ב).

4)    זוהר חלק ג כט, א. ועוד.

5)    יתרו כ, ח.

6)    ואתחנן ה, יב.

7)    אמור כג, ב. שם ד. וראה זוהר חלק ג צד, א.

8)    יתרו יט, ו.

9)    פע"ט [פ].

10)  תהלים פד, ח.

11)  ברכות בסופה. וש"נ.

12)  תהלים מח, ב. וראה זוהר חלק ג ה, א. זוהר חדש תשא (מד, א).

13)  ראה המשך תרס"ו עמ' תקמג ואילך.

14)  "היום יום" – כ"ב אדר א. וראה ליקוטי שיחות חלק כא עמ' 84.

15)  בשלח טז, כח. וראה לבוש אורח חיים סימן רצ"א סעיף ה. ליקוטי שיחות שם וש"נ.

16)  בראשית ב, א. וראה אור התורה על הפסוק (כרך א) מב, ב ואילך. ועוד.

17)  עבודה זרה ג, א.

18)  [1]מלכים ב ג, טו.

19)  ברכות לב, א. הובא בפירוש רש"י על התורה תשא לב, ז.

20)  תשא שם.

21)  פירוש רש"י שם.

22)  תשא שם ובפירוש רש"י שם.

23)  ספר הישר לרבינו תם ש' יג. הובא בשל"ה סט, א.

24)  יואל ג, א.

25)  מלאכי ג, כג – הפטרת שבת הגדול כשחל בערב פסח.

26)  מיכה ז, טו.

27)  ראה אור התורה נ"ך על הפסוק (עמ' תפו ואילך) וש"נ.

28)  ישעיה ל, טו.

29)  עקב יא, יב.

30)  כלים פרק א משנה ו. רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה יג.

31)  ישעיה כז, יג.

32)  נוסח ברכת אשר גאלנו (מפסחים קטז, ב).

סיכום:

מציאותו של יהודי היא – שבת. שכן כל יהודי הינו תלמיד ה', ו"תלמיד חכם איקרי שבת". נוסף על כך, שבת עניינה קדושה והבדלה, ובני ישראל הם "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", שעניינם התעלות והבדלה.

שבת הגדול מחדשת, שאפשר להוסיף גם על דרגת השבת, ולהגיע ל'שבת הגדול', דהיינו, לגלות ולפרסם בעולם כיצד "גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלוקינו".

גם בשבת הגדול עצמה יש כמה דרגות, זו למעלה מזו: בכל שבת יש דרגת 'ערב שבת' – מנוחה הקשורה עם סיום מלאכות החולין; 'יום השבת' – מנוחה ותענוג שלמעלה מעניין המלאכה; עד ל'רעווא דרעווין' – גילוי התענוג העצמי הבלתי מורגש.

התביעה מהיהודי היא להוסיף בכל אחת מהדרגות הללו, ואפילו בדרגת 'רעווא דרעווין', על-ידי תפילת המנחה ובטעימה דסעודה שלישית. כוח ההתעלות של שבת הגדול נמשך כל השנה כולה, בבחינת "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". לכן חשוב לנצל כדבעי את שבת הגדול, ולגרום שהשפעתו תימשך על כל השנה כולה.

יש יהודים שסבורים שאינם שייכים ל'שבת', מפני שהם מונחים בענייני העולם. האמת היא שכל יהודי שייך לשבת, ורק יש לגלות זאת. על יהודים שכן מכירים בבחינת שבת שלהם, לצאת ולהשפיע על יהודים אלו ולגלות בהם את בחינת שבת שבנפשם, באופן של "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב".