חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:11 זריחה: 6:37 ב' בשבט התש"פ, 28/1/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

אתה בחוץ, אך השער פתוח
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש
נושאים נוספים
שיחת השבוע 1682 - כל המדורים ברצף
לא מערכות, רק בני-אדם
יש חדש
אתה בחוץ, אך השער פתוח
זקני ישראל
במעבר חד
כמו הדומם
יד התפילין
הבנה והפנמה כחלק מהמצווה
איך ממשיכים ביום שאחרי?
כשרות 'פילה' של דג

דיני הפרה האדומה מדגישים את היותה על-שכלית. דיניה שונים מכל הקרבנות, המתחלקים בכללות לשניים: קרבנות שבשרם ניתן למאכל, וקרבן עולה שנשרף כולו על המזבח. דין זה משקף את ההבדל בדרגת הקדושה של הקרבנות: הקרבנות הנאכלים הם בדרגת קדושה פחותה מקרבן עולה, שמרוב קדושתו אין מקום שבשר ודם ייהנה מבשרו.

אך המשותף לשני הסוגים האלה הוא שהשחיטה וההקרבה חייבות להיעשות בתוך מתחם הקודש, ויש איסור חמור לשחוט את הקרבן או להקריבו מחוץ לבית המקדש. ואולם הפרה האדומה מציגה מצב שונה, שיש בו דבר והיפוכו.

סתירה פנימית

מצד אחד, איסור ההנאה מהפרה האדומה חמור עוד יותר מקרבן עולה. בעוד עורה של העולה מופשט וניתן לכוהנים, את הפרה האדומה שורפים בשלמותה: "את עורה ואת בשרה... על פרשה ישרוף" (במדבר יט,ה). דבר זה מבטא את קדושתה הגדולה של הפרה, שאפילו עורה אסור בהנאה.

ומן הצד השני, הפעולות הקשורות בפרה האדומה נעשות מחוץ לירושלים דווקא: "והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושחט אותה לפניו". דין זה מורה על דרגת קדושה פחותה יותר, שהרי בירושלים שורה קדושה מיוחדת, ואילו את הפרה צריך לשחוט ולשרוף "מחוץ למחנה" דווקא.

למעלה מטעם

אלא שדינים אלה ממחישים את היותה של מצווה זו 'חוק', מצווה בלתי-מובנת ואף נושאת הפכים. באותה מידה אי-אפשר להבין איך ייתכן שהפרה מטהרת את הטמאים ובאותה שעה מטמאת את הטהורים. ולכן אמרו חז"ל שהגויים "מונין את ישראל לומר מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה".

כי אכן, כל מהותה של המצווה הזאת היותה למעלה מההיגיון האנושי ולמעשה מכל טעם שהוא. עלינו לקיימה מפני שזה ציווי הקב"ה. כך גם הציווי לשרוף את הפרה כולה מחוץ למחנה הוא חלק מאותו 'חוק' על-שכלי.

ליהודי ניתן הכוח

דינים אלה של הפרה האדומה נושאים עמם מסר בעבודת ה', המופנה ליהודים שעל-פי מצבם הרוחני הם כביכול 'מחוץ למחנה'. אמנם במצבם הנוכחי אין הם ראויים להיכנס לבית המקדש, ועם זה מופנית לעברם הדרישה 'לשרוף את הפרה' לגמרי – להתמסר לקב"ה לחלוטין ולמסור לו הכול. גם בזה יש מעין דבר והיפוכו - האדם הזה נמצא 'בחוץ', ובד-בבד הוא נדרש להקריב את כולו לקב"ה.

היכולת הזאת נובעת מכך שהשריפה נעשתה "נוכח פני אוהל מועד". שערי בית המקדש פתוחים, והאדם "רואה פתחו של היכל". הגישה לקב"ה חופשית תמיד, ואינה תלויה במצבו הרוחני של האדם. כל אחד ואחד יכול בכל רגע למסור את עצמו לקב"ה. יש הסבורים שבעיסוקי החולין, בענייני ה'חוץ', הם כפופים לחוקי הטבע. מלמדת מצוות פרה אדומה שגם בחוץ יש לכוון לפתחו של היכל, ולקדש גם את ה'עור' הבהמי, את הדברים החיצוניים ביותר. כך מצליחים להשיג קירוב של כל הכוחות לקדושה.

(תורת מנחם, כרך נט, עמ' 423)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)