מדורים נוספים
	אפילו טיפת מים
	עם מי להתייעץ
	הטהרה מהטומאה החמורה ביותר על-ידי הפרה הירודה ביותר
	נתינת הכוח לגאולה – מהטהרה שלפניה
	"ביום ההולדת צריך לומר חסידות"
	מי קודם, המים או האפר?
	ה'סוד' שנחשף מהיחידות החשאית
	פרשת שמיני
	הלכות ומנהגי חב"ד

מלבד ה'יחידות' שקיים רבה של מוסקבה, הרב יהודה לייב לווין – נערכה פגישה חשאית נוספת, הפעם ללא 'מלוויו' של הרב * את הפרטים גילה הרבי שנים מאוחר יותר בפני נכדתו של הרב ב'יחידות' משלה *  ועל העיתונאי משה אישון כחסיד של הרבי

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בקיץ תשכ"ח ביקר רבה הראשי של מוסקבה, הרב יהודה לייב לוין, בארצות הברית. שלטונות ברית המועצות הצמידו לו 'פקידים' רשמיים, ביניהם החזן הרשמי של קהילת לנינגרד (ס. פטרבורג), שליוו אותו בכל פגישותיו. כך גם בעת ה'יחידות' אצל הרבי, שהתקיימה ביום חמישי פרשת קורח, ב' דראש-חודש תמוז תשכ"ח (בשנים האחרונות שוכתבה על-פי סרט הקלטה – ונדפסה ב'תורת מנחם' כרך נג עמ' 147-157. הרבי ביקש אז מהמזכיר הרב יהודה לייב גרונר שי' להקליט את היחידות, כנראה, כדי שלא ישתמשו בדבריו שלא כדבעי)

לימים, גילה הרבי לנכדתו של הרב לוין על יחידות נוספת של סבה במחיצתו, באותם ימים. אך זו, בשונה מקודמתה המפורסמת, התקיימה בחשאי.

נכדתו של הרב, מרת אלה סקאבלו (כיום תושבת קראון הייטס), היא בתה של מרת רבקה רוזנשטיין בתו של הרב. בחודש תשרי תשל"ה נכנסה ליחידות. טרם כניסתה כתבה לרבי מכתב ארוך בו פרטה את קורות חייה. עם כניסתה הורה לה הרבי לשבת, אך היא סירבה וביקשה את ברכתו של הרבי.

לבקשת הרבי, שתספר איך הגיעה לחב"ד, השיבה: "במקרה".

הרבי: "אין מקרה, הכול בהשגחה פרטית. כאשר סבא שלך ישב פה (הרבי הצביע בידו הק' על הכיסא) הוא ביקש (ברכה) על הילדים והנכדים שלו. הוא רצה שתבואי לפה – והנה גם את כאן.

הרבי: "אם יש לך זמן, אני רוצה לספר לך על הסבא שלך".

הגב' א: "אני יודעת שסבא שלי היה כאן (ביחידות), קראתי על כך בעיתון".

הרבי: "מה שקראת בעיתון זה לא מה שאני רוצה לספר לך. אינני יודע אם זה מעניין אותך, אבל בנוסף לביקור המפורסם הוא הגיע לכאן פעם נוספת, באופן חשאי (אחד הבחורים הביא אותו) ואז שוחחנו גם על מה שהיה בעבר, על העיר דנייפרופטרובסק שהייתה יקרה לי ולו ועל אנשי העיר".

הרבי: "אני זוכר את אביו – הרב אליהו שמואל לוין – הם גרו לא רחוק מביתנו".

* * *

הרבי: "אבקש את סליחתך שעוד לא הספקתי לקרוא את המכתב שכתבת, כי הרבה שלחו מכתבים. אבל תספרי לי מה כתבת".

גב' א: "ביקשתי ברכה לשידוך".

הרבי (בחיוך): "בשעה טובה ומוצלחת".

גב' א. סיפרה לרבי על מישהו שהיה מבקר אצל סבה, ואמר לו שבבוא היום ישלח את הנכדים שלו לארצות הברית והוא יעמוד לעזרתם. לפועל הלה לא קיים הבטחתו – "באתי אליו ולא סייע בעדי".

הרבי בתגובה: "יש אנשים שעושים הרבה 'רעש' בנושא יהודי ברית המועצות, אך לפועל לא עושים...".

* * *

זוהי כבר שליחות

בשנת תנש"א כתבה מרת סקבלו לרבי: "אנחנו נוסעים למחנה קיץ ברוסיה, ואני רוצה לקחת את הילדים שלי שילמדו קצת על החיים הקשים ברוסיה. ילדיי יודעים רוסית, הם למדו ב'חדר' והם יכולים ללמד את הילדים ברוסיה יהדות. אני לא יכולה ללמד, אך אני יכולה לעזור במטבח ולספר סיפורים חסידיים. האם כדאית הנסיעה?".

הרבי השיב:

כשאשה יהודיה הולכת ברחוב עם ילדים יהודיים חובשי כיפה וציצית זוהי כבר שליחות!

(מרשימותיו של הרה"ת ר' יצחק יהודא רוזן שי' לוד, ותודת הרבים נתונה לו בזה).

העיתונאי שהציץ ונפגע, ודבק ברבי

משה אישון ז"ל, עורך ה'צופה', זכה לקבל מהרבי כמה וכמה איגרות. באחת מהן ('אגרות קודש' כרך כח עמ' סז) מודה לו הרבי על מאמרו שנדפס בשפה הגרמנית ("באשכנזית"):

שכותב אודות חב"ד. והעיקר שמנצל כשרונותיו לענינים של התעוררות ליראת שמים וכו'. והרי אין צורך להדגיש לפניו עד כמה חב"ד מעונין בהפצת המעינות חוצה ועד לאופן של ופרצת גו'. לכן אביע גודל קורת רוחי שעל ידי מאמריו הנ"ל – שבודאי ימשיך בהם כהנה וכהנה – לוקח חלק פעיל בזה, שהרי בודאי הדברים מכוונים להשיטה ולתורת חב"ד. ויהיה רצון שיעשה כל אחד ואחת מאיתנו בענינים האמורים באופן דמעלין בקודש כהוראת אופן קיום מצות נרות חנוכה, כאמור לעיל.

בב' מרחשון תשל"ב ('אגרות-קודש' כרך ז"ך עמ' רנ) כותב ומאחל לו הרבי מזל טוב לרגל הולדת בתו (שרית תי') אך בחתימה כותב:

בכבוד ובברכת מזל טוב ולהצלחה בניצול כל האפשרויות שניתנו לו – בהפצת היהדות האמתית (ואמת – שולל פשרות) ושיבשר טוב גם בזה.

הרבי גם יצא מגדרו "שלא להגיב, או להוסיף דיוק בהמופיע בשמי במכתבי-עת – כי אין לדבר סוף", והבהיר דברים שציטט מר אישון בעיתון בענין "רבי מכבד עשירים" (אגרות קודש כרך ז"ך עמודים רט-רי).

לאחרונה הופיע הספר 'הצופה לבית ישראל' פרי עטו של העיתונאי מנחם מיכלסון ושם מסופר (עמ' 190): "עוד לפני נסיעתו לשליחות הוא היה חביבם של חסידי חב"ד. יחסיו המיוחדים עם חב"ד וההוקרה שלו למפעל היהדות שלהם בכל רחבי העולם, שבאו לידי ביטוי כעיתונאי וכעורך 'הצופה', עוררו לעיתים מורת רוח בממסד המפד"לי, אך משה עמד על דעתו בדבר החשיבות הרבה של החסידות ושל שלוחי חב"ד ומפעליהם".

ועוד שם (עמ' 226):

"אחד הקשרים המיוחדים ביותר של משה, שהתבסס והעמיק בתקופת השליחות בארצות הברית, היה עם הרבי מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון. זמן שהותה של משפחת אישון בניו-יורק היה אחת התקופות הפוריות ביותר של הרבי מלובביץ', שהרבה לערוך לערוך התוועדויות (פארבריינגען) חסידיות. בהתוועדויות הללו החסידים נהגו להרים כוסית 'לחיים', לשיר ניגונים חסידיים, לספר סיפורי צדיקים ולשמוע דברי תורה מפי הרבי. בקרב החסידים הייתה מקובלת האמרה כי 'התוועדות חסידית יכולה לפעול אף מה שאין ביכולתו של המלאך מיכאל לפעול'".

ועוד:

"כמעט מדי שבוע הלך משה להתוועדות של הרבי", סיפרה חיה אשתו. "אחד מעוזריו של הרבי היה שולח אלינו מכונית, והנהג הביא אותו לבית המדרש הגדול ב-770 איסטרן פארקוויי, בשכונת קראון הייטס, ברוקלין, שם נערכו ההתוועדויות. בהזדמנות זו תמיד הצטרפו אל משה חברים מקהילת השליחים הישראלית. לימים סיפר משה כי לאורך כל תקופת  השליחות הוא לא החמיץ ולו התוועדות אחת [=הכוונה כנראה למפורסמות] עם הרבי, ומדובר בעשרות רבות מאד של התוועדויות".

במשך השנים כתב אישון לרבי מכתבים רבים, וקיבל עשרות אגרות במענה להם. הקשר התהדק במיוחד בשלוש שנות כהונתו כנציג המחלקה לחינוך ותרבות תורנית בגולה בארצות-הברית. "בשנה הראשונה לשהותם שם, בהתוועדות שנערכה בכסלו תשל"ח, לאחר אירוע הלב של הרבי, שלח אליו הרב גרונר, יד ימינו של האדמו"ר, חסיד שייקח אותו להתוועדות.

"'ישבתי מאחורי הרבי', סיפר משה, 'ובסיום ההתוועדות, כשהרבי יצא, הוא הושיט לי יד ושוחח עימי על מטרת שהותי בניו-יורק. באתי לכל ההתוועדויות. לא פספסתי ולו התוועדות אחת. בכל התוועדות ישבתי מאחורי הרבי. לפעמים אחד מבניי, שהיה אז נער צעיר, ישב איתי, ולפעמים הוא ישב בקהל. כמה פעמים אשתי באה אף היא להתוועדות. בסיום ההתוועדויות היה הרבי נעצר לידי ומחייך. ומאז, בכל ביקור שלי בניו-יורק הגעתי לרבי, אם זה להתוועדות, ל'יחידות' או לחלוקת דולרים לברכה. ב'יחידויות' שלי, שלא היו קצרות, הרבי הרבה לדבר אתי על חשיבות התקשורת וההסברה בעניינים הקשורים בהפצת המעיינות חוצה. הרבי גם דיבר איתי על ענייני השעה, ואכן במאמרים שכתבתי כפרשן וכעורך, כתבתי תמיד את הדעות התואמות לדעתו של הרבי, גם אם אלו לא תאמו לדעתם של ראשי הנהגת המפד"ל'".

לפני שמשה שב לארץ הייתה לו 'יחידות' מכרעת עם הרבי. "היה זה לאחר תשעה באב תש"מ (1980)", סיפר משה, "סיימתי את שליחותי מטעם הסוכנות בניו-יורק והוצע לי להתמנות לתפקיד בכיר בסוכנות היהודית: ראש המחלקה לחינוך ותרבות תורנית בגולה. במקביל קיבלתי הצעה מעיתון 'הצופה', שם ייעדו לי את תפקיד עורך העיתון. הלבטים היו גדולים מאד, וב'יחידות' שנמשכה שעתיים פירטתי בפני הרבי את לבטיי הקשים. הרבי חתך את הדברים ואמר לי: 'אתה צריך להמשיך ולמשוך בעט סופרים כי בזה אתה משפיע יותר'. ואכן כך עשיתי". משה שב לארץ והתמנה לעורך העיתון.

את פשר הסיבה לקשר ההדוק והמיוחד עם הרבי, דווקא בימים שראשי המפד"ל "קיבלו על הראש" ממנו, קשר שעוד הוסיף להתפתח ולהעמיק במשך השנים, הסביר משה לימים באמרו כי "אישיותו ומבטו של הרבי הרשימו אותי באופן מיוחד. משום כך, בכל הזדמנות אפשרית באתי ל-770 כדי לשמוע את דעתו של הרבי ולקבל את עצתו".

כשנשאל מה עושה איש המפד"ל בהתוועדויות כה רבות של הרבי השיב משה בפשטות: "ההסתכלות על הרבי לבדה עושה הרבה".

[השווה: 'ימי תמימים' כרך ה', שם מוזכר שמו 13 פעמים; כרך ו' 15 פעמים]