נושאים נוספים
	מחני נא!
	עצות לרפואה
	נשיאת הראש מרוממת את הגוף
	זעקת 'עד מתי' של אליהו
	על קבלת הנשיאות והתקשרות לרבי
	חטא העגל ותיקונו
	הלכות ומנהגי חב"ד

כל אחד ואחת מישראל יכול להגיע לבחינת 'נשא את ראש' * יש לרומם את המוח, על-ידי לימוד התורה, ובכך להשפיע על כל הגוף * עניין זה שייך גם לקטנים, וגם מי שהיו אצלו עניינים בלתי רצויים יכול להגיע לנשיאת ראש * יתירה מכך: הניסיונות נועדו כדי להעמיד אותו במקום נעלה יותר על-ידי התשובה *  משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בפרשת השבוע יש ריבוי עניינים, אבל, לכל לראש יש להתעכב על ההוראה מעניין הכי כללי בפרשה, שמה של הפרשה, השם דכל חלקי ועניני הפרשה – "תשא".

ולא עוד, אלא שאפילו בנוגע לימי השבוע עצמם מודגש העניין ד"תשא" – יום ראשון דפרשת תשא, יום שני דפרשת תשא, וכן הלאה, אשר "כל יומא ויומא עביד עבידתיה"¹, ובזה גופא – באופן של עליה מיום ליום, שכן, נוסף לכך שבכל ענייני קדושה ישנו הציווי ד"מעלין בקודש"², מודגש הדבר בשמו של היום – יום ראשון או יום שני דפרשת תשא, היינו, דרגא ראשונה או דרגה שניה בעבודה ד"תשא", וכן בימים שלאחרי זה, עד ליום השבת, שאז ישנה שלימות העבודה ד"תשא".

וכאמור יש לבאר את הלימוד וההוראה מפרשת השבוע באופן המובן ושייך לכל אחד ואחת מישראל, כולל גם קטנים וקטנות, כדלקמן.

ב. "כי תשא את ראש בני ישראל":

"תשא" – הוא מלשון הרמה והתנשאות, וזהו "כי תשא את ראש בני ישראל" – שיש לפעול הרמה והתנשאות ב"ראש" דכל אחד ואחד מישראל, אשר, על ידי זה נעשית בדרך ממילא פעולת ההרמה וההתנשאות גם בנוגע לכל אברי הגוף.

וענינו בעבודת האדם:

"ראש" – קאי על השכל, הבנה והשגה, במוח שבראש, ובפרט ראש "בני ישראל" – עם "חכם ונבון"³.

וצריך להיות "תשא את ראש", לפעול הרמה והתנשאות בבחינת המוחין, שעל-ידי-זה נעשה בדרך ממילא הרמה והתנשאות במידות שבלב, שהרי המוח שליט על הלב⁴, עד להרמה והתנשאות גם בנוגע לאברי המעשה, "המעשה הוא העיקר".

ועניין זה מובן בפשטות לכל אחד ואחד מישראל, למגדול ועד קטן:

אפילו ילד קטן שאינו שייך עדיין לעניין ד"מוח שליט על הלב", ועד שאינו יודע אפילו מאמר זה – גם הוא מרגיש בעצמו שרוצה בדבר שמבין שטוב לו, היינו, ש"המדות הן לפי ערך השכל"⁵.

ומכיוון שרואה במוחש את השינויים בהתפתחות וגידול שכלו מאז שאביו התחיל ללמדו "תורה צוה לנו משה"⁶, כשהתחיל לדבר, עד ל"תספורת" כשנעשה בן שלוש שנים⁷, ולאחרי כן כשנעשה "בן חמש שנים למקרא"⁸, וכן הלאה (ועל דרך זה אצל ילדה – בגיל מוקדם יותר. שהרי "בינה יתירה ניתנה באשה"⁹), היינו, שנעשה אצלו העניין ד"תשא את ראש" – הרי, בדרך ממילא נעשה שינוי גידול ועליה כו' בכללות הנהגתו.

ובאותיות פשוטות בנוגע לפועל ממש – שיש להוסיף בלימוד התורה (קביעות עתים לתורה), הן בכמות והן באיכות, שעל-ידי-זה נעשית הרמה והתנשאות בראש, "תשא את ראש", ועל-ידי-זה גם בכל הגוף, היינו, שכללות הנהגתו במשך היום כולו היא באופן נעלה יותר.

ועוד עניין בזה – ש"תשא את ראש" הוא לא רק לשון של ציווי, אלא גם לשון של הבטחה (כתורת אדמו"ר הזקן בכיוצא בזה¹⁰), היינו, ש"תורת-אמת" מבטיחה שכאשר יעסוק בהנ"ל, בוודאי יקויים אצלו העניין ד"תשא את ראש".

ג. ויש להוסיף, שלא זו בלבד שעניין הנ"ל מובן גם לקטנים, אלא יתירה מזה – שעל-ידי הקטנים ניתוסף גם אצל הגדולים.

 ובהקדמה:

אודות התקופה ד"אחרית הימים", סוף זמן הגלות, בסמיכות ממש לזמן הגאולה – נאמר¹¹ "והשיב לב אבות על בנים", "על ידי בנים"¹².

ויש לומר על דרך הצחות – שבחג הפסח, זמן ומצב של גאולה, הסדר הוא באופן ד"והגדת לבנך"¹³ ובלשון  הכתוב¹⁴ "שאל אביך ויגדך", אבל לפני זה בסוף זמן הגלות, הסדר (לפעמים) הוא להיפך – "שאל בנך ויגדך"... כאמור, "והשיב לב אבות על בנים", "על ידי בנים".

ובנוגע לעניננו:

כאשר מחנכים את הילד לומר ברכות השחר בכל יום, כולל גם המשנה שבה נאמר ש"תלמוד תורה כנגד כולם"¹⁵ – בהכרח שהנהגתו של האב המחנך תהיה בהתאם לכך, דאם-לא-כן, תתעורר אצל הילד שאלה ותמיהה על דבר הנהגתו של אביו, הייתכן שבמשך כל היום כולו עוסק בריבוי עניינים, עניינים טובים ומועילים, עד ל"דברים שאין להם שיעור, הפאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים", עד ל"הבאת שלום בין איש לאשתו" (כולל שלום הבית שלו...), ואילו בנוגע ללימוד התורה – אין זה כאופן ד"תלמוד תורה כנגד כולם", כנגד ההתעסקות בכל שאר העניינים! ולא עוד, אלא שיתכן אפילו שיוצא ידי חובת לימוד התורה באמירת משנה זו... בודאי – טוען הילד – לא ללימוד כזה התכוונה המשנה באמרה תלמוד "תורה כנגד כולם"!...

כלומר: נוסף לעצם החיוב ד"תלמוד תורה כנגד כולם", כולל גם בימי החול, ימי העבודה, שבהם עוסק על פי תורה בעניני הפרנסה כו', ואף-על-פי-כן חייב לקבוע עתים לתורה, ובאופן ד"תלמוד תורה כנגד כולם" – הרי זה קשור ומשפיע גם בנוגע לחינוך הילדים, שרואים את אופן הנהגתו של האב בנוגע ללימוד התורה, וכשיש להם מקום לשאלה אי אפשר להמציא להם תירוצים שאין להם שחר, מכיון שמכירים ומבחינים מיד שתירוץ זה אינו אלא ניסיון להשתמט...

ונוסף לזה, נוגע הדבר גם לקיום מצות כיבוד אב – שהרי כבוד שמים קודם לכיבוד אב¹⁶, ומטבע הדברים, שכאשר הילד רואה שהאב מוסיף בכבודו של הקדוש-ברוך-הוא, על ידי לימוד התורה וכו', אזי מוסיף גם הוא בכבודו של אביו, ועל דרך זה בהפכו כו', ובמילא, אם רצונו של האב שבנו יכבדו כדבעי ובהידור כו' – עליו להוסיף יותר בכבודו של הקב"ה.

ובהדגשה יתירה – כאמור – בשבוע דפרשת תשא, שכן, כשמתחילים לקרוא בתורה את הציווי (ביחד עם ההבטחה) ד"תשא את ראש", במנחת שבת שלפני זה – שואל הילד את אביו ומבקש ממנו שיראה לו כיצד מקיימים את הציווי ד"תשא את ראש".

וכטבעם של ילדים לשאול שאלות על כל דבר ודבר, "מאי האי", "מאי טעמא" ו"למאי נפקא מינה" – לא מרפה הילד ולא נותן מנוח עד שיקבל את התשובה המתאימה, על ידי זה שיראה במוחש כיצד מקיימים את ה"תשא את ראש".

ד. אמנם, לאחרי כל ההפלאה ד"תשא את ראש", יכול לבוא מישהו ולטעון: מכיוון שיודע בנפשו שהיו אצלו בעבר עניינים בלתי רצויים – כיצד שייך אצלו העניין ד"תשא את ראש"?!

 והמענה לזה – בהמשך הפרשה – "לכפר על נפשותיכם": העניין ד"תשא את ראש" קשור גם עם "לכפר על נפשותיכם" – פעולת הכפרה על כל עניינים בלתי רצויים, עד לחטא הכי חמור, חטא העגל, ועד לשלימות הכפרה – שמשתתף יחד עם כל בני ישראל בהקמת המשכן, ולא רק בעניין פרטי, אלא גם בעניין שהוא היסוד דכל המשכן – אדני המשכן שנעשו מתרומת מחצית השקל, וכן כקרבנות הציבור שבאים ממחצית השקל.

ה. ובעומק יותר – שתכלית הכוונה של הדבר הבלתי רצוי גופא אינה אלא כדי שעל ידי זה יהיה העניין ד"תשא את ראש":

"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", כולל גם בנוגע לבריאת מציאות הרע ולעומת זה כו', שתכלית כוונת בריאתו בעולם היא – שעל ידו יבוא האדם לעילוי גדול יותר, אשר, על-ידי-זה משלימים את כוונת הבריאה – נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, מלא קליפות וסטרא אחרא כו'¹⁷.  

ושני אופנים בזה:

 א) על-ידי הניסיון, "כי מנסה ה' אלקיכם אתכם"¹⁸, "מנסה" גם מלשון נס והרמה¹⁹, היינו, שעל-ידי-זה שעומד בניסיון, מתעלה לדרגא נעלית יותר באין ערוך.

ב) על-ידי התשובה (אם לא עמד בניסיון), שעל ידה בא לעילוי גדול יותר באין ערוך, שכן, "מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים בו"²⁰ ויתירה מזה – "אין יכולים לעמוד בו"²¹, היינו, שאין זה אפילו ביכולת שלהם.

ונמצא, שהעניין הבלתי רצוי גופא (הניסיון, ויתירה מזה – התשובה, "לכפר על נפשותיכם") פועל עילוי גדול יותר, וזוהי תכלית הכוונה שבו – שעל ידו יהיה העילוי ד"תשא את ראש".

ו. ויהי רצון שעל ידי מעשינו ועבודתינו ב"תשא את ראש" עד "לכפר על נפשותיכם" – נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה, שהרי, על ידי עבודת התשובה ("לכפר על נפשותיכם") מבטלים סיבת הגלות ("מפני חטאינו גלינו מארצנו"), ובדרך ממילא – "מיד הן נגאלין".

ואז יהיה גם שלימות העניין ד"תשא את ראש בני ישראל" – תכלית העילוי והשלימות במעמדם ומצבם של ישראל, כולל העילוי דתשובה גם אצל צדיקים – שהרי משיח "אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא"²². וכן תהיה לנו – בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

(קטעים משיחת שבת פרשת תשא (פרה) תשמ"ז, תורת מנחם תשמ"ז ח"ב ע' 672 – 678)

___________________

1)    זהר ח"א רה, סע"א. ח"ג צד, רע"ב.

2)    ברכות כח, א. וש"נ.

3)    ואתחנן ד, ו.

4)    ראה תניא פי"ב ואילך. ובכ"מ.

5)    תניא רפ"ו.

6)    סוכה מב, סע"א. רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ו. ריש הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן. ועוד.

7)    ראה "היום יום" ב' אייר. ספר המנהגים חב"ד ריש ע' 87 ובכ"מ.

8)    אבות ספ"ה.

9)    נדה מה, ב.

10)  תו"א סוף פרשתנו (פו, ג)לקו"ת דרושים לסוכות פ, סע"ד.

11)  מלאכי בסופו.

12)  פרש"י עה"פ.

13)  בא יג, יח. שו"ע אדמו"ר הזקן אורח חיים הלכות פסח ר"ס תעב.

14)  האזינו לב, ז.

15)  ריש מסכת פאה.

16)  ראה תורת כהנים ופרש"י קדושים יט, ג. ועוד.

17)  ראה תנחומא נשא טז. ועוד. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

18)  ראה יג, ד.

19)  ראה בארוכה ד"ה נתת ליראך תשל"ו. וש"נ.

20)  ברכות לד, ב.

21)  רמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ד.

22)  ראה לקו"ת דרושים לשמע"צ צב, ב. שה"ש נ, סע"ב. ובכ"מ.

סיכום:

ההוראה משם הפרשה 'תשא' היא שיש לפעול הרמה והתנשאות ב'ראש' של כל אחד ואחת מ"בני ישראל", וכאשר פועלים הרמה והתנשאות ב'ראש' ממילא נפעלת הרמה והגבהה גם בשאר חלקי הגוף.

'ראש' היינו השכל, כוח ההבנה וההשגה. וכאשר פועלים הרמה והתנשאות בשכל, ממילא נפעלת הרמה והתנשאות במידות שבלב, שכן "המח שליט על הלב", ועד להרמה והתנשאות באיברי המעשה.

ועניין זה שייך גם לקטנים, שהרי גם אצלם המוח משפיע על המידות שבלב, שיהיו לפי ערך השכל.

ובאותיות פשוטות: ההוראה מפרשת השבוע היא שיש להוסיף בלימוד התורה, הן בכמות הן באיכות, ובכך מנשאים את ה'ראש' – שכל – שבאדם. ועל-ידי-זה, נעשית כללות הנהגתו בשאר ענייני היום – גוף – באופן נעלה יותר.

ונוסף על כך שעניין זה שייך גם לקטנים, הנה הם מעוררים ומחזקים את הגדולים בעניין זה, בבחינת "והשיב לב אבות על בנים – על ידי בנים". שכן, כשמתחילים לקרוא בתורה פרשת תשא, דורש הקטן מאביו שיראה לו כיצד מקיימים את הציווי "תשא את ראש".

עניין זה ד"תשא את ראש" שייך גם למי שהיו אצלו עניינים בלתי רצויים שעליו לתקנם, וכהמשך הפרשה "לכפר על נפשותיכם". כלומר, שהציווי וההוראה "תשא את ראש" מופנית גם למי שזקוק לכפרה. ויתירה מזו, עצם זה שיש נתינת מקום לדבר בלתי רצוי, הוא בכדי שאחר כך יבואו ממנו ל"תשא את ראש", נשיאת ראש באופן נעלה ביותר, שכן במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.