אגלי זיעה בצבצו על מצחי האנשים. הם פכרו את אצבעותיהם בעצבנות, ושלחו מבטים בהולים לעבר השמש הנוטה לשקוע. ראשוני המתפללים כבר החלו להופיע, והצדיק עודנו מחכה.
רבי מרדכי מנדבורנה, אורח השבת בקהילה הקטנה, ישב בבית הכנסת לבוש בבגדי השבת, ותלה עיניים מצפות.
פתאום נפתחה הדלת בתנופה. גבר גדול-ממדים פסע בצעדים רחבים לעבר הצדיק. בידו אחז כלי פח גדול. זו הייתה מנורת קנים פשוטה, בעלת גימור גס. ואולם למראה המנורה עלה חיוך רחב על פני הרבי. הוא נפנה בשמחה אל האיש, נטל מידיו את המִתקן ובחן אותו בהנאה גדולה, כאילו מדובר בפמוטות כסף מרהיבים.
מן הצד עמד ר' אברהם, ראש הקהל, וחש הקלה גדולה. ברגע האחרון, במירוץ בלתי-אפשרי נגד הזמן, הצליח המבצע.
הכול החל בצוהרי יום השישי. הקהילה הקטנה נערכה לבואו של הצדיק מנדבורנה. בית הכנסת מורק ותכונה נרגשת שרתה באוויר. כל בני הקהילה, ובראשם הרב, יצאו לקדם את פני הצדיק וליוו אותו בכבוד לאכסנייתו.
בקשה אחת הייתה לרבי ממארחיו: שיביאו בעבורו הרבה נרות, כמנהגו להדליק נרות רבים לכבוד שבת המלכה. ר' אברהם, שעמד בראש ארגון האירוח, יצא בשמחה לביצוע המשימה. עד מהרה הובאו לרבי נרות רבים.
הרבי הביט בנרות, ושאל את ר' אברהם בעדינות: "האם אלה כל הנרות שברשותך?". ר' אברהם מיהר אל המחסן, ושב משם ובידו כמות כפולה של נרות. הרבי הודה לו, ואולם מסבר פניו הסיק העסקן כי הרבי אינו מסתפק בנרות האלה.
ר' אברהם החל להתרוצץ בין בתי העיירה, אוסף עוד ועוד נרות כבקשת הרבי. כשהביאם אל הרבי עלתה נהרה על פניו. "יישר כוחך!", הודה לעסקן הנמרץ, "ואולם כעת זקוק אני למנורה להדליק בה את הנרות".
ר' אברהם יצא שוב לאסוף פמוטות. הוא לא נח, עד שאסף פמוטות רבים. ועדיין מספר הנרות היה גדול מן הפמוטות. בלב כבד נאלץ להודות לפני הרבי כי לא הצליחו למצוא פמוטות נוספים. "אולי יש בעיירה בעל מלאכה שיוכל ליצור במהירות מנורה רבת קנים?", הציע הרבי.
עננה עלתה על פניו של ר' אברהם. "כן!", השיב בשפה רפה, "זה פחח יהודי, שלמרבה הצער מתרועע עם הגויים ובז לכל דבר של קדושה".
"אנא גש אליו", הפתיעה תשובתו של הרבי, "ובקש ממנו ליצור מנורה שתוכל להכיל את כל הנרות!".
ר' אברהם הנהן בראשו, ויצא לקיים את מצוות הרבי. ביד רועדת נקש על דלת ביתו של הפחח, חושש מתגובתו.
בפתח נראו פניו הגסות של בעל הבית. "מה רצונך?", שאל.
ר' אברהם נשם עמוקות והשיב: "הרבי מנדבורנה מתארח בעיירה, והוא שלחני לבקשך להכין בעבורו מנורה רבת קנים".
למרבה ההפתעה עלתה ארשת נעימה על פני האיש. הוא הודיע כי יתחיל מייד בעבודה ויספיק ליצור את המנורה הדרושה.
בשעה שקבע הפחח חזר אליו ר' אברהם, ואכן, האיש יצא אליו ובידו המוצר המוגמר. זה היה רחוק מלהיות מנורה מרהיבה. בעצם זה היה כלי קיבול לנרות. "רצוני להגיש לרבי את המנורה בעצמי", אמר לר' אברהם.
"בשמחה!", קרא העסקן המשתאה. כך צעדו השניים ברחובות העיר, ר' אברהם לבוש בבגדי השבת, והפחח בבגדי עבודה מוכתמים.
בהתרגשות הגיש הפחח לרבי את המנורה. הצדיק התבונן במנורה בהתפעלות, והרעיף שבחים על הפחח. לחייו של האיש הסמיקו. הוא דחה באדיבות את בקשת הרבי לשלם לו, וקרא בהתלהבות: "זו מתנה גמורה ממני!".
הצדיק הפנה אל עיניו של הפחח מבט חודר ואמר: "אני מברך אותך, יקירי, שתזכה לחזור בתשובה שלמה".
שנים חלפו. שבת אחת הזדמן ר' אברהם לעיר מרוחקת. בבית הכנסת הבחין כי אחד המתפללים מתבונן בו. משהו בתווי פניו של האיש היה מוכר לו, אך הוא לא הצליח לזכור מנַיין.
בתום התפילה ניגש המתפלל אל ר' אברהם והושיט את ידו לברכת שלום. "האם אתה מזהה אותי?", שאל. ר' אברהם השיב בשלילה.
"אתה ר' אברהם, ראש הקהל בעיירה פלונית?", אמר האיש.
"אכן, אבל מהיכן אתה מכיר אותי?", תמה ר' אברהם.
"זוכר אתה את השבת שבה התארח בעיירה הרבי מנדבורנה?", שאל האיש.
"בוודאי!", השיב ר' אברהם.
"ובכן", חייך האיש, "אני הפחח שיצר בעבור הרבי את המנורה רבת הקנים".
פיו של ר' אברהם נפער בתדהמה: "אתה הפחח?!".
האיש הנהן. "אני הוא. כשבאת אליי קרה לי דבר שאינני יודע להסבירו. קול פנימי פקד עליי להיענות לבקשתך, לעזוב הכול וליצור מייד את המנורה. ככל שהתקדמה העבודה, התמלאתי תשוקה בלתי-מוסברת לפגוש את הצדיק. כאשר בירכני הרבי שאחזור בתשובה, התמלאתי כוחות מחודשים, עזבתי את העיירה ונהפכתי לאדם אחר".
(על-פי 'אורות מרדכי') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
