חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:09 זריחה: 6:39 כ"ח בטבת התש"פ, 25/1/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הוראות ומקורות
ניצוצי רבי

מדורים נוספים
שבת סגולה
עצות לרפואה
כל יהודי יכול לבנות משכן
"ואתה תצווה" בתכלית הגילוי
הוראות ומקורות
החסיד השמח
שמחה כפולה
פרשת תצוה
הלכות ומנהגי חב"ד

לשמוח בחלקו בגשמיות בלבד • הכנסת אורחים סגולה לילדים • מגבית לתשרי • הבאת פירושים והפרכתם • שני סדרי תפילות

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

למה הזדרז האמורא לקרוע את הבגד (האדום)?

בהתוועדות ש"פ האזינו תש"ל (תורת מנחם כרך נח עמ' 77) הביא הרבי את המסופר בגמרא (ברכות כ, א) אודות אמורא שראה אשה לבושה כרבלתא – בגד אדום – סבר שבת ישראל הינה ולגודל זריזותו למחות נגד לבוש בלתי צנוע תיכף ומיד קרע את הבגד.

הפירוש ש"כרבלתא – בגד אדום" הובא בשיחה (בציון 96) מפירוש הערוך – הובא בחידושי אגדות למהרש"א שם.

וראוי להביא מ"ש בשו"ת מהרי"ק שורש פח: "שאין דרך הצנועים להיות אדום ללבושם... שלא ילבשו מלבוש נכרי, דהיינו צבע אדום כי תועבה בישראל הוא, ועוד היום מסורת בידינו להקפיד על לבישת האדום לבני עמנו".

הדברים הובאו ברמ"א יורה-דעה סימן קעח: "אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים", ובש"ך שם סעיף א' ס"ק ג': "שאין דרך הצנועים להיות אדומים בלבושם . . מסורת בידינו להקפיד על לבישת האדום לבני עמנו". וראה דרשות חתם סופר ח"ב דף רמד טור ב' ד"ה והנה. [ובתשובות באר משה – שטרן – ח"ד סימן קמז סי"ג: מרן החתם-סופר . . לא הניח שום בגד ושמלה אדומה להכניס לבית והיה מקפיד על זה עד למאוד].

ברחוב עם מלבוש עליון

יותר מפעם אחת אירע שהרבי פגש חסידים ללא לבוש עליון – סירטוק או חליפה – ברחוב והביע את חוסר שביעות רצונו מכך.

ראוי לציין מקורו ב'נקודות הכסף' יורה-דעה סימן שמ: "ומי שהולך בשוק בלא רא"ק גנאי לו וכאחד מן הפחותים יחשבו".

פרווה – רק באוכל; בעבודת ה' או ימין או שמאל

ב'לקוטי שיחות' כרך טו פרשת וישב (ע' 324) מבאר הרבי כי בעבודת ה' אין מצב ביניים. בשעה ש"מים אין בו" – אזי, באופן ישיר ומיידי "נחשים ועקרבים יש בו". וסמך זאת על תורת הבעש"ט, כי בשעה ש"וסרתם" מן הדרך הטובה הרי מיד ח"ו "ועבדתם אלקים אחרים", עיין שם.

ויש לציין גם ל'נצח ישראל' למהר"ל מפראג (פרק י"ד) הכותב כך:

"שאין לישראל שום מדריגה בינונית, או שהם מושלים על הכל, או שהכל מושלים עליהם . . שכאשר אין הצורה [ישראל] אז נחשבת נעדרת לגמרי".

שמח בחלקו מעלה בעניני עוה"ז דוקא

ב'היום-יום' ל' סיון: "השמח בחלקו בגשמיות הינו בעל המעלה גדולה ביותר. משא"כ השמח בחלקו בענינים רוחניים הוא החיסרון הגדול ביותר", עיין שם.

ויש לציין כי אכן בספר 'המספיק לעובדי השם' – לר"א בן הרמב"ם – פרק ט' – ההסתפקות; נאמר מפורש:

"ההסתפקות... שיהא אדם שמח בחלקו מקניני העולם-הזה ולא יהא בהול ולהוט להוסיף עליהם...".

במה יזכה נער את ארחו

בעניין סגולת הכנסת אורחים לבן זכר "במה יזכה נער את ארחו" (ראה בהרחבה ב'התקשרות' גליון תתקעה (י"ח ניסן תשע"ג) עמודים 8-10).

מן הראוי להביא את הנאמר בספר 'מגיד מישרים' להבית יוסף בענין ותצחק שרה – שהטעם שצחקה משום שפשפשה במעשיה ולא מצאה שהתחדש אצלה דבר חדש – מעשה טוב – שבגינה תזכה:

"ואיהי לא ידעא דכיון שקבלה עלה להתעסקא בגמילות חסדים דהכנסת אורחים, מיד אתער חסדים ורחמי מלעילא, ואיתגזר למיהב לה בר" [= שכיון שקיבלה על-עצמה להתעסק בגמ"ח דהכנסת-אורחים מיד התעוררו חסדים דלמעלה לתת לה בן]

דוד המלך נביא היה

במכתבו (הנדפס גם ב'לקוטי שיחות' כרך כט עמודים 506-505) מבאר הרבי, שדברי אדמו"ר הזקן בסידורו "הקפות מנהג נביאים" מוסבים על דוד המלך ע"ה, שלגביו מסופר שהיה מכרכר ומפזז לפני ארון ה' בשובו מהפלשתים (שמואל-ב' פרק וא"ו). וזאת, עפ"י הידוע ש"דוד הי' נביא" – עיין רש"י מגילה יד,א, וכפי שצויין בעבר (התקשרות גליון א'קסב עמ' 8).

זהו בנוסף למפורש 1) במס' תענית כו, א וברש"י שם.

ויש להוסיף:

2) במסכת סוטה דף מח איתא: "מאן נביאים הראשונים אמר רב הונא: זה דוד ושמואל ושלמה".

3) בתרגום יונתן בן עוזיאל שמואל-א טז, יג: "ושרת רוח נבואה מן קדם ה' על דוד מיומא ההוא ולעלא וקם שמואל ואזל לרמתא".

4) וראה גם שמואל-ב כג, ב: "רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני ובתרגום יונתן בן עוזיאל: אמר דוד ברוח נבואה כו'".

מגבית לצורך תשרי וחגיו

ביום ב' דר"ה תשל"ח הכריז הרבי על מגבית לצורך החגים (בדומה לקימחא דפיסחא, והארכנו בזה בגליונות התקשרות א'קנו-ז-ח ועוד). ויש לציין (גם) ל'אגרות-קודש' אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע כרך וא"ו עמ' פד [מכ' ט"ו אלול תרס"ה]:

"מחמת נחיצות הדבר, ובאשר הזמן הזה מסוגל לעשיית הטוב והחסד ולרחם על הזולת.. ובפרט לעת כזאת ימי רחמים וימי רצון, לזאת הנני מבקש את כבודו להשתדל לטובת ידידינו הנכבד והנעלה.. לאסוף עבורו איזה סך נכון.. וכעת ממשמשין ובאין יו"ט בחודש הבע"ל המושבע בכל ודורש הרבה ומאין יבא עזרי.. ויאסוף עבורו מהג' נדיבים.. ויחי' בזה את נפשו העדינה. ולכבודו יהי' זאת המצוה גדולה מאד, אשר בזכותה יטיב לו המטיב בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר כו'".

שני סדרי התפילות

ב'לקוטי שיחות' כרך לה עמ' 125 ואילך מבאר הרבי שישנם ב' סדרים בג' התפילות שחרית מנחה ערבית, או ערבית שחרית ומנחה.

וב' סדרים אלו מקבילים לשני הגדרים שבתפלה: (א) עבודה שבלב ("קדשים") (ב) בקשת צרכים ("מעשה בראשית").

עבודה שבלב – דביקות בה' ו"לילה הולך אחר היום" (שחרית מנחה ערבית), בקשת צרכים (ערבית שחרית מנחה). – ראה שם בארוכה.

לאור המבואר בשיחה שם ניתן להבחין ולבאר בדברי הראשונים כיצד שיטתם:

בספר החינוך מצוה תלג כתב: "מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות לא, א) שחייב אדם להתפלל שלש פעמים ביום: שחרית, ובין הערבים, ובלילה פעם אחת; ואלו השלש תפלות - כנגד הקרבנות תקנום כו'".

ובסיום המצוה קובע:

"והעובר על זה ועמד יום ולילה בלא תפלה כלל – בטל עשה זה".

היינו: יום – ואח"כ – לילה.

אף הרמב"ן בהשגותיו בספר המצוות על הרמב"ם (מ"ע ה) הקשה לשיטת הרמב"ם דתפילה מן התורה – "נסתפק בעצמו ספק התפלל ספק לא התפלל אם כן לפי דבריו של הרב (הרמב"ם) היה צריך לחזור ולהתפלל והם פסקו לעולם בכל ספק בתפלה שאינו חוזר ומתפלל שהיא מדרבנן". ולפנ"ז שם: שמי שנאנס ולא התפלל בשחרית ובמנחה.

גם כאן נראה שנקט שתפילה הא' היא שחרית.

אמנם ב"פתיחה כוללת" של ה'פרי מגדים' להלכות תפלה כתב "בענין ספק התפלל או לא התפלל כלל כל מעת-לעת ובליל ב' בתפלת ערבית מתפלל שתים עכ"פ אחת למעריב ושנייה לתשלומין של יום אתמול. אמנם לאחר העיון א"צ כה"ג להתפלל שתים דמן התורה כיון שעבר המעת לעת תו לא מחויב ומעוות לא יוכל לתקון הוא"

ומשמע שסדר התפילות הוא מערבית לערבית.

- והדברים מבוארים היטב לאור ביאורו של הרבי בלקו"ש שם.

אין צורך להביא פירוש ולהפריכו

בהתוועדות יו"ד שבט תש"מ ('שיחות-קודש' תש"מ כרך ב' עמ' 14):

כמדובר כמה פעמים כאשר פירוש מסויים אינו מתקבל אין זה הסדר להביאו ולהפריכו...

ויש לציין לרמב"ם הלכות מעשר שני פרק ט' הלכה יב (בשנת תשע"ט – הוא משיעור היומי דג"פ ליום דיום יו"ד שבט):

"וראיתי לגאונים דברים בחשבון ערלה ורבעי, אין ראוי להאריך ולהשיב עליהן, ובודאי טעות סופרים הם, והאמת כבר בארנו דרכה".

רואים, אפוא, ש"אין ראוי להאריך ולהשיב עליהן" והטעם שבכל זאת התייחס (הרמב"ם) לדברי הגאונים הוא כדי להדגיש ולהבטיח שלא יטעו אחריהם "ובודאי ט"ס הם", אך באמת לא נכנס לשקלא-וטריא עמהם. וק"ל.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)