עניינים שונים

כמה הערות

ראשית-כל, שוב תודה, בשמי ובשם כל השלוחים ואנ"ש שיחיו פה, המשתמשים ונהנים בכל שבוע ושבוע מהגיליון הנפלא שלכם. כדי להוציא לאור דבר מתוקן כזה, הרי זו עבודה ומלאכה וגם חכמה. ובהוספה על כל המדורים המלמדים והמעניינים, המדור "לוח השבוע" נחוץ במיוחד, כדי לידע את המעשה אשר יעשון.

באתי בזה בהערות דלהלן:

א) ניגון אדה"ז בן ד' בבות. בכל הלוחות שראיתי, מודפס שהפסיקו שירת הניגון בהתוועדויות-קודש כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בסביבות תשמ"ו. והרי זו טעות. הפעם האחרונה ששרנו את הניגון היתה בש"פ שמות, כ"ג טבת תשמ"ט. וראה שם בשיחה האחרונה של ההתוועדות ('תורת מנחם - התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 193), שאז עמד כ"ק אדמו"ר על זה שיש זהירות מיוחדת בשירת הניגון! וציווה ש"ינגנו עתה... באופן יוצא מן הכלל (שהרי ידוע גודל הזהירות שלא לנגן ניגון זה כי אם בזמנים מיוחדים)". ומיני אז - לא ציווה עוד לנגן ניגון הק' הזה (בתשנ"ג הושר הניגון הזה, אך משם אין שום ראיה כלל!), ואכן לא הושר ביו"ט, גם כשהיה מצווה לנגן כל ניגוני רבותינו נשיאינו.

ב)  בימי חנוכה (לאחרונה: גיליון תצא, עמ' 11 הע' 8) כתבתם שלא שרים "הנרות הללו" בש"ק חנוכה, ע"פ ציווי כ"ק אדמו"ר בשנות תשמ"ב-מ"ד.

ואכן זה קרה בש"פ מקץ, שבת חנוכה תשמ"ב, לאחר השיחה הראשונה, שאז אמר: "שבת זאגט מען ניט [=בשבת אין אומרים] 'הנרות הללו'". ב'הנחות בלה"ק' לא נמצא הדבר, אבל זה כן מודפס ב'הנחת התמימים' (באידיש) של שבת זו.

ג) לפני כשנה נדפס ויכוח בנידון [אופן] אחיזת ספר-התורה אחרי הגבהתו. ברצוני רק להוסיף מעשה רב: בי"ז באייר תשמ"ט זכיתי להגבהת התורה אצל כ"ק אדמו"ר, ובסיום הגלילה סימן לי באצבעו הק' לסובב את ספר-התורה באופן שהכתב יהיה כלפי חוץ, ורק אז נגע בו בטליתו והלך למקומו*.

בכבוד ובברכה מרובה

הרב יוסף יצחק לו, שליח באטלנטה, ג'ורג'יה, ארה"ב

*) עד"ז - בגיליון תקח עמ' 18 סוף הע' 34. המערכת.

הבדלה במוצאי יום-הכיפורים שחל בשבת

לכאורה צריך להוסיף ב'התקשרות' (גיליון תקל"א עמ' 17) מה הדין בשעת הדחק כשאין לו "נר ששבת" וגם אין לו אפשרות להעביר אש מ"נר ששבת". והיא שאלה נפוצה ביותר*.

כמדומני שבשולחן-ערוך אדמוה"ז (סי' תרכ"ד סו"ס ה, ע"פ המ"א שם ס"ק ז) ברור שגם הפעם לא יברך על האש (כי לא מובאת שם כלל האפשרות של 'דיעבד'), ודלא כמשנה-ברורה (שם, סוף ס"ק ז, ועיי"ש בשער הציון ס"ק ט) שמביא שמדינא אפשר לברך כשחל בשבת.

הרב ישראל הרשקוביץ, שליח הרבי ורב קהילת חב"ד - אופקים

*) כמו-כן העירונו שכדאי להזכיר:

א) מברכין על נר בית-הכנסת (או נר-נשמה, או נר-חיים - בימינו שיש תאורת חשמל, כולם אינם עשויים 'להאיר', ראה פסקי תשובות שם ס"ק ו) ביחד עם נר אחר שמדליקים ממנו (רמ"א ושו"ע אדה"ז שם). בדרך-החיים (סי' קסט ס"ו. בסידור תורה-אור, ברוקלין תשמ"ז, עמ' 686. הובא גם במשנה-ברורה שם ס"ק יג) מפקפק אפילו בברכה על שני הנרות ביחד, ולכן מציע להדליק מערב יום-הכיפורים 'נר נשמה' במיוחד להבדלה זו. אבל מכיוון שאדמוה"ז פסק כמהרי"ל והרמ"א שבאופן הנ"ל מתקיימים בשלימות שני העניינים, הן 'נר להאיר' והן 'נר ששבת' (ראה בדברי שו"ת אגרות-משה ח"ד סי' קכב שהובא בפסקי-תשובות שם בהערה 29), ולא הציעו כלל אופן זה, מסתבר שאין לנו לנהוג כך. ואדרבה, כיוון שנעשית בו מצווה אחת ראוי לעשות בו מצווה אחרת (כמו בסי' תקכ"ז בשו"ע רבנו סכ"ה ועוד).

ב) במוצאי יום-הכיפורים יש אומרים שצריך לחזר אחרי הנר (שלא כבכל מוצש"ק - שו"ע אדמוה"ז סי' רחצ ס"ב), ומי שאין לו 'נר ששבת' יבדיל ללא נר כדי לסיים את התענית, ואחר-כך יחפש נר זה כדי לברך עליו (ראה פסקי-תשובות שם).

ג) לכתחילה יש לברך על אבוקה, ולכן נהוג להדליק אבוקה מה'נר ששבת' (גם כשהיה 'נר להאיר'), או להדליק נר נוסף ולקרב שלהבתו ל'נר ששבת', ולברך על שניהם יחד (כמו במוצש"ק שם ס"ד).

ד) יש להביט בציפורניים (כמו במוצש"ק שם ס"ו).

כל אלה - גם כשחל בחול.

המערכת

מתי הביט הרבי בסכך?

בגיליון תקל"ב עמ' 9 נכתב "קודם שהיה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מברך 'לישב בסוכה', היה מביט בסכך" ומקורו מ'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' רצט. לדברי העורך (של ה'אוצר'), זו השערתו מכיוון שהיו די הרבה תיבות אחרי ההבטה.

אולם למיטב זכרוני, וכן שאלתי ואמרו לי עוד שני אנשים שזוכרים כך, הבטת הרבי בסכך היתה לקראת סיום הברכה, ומיד לאחר-מכן (בלי שהייה) התחיל הרבי לשתות מכוס היין, על-כן מסתבר שההבטה היתה לפני התיבות "לישב בסוכה". ובלי-נדר, אשתדל לברר זאת עם עוד אנשים בכינוס השלוחים הבעל"ט [וייתכן שאפשר לברר זאת בווידיאו].

אהרן גאלדשטיין, בית חב"ד, אן-ארבור, מישיגן

סיום הפטרת שבת בראשית השנה

בגיליון תקל"ג עמ' 18, נעתק מספר-המנהגים, שמסיימים "יגדיל תורה ויאדיר" (ללא חילוק בין שנה פשוטה למעוברת), וכן הוא בלוח כולל-חב"ד השנה.

היו פניות רבות מהציבור, שראה ב'ספר ההפטרות' הוצאת קה"ת, ובמקורות נוספים, שבשנה מעוברת נהג הרבי לסיים עד "ואחרי לא יהיה" (כמנהג האשכנזים תמיד). ובחומש 'שי למורא' אף ציין שכך הוא מנהג חב"ד בשנה מעוברת.

וחבל שלא הזכירו מפורשות, מה שמופיע בשיחות שנסמנו בס' ההפטרות שם בשולי-הגיליון ('תורת מנחם - התוועדויות' כרך ח"י עמ' 107, שיחת שבת בראשית (ב) תשד"מ סי"ב ועוד. וראה גם ביומן שבסו"ס שיחות-קודש תשל"ח, מהדורת תשס"ב עמ' 394) שכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שנהג כך, הורה כן לרבי, אבל אמר לו שאין זו הוראה לרבים, וכן מופיע גם ב'רשימות' חוברת קיג ס"ע 17.

המערכת