נושאים נוספים
	גילוי הפנימיות שבתורה ובבית-המקדש
	"ופרצת" תביא את המשיח
	מצפים ל"דמי חנוכה" מהקב"ה
	"מבצע חנוכה"
	הלכות ומנהגי חב"ד

נרות חנוכה ונרות המקדש נראים שונים ומנוגדים במהותם אלו מאלו * אך חנוכה מגלה את המהות הפנימית של נרות בית-המקדש – להפיץ את אור הקדושה בכל העולם * פנימיות התורה הייתה נסתרת לא רק מהמון העם, אלא גם מתלמידי-החכמים, ועל-ידי הנס די"ט כסלו – הגיעה לכל אחד מעם ישראל * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ימי חנוכה הם בסמיכות לי"ט כסלו¹.

...ובהתאם לכך, יש לבאר את הנקודה המשותפת שבי"ט כסלו וחנוכה, שבשניהם מודגשת מעלת יום השבת בהחידוש בעבודת האדם, כדלקמן:

...נרות חנוכה – אף שסיבת הדלקתם היא בגלל הנס שאירע בנרות המקדש, הרי הם חלוקים מנרות המקדש הן בנוגע למקום ההדלקה, והן בנוגע לזמן ההדלקה²:

נרות המקדש – מקומם בפנים, בהיכל, שזהו מקום שאפילו כהנים אסורים להכנס אליו שלא בשבת עבודה³. ואין זה בגלל שעבודת בית-המקדש מוכרחת להיות בהיכל דווקא, שהרי ישנן כמה עבודות שהיו נעשות בעזרה, ועד לעבודות שהיו נעשים בחוץ, כמו פרה אדומה שהייתה נעשית בחוץ דווקא (ורק היה מתכוון ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם)⁴, ומה גם שהרמב"ם⁵ פוסק שהדלקת המנורה כשרה בזר, שאסור לו ליכנס להיכל⁶, ואף-על-פי-כן, מקומה של המנורה הוא בהיכל דווקא.

וזמן הדלקתם – מבעוד יום, שהרי שחיטת הפסח היא אחר תמיד של בין הערביים, הקטורת והדלקת הנרות⁷, וכיוון שקרבן פסח הוצרך להיות מבעוד יום, הרי גם הדלקת המנורה הוצרכה להיות מבעוד יום. ואף שיש ענייני עבודה בבית-המקדש שהיו נעשים בלילה, כמו הקטר חלבים ואברים⁸, מכל מקום, הדלקת הנרות הוצרכה להיות מבעוד יום דווקא.

וכל זה – למרות שלכאורה מסתבר להיפך, דכיוון שתוכן עניין הדלקת הנרות הוא כדי להאיר, היה מתאים יותר שזמן ההדלקה יהיה בלילה (זמן החושך), ובעיקר – לא בשביל בית-המקדש עצמו, אלא מחוץ לבית-המקדש (מקום החושך). ואף-על-פי-כן, הדלקת נרות המקדש היא בהיכל דווקא, ומבעוד יום דווקא.

ואילו בנרות חנוכה – הרי זה להיפך:

מקום הדלקתם הוא – לא בבית-המקדש, ואפילו לא בבית-הכנסת, "מקדש מעט"⁹, שהרי מעיקר הדין אין חיוב להדליק בבית-הכנסת¹⁰, אלא בבית שדר בו, ובבית גופא – "על פתח ביתו מבחוץ"¹¹.

וזמן הדלקתם – "משתשקע החמה"¹², ולכן, הנה גם בערב שבת שחייבים להדליק מבעוד יום, צריך ליתן שמן במדה כזו שיהיו הנרות דולקים כשיעור הראוי לאחרי שקיעת החמה¹³.

ולכאורה: כיוון שכל עניין הדלקת נרות חנוכה הוא בגלל נרות המקדש – מדוע נקבעו נרות חנוכה באופן הפכי מנרות המקדש?

ב. והביאור בזה – שכשם שמצינו בתורה שבכתב ותורה שבעל-פה, שעל-ידי הביאורים דתורה שבעל-פה מתגלית הפנימיות של התורה שבכתב, כן הוא גם בנוגע להדלקת נרות המקדש, שהיא מצווה מן התורה שנתפרשה בתורה שבכתב, והדלקת נר חנוכה, שהיא מצווה מדרבנן שנתבארה בתורה שבעל-פה – שנרות חנוכה מגלים את הכוונה והתכלית (הפנימיות) של נרות המקדש:

בנוגע להדלקת הנרות בבית-המקדש – אמרו רז"ל¹⁴: "וכי לאורה הוא צריך... אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל", והיינו, שעיקר עניין הדלקת המנורה בבית-המקדש היה בכדי שמשם יומשך ויאיר האור האלקי מחוץ לבית-המקדש, לכל העולם, על-ידי "חלוני שקופים אטומים"¹⁵, שהיו עשויים באופן שיהיה נראה לעין כל שעל ידם יוצא האור מבפנים לחוץ.

אמנם, אף שהאור דנרות בית-המקדש נמשך ונתפשט גם מחוץ לכתלי בית-המקדש, וגם מחוץ לחומת ירושלים, ועד שאיר בכל העולם כולו, מכל מקום, בפועל ובגלוי היו נרות המנורה בהיכל, ואילו המשכת האור מחוץ לבית-המקדש הייתה על-ידי "חלוני שקופים אטומים", שזוהי המשכה מצומצמת, ועל-דרך המבואר בספרי קבלה¹⁶ שהמשכת האור "דרך חלון" הוא עניין של צמצום.

והיכן באה בגילוי הכוונה הפנימית דנרות המקדש – בנרות חנוכה (שנתגלו בתורה שבעל-פה), ש"מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ", ו"מצוותה משתשקע החמה", היינו, שהנרות עצמם נמצאים מבחוץ ובזמן החושך דווקא, ופועלים "שתכלה רגל מן השוק", "דכליא ריגלא דתרמודאי"¹⁷, ועד שיקויים היעוד¹⁸ "לילה כיום יאיר".

ג. וזהו גם הטעם שהיום-טוב דחנוכה נקבע על-שם הנס שאירע בשמן בנוגע לנרות המנורה:

כאשר היוונים נכנסו להיכל, טימאו (לא רק את השמנים, אלא גם) את כל בית-המקדש, וכאשר "אחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטהרו את מקדשך"¹⁹, הוצרכו לחנך את המזבח וכל כלי ההיכל²⁰. ואם כן, כאשר הקדוש-ברוך-הוא רצה לעשות נס – היה יכול לעשות נס לאו דווקא בנוגע להדלקת המנורה, אלא גם בנוגע להקרבת הקרבנות.

ולכאורה, נס בנוגע להקרבת הקרבנות יש בו מעלה יתירה מאשר נס בנוגע להדלקת המנורה, כיוון שעניין הקרבנות הוא כללות עניין העבודה בבית-המקדש²¹.

ומה גם שעל-ידי הקרבנות נעשה הבירור בכל ד' הסוגים דדומם צומח חי ומדבר²²: מין החי – הבהמה, מין הצומח – הנסכים (יין) והמנחה (סולת ושמן), וכן עצי המערכה, מין הדומם – המלח (כמו שכתוב²³ "על כל קרבנך תקריב מלח"), ומין המדבר – הכהן שעל ידו הייתה הפעולה דהקרבת הקרבן; מה-שאין-כן בהדלקת המנורה יש רק ין הצומח ומין האדם.

ואף-על-פי-כן, אירע נס חנוכה דווקא בשמן שבו הדליקו את המנורה – כי, בחנוכה מתגלית הכוונה הפנימית של בית-המקדש, שעניינו הוא להאיר את כל העולם, על-ידי הדלקת המנורה, שעניין זהו הוא באופן של המשכה מלמעלה למטה (ולא כמו קרבנות, שעניינם הוא העלאה מלמטה למעלה), וזהו גם עניין השמן, שתכונתו היא שמפעפע (נמשך וחודר ופועל) בכל דבר²⁴, שמורה על ההמשכה מלמעלה למטה (ולא כמו השמן שבמנחות שעניינו הוא העלאה מלמטה למעלה).

ד. וזהו גם עניינו של י"ט כסלו:

כשם שעניינו של חנוכה הוא לגלות את הפנימיות של בית-המקדש, כך עניינו של י"ט כסלו הוא גילוי פנימיות התורה.

פנימיות התורה מצד עצמה היא בהעלם – שזהו עניין סודות התורה, רזין דאורייתא, ששמם ("סוד" ו"רז") גופא מוכיח שבעצם לא ניתן לגלותם, וכמאמר רז"ל "אין דורשין כו'"²⁵, ו"אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו"²⁶.

וכמו שכתוב רבנו הזקן²⁷ ש"כל חכמת הקבלה הייתה נסתרה... ונעלמה מכל תלמידי חכמים",

והיינו, שגם כאשר מדובר אודות אלו שהם בדרגא כזו שנקראים בשם "תלמידי חכמים", כמו שכתב החוות דעת בהקדמה לחידושים וביאורים ליו"ד שבפירוש תואר "תלמיד חכם" לפי "שאין ראוי להקרא חכם רק הבורא לבד שהוא עצם החכמה ואינו מקבל ומושפע מזולתו, אבל חוץ ממנו הכל מקבלים ומושפעים מזולתם וכו'", והיינו, שנקרא בשם "תלמיד חכם" על-שם שמקבל מבחינת החכמה²⁸, שזהו בעיקר על-ידי הביטול שעל ידו נעשה כל אל החכמה²⁹ (וכמובן בפשטות שכאשר הלימוד הוא באופן שרוצה שמסקנת הדברים תהיה כפי שהונח אצלו, אזי יוכל לטעות כו') – הנה גם מהם הייתה חכמת הקבלה נסתרה ונעלמה,

ולא נתגלתה "כי אם ליחידי סגולה, ואף גם זאת בהצנע לכת ולא לרבים", וכדברי רשב"י "שלא ניתן לגלות רק לו ולחבריו לבדם", וכפי שאמר ש"רבי אבא יכתוב . . ושאר חברייא ירחשון בלבייהו"³⁰, וגם מה שנתגלה הרי זה רק בקיצור ובאופן של נקודות בלבד.

ובעניין זה הוא החידוש די"ט כסלו – שסודות ורזי התורה נמשכים ומתגלים באופן שכל אחד יכול להבין אותם באופן של הבנה והשגה רחבה כו', שזהו חידוש לא רק לגבי הבעל-שם-טוב והרב המגיד, שגילו שיש עניין של סוד המרומז בגימטריא וכיוצא-בזה, אלא גם לגבי תורה חסידות חב"ד כפי שנתגלתה קודם המאסר והגאולה די"ט כסלו, כדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע באחת השיחות די"ט כסלו³¹, שדווקא לאחרי פטרבורג התחיל עיקר העניין ד"יפוצו מעינותיך חוצה", והיינו, שהתגלות המעיין היא לא רק באופן דטיפין טיפין, אלא באופן של הפצה דווקא.

ה. ומובן, שהתגלות הפנימיות – הן הכוונה הפנימית דנרות בית-המקדש שמתגלית בנרות חנוכה, והן פנימיות התורה שמתגלית בי"ט כסלו – היא על-ידי גילוי אור נעלה יותר:

האור דנרות חנוכה הוא אור נעלה יותר מאשר האור דנרות בית-המקדש, שהוא אור מצומצם שהיה מאיר דרך חלון כנ"ל.

וזהו גם מה שנרות חנוכה אין בטלין לעולם (כמו שכתב הרמב"ן³²), גם בזמן הגלות, והיינו, שהגוי אין לו שליטה עליהם, וכמרומז גם בדברי הגמרא²⁶ "ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו", היינו, שגם בזמן הגזירה אין ביכולתו של הגוי למנוע מיהודי לקיים מצוות נר חנוכה³³ - שזהו מצד גודל מעלת האור דנרות חנוכה.

וזהו גם מה שהפעולה של נרות חנוכה היא לא רק בעניין האור והגילוי, אלא גם בביטול והפיכת החושך – כמבואר בתורה אור³⁴ שעניינו של חנוכה הוא "והוי' יגי' חשכי"³⁵, "והוי'" (בתוספת וא"ו) דייקא, שזהו גילוי אור נעלה יותר מאשר "אתה נרי הוי'"³⁵ (שזהו הגילוי שהאיר בבית-המקדש³⁶), שלכן בכוחו להיות נמשך למטה ביותר, ולהפוך גם את החושך.

ועל-דרך-זה בנוגע לי"ט כסלו – שעניינו הוא התגלות העצם, ולכן ביכולתו להיות נמשך עד למטה מטה, גם ב"חוצה", ועל-ידי-זה – לפעול גילוי המשיח³⁷.

(שיחת ש"פ וישב תשכ"ג – תורת מנחם כרך לה עמ' 311)

___________________

1)    ראה גם מכתב ט"ו כסלו; כ"ב כסלו שנה זו (אג"ק חכ"ב ע' שעא ואילך). שיחת ש"פ וישב תשכ"א סי"א ואילך (תו"מ חכ"ט ע' 278 ואילך). וש"נ.

2)    ראה גם שיחת ש"פ וישב, ערב חנוכה דאשתקד ס"ז (תו"מ חל"ב ע' 372 ואילך). וש"נ.

3)    רמב"ם הל' ביאת המקדש רפ"ב.

4)    חוקת יט, ג-ד (ובספרי ופרש"י).

5)    הל' כלי המקדש פ"ט ה"ז.

6)    ראה אנצי' תלמודית (כרך ג) ערך ביאת מקדש בתחלתו (ריש ע' קג). וש"נ.

7)    רמב"ם הל' קרבן פסח פ"א ה"ד.

8)    ברכות בתחלתה. רמב"ם הל' מעה"ק פ"ד ה"ב.

9)    יחזקאל יא, טז. וראה מגילה כט, א.

10)  ראה אנצי' תלמודית (כרך טז) ערך חנוכה ס"ד (ע' רסז). וש"נץ

11)  שבת כא, ב.

12)  ראה נטעי גבריאל הל' חנוכה פמ"ד ס"י. וש"נ.

13)  שבת כב, ב. מנחות פו, ב.

14)  שבת, כב, ב. מנחות פו, ב.

15)  מלכים-א ו, ד ובפרש"י. וראה פרש"י מנחות שם.

16)  ראה לקו"ת דרושי שמע"צ צא, סע"ג ואילך. וש"נ. וראה גם אג"ק ח"א ע' ריח.

17)  שבת כא, ב. וראה גם שיחת ש"פ וישב שבהערה 17. וש"נ.

18)  תהלים קלט, יב.

19)  נוסח "ועל הנסים" דחנוכה.

20)  ראה גם לקו"ש חכ"ה ע' 239 ובהנסמן שם.

21)  ראה רמב"ם ריש הל' ביהב"ח. וראה ד"ה באתי לגני ה'שי"ת רפ"ב (סה"מ תש"י ע' 112). ד"ה טעמה כי טוב תש"ט פ"ב (סה"מ תש"ט ע' 23).

22)  ראה עץ חיים שער קיצור אבי"ע ספ"ב. של"ה שלח, א. נהר שלום בהקדמת הקרבנות. מדבר קדמות (להחיד"א) מע' ק' אות י"ז (מחסד לאברהם). אמת ליעקב מע' ק אות ס. תניא פל"ד.

23)  ויקרא ב, יג.

24)  ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.

25)  חגיגה יא, ב.

26)  שם יג, א.

27)  תניא אגה"ק רסכ"ו (קמב, ב).

28)  ראה תו"א מג"א (בהוספות) קיט, ג. ובכ"מ

29)  ראה תניא פל"ה בהגה"ה.

30)  זח"ג רפז, ב.

31)  תרס"ח – סה"ש תורת שלום ס"ע 112 ואילך.

32)  ר"פ בהעלותך.

33)  ראה גם לקו"ש ח"ג ע' 818.

34)  מקץ לד, א. מא, א. שם, ג.

35)  שמואל-ב כב, כט.

36)  ראה סה"מ עטר"ת ע' קמח.

37)  ראה אגה"ק דהבעש"ט (כש"ט בתחלתו. ובכ"מ).