הוא היה עסקן בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, אדם שחי ונשם עזרה לזולת. מבוקר ועד ערב היה מסור למלאכת השתדלנות למען אחיו, תושבי העיר רודניק שבפולין, ועשה זאת בנשיאת חן ובמאור פנים.
מצוקתו של יהודי שני נגעה לליבו, כאילו חווה זאת על בשרו. הוא לא נח ולא שקט עד שמצא פתרון לצרתו של פלוני, או הפעיל קשרים בחלונות הגבוהים בעבור פלמוני. לשם כך נע בתדירות על הציר רודניק-ורשה. שם פקד את משרדיהם של נושאי משרה בכירים, ובזכות הקסם האישי הרב שניחן בו הצליח למצוא מסילות לליבם ולהמליץ טוב על בני קהילתו.
את מלאכתו עשה באמונה, והכול ידעו כי יראת השמים שלו קודמת לחוכמתו. לא אחת היה נועץ בסוגיות מהותיות עם רבו, רבי אליעזר מדז'יקוב, שהיה בנו-בכורו של רבי נפתלי מרופשיץ. בכל הזדמנות שנקרתה לפניו היה פונה לדז'יקוב, לחלות את פני רבו ולבקש את ברכתו.
יום אחד, בעודו עומד בהכנעה מול פני רבו, הופתע למשמע השאלה היוצאת מפי הצדיק: "אמור נא לי, מה באשר לתפילה במניין? האם אתה מקפיד על כך?".
פניו של העסקן הנמרץ התעננו במבוכה. "אומר לרבי את האמת", הנמיך את קולו. "בדרך כלל מקפיד אני שלא להחמיץ תפילות בציבור, אך בשעת הדחק, כאשר עול צורכי הציבור דוחק בי, אני נאלץ לוותר על תפילה במניין"...
הצדיק הישיר את מבטו לעבר החסיד ואמר: "לעולם אל תוותר על תפילה במניין. אל לך לחשוש מהזמן שיאבד, מפני שההתעכבות לצורך תפילה במניין תניב לך הצלחה גדולה יותר בעסקנותך".
הנהן החסיד בהסכמה, ובטרם נפרד לשלום מעם רבו, ביקש הצדיק להוסיף עוד משפט באוזניו: "הקפד לא רק על תפילת שחרית במניין, אלא גם על תפילות מנחה וערבית". והוא שב וכפל את ברכתו בדבר כוחה של התפילה במניין להשביח את פועלו בזירה הציבורית.
העסקן קיים באדיקות את בקשת הצדיק. מעתה לא הרשה לעצמו להשתמט משום תפילה במניין. הדבר פגע בגמישות מהלכיו, והוא נאלץ לתאם את מועדי נסיעותיו לוורשה על-פי מועדי התפילות.
בוקר אחד, לאחר תפילת שחרית בציבור, יצא העסקן לוורשה. הוא התעתד לפקוד את משרדו של פקיד בכיר, כדי שזה יפעיל את השפעתו על אנשי האצולה הפולנית שהללו יקנו בגדים אצל חייט יהודי מסוים, וכך יתפרנס בכבוד.
אלא שמזכירו של הפקיד איכזב אותו, כשבישר לו שהפקיד יצא מלשכתו בלי להודיע מתי ישוב. "לא כדאי לך להמתין", המליץ לשתדלן המוּכר. "אתה עלול לכלות את זמנך כל היום".
בעוד המזכיר מדבר נפתחה הדלת, ואל הלשכה פסע אותו פקיד בכיר. "שלום לך!", קידם בשמחה את פני העסקן, "מזל גדול היה לך שבאת עכשיו, כי בדיוק הייתי צריך לשוב למשרדי ליטול מסמך מסוים ולצאת לדרך".
העסקן המשתאה התקשה לעכל את ההשגחה הפרטית שראה לנגד עיניו. הפקיד הזמינו להיכנס ללשכתו ואמר: "נו, אם אתה כבר כאן, הבה נשמע מה בפיך". בקצרה הציג העסקן את בקשתו בעבור ידידו החייט, והפקיד הבטיח לקדם את עניינו.
כשנפרדו הרהר העסקן בליבו, שהכול בזכות הקפדתו להתפלל במניין. אילו היה מזדרז לצאת לדרך, היה מבזבז זמן רב לריק במשרדו של הפקיד, וככל הנראה היה מאבד את סבלנותו ועוזב את לשכתו. בזכות התעכבותו לצורך התפילה במניין, בא למקום בדיוק בזמן הנכון.
משם המשיך למשימתו הבאה. כאן היה האתגר מורכב ומסובך פי כמה: מדובר בעניינו של סוחר יהודי מהעיירה רוזוואדוב, שמתחריו העלילו עליו עלילת כזב. כעת הסוחר ממתין בחרדה למשפטו.
העסקן החליט לפנות אל עורך דין מפורסם, בתקווה שהלה יסכים לקבל עליו את ייצוגו של הסוחר במשפטו. הוא נזכר שאחד מידידיו, יהודי תושב ורשה, קיים קשרים הדוקים עם אותו עורך דין. הוא מיהר לביתו, כדי לבקשו להצטרף אליו לפגישה עם עורך הדין.
רבה הייתה אכזבתו לגלות כי ידידו נעדר מן הבית לפרק זמן לא ידוע. "הוא יצא מהעיר לרגל עסקיו", בישרו לו בני המשפחה. "איננו יודעים מתי ישוב". ליבו של העסקן נחמץ. כל-כך רצה להיטיב לסוחר, אך אז התעשת והזכיר לעצמו כי מן השמים מכוונים את צעדיו.
הוא החליט לשוב לביתו ברודניק, מתוך כוונה לחזור למחרת בבוקר לוורשה. בלי שהיות יצא לדרך. באמצע הדרך הִכתה בו פתאום המחשבה: איפה יתפלל מנחה במניין?!
מבטו תר כה וכה, ואז הבחין בשלט המורה לעבר העיר ראדום. הוא הציץ בשעונו. "אספיק להתפלל במניין", חשב, והסיט את העגלה לכיוון העיר. בבואו לבית הכנסת בדיוק התארגן מניין לתפילה.
לפתע נפער פיו בתדהמה. מולו עמד אותו ידיד מוורשה שאחריו חיפש. בהתרגשות גולל באוזניו את הסיפור, והלה הבטיח להירתם לטובת הסוחר ולגייס את ידידו עורך הדין. "עכשיו אני מבין את דברי הרבי", מלמל העסקן בהתרגשות. "לא הפסדתי דבר בשל התפילה במניין – רק הרווחתי".
(על פי 'תפארת-אבות') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
