חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:38 זריחה: 6:35 י"ח בכסליו התש"פ, 16/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מנהגים שלא הונהגו, וכאלה שלא נהגו בהם
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
עבודת בירור העולם נרמזת בשמו הארמי של החודש – מרחשוון
מכריזים "יהי אור" ואזי – "ויהי אור"!
מנהגים שלא הונהגו, וכאלה שלא נהגו בהם
ההפטרה ד'שבת בראשית' בשנה מעוברת
הלכות ומנהגי חב"ד

לא פעם התייחס הרבי לשאלה מדוע לא נתפשט מנהג מסויים * לעיתים העניק הסבר, פעמים הצביע על תמיהה בלא מתן הסבר * מגבית לעניים בתשרי, פרידה מתוך דבר הלכה, סעודת יום שני של ראש-השנה – ועוד * "ואין ברצוני להנהיג חידושים", אמר הרבי *

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בשלהי שנת תשכ"ו יצא לאור עולם "ספר המנהגים – מנהגי חב"ד" בן 107 עמודים (בעריכת הרבנים יהודה לייב שיחי' גרונר וזאב גרינגלאס זצ"ל). בשולי הקדמת המו"ל הופיעה "הערה" ובה נאמר: "אשר מערכת "אוצר חסידים" מכינה לדפוס קונטרס הוספות לליקוט זה- כולל ליקוט ממכתבי רבותינו נשיאנו הק' בהם מבארים דיני ומנהגי ישראל בכלל ודיני ומנהגי חב"ד בפרט".

כן הביע הרבי רצונו כמה פעמים שיופיע עוד חלק שני (ראה 'המלך במסיבו' כרך א', עמ' שז ועוד. וראה רשימתנו במדור זה בעבר על 'ספר המנהגים').

באופן עקרוני, אילו היה יוצא כרך זה, היו צריכות להיכלל בו התייחסויות הרבי וביאוריו הנפלאים למנהגים שלא הונהגו בפועל, כמו גם מנהגים שכן נזכרו ולפועל לא נהגו בהם.

להלן דוגמאות אחדות:

אמירת פרק קי"ט בתהילים מדי שבוע

בקונטרס בדבר חלוקת הש"ס, שיצא לאור בי"ט כסלו תשנ"ב (תורת-מנחם תשנ"ב כרך א' עמ' 432) אומר הרבי:

אדמו"ר הזקן כותב בסיום וחותם אגרת הקודש וקונטרס אחרון שלו בתניא: "וכל אחד מהלומדים – משתתפי חלוקת הש"ס בכל שנה – יגמור לעצמו בכל שבוע התמניא אפי שבתהילים קי"ט"

ובפועל - לא ראיתי נזהרים בזה - אף שבכמה מקומות נהוג לומר קאפיטל זה (קי"ט) ביום השבת לאחרי תפילת מנחה (וכן היה נוהג אאמו"ר ז"ל).

ויש לומר בטעם הדבר (לחידודי על כל פנים) כי מטרת אמירת התהילים היא להביא ידיעה והכרה בנותן התורה, וזה נעשה גם ע"י לימוד החסידות.

לימוד מסכת יומא ביום הכיפורים

כיוצא בו, לגבי המנהג שנזכר בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן (סימן תרכא סעיף טז): "ומצוה ללמוד ביום הכיפורים משניות יומא כשי שתעלה האמירה במקום ההקרבה, גם בגמרא סוף יומא מאמרים המדברים במעלות התשובה", כתב הרבי בחודש תמוז תשמ"ה לבעל המחבר ספרי נטעי גבריאל:

אבל לא ראיתי שרבים נוהגים כן. ולולא דמסתפינא לומר - אפילו לא מספר ניכר כלל. ובדבר הרגיל ונעשה בפרסום, לא ראינו - ראיה.

אי-אזכור מנהג בדיקת תפילין ומזוזות באלול

ואף שלעת עתה לא מצאתי בדרושי חסידות ענין בדיקת התפילין והמזוזות בנוגע להנהגת חודש אלול - הרי יש לומר בפשטות טעם הדבר, כי בשביל זה אין צורך להמתין לחודש אלול, אלא יש לעשות זה במשך כל השנה כולה.

 כך הסביר הרבי בהתוועדות כ"ב מנחם אב תשכ"ח (תורת מנחם כרך נג עמ' 389).

מדוע לא נתפשט מנהג נתינת צדקה לפני הדלקת נרות שבת?

ביום ד' פרשת תצא, ו' אלול תשל"ט, דיבר הרבי לפני תלמידות מחנה הקיץ 'אמונה' בבית הכנסת, ובמהלך הדברים (ליקוטי שיחות כרך כד) ציין את הדלקת נרות שבת ויום טוב. לאחר מכן כתב את ההערה הבאה וביקש להדפיסה באותיות מודגשות בולטות (אכן הדברים נדפסו שם בהערה 75):

מובן ופשוט – שצריך להזהיר וככל הדרוש את הנשים והבנות המדליקות שלא לטלטל חס ושלום את קופת הצדקה לאחר ההדלקה.

ואולי זהו הטעם שלא נתפשט כל כך מנהג נתינת הצדקה לפני הדלקת הנרות מפני חשש האמור. ומפני גודל ענין השבת הנה גם לספק חששו ועוד וגם-זה עיקר שהחשש הוא בנוגע לקדושת השבת (ושמירתה)- והרי זה סתירה מיניה וביה להכנס לחשש כזה על ידי הוספה במצוות נרות-שבת-קודש שכל עניינה קדשות שבת. וצריך עיון בכל זה.

מגבית לעניים לצורכי חודש תשרי

שיחה ארוכה השמיע הרבי בשנת תשל"ח, ובה הציע לקבוע עריכת מגבית לעניים לצורך ראש השנה וסוכות.

בדבריו שאל הרבי מדוע לא נקבע כן מלכתחילה (כשם שנהגו לעשות כן בצורכי חג הפסח), ותלה זאת בעובדה שבראש השנה עושים פעולות כסימן לדברים טובים, ולא רצו לתקן מנהג ש'יכריז' על הימצאות עניים בראש השנה. כן גם בנוגע לחג הסוכות, שבא כהמשך לראש השנה, אך לפועל ברור שראוי לנהוג כן – להמציא צרכיהם של הנזקקים לפני כל החגים.

יצויין, כי כבר בשנת תש"ד בלוח ילקוט יומא (בראש השנה) אחרי מספר מנהגים והלכות מצטט הרבי: "ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום (ראש השנה) לאדונינו (נחמיה ח, י)".

תפילתו של ר' נחוניא בן הקנה

לגבי תפילתו של ר' נחוניא בן הקנה "ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם" (ברכות כח, ב. טור שולחן ערוך אורח חיים סוף סימן קי ובשולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם) כותב הרבי ('לקוטי שיחות' כרך יט עמ' 44 הערה 62):

וצריך-עיון-גדול שלא ראיתי נוהגין כן, ולא נדפס הנוסח בסידורים (גם לא בהסידור עם דא"ח וכיוצא בזה - שהוא ללומדים וכו') . . אף שנמצא בסידור האריז"ל . . בסידור קול יעקב, בסידור הרמ"ק (תפלה למשה), של"ה, יעב"ץ, אוצר התפלות . . וראה תוספות יום טוב בתחלתו.

הרבי מביא את ביאורו של ערוך השולחן, ד"נראה משום דעכשיו הלומדים בבית המדרש אינם מורים הוראות".

פרידה מתוך דבר הלכה – לא נהוגה

בשבת פרשת קורח תשד"מ (תורת מנחם תשד"מ, כרך ג', עמ' 2043) אמר הרבי:

בביאור הטעם מדוע לא הובא בשולחן-ערוך הדין "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה" - יש לומר:

מצינו כמה וכמה ענינים שהובאו בש"ס, ואע"פ כן לא הובאו ב"שולחן ערוך", ובנוגע לכמה מהם - יש לומר שהטעם הוא מפני שענינים אלו לא נתקבלו ברוב תפוצות ישראל.

וממילא למרות היות ענין זה דבר ומנהג טוב, אין בה את חומר הענין כו'.

ובנוגע לנידון-דידן:

רואים במוחש שענין זה – "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה" - לא נתקבל בתפוצות ישראל (מאיזה טעם שיהי').

כפי שנוכחים אלו המבקרים ב"שדה תעופה" וכיו"ב, ורואים יהודים נפרדים זה מזה: . . מתחבקים ומתנשקים, צועקים "גוט-באי", משגרים מתנות לבני המשפחה, נותנים כסף בתור "שליחות מצוה" וכיו"ב – ענינים טובים הקשורים עם אהבת ישראל וכו'; אבל לא ראינו שמישהו יכריז "אל יפטר אדם מתוך דבר הלכה"!...

ומסתבר לומר שכן היה גם בזמנם של הב"י והרמ"א, ומכיון שראו שהדבר לא נתקבל בתפוצות ישראל, לכן לא כללו דין זה ב"שולחן ערוך".

מנהג שלא הונהג והדבר תמוה!

אדמו"ר הזקן פסק בשולחן ערוך: "ואם יודע שנתחייב באיזה קרבן, כגון . . תודה לארבעה הצריכים להודות, יאמר פ' הקרבן מיד שנתחייב בו".

ותמה הרבי ('אגרות קודש' כרך כד עמ' רסח): "וצריך-עיון-גדול שלא ראיתי נוהגין כן, ואולי" – מיישב הרבי בדוחק – "מפני שלא הביאו אדמו"ר הזקן בסידורו בסדר ברכת הנהנין".

 אבל אין דעתו של הרבי נוחה כן מפני הפליאה – וכי מפני קושיא זו יבטלו המפורש בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן?

וראה גם בנושא זה 'רשימות היומן' עמ' תכז:

ברכת הודאה לא שמעתי שיאמרו גם פרשיות קרבן תודה ונסכים (אע"פ ש)כן כתוב בשו"ע מהדורא בתרא ס"א ס"ט ומהדורא קמא שם סי"א).

"ואין ברצוני להנהיג חידושים"

ומעניין לעניין: לאחרונה התייחסנו למקרים בהם הרבי 'התנצל' על 'חידושים' שהנהיג. להלן השלמות אחדות:

בהתוועדות יום שמחת-תורה תשי"ז (תורת מנחם כרך יח עמ' 95) הזכיר הרבי את הרה"ק - בעל 'דברי חיים' - מצאנז, ואגב כך ציין:

יש מאדמו"רי פולין שמזכירים [=כנראה הכוונה לרביים אדמו"רי חב"ד], ויש שאין מזכירים ואין ברצוני להנהיג חידושים.

אמנם – סיים הרבי – כיון שהרה"ק מצאנז מדבר הרבה אודות הצמח צדק, וכותב אודותיו דברים נפלאים לכן אזכיר אותו.

וכך התבטא הרבי במהלך שמחת בית השואבה תשי"ד בענין מסויים (תורת מנחם כרך יו"ד עמ' 66):

מעולם לא שמעתי, לא אצל חותני (כ"ק מו"ח אדמו"ר), ולא אצל שאר נשיאי חב"ד (הרביים) שידברו אודות ענין זה ברבים, ובמילא, אין גם ברצוני לעשות כן". אלא שבאותו נושא דיבר הרבי בנוגע לצד הטוב שבזה, ואז, אמר, שונים הדברים ("שאני").

על סעודת יום שני דראש-השנה

ביום שני של ראש-השנה תשי"ב (תורת מנחם כרך ד עמ' 8): "ברצוני - פתח הרבי ואמר - למרות הקושי בהנהגת דבר חדש שלא ראיתי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, לערוך סעודת יום-טוב, עם ברכת המזון וכוס של ברכה, יחד עם כל הקהל, ולכן, כדאי שכל הקהל יטלו ידיהם לסעודה...".

שנה לאחר-מכן תשי"ג (שם כרך ז עמ' 13) הוסיף הרבי:

כיון שכללות סעודה זו (בסיומו של יום שני דראש-השנה (היא דבר חידוש, יכולים להוסיף בזה עוד חידוש - שכל הקהל יאמרו "לחיים", ויבקשו ברכה כו', ועל-ידי התכללות עם הכלל, כל אלה שנמצאים כאן, ובכל העולם כולו - יפעלו זאת.

בהתוועדות יום שני של ראש השנה תשד"מ (תשד"מ כרך א עמ' 25) חידש הרבי על המנהג להזכיר את שמותיהם של נשיאי חב"ד – את הזכרת שמו של האריז"ל. וכך נימק זאת:

ומכיוון שצריך להיות הענין "לאפשה (=להוסיף, לחדש) לה" – יש להוסיף גם את הזכרת שמו של האריז"ל. ואין לתמוה על מה שבשנים קודמות לא נהגו כן – הרי זהו תוכן הענין ד"לאפשה לה" – שכאשר מגיע הזמן המתאים לכך, אזי מתגלה חידוש (על-ידי "תלמיד ותיק") שלא היה ידוע מקודם לכן, אף שגם חידוש זה נאמר למשה מסיני.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)