למה שומרים קינות
אילו היינו מאמינים באמת ובתמים בביאת המשיח ובגאולה הקרובה, לא היינו מחזיקים את הקינות בביתנו מתשעה באב זה לתשעה באב הבא.
(רבי מרדכי מלכוביץ')
דרך להתאבל
רבי נפתלי מרופשיץ לא סבל עצבות ותמיד היה שרוי בשמחה. כשהקהל בא לבית המדרש לאמירת קינות ובכה על חורבן בית המקדש, היה רבי נפתלי מפזם: "והשב כוהנים לעבודתם ולוויים לשירם ולזימרם".
הזמן הנכון
רבי רפאל מברשיד היה רגיל לעסוק בהבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. פעם אחת הלך בתשעה באב לבית אחד כדי להשכין שם שלום. שאלוהו: וכי לא היה אפשר לדחות את הדבר לאחרי תשעה באב? השיב להם: בית המקדש חרב בעוון שנאת חינם, לפיכך ביום החורבן עלינו לעסוק בעשיית שלום.
למעט על-ידי שמחה
"משכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית כו,ב). כשמגיע חודש אב, עם האבלות שלו, אפשר למעט את האבלות על-ידי השמחה, כי על-ידי שמחה אפשר להגיע לגאולה.
(רבי חיים מצאנז)
הצרים התאחדו
"היו צריה לראש אויביה שלו" (איכה א,ה). לא נאמר היו צריה "לראשים", אלא "לראש". צוררי ישראל התאחדו ומינו עליהם ראש אחד והיו בדעה אחת, ולכן "אויביה שלו".
(החיד"א)
טול את 'יופי' העניות
"ויצא מבת ציון כל הדרה" (איכה א,ו). ריבונו של עולם, אם נגזרה הגזירה שייצא מבת ציון כל הדרה, ההוד וההדר של ישראל – קח מהם את ה'יופי' של העניות, שעליה נאמר "יאה עניותא לישראל" (חגיגה ט).
(המגיד ממזריטש)
למה לענות יתומים
"יתומים היינו ואין אב, אימותינו כאלמנות" (איכה ה,ג). כאשר רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב הגיע לפסוק זה התייפח ואמר: ריבונו של עולם, כתבת בתורתך "כל אלמנה ויתום לא תענון"; אם כן, מדוע אתה מענה ומייסר אותנו בעינויים קשים? הלוא אתה חייב לקיים את דברי התורה הקדושה!
לא נשכחה
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל). חז"ל אמרו (פסחים נד): "גזירה על המת שמשתכח". מי שמתאבל על ירושלים מראה בזה שירושלים חיה וקיימת, שאילולא כן כבר הייתה נשכחת. לכן הוא זוכה ורואה בתקומתה ובשמחתה.
(רבי חיים מוולוז'ין) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
