נושאים נוספים
	הקב"ה הוא בעל-הבית של העולם
	"ויבוא עד חברון"
	פרשת שלח
	הלכות ומנהגי חב"ד

כיצד הגיב הרבי להזמנה לבקר בעיה"ק חברון במלאות יובל שנים לביקור כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בארה"ק * "נס גלוי" מהקב"ה על שהעיר לא נמסרה לידי הערבים  * על כנסי ילדים בחברון * ומדוע לא תרם הרבי כספים לקריית ארבע?

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בפרשת שלח נאמר (במדבר יג, כב) "ויבוא עד חברון", ופירש רש"י: "כלב לבדו הלך שם, ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם". מסביר הרבי (תורת מנחם כרך א' עמ' 103 ואילך): הצורך בהשתטחות על קברי אבות היה כדי להביא את עצמו למצב של קבלת-עול שתגן עליו מפני היגררות אחר עצת חבריו המרגלים ולזאת הוצרך להשתטחות – מצב שבו הראש והרגל שווים בגובהם – מצב נפשי שבו האדם אינו מייחס לשכלו חשיבות רבה, שלא כטעות המרגלים שעירבו בשליחות זו את שכלם האישי.

להלן צרור התייחסויות של הרבי לחברון ובמיוחד להתיישבות היהודית בחברון, החל משנת תשכ"ח שבת פרשת ויצא ט' כסלו תשכ"ט:

במהלך ההתוועדות (תורת מנחם כרך נד עמ' 295 ואילך) מסביר הרבי את החידוש של אדמו"ר האמצעי בגילוי חסידות בהרחבה (חידוש של ספירת הבינה) ביחס לאביו אדמו"ר הזקן (ספירת החכמה), שהוסיף בזה יותר וגם חידש וקנה מקום תפילה – גאולה פרטית – בחברון שעניינה תפילה.

הרבי התייחס לאיגרת אדמו"ר האמצעי (משנת תקפ"ג) אודות רכישת נחלה בחברון, בה מוסבר ש"נקרא התפילה חברון", והקריאה לחיבוב מקום אבותינו הקדושים וההתיישבות שם.

והרבי סיים:

וזהו גם מה שאדמו"ר האמצעי קנה בעצמו נחלה בחברון (שטח אדמה בארץ ישראל, שמיועד אמנם לבית-כנסת ובית-מדרש, אבל קשור גם עם מקום בגשמיות), כידוע שאז קנה את ביהכנ"ס אברהם אבינו, בכתבו, שרוצה שלכל אחד יהיה חלק בזה.

באותה התוועדות טען הרבי, כי כאשר יציעו לגויים כסף, הם יסכימו בשמחה לוותר על האדמה (ראה תו"מ כרך נד עמ' 300). הדברים באו בהמשך לדברי הרבי בש"פ חיי שרה של אותה שנה (עמודים 280-278).

בהזדמנות נוספת (מוצאי ש"פ בשלח תשכ"ח – תו"מ כרך נב עמ' 78) הסביר הרבי שענייני ישוב ארץ-ישראל – עד להקמת כפר חב"ד – היו בשביל ענייני לימוד התורה ועבודת התפילה, כך אצל אדמו"ר האמצעי בקניית הנחלה בחברון וכן מגרשים ובניינים אצל הנשיאים שלאחריו עד לכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, אלא שבתור טפל לזה יש צורך גם בדירה, וכל הקשור בכך.

התעניינות בביקור אדמו"ר מוהריי"צ בתרפ"ט

בסוף חודש מרחשון תשל"ט, בשבוע שאחר פרשת חיי שרה, בשעה 2:00 לפנות בוקר, נכנס ל'יחידות' הרב יעקב פרנק (נכד הגאון הרב צבי פסח פרנק), רבה של ירושלים, שהתעסק בהתיישבות היהודית בחברון – ושהה שם כשעה וחצי.

הוא הזמין את הרבי לבקר בחברון בחודש מנחם אב, במלאות יובל שנים לביקור כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בה בשנת תרפ"ט. הרבי הודה על ההזמנה, אך מדבריו הובן שהעניין אינו מעשי. הנ"ל גם הציע ליישב מאה משפחות מחסידי חב"ד בחברון ("הסיפור שלי' גיליון מס' 68).

"..אתעני[י]ן לדעת אולי ידועים לכ[בודו] פרטי ביקורו של כב'-קדושת מורי-חמי אדמו"ר במערת המכפלה, ועד איזה מקום נכנס שם. ותשואת-חן מראש", כתב הרבי לשופט בדימוס מר גד פרומקין בו' שבט תשי"ד ('אגרות-קודש' כרך ח' עמ' קנב).

מר פרומקין כתב לרבי כי הוא מתעתד לפרסם את זיכרונותיו כשופט בשלושים שנות המנדט הבריטי, ותיאר את פגישתו עם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ כשביקר בתרפ"ט בארץ-הקודש.

לא ארכו הימים והוא שלח לרבי פרקים מתוך הספר "ובהם גם הפרק של תיאורו ביקורו בפנים מערת המכפלה".

והרבי הגיב: "קראתי כל זה בהתעניינות"... כאמור, הרבי התעניין בפרטי הביקור (כנ"ל), גם ב'יחידות' ר' יעקב פרנק בחודש חשון תשל"ט – התרגש הרבי לשמוע אודות ביקורו של הרבי הריי"צ בקברי האבות, והתעניין מאוד בנוגע לפרטי הביקור, כמה זמן שהה הרבי בתוך המערה, והאם נכנס למקומות שכיום אין היהודים נכנסים לשם ('הסיפור שלי' גליון מס' 68).

ביקורי חב"ד באלול תשל"ה אצל חיילי צה"ל

ביקורים אצל חיילי צה"ל – וזיכויים בתקיעת שופר – התקיימו לפי בקשת הרבי בחודש אלול תשל"ה;

בדו"ח ששוגר לרבי מטעם צא"ח ירושלים נרשם כדלהלן:

"יום ה' כ"א אלול... ממשל בית לחם – ממשל חברון – ר' חיים זוסי' בן מרישה וילימובסקי, ר' אלעזר מרדכי בן חנה קיניג, הת' נחמן יוסף צבי בן רבקה פייגה סג"ל והנהג שלום בן אביגיל בוזוקאשווילי (רכב שכור). (3 שעות)".

כינוסי ילדים בחברון

יום חמישי, פרשת במדבר, ערב ראש חודש סיון תש"מ, נקבע מטעם גדולי הרבנים שליט"א ליום תענית שעות. תענית זו הייתה קשורה בין השאר למאורעות שהתרחשו במהלך חודש אייר בחברון (לקו"ש כרך כג עמ' 250), והרבי ביקש שלקראת חג השבועות ייערכו כינוסי ילדים בכל מקום שהם ובארץ-הקודש בירושלים "ובעוד מקומות הקדושים – במיוחד".

ובוודאי – המשיך הרבי – יקבלו רישיון, ויוכלו לבצע זאת ביתר שאת ויתר עוז במערכת המכפלה, בעיר חברון, עיר האבות של אבות העולם אברהם יצחק ויעקב, ושל האימהות, שרה רבקה ולאה וכדי להשלים ולעורר ולהמשיך את זכות כל ארבע האימהות לאסוף גם ילדים בקבר רחל אמנו, שהרי רחל אמנו אינה במערת המכפלה אלא במקום מיוחד לטובתם של ישראל.

בהערה ציין הרבי:

והרי כל בן ישראל הן בן אברהם יצחק ויעקב (בבא מציעא פג, א) וכל בת ישראל היא בת שרה רבקה רחל ולאה (ברכות טז, ב).

הרבי לא הסתפק בכך, ובשבת קודש פרשת נשא ('לקוטי שיחות' כרך כג עמ' 259) ביקש לקיים כינוסים נוספים בימי התשלומין של חג-השבועות, ובין השאר ציין: "ובמערת המכפלה, בטח יקבלו רשיון שיוכלו לבצע זאת, במכל-שכן מכך שקיבלו רשיון לעשות זאת בימים שקודם חג-השבועות".

חמש שנים קודם לכן, בימי בין המצרים תשל"ה, הורה הרבי ('לקוטי שיחות' כרך יג עמ' 282 ואילך) שבמהלך כל 21 הימים ילמדו תורה בציבור הן תורת הנגלה והן תורת החסידות יתפללו בציבור ויתנו צדקה במערת המכפלה או בסמיכות אליה ("בשבת – במקום שאפשר הדבר ביום השבת") כאשר כל זה חדור בשמחה.

הרבי חשש מהחזרת חברון לערבים

שח הרה"ג ר' אברהם מיכאל הלפרין (כיום רב הגבעה הצרפתית בירושלים ת"ו):

"בהזדמנות פגש אותי חבר-כנסת בנימין הלוי מגוש חירות, וביקשנו שאמסור מכתב לרבי אשר תוכנו היה שהיות ולרבי יש בניינים בחברון, הוא מבקש מהרבי שיורה לחסידיו להקים ישיבה בחברון.

"בסוף היחידות מסרתי לרבי את המכתב והרבי קרא את הנכתב ברצינות רבה. לאחר כמה רגעים של דממה קם הרבי מכיסאו ואמר לי בסערת-נפש: 'הם רוצים הרי למסור את כל חברון, ולא רק את חברון אלא את כל סביבותיה, ואפילו על ירושלים מדברים, אז מה יהיה? אנחנו נפתח ישיבה ואחר כך יסגרו את זה?!'.

"הרהבתי עוז ואמרתי לרבי שאולי אם ליובאוויטש תפתח בחברון ישיבה, אז תהיה שם אחיזה כל שהיא שתמנע את הנסיגה. הרבי הגביר את הטון יותר חזק ואמר כמה פעמים בכאב: 'אבל הם רוצים הרי למסור את חברון ועוד ידם נטויה'" ('כפר חב"ד' גליון 730 עמ' 43-44).

כיוצא בזה סיפר לכותב השורות הרה"ג ר' משה צבי נריה (זצ"ל) בחודש אייר תשמ"ז, שכאשר העלה ב'יחידות' בחודש כסלו תשכ"ח את הרעיון שחב"ד תיישב את חברון, אמר הרבי: "לפי הידיעות שבידי – הממשלה עומדת להחזיר את חברון".

בשעתו סיפר הרב נריה שבטח אין רצונו של הרבי לפרסם זאת [השווה מכתב הרבי דלקמן: "ובכלל לא היה רצוני להעלות זה על הכתב, בפרט שהיד הוי' תקצר, וכמו שעד עתה לא בא הדבר הנ"ל לפועל – מפני הנס הגלוי... נס גלוי מהשמים למעלה מדרך הטבע לגמרי, [בכדי לעכב החזרת השטחים?]... אבל הרי אמרו חכמינו ז"ל שאין סומכין על הנס (אף שהלואי ויאריך וכו' וכו'), לכן אין בידי למלאות בקשות כת"ר בענינים שכותב. וכנ"ל לא מן הגויים אני מפחד ח"ו, שהרי הם אינם בעלי בחירה, כי אם מדעת הטועים (והרי אפילו אם הטעות הוא בשוגג ואונס וכולי אין נפ"מ [נפקא-מינה] בהנוגע להתוצאות ומעשה בפועל) מאחינו בנ"י שבעלי בחירה הם. ויש מהם שהלבישו הענין באיצטלא דמצוה וכולי וד"ל". וראה גם אג"ק כרך כז עמ' שטו: כדי שלא לתת מקום.. לנפילת רוח וחלישות בבטחון, הכתוב לעיל הוא לא לפירסום כו'] ולכן בספר בצל החכמה עמ' 27 נכתב: "לפי הידיעות שבידי – עדיין לא הגיעה השעה".

אמנם בינתיים נתפרסמו דברי הרבי הן בכתב והן בעל-פה – ולדוגמה במכתבו להרב משה לוינגר מיום כ"א כסלו תשכ"ט (אגרות-קודש כרך כו עמ' נב):

להשקלא-וטריא המתנהלת בחשאין... מפורסמת היא בין הגויים... כשנה ויותר שבנוגע לחברון מתנהלת שקלא-וטריא חמורה בזה... רבו הדיעות להחזרתה... לאחרונה הולכת דעתם וגוברת, ואין להאריך בדבר המבהיל.

יום רביעי כ"ו אדר שני תשמ"א. 'יחידות' של הרב משה לוינגר אחרי תפילת מנחה ב'גן עדן התחתון':

"תקחו את הבית שלנו כמו שלקחתם את בית הדסה ובית הכנסת אברהם אבינו, זה דבר חשוב", אומר הרבי, ומדגיש את תמיכתו בהתיישבות – "ובמיוחד בחברון".

הרב לוינגר ביקש מהרבי כסף וכו' ושיגור אנשים וכו', והרבי חזר על דבריו כי תמיכתו היא בהתיישבות בתוככי העיר חברון ולא בקרית-ארבע וכו'.

בח' שבט תשל"ב ('אגרות-קודש' כרך ז"ך עמ' שטו) כתב הרבי לרב לוינגר:

אף שמובן אשר בבוא הזמן ותהיה האפשרות להתעסק כלשונו, "בבנין עיר האבות אברהם יצחק ויעקב", אעשה בזה כפי היכולת והאמצעים שיעמדו אז לרשותי, אבל כיון שבעוונותינו-הרבים עדיין אין אפשרות זו, והמדובר הוא בהדגשה מחוץ לגבולות עיר האמורה, הנה מפני ההדגשה האמורה לצערי אין בידי לקחת חלק בהאמור"

ב'יחידות' ר"י פרנק בתשל"ט דובר על מקורות תעסוקה למתיישבים יהודים – והלה הזכיר כדוגמה "הקמת יקב". הרבי ציין שהעיר חברון ידועה בענבי היין המשובחים שלה [ואולי הכוונה לנאמר בפרשתנו: "ויכרתו משם... ואשכול ענבים אחד"].