שאלה: כשעושים 'מי שבירך' לחולים בקריאת התורה, מתחילים לזרום שמות רבים, ויש בכך טרחא דציבורא. האם אפשר להסתפק בברכה כללית על כל חולי ישראל, בלי להזכיר כל שם ושם?
תשובה: תפילה כללית על כל חולי ישראל אנו אומרים בכל יום בברכת 'רפאנו', בתפילת ה'עמידה' (שמונה-עשרה). כדי להתפלל על אדם פרטי נחוץ להזכיר את שמו (ולרפואה – גם את שם אימו), כנהוג כשמברכים אותו בבית הכנסת, וכן בתפילות על קברי צדיקים.
חז"ל אמרו שהמבקר חולה בשבת לא יבקש עליו רחמים, כי בכך יעורר בכי וצער, אלא יאמר "שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא". לכן קבעו פוסקים רבים, ובהם אדמו"ר הזקן, לברך במפורש בציבור רק חולה "שיש בו סכנת היום" (ורק כשהדבר אירע בשבת), ושלא לברך כלל בשבת חולה שאין בו סכנה (שהרי זו 'בקשת צרכיו' האסורה בשבת). לעומתם, פוסקים אחרים מלמדים על כך זכות, ובראשם הבית-יוסף בתשובותיו, שאין זו תפילה אלא ברכה, ומעוד סיבות.
התקשורת הרחבה בדורנו מביאה לפתחו של כל אדם את מצבם הרפואי המלא והעדכני של כל קרוביו, ידידיו ומכריו, וכך הבקשות מתרבות ביותר. לכן במקום של טורח הציבור ראוי לברך רק את מי שיש חשש סכנה לחייהם.
במערת המכפלה ובבתי כנסת רבים הנהיגו ששליח הציבור אומר 'מי שבירך', ובהגיעו לשֵם המתברך – הוא ממתין, ואז כל אדם אומר במקומו את שמות החולים שהוא מבקש רפואה בעבורם.
מקורות: שבת יב,א-ב. טושו"ע, נו"כ, שו"ע אדה"ז ופסקי תשובות סי' רפח, וש"נ. שו"ת אבקת רוכל סי' יא-יד. ילקוט יוסף סו"ס רפז. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
