בחגיגיות רבה היו מציינים את ל"ג בעומר בחצר ה'צמח צדק', רבי מנחם-מענדל שניאורסון מליובאוויטש. בי"ז באייר, ערב ל"ג בעומר, היו מתכנסים לסעודה ולהתוועדות חסידית, שהייתה נמשכת עד אור הבוקר. אז היו מתפללים שחרית באריכות, ולאחר מכן יוצאים לשדה ואוכלים שם ארוחה חלבית, והרבי היה משמיע מאמר חסידות.
יוצא מן הכלל היה ל"ג בעומר תר"ט, שחל ביום חמישי.
בתחילה הכול התנהל דרך שגרה. ביום רביעי, אחרי תפילת שחרית, יצאו כל החסידים אל ביתו של החסיד ר' שלמה, שנהג לערוך מדי שנה את הסעודה. השמחה הייתה גדולה. החסידים המבוגרים והצעירים רקדו בהתלהבות, ולאחר מכן ישבו והאזינו ברוב קשב לדברי זקני החסידים.
למחרת, יום חמישי, בשעה ארבע אחר הצהריים, בא ה'צמח צדק' להשתתף בחגיגה. הס הושלך בקהל. הרבי השמיע מאמר חסידות עמוק. כשלוש שעות השתתף הרבי במעמד הגדול, והחסידים חשו התעלות רוחנית גדולה.
ואולם קודם עזיבתו את המקום הרצינו פתאום פני הרבי. הוא פנה אל החסידים, וביקשם לשיר יחד את ניגון 'ארבע בבות' של אדמו"ר הזקן. ניגון קדוש זה אין שרים אותו אלא בזמנים מיוחדים.
החסידים תהו על פשר הדבר. באותם רגעים היה הרבי אחוז שרעפים ושרוי בדבקות. עיניו היו עצומות, ודמעות ניגרו מהן. המעבר החד מן השמחה הגדולה אל המתיחות העמוקה רמז כי דבר מה בלתי-ידוע מתחולל אי-שם.
השערה זו התחזקה כאשר בתום הניגון קם הרבי ואמר: "זכותו של בעל ההילולא תגן על כלל אחינו בני ישראל, ועל הכלל הפרטי – עדת חסידי חב"ד". החסידים נדהמו, אך מיד ענו פה אחד: "אמן!".
עתה עלה חיוך על פני הרבי. "אמן, כן יהי רצון!", החרה-החזיק אחריהם ויצא.
החסידים מיהרו לערוך 'חזרה' על המאמר שהשמיע הרבי. בראשם היה החסיד המופלג רבי הילל מפאריטש. כולם התרכזו בדברי התורה, אולם סימן שאלה גדול ריחף בלבבות: מה פשר הקדרות שאפפה פתאום את הרבי?
השבת חלפה. ביום שני בא לעיירה פרש מהעיר ז'יטומיר והביא עמו מכתב המופנה אל ה'צמח צדק', והמדווח על מעצרים בדפוס בז'יטומיר ועל תפיסת כל עותקי הספר 'לקוטי תורה' שה'צמח צדק' מסר להדפסה.
בואו של הפרש והמכתב שנשא עמו יצרו חרושת שמועות בעיירה. הכול שחו בדאגה על המעצרים וההתנכלות השלטונית. כדרכן של שמועות, הן התנפחו וצברו פרטים שלא קרו כלל. בניו של הרבי נאלצו להיכנס אל אביהם כדי לשמוע מפיו במדויק את אשר אירע.
ה'צמח צדק' סיפר להם כי ביום שני בשבוע שעבר פשטו אנשי בולשת ומשטרה על הדפוס בז'יטומיר. הם עצרו את בעלי הדפוס, חקרו אותם על הדפסת הספר 'לקוטי תורה' של אדמו"ר הזקן, וביקשו לדעת כמה עותקים נדפסו ולאן הופצו. בסופו של דבר שוחררו בעלי הדפוס, אך נדרשו להתייצב לחקירה ביום רביעי במטה המשטרה החשאית בעיר קייב. מאתיים ושמונה עותקים של הספר הוחתמו בחותמת המשטרה ונאסר להוציאם מהדפוס.
דאגה רבה אחזה בחסידים. אחרי מאמצים רבים נמסר לדפוס הספר שבו סודרו מאמריו של אדמו"ר הזקן על פרשיות השבוע לחומשים ויקרא-דברים.
הדפסת תורת אדמו"ר הזקן הייתה מפעל חיים של ה'צמח צדק', שארבעים שנה קודם לכן החל ללקט את מאמרי סבו ולהעתיקם. תחילה הדפיס את חלקו הראשון של הספר, שבו מאמרים לפרשיות ספרי בראשית-שמות, ושנקרא 'תורה אור'.
הופעת הספר עוררה שמחה רבה בקרב החסידים, אך זו הייתה לצנינים בקרב גורמים בתנועת ההשכלה, שהגישו הלשנות לשלטונות ולפיהן החסידות מסכנת את יציבות המשטר, לא פחות. בעקבות ההלשנות החלה הממשלה הרוסית לערום קשיים על הדפסת ספרי קודש, ובמיוחד ספרי חסידות. במשך כמה שנים לא היה אפשר להדפיס ספרים.
בתוך כך נודע לחסידי ה'צמח צדק' כי רבם רשם הגהות וביאורים על מאמרי סבו. הם החלו להפציר בו לכלול אותם בחלקו השני של הספר. תחילה סירב הרבי, ואולם אז חלם חלום, ובו נתגלה אליו סבו וביקשו להיעתר לבקשה. הרבי לא שיתף איש בחלום, עד שגם שלושת בניו חלמו כך. או-אז נענה למשימה. כך הוכן לדפוס הספר 'לקוטי תורה', ובשנת תר"ח ניתן האישור הממשלתי והוא נמסר להדפסה בז'יטומיר.
ועתה הספר החשוב, שעתיד להחיות דורות של לומדי חסידות ומבקשי ה', שרוי בסכנה. עתה הבינו כולם את פשר דאגתו של הרבי בחגיגת ל"ג בעומר.
לעת ערב נודע בשם בנו של הרבי, כי הרבי אמר לשניים מבניו: "בת דינא – בטל דינא" [=לן הדין, התבטל הדין].
ביום חמישי בא שליח מקייב והביא את הבשורה, כי ביום רביעי בשבוע שעבר התייצב הרב שפירא, בעל הדפוס בז'יטומיר, לחקירת הבולשת ונעצר למשך הלילה. למחרת נקרא לחקירה שנייה ולקראת ערב שוחרר לביתו. ביום שישי הורתה המשטרה החשאית להסיר את החותמות מהספרים ולאשר את הפצתם. ספרי 'לקוטי תורה' הודפסו מעתה בלי הפרעות והופצו לכלל ישראל. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
