מאז ומקדם השתדלו חסידים לקבוע מקום תפלתם יחד, כך שבדרך-כלל לא נתקלו כל כך בבעיות של שינויי הנוסח. ברם בשנים האחרונות רבים מאנ"ש משרתים ברבנות ובתפקידים שונים, וכן מתפללים לפעמים או בקביעות (ובפרט – שלוחים) בבתי כנסת דעלמא, ונוגע להם לדעת אופן ההנהגה הנאותה, הן בתור יחיד הן בתור ש"ץ, כי שכיח הדבר שיתבקשו להיות ש"ץ, או כשיש להם יארצייט. ובמענה לצורך זה באתי בזה ללקט כמה חילוקי-הכרעות שבין דעת אדמו"ר הזקן לבין דעת שאר פוסקים. ואם שלגבי חילוקי מנהגים הרי ההנהגה הנפוצה לגבי הש"ץ היא דאזלינן בתר מנהג המקום¹, אבל רבים מהנך דלקמן הרי הם מחשש הפסק, ברכה לבטלה וכיוצא בזה. אין המדובר כאן לתקוע עצמו לדבר הלכה במקום הגורם למחלוקת ח"ו, כי אם באופן שאפשר ליזהר בזה באופן דיפלומטי, בדרכי נועם ובדרכי שלום. וכאשר אי אפשר, מוטב שיימנעו מלהיות ש"ץ. והיחיד – ישתדל ככל האפשר שלא יבלוט² .

נוסח התפלה בכלל – הן יחיד³ והן ש"ץ יתפללו בלחש בנוסח שלנו, ובחזרת הש"ץ יאמר כנוסח הקהל⁴.

מנהגנו שלא להניח תפילין בחול המועד⁵. מותר להתפלל בלא תפילין בבית הכנסת שנוהגים בו להניח תפילין בחוה"מ⁶.

קדיש – אם הציבור מתפללים בנוסח אשכנז, שבו אין אומרים "ויצמח פורקניה", יש שכתבו שמכיון שאומר את הקדיש בקול צריך הוא לדלג מילים אלה, הן בקדישים שאומר בתור ש"ץ הן בקדישים שאומרים האבלים ר"ל⁷. [אכן ההנהגה הנפוצה היא שהאבלים ר"ל אומרים קדיש כל אחד בנוסח שלו]⁸.

ולענין שינויי המנהגים בעניית הקדיש [-'אמן' על 'בריך הוא'; איש"ר עד 'דאמירן בעלמא'; פסוקים וביטויים שונים] מסתבר שדינו כבסעיף הבא⁹, שאם לא יענה בקול - יכול לאחוז במנהגו הפרטי. והוא הדין לענין הענייה בברכת כהנים שאומר הש"ץ.

פסוקי דזמרה – לומר 'הודו' אחר 'ברוך שאמר' יש בזה חשש הפסק¹⁰. לאידך, יש מהפוסקים שמעדיף שגם היחיד יאמר על סדר הציבור, שהרי אומר המזמורים בקול. אך אם קשה עליו אז יתפלל כהרגלו בלחש. ואחרים מתירים לכתחלה שיאמר בלחש¹¹. וכל זה ביחיד, אבל לש"ץ אין עצה כי אם שירד לפני התיבה ל'שוכן עד' או 'ישתבח'.

"אור חדש על ציון תאיר.." (בסיום ברכת 'יוצר המאורות') – הוא מנהג אשכנז, אבל לדעת רש"י ועוד, הוי סמוך לחתימה שלא מעין החתימה, דקאי במאורות גשמיים, ראה שוע"ר סי' נט ס"ו¹².

שמעתי עצה לזה, שהש"ץ יסיים בקול רק את המלים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות".

"צור ישראל.." (לפני "גאל ישראל") – אינו מענין הברכה, ועל כן יש בזה חשש הפסק באמצע הברכה. כי ברכת "אמת ויציב" כולה הודאה, לא בקשה¹³.  'צור ישראל' נהוג לשיר במנגינה יפה, וקשה לש"ץ לעבור על זה בשתיקה.

קדושה – כמה פוסקים כתבו שצריך לומר 'קדושה' כנוסח הציבור¹⁴. ואולי יש לחלק בזה בין תחילת הקדושה, וכן הנוסח שמוסיפים בשבת ויו"ט – שבזה יכול לומר בלחש כנוסח שלו, לבין הקטעים הבאים אחר 'קדוש' ו'ברוך', שבהן יאמר – בה'קדושה' במטבע קצר – כנוסח הש"ץ¹⁵.

תחנון – כאשר הציבור אינם אומרים תחנון ביום שלמנהגנו כן אומרים, אם אמירתו תחנון יבלוט, אזי עדיף לדלג יחד עם הציבור¹⁶. ובאם מנהגנו לדלג והציבור אומרים תחנון, הרי יכול לדלג ובלבד שיהא באופן שלא יבלוט. וראה בסעיף הבא.

י"ג מדות הרחמים בתחנון אין נאמרים ביחיד¹⁷, ועל כן במקום שאין הציבור אומרים אותן צריך גם היחיד לדלג אותן. [ולאידך, מי שאין מנהגו לומר י"ג מדות בתחנון ומתפלל במקום שאומרים אותן, יש לדון אם יאמרן אתם יחד]¹⁸.

קדיש שלאחר שיר של יום ו'לדוד ה' אורי' – אדה"ז תיקן לומר 'לדוד ה' אורי' צמוד לשיר של יום או ל'עלינו' בכדי למעט באמרית קדישים שלא לצורך. מסתבר ש'חיוב' מאנ"ש הנמצא בביכ"נ שמרבים בקדישים אלה, לא יאמרם¹⁹.

עלינו – המנהג שהיחיד אומר 'עלינו' יחד עם הציבור אף שאינו אוחז עמהם²⁰. ואם הציבור אומרים 'עלינו' תיכף לאחר 'ובא לציון', י"א שיאמר עמהם²¹. ונראה דמי שהוא נזהר מלהפסיק תפלתו בשאר דברים, ורוצה להתפלל על הסדר ורק לעמוד עם הציבור ל'עלינו', יש לו על מה לסמוך²².

לדוד ה' אורי, עלינו – יחיד המתפלל במקום שאומרים 'לדוד ה' אורי' לאחר 'עלינו' יאמר 'עלינו' עם הציבור ו'לדוד גו' אורי' לאחרי זה²³.

"א-ל חי וקיים" בסיום ברכת 'מעריב ערבים' – לדעת האבודרהם, הובא בטור או"ח סי' רלו, לא הוי מעין החתימה סמוך להחתימה²⁴. ויכול לעשות כדלעיל אות ו'.

"ברוך ה' לעולם.." \ "ושמרו.." (אחרי ברכת השכיבנו, לפני תפלת העמידה של ערבית) – חשש הפסק "בין גאולה לתפלה"²⁵. וגם בהיותו ש"ץ אין לאומרו²⁶. ועל כן ימתין הש"ץ עד שיגמרו הקהל, ואז יתחיל באמירת קדיש.

קידוש בבית הכנסת בליל שבת ויום-טוב – מנהג זה נזכר בגמרא (פסחים קא א). ובכל זה ישנם דיעות חלוקות באם נוהגין כן בזמן הזה, שאינו מצוי שיהיו אורחים בסמיכות לבית-הכנסת שיצאו ידי חובתם בקידוש זה, ואם כן יש חשש ברכה לבטלה. ובכל זאת כתב בשו"ע רבינו (סי' רסט ס"ב וג') שהמנהג בזה הוא לקדש. [אף כי בבתי-כנסת של החסידים, כולל של אנ"ש, המנהג הוא שלא לקדש].

אלא שבדבר שתיית היין יש בזה שני אופנים:

להשקות ממנו לקטן שהגיע לגיל חינוך. באופן זה אין אף אחד יוצא ידי חובת קידוש [ואז נשאר החשש הנ"ל, וידאג שיקדש אחר];

כשאין קטן כזה בביהכ"נ, צריך שגדול ישתה ממנו כשיעור, ובאופן שיצא בזה י"ח קידוש [ואז אין כל חשש]²⁷.

[באופן 2 אם שותה בעצמו, נוצרת בעיה בדבר הקידוש בחזרתו לביתו. כי מי שכבר יצא ידי חובת קידוש בבית-הכנסת, אינו יכול לקדש שנית בביתו, אם לא שיש בביתו כאלה (על-כל-פנים קטנים) שאינם יכולים לקדש בעצמן, שאז ראוי שיקדש עבורם מדין 'ערבות']²⁸.

הכרזת 'יעלה ויבוא' וכיוצא בזה – דעת המחבר (או"ח סי' רלו ס"ב) שבתפלת ערבית רשאי להכריז אחר הקדיש מה שהוא לצורך התפלה. ודעת אדה"ז בסידורו (בהמשך להנ"ל אות טו) היא שלא להכריז, משום חשש הפסק בין גאולה לתפלה.

העצה בזה היא פשוטה – או שאחר יכריז (מתאים למנהג ביהכ"נ), או להכין שלט, לדפוק על השלחן וכו'²⁹.

יט) הוספות בקריאת התורה – אין מנהגנו להוסיף על מספר הקרואים. ואם כבר קראוהו לעלות לא נראה להחמיר בזה. גם, אם העולה בעצמו הוא הקורא יש לצדד להקל³⁰.

הנחת תפילין דרבינו תם לפני מוסף – אם על ידי שיניח תפילין דר"ת לפני שיתפלל מוסף יפסיד מלהתפלל מוסף עם הציבור - בס' אות חיים (להרה"צ ממונקאטש) כתב שיניחם אחר מוסף. ויש שנסתפקו בזה למעשה³¹.

הלל בב' לילות הראשונים של פסח – אם אין המנהג בביהכ"נ לומר אז הלל³², יאמר הלל ביחיד בברכה³³.

ספירת העומר מבעוד יום – בשוע"ר (סי' תפט סי"ב) מבואר שהנוהגים לספור לפני בין-השמשות (אף שהוא כמובן לאחר פלג המנחה) "אינו מנהג כלל"³⁴. ועל כן ישאיר כיבוד זה לאחד משאר העם³⁵.

קריאת התורה בליל שמחת תורה – מנהג המובא ברמ"א (או"ח סי' תרסט), ואין מנהגנו כן (ס' המנהגים ע' 69, 'אוצר' ע' שמג ואילך). ויש החוששים בזה לברכה לבטלה³⁶. וא"כ ראוי להשתמט מלעלות היכא דאפשר.

ציונים בסוגיא של 'לא תתגודדו': גמ' יבמות יג ע"ב ואילך; רא"ש שם; מג"א סי' תצג; צמח צדק פס"ד סי' רלו; שו"ת משיב דבר ח"א סי' יז [שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' לו, 'תחומין' ח,388. ט,192 וש"נ].

הרב לוי"צ רסקין, רב ומו"צ דקהילת חב"ד, לונדון אנגליה

----------

1) ברם בשו"ת חתם סופר (או"ח סט"ו) מעיד על רבותיו הר"נ אדלר ובעל ההפלאה ז"ל שהתפללו לפני התיבה בנוסח האר"י אף כי כל הציבור התפללו בנוסח אשכנז. ומסתבר הטעם שלגודל הערכתם לא היתה שם חשש מחלוקת מטעם הקהל [אך ידוע שעל מוהר"נ אדלר הוטל חרם ר"ל, הרב י.ש. גינזבורג]. ואולי בכעין זה מיירי באג"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע (ח"י ע' רח): ש"לפעמים תכופות כשאין עושים בזה שקו"ט ומתנהגים בפשיטות גייט דאך [דאס?] דורך גלאטיג [=חלק, ללא בעיות] ובשלום ... כשלא יעשה בזה שאלות מקודם, הרי גם לא ירגישו בשינוי הנוסח...".

2) [מובן שאם הציבור מקפיד, כאשר לדידן הנהגתם כרוכה באיסור (כמו חשש הפסק), יש לוותר ולא להיות ש"ץ שלהם מפני המחלוקת, אף שאין איסור בדבר כמובא בהערה 1, אפילו  שלא לענות בקול רם "אמן" במקום "ברוך הוא", למשל. אך אלה העושים מחלוקת מכך שהיחיד מתפלל לעצמו (לפי פס"ד רבותיו) בנוסח אחר משלהם, אינם אלא בעלי-מחלוקת, ומתחילת הופעת החסידות עשו החסידים את שלהם - כמובן, מבלי "לדקור את העיניים" -  ולא שמו לב לאלה (מלבד במקרים מיוחדים, כמו באג"ק אדמו"ר הזקן (ברוקלין תש"מ, סו"ס פא), שאף המניין החסידי הנפרד נצטווה על-ידו אז "שלא ישנו סדר התפילה" מנוסח אשכנז). הנ"ל].

3) בס' פאת השלחן (הלכות ארץ ישראל ס"ד) כתב שיחידים אשכנזים המתפללים בביכ"נ של ספרדים, אסור להם לשנות מנוסח הציבור. ונחלק עליו בשו"ת משיב דבר (ח"א סי' יז), ומסיק דהיחיד רשאי להתפלל בנוסח שלו, ואין בזה משום 'לא תתגודדו', עיי"ש בארוכה בטוב טעם ודעת.

4) הוראת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ (אג"ק חי"ג ע' תצז), וע"ע שערי הלכה ומנהג (ח"א עמ' קיד ואילך). ובאג"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע (כרך י' עמ' רח) ציין להשקלא-וטריא של גדולי הפוסקים בזה, הובא בס' כל-בו על אבילות (עמ' 367), ובס' שערים מצויינים בהלכה (סי' כו ס"ק ג), אשר כמה מהם הורו לעשות כנ"ל. ובאג"ק שם נשאר כ"ק אדמו"ר זי"ע בצע"ג, דאין זה הכנה לתפילה בתור ש"ץ, ומציין לשו"ת נזה"ק ח"ב או"ח סי"ב. ואכן בגלל זה דעת האגרות משה (או"ח ח"ב סי' כט) שגם בתפילת הלחש חייב להתפלל כנוסח הקהל, כמובא בשערים מצויינים בהלכה שם, אך שם הביא כמה הוכחות שלא כדברי האגרות-משה, ובכל זאת נשאר הרבי בצע"ג. [אך למעשה, ידוע הכלל ש"אין ספק מוציא מידי ודאי". ועל "צ"ע" ראה אג"ק כרך י' עמ' רצד. מה גם שהרבי בעצמו הורה לר' מרדכי שוסטערמאן ע"ה (שאליו נכתבה הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ הנ"ל) באבלו על אביו (שנפטר באלול תשי"א) להתפלל לפני התיבה בנוסח ביהכ"נ, אך הורה לו לשאול רב אודות "ברוך ה' לעולם" שבתפילת ערבית, כמסופר בזכרונותיו "למען יידעו ... בנים יוולדו" עמ' 115. וראה גם בקיצור הנהגת או"ה בש"ך יו"ד סו"ס רמב, אות ח. הנ"ל].

5) שתי דעות בזה בשו"ע רבינו (סי' לא ס"ב). ההכרעה שם [כרגיל בשו"ע] היא כמנהג אשכנז - להניח, ומנהגנו בזה מופיע בבית רבי (אידיש, פי"ב. תקנה ו' מתקנות אדה"ז), ס' התולדות - אדה"ז (כפר חב"ד תשמ"ג, ע' 359), קצות השלחן (סי' ח בבדי-השלחן ד), אג"ק של כ"ק אדמו"ר זי"ע (חט"ו ע' רנט) שערי הלכה ומנהג (ח"ב ע' עד, עיין שם).  (וידועה התמיהה על מה שבהלכות תפילין שבסידורו מזכיר אדה"ז את ההנהגה של המניחים תפילין בחוה"מ – ראה 'סידור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות', קה"ת נ.י. תשס"ד ע' פב, וש"נ).

6) אג"ק ח"ה ע' צג, ושערי הלכה ומנהג שם, בשם כו"כ פוסקים, דלא כהמשנה ברורה (סי' לא, סוס"ק ח) שכתב שיש לו להניחם שם בלא ברכה. (ובס' מאסף לכל המחנות שצויין שם (סי' לא סק"ז) כתב שהנוהג ללבוש תפילין  בחוה"מ, לא יעשה כן בביהכ"נ שנוהגים שם שלא להניח תפילין בחוה"מ. וע"ע שמירת שבת כהלכתה ח"ב פס"ז הע' קסח).

7) אהלך באמיתך (פכ"ו סי"ג) בשם שו"ת רבבות אפרים (ח"ב סי' מד).

8) [כן שמעתי מהג"ר זלמן נחמיה שי' גולדברג, והוסיף שהציבור אינו יכול למחות בזה. הנ"ל].

9) [לכאורה, כל זה רק לפי הסוברים (ראה אגרות משה או"ח סי' לד) שיש חשש לא תתגודדו או איסור שינוי מפני המחלוקת במי שמתפלל כיחיד בנוסח אחר מזה של הציבור, אבל לדידן שאין בזה כל חשש גם אם יאמר בקול, וודאי שאין היתר לעשות 'הפסק' מפני חשש מחלוקת, ולכל היותר יכול לומר יותר בשקט כדי שלא לבלוט (וראה לעיל הערה 2. הנ"ל].

10) ראה שער הכולל (פ"ה ס"א, פי"ט ס"א).

11) שו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' כג, ועוד יותר נחרץ בסי' קד). ובס' אהלך באמיתך (פכ"ו הע' יג) דעתו שאין חיוב לחשוש שמא יאמר בקול.

12) [ואם-כן, אם יהיה חייב לומר זאת - עדיף להימנע מלהיות ש"ץ. שאלה זהה, היא ב"צור ישראל" שבסעיף הבא, וכן ב"א-ל חי וקיים..." שלפני סיום ברכת 'המעריב ערבים' (להלן סי"ד. לקוטי מהרי"ח ח"א במקומו) אמנם בשאלה דומה בחזרת הש"ץ, בנוסח האשכנזים ברכת "ולירושלים עירך" (ראה ב"ח סי' קיח בברכה זו), ועד"ז בברכת 'רצה' כשנושאים כפיים שאומרים האשכנזים נוסח "ותערב" ואף משנים הסיום (ראה לקוטי מהרי"ח ח"ג בתפילת מוסף דיום א' דחה"פ) – שם לכאורה יש להקל, כי בזה אין הש"ץ משנה מנוסח תפילתו אלא מנוסח התפילה שלהם.

ואלה מאנ"ש ששימשו בהוראת רבותינו (ראה שמועות וסיפורים ח"א, מהדורת תשכ"ד ס"ע עד) כ"חזנים מקצועיים" (והתפללו גם) בבתי כנסת בנוסחאות אחרים, שאומרים את הנ"ל וגם פיוטים בברכות ק"ש, שי"א דהוי "הפסק גמור" (שו"ע אדה"ז סי' סח ס"א) וכן מנהגנו, אולי נחשבים לאותה שעה כ"בני הקהילה" דשם, וצ"ע. הנ"ל].

13) ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקפב, שער הכולל פ"ז סי"ט, וע"ע שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי"א, ובשיירי מנחה לשם.

14) שו"ת משיב דבר (סו"ס יז), אגרות משה (או"ח ח"ב סי' כג), ס' אהלך באמיתך (פכ"ו סי"ד – י"ז ובהערות שם), אשי ישראל (פכ"ד הע' עה*).

15) ראה שוע"ר (סי' קכה ס"א) דמעיקר הדין תחלת הקדושה ('נקדש') יאמר רק הש"ץ, והקהל עונים 'קדוש' כו'. ושם, שמנהג העולם היא שגם הקהל אומרים ההתחלה, ואין למחות בידם. ושוב מביא מנהג האריז"ל לומר 'נקדישך' בקול רם, והקטעים שלאחר 'קדוש' ו'ברוך' היה אומר בלחש עם הש"ץ. ושם מחלק אדה"ז, שכשהאחד אומר וכולם עונים הוי 'תפלה בציבור', משא"כ מנהג העולם הנ"ל, שכל הקהל אומרים ביחד ולא מלה במלה עם הש"ץ, דהוי רק 'דבר שבקדושה' הנאמר בעשרה. ולפ"ז ה"ה להנוסח שמוסיפין בשבת ויו"ט, שגם בזה לא נהגו לומר מלה במלה עם הש"ץ. אבל הקטעים "לעומתם משבחים", "ובדברי קדשך כתוב לאמר", שבהן מנהג האריז"ל לומר מלה במלה בלחש עם הש"ץ (ודלא כמנהג חסידי פולין, שגם זה אומרים הקהל בקול רם, וכמנהגנו בשבת ויום-טוב), א"כ צריך שיאמר המילים שהש"ץ אומר.

[לכאורה, מנהג האריז"ל הוא המקור היחיד, המצדיק את אמירת נקדישך וההוספות (דחול ו)דשבת ויו"ט עם הש"ץ, ואף אלה שאין אומרים מלה במלה, נסמכים עליו (ועד שלפי הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ אף מפסיקין לענייתם בפסוקי דזמרה). ואדרבה, אם כל הציבור אומרים זאת (מה שכנראה לא אירע עדיין כשראו את מנהגי האריז"ל), נחשב 'דבר שבקדושה' אפילו כשאינו נאמר ממש עם הש"ץ; אבל 'לעומתם' 'ובדברי' שהציבור לא אמר, אמר הרבי מלה במלה עם הש"ץ. אמנם מי שאינו אומר עם הש"ץ ולא עם הציבור אלא בנוסח אחר, מניין לו לומר זאת כלל (ביחיד!?). וראה בכל האמור בארוכה ב'התקשרות' גיליון תקט"ו עמ' 16 ואילך. הנ"ל]

16) אגרות קודש של כ"ק אדמו"ר זי"ע (חט"ו ע' נח). ולהעיר, שאם יציאתו ל"חדר שני" תמשוך תשומת לב מיוחדת, ובא לומר תחנון בתוך ביהכ"נ, אזי בוידוי לא יכה על החזה, והנוסח של נפ"א יאמר בלי נפילת אפים, וכעין מ"ש בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' לד.

17) שו"ע או"ח סי' תקסה ס"ה. ואף שהמחבר שם כתב שרשאי לאמרם דרך קריאה, הרי למנהגנו אין אומרים אותם ביחיד כלל, גם לא בניגון וטעמים ('התקשרות', גליון תכג ע' 18 הע' 17 [לענין 'סליחות'], וש"נ לכף החיים (סי' קלא סכ"ג) ממהר"ם זכות בשם האריז"ל, ולס' היכל מנחם ח"ג ע' רסה, ועוד).

18) [העירוני, שהרבי הקפיד תמיד לומר י"ג מידות בעמידה מבלי להיסמך על איזה דבר. ולכן הצליחו לראות פעמים רבות (וכן נראה בווידיאו) שכאשר הש"ץ מיהר, ובאומרו י"ג מידות עמד הרבי עדיין ב"א-ל מלך", לא אמר הרבי י"ג מידות עם הציבור ממש, אלא אמרם לעצמו כאשר הגיע למקומן. ולכאורה נלמד מזה: א. שאין צריך לאומרן ביחד עם הציבור (וכמ"ש בתהלה לדוד סי' סו ס"ק ז שאין חיוב בדבר, וגם לאגרות משה או"ח ח"ג סי' פט שמצדיק זאת, אינו אלא "מנהג העולם").  ב. שכיוון שיש ציבור האומרן, גם אמירתו קצת לפניהם או לאחריהם נחשבת אמירה בציבור. הנ"ל].

19) 'התקשרות' גליון תקכה ע' 19 הע' 5. (על זה שהטעם להצמדת 'לדוד ה' אורי' הוא כדי למעט בקדישים – ראה הנסמן ב'סידור רבינו הזקן' (הנ"ל הע' 5), בע' קפח). [וכן בבתי כנסת בנוסחאות שאומרים במנחה או בערבית אחרי תתקבל מזמור וקדיש, ועלינו וקדיש – יאמר רק את הקדיש האחרון. הנ"ל].

20) מחצית השקל (סי' סה סק"ג), הובא בקצות השלחן (סי' יג ס"ו) [וכן נהג הרבי כשנכח בבריתות, הרי"ל גרונר (התקשרות גליון תקכא), הנ"ל]. וראה שוע"ר (סי' קט ס"ב) שהיחיד צריך להשתחוות עם הציבור בעת שאומרים 'עלינו'. אבל בסי' סה לא הזכיר אדה"ז, ולא המג"א לפניו, כ"א שיאמרו 'תהלה לדוד' עם הציבור [ודווקא זה אינו נהוג כלל. וצ"ע הטעם. הנ"ל].

21) ראה אשי ישראל (פכ"ו סי"ד, וש"נ).

22) על פי המבואר בכתבי האריז"ל (הובאו בהגהות הסידור של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע (ד"ה ה' מלך) ובכף החיים סי' נ' סק"ח), שצריך לעמוד עם הציבור האומרים פסוקי 'ה' מלך', ומ"מ אפילו אם אוחז במקום שמותר להפסיק, לא יפסיק בכדי לאומרם עם הציבור, אם אוחז באמצע עניין.

[מדברי כתבי האריז"ל, ועוד יותר – מהניסוח בהגהות אדמו"ר מוהרש"ב, ברור לכאורה שאין עניין לומר זאת עמהם כלל (ולא כמו 'בריך שמיה' ו'וזאת התורה' שיש עניין לאומרו בכל מקום שמותר להפסיק, גם אם נמצאים באמצע 'סדר קרבנות' וכל כיו"ב), אלא רק שיעמוד עמהם בלבד. ולכאורה, ובפרט ש'עלינו' שייך לעניין שיהיה ניכר שגם הוא מודה לה' כחבריו, אין מקום להיפטר מזה בטענה זו. הנ"ל].

ואין לדחות ולומר דהיינו דוקא התם, לפי שפסוקי ה' מלך שייכים לדרגת האצילות, ועל כן אין מקום לאמרם באמצע סדר הקרבנות. שהרי גם כש"אומר פסוקים אחרים" כתבו שאין לו להפסיק.

ואם תקשי מהסעיף הבא - לומר 'עלינו' עם הציבור ו'לדוד ה' אורי' אח"כ – יש לחלק, כי בעצם אין מקום 'לדוד ה' אורי' לפני 'עלינו' לולא הטעם של למעט בקדישים שלא לצורך. משא"כ סדר התפלה בכללותו, שהוא על סדר עליית העולמות ושוב על סדר ירידתן, כידוע, שבזה לא ניחא לן לבלבל הסדר.

23) אגרות קודש של כ"ק אדמו"ר זי"ע חי"ט ע' תל.

24) לדעת האבודרהם אין לומר גם התיבות "ה' צבאות שמו". ויתיישב ע"פ הנסמן בשער הכולל (פי"ז סט"ו), וגם מכוון הוא ע"פ האריז"ל.

25) מובא בתוספות (ברכות ד ב ד"ה דאמר) וברמב"ם (בסדר התפלה). אבל דעת כמה ראשונים (רשב"ם ורמב"ן ועוד, הובאו בטור וב"י או"ח סי' רלו) שלא לאומרו, וחשש לדעתם אדמו"ר הזקן בסידורו (לפני תפלת העמידה בליל שבת). [וראה בזה לעיל בהערה 12, הנ"ל].

26) צמח צדק, פסקי דינים (או"ח סי' רלו), אגרות-קודש של כ"ק אדמו"ר זי"ע (חי"ח ע' ר), ועיין עוד שער הכולל (פי"ז סכ"ד) בשם החתם סופר אודות הנהגת רבותיו, הר"נ אדלר ובעל ההפלאה ז"ל.

ולהעיר, שגם הגר"א הכריע כהמחמירים בזה (מעשה רב סי' סז), וכך הוא המנהג הנפוץ [בנוסח אשכנז, הנ"ל]  בארץ ישראל ת"ו. ודנו כמה פוסקים איך ינהוג ש"ץ בן א"י בהיותו בחו"ל – ראה ס' אשי ישראל (פכ"ח הע' סא).

27) כולל 'קידוש במקום סעודה', ע"ש בשוע"ר.  ולאו דוקא שישתה זה שמקדש, ויכול להשקות לאחד מהקהל, ובלבד שישתה כשיעור ויצא ידי חובת קידוש, וכנ"ל. [ובימינו, במקומות רבים שיש בהם אנשים שאינם יודעים לקדש בעצמם, יש לתת לאחד מהם לשתות מיין הקידוש. ואולי יש לנהוג כן גם בבתי הכנסת של השלוחים, הנ"ל].

28) שוע"ר שם [וראה המובא והנסמן בזה בקיצור הלכות סי' רעא הערות 69-68 ובשו"ע החדש סי' רסט הערה כז, הנ"ל], וכן כתב המחבר בסי' רעג ס"ד.

ויש פוסקים המקילים בזה, ומתירים לקדש אף עבור אלה שיכולים לקדש בעצמן (פרי חדש סי' תקפה, הובא במשנה ברורה סי' רעג סק"כ). ונפקא-מינה גם לגבי ברכת קריאת המגילה כשקורא עבור נשים היודעות לברך בעצמן, אם הקורא מברך, או שאשה מברכת. וראה בס' שבח המועדים (ע' 146 בסוף הע' 27*) שמנהגנו בכהאי גוונא היא שהנשים מברכות.

29) והיכא דלא סגי בהכי – ראה 'התקשרות' גליון תקכה ע' 18 הע' 2, וש"נ.

30) מנהגנו בזה ע"פ הוראת כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע (ס' המנהגים ע' 31, ושם מציין לשו"ת צמח צדק, או"ח סי' לה). אך בסוף התשובה מצדד קצת להקל, ונראה לסמוך על זה במקום חשש בזיון ס"ת ["מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא...", ברכות נה,א. וראה בס' שמירת הגוף והנפש סי' רסב וש"נ לפוסקים, הנ"ל]. גם הקולא כשהוא הקורא מבוארת להמעיין שם.

31) 'התקשרות' (גליון תק ע' 18 הע' 30). ולהעיר שיש אומרים שהמתפלל תפלת לחש יחד עם חזרת הש"ץ נחשב כמתפלל עם הציבור (נסמן בס' אשי ישראל פ"ב ס"ט).

32) ראה שוע"ר סי' תפז ס"ח, וש"נ.

33) כן משמע מסתימת אדה"ז בסידורו (לפני הלל). וכן מפורש בברכי יוסף (או"ח סי' תפז סק"ח). אף כי יש מפקפקים בזה – ראה נטעי גבריאל (פסח, ח"ב פס"א).

34) ואף כי יש מקילים גם בזה – ראה ביאור הלכה (שם ס"ג ד"ה מבעוד יום), ס' אשי ישראל סי' כח הע' י*.

35) גם ראוי בכהאי גוונא להנהיג לספור ספירת העומר - בלא ברכה - בכל יום בסוף תפלת שחרית. וכן ראיתי בביהכ"נ בהעלסינקי, פינלאנד (כי שם זמן צאת הכוכבים מאוחר מאד). וראה ס' ספירת העומר (להר"צ כהן, פ"ג הע' מ) שכן נהגו בכו"כ קהלות, גם במקומות שמתפללים הציבור ערבית בזמנו.

36) ראה ס' אשי ישראל (פמ"ז הע' צה). [יש לבקש מראש מהגבאים שלא יעלוהו לתורה. אבל אם קראוהו, אולי יצטרך לברך ולסמוך על הדעות שניתן לקרוא אז בתורה, כדי שלא לפגוע בכבוד התורה, ראה לעיל הערה 30, ושו"ע אדה"ז סי' סו ס"ו, וצ"ע. הנ"ל]