...ישנו הכלל ד"מסמך גאולה לגאולה", שלכן נקבע פורים באדר הסמוך לניסן – כדי לסמוך את הגאולה דפורים להגאולה דפסח.
והענין בזה:
הגאולה דפורים – היתה באופן ד"אכתי עבדי אחשורוש אנן", והנס הי' באופן שנראה כענין של טבע, עי"ז ש"אחות יש לנו בבית המלך".
ומזה באים ("מיסמך") להגאולה דפסח, שהיתה באופן של הנהגה נסית בגלוי, ללא שום מקום בטבע – שלכן הי' צ"ל העשר מכות כו', כדי שהכל יודו שזהו נס (דאף שבתחילה טענו שגם הם יכולים לעשות זאת ע"י החרטומים, הרי אח"כ הודו גם הם ש"אצבע אלקים היא"), ובאופן ד"לא נשאר בהם עד אחד" – שכולם ממש הוכרחו להודות שזהו נס שלמעלה מהטבע.
ומכיון שפורים שייך לפסח (כנ"ל) – הרי אלו שהגביהו ידיהם בההתוועדות דפורים בקשר לענין הידוע (להתברך בעשירות – הערה), יאמרו עתה "לחיים".
[לאחר שהנ"ל אמרו "לחיים" וניגנו "והריקותי לכם ברכה" – המשיך כ"ק אדמו"ר שליט"א:]
כשם שביציאת מצרים הי' הענין דביזת הים, ועוד קודם לזה נאמר "וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות",
– והרי נוסף על כל הענינים שבזה ברוחניות, הי' זה גם בגשמיות כפשוטו, "שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים", ועוד יותר מזה בביזת הים –
כן הוא גם עתה, בסמיכות להגדולה ד"כימי צאתך מארץ מצרים", שצ"ל השפעה בריבוי, בפרנסה בהרחבה למעלה מהטבע.
ובפרטיות יותר:
תחילה תהי' ההשפעה בריבוי ע"פ טבע בה"כלים" שכבר ישנם, והיינו, שאלו שהם בעלי כלים רחבים – יומשך בהכלים שלהם השפעה בהרחבה,
ואלו שהם בעלי כלים מועטים,
– שזהו לא מפני שיש אצלם צמצום הדעת ("קליינע קעפּלאַך")... דאף ש"לא לחכמים לחם", מ"מ, אלו שהם בעלי "כלים קטנים", הרי הסיבה לכך היא מפני שכל עניניהם הם באופן של צמצום, וכיון שחכמה היא ראשית הספירות, ועד"ז למטה בנפש ההתחלה היא בחכמה, הרי גם ה"צמצום" שלהם מתחיל הוא בצמצום הדעת –
יתן השי"ת שיהי' אצלם הרחבת הדעת, ובדרך ממילא גם כלים רחבים, שיומשך בהם פרנסה בהרחבה;
ולאח"ז – תהי' גם השפעה למעלה מהטבע, בדרך של הנהגה נסית.
והיינו, שיומשך לכאו"א מישראל "מידו המלאה כו' הקדושה והרחבה", ומכיון שההשפעה היא "מידו" – תנוצל ההשפעה לעניני בריאות ושמחה ("געזונטע זאַכן און פרייליכע אכן").
והדרך לזה היא – הליכה בהרחבה, כמ"ש "הרחב פיך ואמלאהו". באופן כזה צריך כל אחד להעמיד את עצמו (אַוועקשטעלן זיך") – כפתגם כ"ק אדמו"ר הצ"צ (בנוגע לשבת בראשית): "ווי מען שטעלט זיך, אַזוי גייט דאָס אַוועק" (כפי שהאדם מעמיד את עצמו, כך נמשך לאח"ז), וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם אדמו"ר מהר"ש: "די וועלט זאָגט אַז ווען מ'קען ניט אַרונטער דאַרף מען אַריבער, און אך זאָג אז מ'דאַרף לכתחילה אַריבער" (העולם סבור שכאשר אי אפשר לילך מלמטה יש לדלג מלמעלה, ואני סבור שצריכים לכתחילה לדלג מלמעלה).
וכאשר ההנהגה היא באופן ד"הרחב פיך" – אזי יהי' "ואמלאהו", שתומשך פרנסה בהרחבה, וכמאמר אדמו"ר הזקן שהקב"ה נותן לבנ"י גשמיות, ובנ"י עושים מזה – רוחניות.
(מהתוועדות ש"פ ויקהל-פקודי מבה"ח ניסן תשט"ו - תורת מנחם כרך יג עמ'357) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
