הכהנים יקומו עם בגדי הכהונה עליהם

מהיכן יהיו בגדי כהונה לעתיד?

מצינו בגמרא בנוגע להלבשת בגדי כהונה, "כיצד הלבישן (סדר בגדים לאב ולבנים זה אחר זה)... אלא כיצד הלבישן לעתיד לבוא, לעתיד לבוא נמי, לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם".

כלומר, אין כל צורך בשקלא-וטריא "כיצד מלבישן לעתיד לבוא" – שכן, תיכף ומיד כשירד ויתגלה בית המקדש, שבו-ביום יחול החיוב דהקרבת הקרבנות, הדלקת המנורה וכיוצא בזה, יהיו משה ואהרן עמהם, והם יורו כיצד צריכים לעשות את כל פרטי הדברים.

ועל פי זה מתורצת גם השאלה מניין יהיו להם בגדי כהונה [שהרי העבודה בבית המקדש צריכה להיות בבגדי כהונה דווקא, ומכיוון שהעבודה אינה יכולה להיעשות בכהן אחד (כמבואר במשנה בנוגע לסדר ואופן הקרבת התמיד), יש צורך בבגדי כהונה לכל הכוהנים שיעסקו בעבודה] – דמכיוון שתחיית המתים היא באופן שעומדים בלבושיהם, יקומו אהרן ובניו עם בגדי הכהונה שלהם.

וגם בנוגע לאהרן, שאף שנאמר "ויפשט משה את אהרן את בגדיו (בגדי כהונה גדולה) וילבש אותם את אלעזר בנו", הרי מובן וגם פשוט שלא יתכן שאהרן יקום ללא לבושים ח"ו, אלא ודאי יהיו לו לבושים, ולא סתם לבושים, כי אם לבושים הראויים לו – בגדי כהונה, "לכבוד ולתפארת".

ידועה השקלא-וטריא שהיתה בזמנו של ר' יחיאל מפריז – כשרצה לעלות לארץ ישראל ביחד עם קבוצה מגדולי ישראל – אם יכולים וצריכים להקריב קרבן פסח, שהרי קרבן פסח מקריבים אף על פי שאין בית, וגם בטומאה, ולאידך הרי צריכים בגדי כהונה, כולל גם התכלת שנעשית מדם החילזון כו', ואם כן, איך יוכלו להקריב קרבן פסח. ובכן, במה דברים אמורים – בנוגע לעליה של ר' יחיאל מפריז בזמן הגלות וכו', מה שאין כן כשמדובר אודות הגאולה העתידה, כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו, אפילו בשבת ואפילו בלילה כו' – הרי מכיוון שמשה ואהרן ובניו עימהם, יקומו הם, אהרן ובניו, עם בגדי כהונה שלהם, שישנם כבר מן המוכן, כשם שבית המקדש עומד מוכן כו'.

[...] אדרבה, מפשטות הסוגיה בנוגע ללבישת בגדי כהונה לעתיד לבוא משמע, שכל העניינים, בנין בית המקדש ולבישת בגדי כהונה כו' ותחיית המתים, יהיו  בבת אחת, ולא באופן שיצטרכו להמתין...

(התוועדויות תשמ"ז כרך ג, עמ' 488)

"משלוח מנות" גם לעשירים

מה יעשה ראש הישיבה כאשר יגיע לגן עדן, וקודשא-בריך-הוא יבקש ממנו להשמיע חידוש? * אלו משלוחי מנות התקבלו בבית הרב? * תשובה הרבי על שאלת הרש"ש לגבי 'ביטול תורה' שבקריאת המגילה * ועל הלמדן שישכח לאכול סעודת פורים

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

הרב שמואל פסח בוגומילסקי שיחי' נשא נאום בטורונטו בחורף תשכ"ד — שמצוות משלוח מנות היא יחידה במינה ששייכת גם לעשירים. כשצא"ח המרכזית דיווחו לרבי על תוכן נאומו של הרב בוגומילסקי, העיר הרבי:

ע"ד [על דרך] גמ"ח [גמילות חסדים] (אף שבזה י"ל [יש   לומר] לכאורה שעני הוא באותה שעה – אינו דא"כ ה"ז [דאם-כן הרי זה] אפשריות יתרה על צדקה אבל לא מעלה יתרה) עזוב תעזוב (חיוב כ"כ [כל כך] עד שלולא המיעוט עמו – הול"ל [היינו סבורים] שחייב אפילו בהלך וישב ( הבעה"ב [הבעל-הבית]).

גם הילדים יבואו..

בהתוועדות יום שמחת-תורה תשל"ו ('שיחות-קודש' תשל"ו כרך א' עמודים 128-129) אמר הרבי:

סיפר לי פעם אחד שבישיבה בו למד היה ראש ישיבה חריף, שכל סברא שהיו משמיעים לפניו היה נוהג להפריכם[באופן של] "איפכא מסתברא" עם כמה ביאורים והסברים וכו'.

כשהגיע פורים וכנהוג היו בוחרים ב"פורים רב" [=רב של פורים] באמצעותו היו תלמידי הישיבה מבטאים את מרירותם על ראשי-הישיבה מהם לא היו מרוצים – אמר ה"פורים רב" שכאשר ראש ישיבה מגיע לעולם האמת, הנה כיון שב"גן עדן" ישנם כמה וכמה מדורים וצריך לדעת באיזה מדור לשכן את ראש-הישיבה, מתאספים חברי הבית-דין-של-מעלה ומבקשים ממנו להשמיע מחידושיו, משופרא דשופרא, ולפי התוצאות מחליטים איה מקום משכנו.
סיפר ה"פורים רב" שכאשר ראש הישיבה הגיע לב"ד של מעלה ולהיותו ראש ישיבה גדול הגיע קודשא-בריך-הוא בכבודו ובעצמו וישב ליד השולחן וביקש מראש הישיבה להשמיע חידוש. ראש-הישיבה הגיב: אדרבה יאמר נא קודשא-בריך-הוא חידוש ואני אפריכנו!...

חשיפת הרבי את מנהג הרביים במשלוח מנות

בשיחת ש"פ כי תשא תשל"א גילה הרבי ('שיחות-קודש' תשל"א כרך א' עמ' 593):

"מנהג רבותינו נשיאינו שאכלו ממשלוח-המנות שקיבלו, הם נהנו מכך, ולא היה זה בסתירה לאמונתם ובטחונם בה' – כמ"ש הרמב"ם בסיום הלכות זכיה ומתנה "הצדיקים הגמורים ואנשי מעשה לא יקבלו מתנה מאדם אלא בטוחים בה' ברוך שמו.. 'ושונא מתנות יחיה' (משלי טו,כז)" – משום שבשעה שמגיע פורים נמצא יהודי במעמד ומצב שהוא יכול לקבל מתנות – משלוח מנות – מצד שמחת פורים, ולא מצינו מדת חסידות לשגר בחזרה לשולח את משלוח-המנות שקיבל ממנו"

כשהרבי הזכיר את מנהג רבותינו נשיאינו הוא הדגיש:

כפי שראו את מנהג וכו'.

בבית הרבי היו כמה וכמה שנהגו לשגר משלוח-מנות והרבנית היתה מקבלת אותם.

גם ל-770 באמצעות ה"מזכירות" היו מגיעים כמה משלוחי-מנות ומזכירי הרבי היו מכניסים אותם לרבי. כמה מהם ביקש הרבי שיועברו הביתה וחלק היו מורידים להתוועדויות כאשר החלק הארי היה נמסר לתלמידי הישיבה, אברכי הכולל, תלמידות "בית רבקה", "מכון חנה" וכיוצא-בזה.

שני חסידים היו מגישים לרבי משלוח מנות אישי: הרה"ח ר' שלום הכט והרה"ח ר' יהודה לייב ביסטריצקי.

אשתקד התפרסמה במוסף "משפחה חסידית" של 'כפר חב"ד' (פרשת תצוה תשע"ז גליון 1698) רשימה מיוחדת תחת הכותרת "משלוח מנות לרבי ולרבנית" וכך נאמר שם:

"מפורים תשכ"ג, הפורים הראשון מאז עברה מניו ג'רזי לניו יורק, זכתה הגב' איטא ביסטריצקי להכין משלוחי מנות לרבי ולרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא וגם לרבנית הצדקנית מרת חנה, אמו של הרבי. בשנים הראשונות היו משלוחי המנות די פשוטים, אך לאחר שנים מספר היא התחילה לבצע רעיונות מיוחדים יותר, המבוססים על דבריו של הרבי. במשך הזמן, כל בני המשפחה עסקו זמן רב לפני פורים במחשבות – איך תיראה העוגה שהיא תשלח לרבי בפורים.
"זכור לי שפעם דיבר הרבי בתענית אסתר על הנאמר 'ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר' – 'ויקר אלו תפילין', ובהתאם לכך עיצבתי את העוגה", סיפרה בעבר, "לעוגה המיוחדת צירפתי בדרך כלל גם וודקה – סמירנוף, וגם חלות מאפה ידיי (ולעיתים מאפה ידי בנותיי) – גם הן היו בצורות מיוחדות וסמליות: פעם בצורת כתר, פעם בצורת האות מ"ם ועוד. "אמנם לא הלכתי אף פעם להגיש את משלוח המנות ורק בעלי והילדים הלכו, אך זכיתי לשמוע תגובות שונות בגלל הקשר שהיה לבעלי עם ר' בערל יוניק ועם המשב"קים, ואף זכיתי להתייחסות אישית מהרבי בכמה הזדמנויות".
לרגל פורים, נדפסו בכפר חב"ד שם (עמודים 12-14) תמונות של חלק מהעוגות שהכינה מרת ביסטריצקי במהלך השנים. תש"ל: עוגת ספר תורה – בקשר לסיום כתיבת ספר תורה של משיח ביו"ד שבט של אותה שנה. תשל"ב: פסוקי שמו של הרבי הנאמרים בסיום ה"שמונה עשרה". תשל"ג: מזמור שיר ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים (קשור בדברי הרבי באותה תקופה).

תשל"ד: טנק המבצעים ומלחמת יום הכיפורים. תשל"ו: צדיק כתמר יפרח. תשל"ז: אריכות ימים ושנים טובות ("הרבי הסתכל על כל הפרטים ועל כל הכיתובים וחייך מאד"). תשל"ח: דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.
תשל"ט: שלימות הארץ. תשמ"ב: ספר תורה לאחדות ישראל – 'אות בספר תורה'. תשמ"ג: לכתחילה אריבער. תשד"מ: הדפסת תניא בכל מקום. ו"אך צדיקים". תשמ"ה: הרמב"ם היומי. תשמ"ו: ועשו לי מקדש. תשמ"ז: דידן נצח. תשמ"ט: שנת הבנין – ושנת הילד והילדה. תש"נ: שנת הארבעים לב לדעת. תשנ"ב: מפת ארץ ישראל. תשנ"ג: רפואה שלימה.

* * *

היו כמה חסידים שנהגו להעניק לרבי כמשלוח מנות כתי"ק וספרים עתיקים במיוחד יצויין הרה"ח ר' זאב הכהן כץ שליט"א דומה שגם הרה"ח ר' שלום הכט.

תיאור תיאורטי של פורים בווילנא שעלה במחשבתו של הרבי

בביקורם של הרבנים הראשיים לישראל בשנת תשמ"ו ('בצל החכמה' עמ' 309) הוזכרה שאלת הרש"ש לדברי חז"ל "מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה אשר תמה: וכי קריאת המגילה אינה תורה, מדוע כינו זאת חכמים ביטול תורה?!".

אמר הרבי בחיוך: "כשראיתי לראשונה את שאלת הרש"ש היה הדבר תמוה בעיני: הרש"ש היה דר בווילנה- מבצרן של הישיבות הליטאיות. ובכן; תארו לעצמכם שיכנס מישהו לישיבה, ויכריז: "שמעו רבותי, הבה "נלמד" מגילה (מגילת אסתר)" – איש מן הלומדים לא היה מקבל "הצעה" זו! צריכים ללמוד "חושן משפט", "רמב"ם", "מסכת יבמות"; אבל מגילה – הלזה יקרא "תלמוד תורה"?!..

למדן שישכח לאכול סעודת פורים

לגבי חיוב לימוד התורה בפורים – אמר הרבי גם- כן בחיוך: כאשר "למדן"  מתיישב ללמוד תורה לפני סעודת פורים – אי-אפשר לקחת אחריות... שהרי ימצא קושיות רבות, על כל קושיא ימצא תירוץ, ועל כל תירוץ ימצא קושיא נוספת... ובסופו של דבר לא יקיים את מצות סעודת פורים!

  לוח השבוע

שבת-קודש פרשת תצוה
ט' באדר, פרשת זכור

יום בוא כ"ק אדמו"ר ריי"צ נ"ע לדור בקביעות בארה"ב (בשנת ה'ש"ת).

"יש לנצל יום סגולה זה... להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת התורה בכלל, והפצת המעיינות חוצה בפרט, בכל מקום ומקום, בכל קצווי תבל... באופן של הוספה משנה לשנה..."¹.

קריאת התורה: רצוי לגלול את ספר-התורה השני לפרשת זכור (דברים כה,יז-יט) לפני תפילת שחרית, כדי למנוע 'טרחא דציבורא'².

שחרית³: מוציאים שני ספרי-תורה. בראשון קוראים לשבעה עולים בפרשת השבוע. מניחים את הספר השני על הבימה (ונשאר על הבימה עד סיום הקריאה בו)⁴ ואומרים חצי-קדיש. הגבהה וגלילה. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת תצא: "זכור..."⁵.

לדעה הנפוצה של הפוסקים העיקריים, [קריאת] פרשת זכור היא מן התורה⁶. לכמה פוסקים גם נשים חייבות בשמיעתה, וכפי שנהגו נשי ישראל [-בדורותינו] לבוא לבית-הכנסת לשמיעת פרשת זכור⁷.

כתב כ"ק אדמו"ר: "בקריאת פרשת זכור (ופרשת תצא) – וכן בקריאת פורים (ופרשת בשלח): "זכר עמלק" בצירי או בסגול – ... נכון לקרות שניהם, ובפרשת זכור (ופרשת תצא) להקדים 'זֵכֶר' (צירי-סגול) ואחר-כך 'זֶכֶר' (סגול-סגול) [ובקריאת פורים (ופרשת בשלח) להקדים 'זֶכֶר' (סגול-סגול) ואחר-כך 'זֵכֶר' (צירי-סגול)]"⁸.

כבר לפני כמה דורות כתבו גדולי ישראל שיש לבטל את ה'מנהג' – להכות את 'עמלק' בקריאה זו⁹.

הגבהה וגלילה לספר השני¹⁰.

אם יש רק ספר-תורה אחד, אין מגביהים אחר חצי קדיש, אלא גוללים לפרשת זכור. ומגביהים וגוללים רק לאחר גמר המפטיר, אולם את החצי-קדיש אומרים תמיד אחרי הקריאה שלפני עליית המפטיר.

הפטרה: "כה אמר ה' צבאות, פקדתי..." (שמואל-א טו,ב-לד)¹¹.

אם קרא את הפטרת השבוע או כל הפטרה אחרת, קורא אחריה הפטרת פרשת זכור 'כה אמר ה' צבאות, פקדתי', ואם נזכר אחר הברכות – קורא אותה בלא ברכה¹².

יום רביעי
י"ג באדר – תענית-אסתר¹³

חולה (אפילו שאין בו סכנה)¹⁴, מעוברת ומניקה¹⁵, ויולדת כל ל' יום¹⁶ – פטורים מהתענית¹⁷.

מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר¹⁸. השוכב לישון ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יתנה בפירוש לפני השינה שיוכל לאכול או לשתות. ואם רגיל לשתות בקומו, אין צריך להתנות לשתייה¹⁹.

הציבור אומר 'עננו' רק במנחה. הש"ץ אומר (בחזרת הש"ץ) 'עננו' בברכה בפני עצמה בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', "אם יש בבית-הכנסת אף רק שלושה מתענים"²⁰. ואם אין, אומרו ב'שומע תפילה'²¹.

סליחות²²:

רגילים לאומרן בעמידה²³, ובמיוחד: אשמנו, י"ג מידות, שמע קולנו, וכן אבינו מלכנו.

מנהגנו לאומרן אחרי נפילת-אפיים, כסדר המופיע בסידור בהוצאה מעודכנת²⁴.

בפיוט אדם בקום ראה הערה²⁵. א-ל מלך ראה הערה²⁶. בפזמון במתי מספר – במראות-קודש מתענית-אסתר תשמ"ח ניתן לראות ברור שהרבי חזר את כל החרוז הראשון גם בין כל בית ובית. שמע קולנו – ראה הערה²⁷. הרבי בהיותו ש"ץ היה מדלג מלבד תחנון גם 'הרשענו ופשענו'. בסיום הסליחות אומרים חצי קדיש.

קריאת התורה:

קוראים 'ויחל' בשחרית ובמנחה גם אם יש רק שלושה מתענים²⁸.

מי שאינו מתענה, לא יקראוהו לעלות לתורה²⁹. ואם קראוהו, וצר לו להודיע זאת מפני חילול השם – יעלה³⁰.

את הפסוקים: "שוב מחרון אפך...", "ה' ה' א-ל רחום... ונקה", "וסלחת לעווננו" – אומר הציבור בקול רם ורק אחר שסיימו, אומרם הקורא בתורה³¹. כשעלה הרבי לתורה, התחיל לאומרם יחד עם הציבור³².

בקריאת הפסוק "ויקרא בשם ה'" (וכן כשאומרים אותו בתפילה) יש להפסיק מעט בין "בשם" ל-"ה'", כי בפסוק מופיע תחת המלה "בשם" טעם מפסיק, הטעם 'טיפחא'³³.

מחצית השקל:

נותנים 'מחצית-השקל' לצדקה [ובפרט לבית-הכנסת ובית-המדרש, שהם בדוגמת המשכן והמקדש³⁴] ביום התענית³⁵ לפני מנחה³⁶, זכר למחצית-השקל שקשורה לנס פורים, "הקדים שקליהן לשקליו"³⁷.

כל אחד נותן שלושה מטבעות של "מחצית" מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן [בארה"ק ת"ו בימינו: שלושה חצאי שקלים]³⁸, ומנהג זה כולל את כל ישראל, ועל-כל-פנים – כל אחד מבן עשרים שנה ומעלה, או החל מי"ג שנה. ומה טוב ומה נעים – שיחנכו גם קטנים לתת ג' מחצית השקל מכספם [ו"מפורסם המנהג לתת גם עבור כל בני הבית"³⁹], ובאופן שההורים עוזרים להם, שיוכלו לתת זאת מתוך הרחבה, ושיישאר להם עוד מספיק כסף לצורכיהם, כך שלא יחסר להם כלום⁴⁰.

מנחה:

התפילה – "בשעה מאוחרת"⁴¹. וידבר וקטורת, אשרי, חצי קדיש, קריאת 'ויחל' כבשחרית, לשלושה עולים, והשלישי הוא המפטיר, ואין אומרים לאחריה חצי קדיש. מפטירים "דרשו ה' בהמצאו", ומברך אחר-כך שלוש ברכות עד 'מגן דוד'. יהללו, חצי קדיש⁴².

גם היחיד אומר 'עננו' בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיים "כי אתה שומע", ואם שכח (וכבר אמר שם ה' דסיום הברכה) אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור' קודם 'יהיו לרצון' האחרון, והש"ץ אומרו כבשחרית בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. הנוהגים נשיאת-כפיים בכל יום, נושאים כפיים בתפילה זו⁴³, וכשאין נושאים כפיים אומר הש"ץ ברכת כוהנים.

אין אומרים תחנון, ולא 'אבינו מלכנו'⁵.

הרבי חידש את המנהג הישן (שמקורו במשנה) לומר "דברי כיבושין" אחרי מנחה דתענית-ציבור: "כדאי לעורר על המנהג הנ"ל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (כמה מילים, לכל הפחות) 'דברי כיבושין', או מזמור תהילים המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא-בזה] אי אפשר לפעול זאת – על-כל פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' – ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב' – הרי 'מחשבה טובה, הקדוש-ברוך-הוא מצרפה למעשה'"⁴⁴.

קריאת המגילה ב'מבצעים':

בשעת הדחק, ניתן להתחיל את הקריאה בברכה מתחילת השקיעה. ובשעת הדחק גדול – אפילו מ'פלג המנחה'⁴⁵.

טעימה: גם לאחר צאת-הכוכבים, אין לאכול קודם קריאת המגילה. אדם חלש מותר לטעום פירות וכדומה ומשקאות קלים בלי הגבלה, ומיני מזונות עד כביצה (ומי שצריך לקרוא מגילה וקשה לו בגלל התענית, ודאי יכול להקל בזה), וחולה מותר אפילו לאכול ממש, אך יבקש מאדם אחר שיזכירנו לשמוע מגילה אחר-כך⁴⁶.

יום חמישי,
י"ד באדר – פורים

מנהגנו ללבוש בגדי יום-טוב מבערב⁴⁷.

גם בפורים יורד האָבֵל (רח"ל) לפני התיבה⁴⁸.

אָבֵל תוך שבעה הולך לבית-הכנסת להתפלל ערבית⁴⁹ ולשמוע קריאת המגילה⁵⁰. אם אין בעל-קורא מובהק כמוהו, יקרא הוא את המגילה לפני הציבור וגם יברך⁵¹. ואין לו לראות מיני שמחה⁵². פורים נחשב כשבת לעניין אבלות, היינו שנחשב במניין שבעה, ונוהג רק אבלות שבצינעא. אינו יושב על הקרקע ונועל נעליו⁵³. לעניין משלוח-מנות, ראה להלן.

בערבית – 'ועל הניסים'⁵⁴, ואין להפסיק להכריז 'על הניסים' קודם תפילת שמונה-עשרה, אלא יש לציין זאת בטפיחה על השולחן, ורצוי שאחד הגבאים, כשיגיע לשם, יתחיל זאת בקול (מי ששכח ועל הניסים – אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל "ועל הניסים", ואם כבר אמר "ה'" אינו חוזר. אך קודם "יהיו לרצון" האחרון יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים⁵⁵ כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי..."⁵⁶). לאחר שמונה-עשרה, אומרים קדיש-תתקבל⁵ וניגשים לקריאת המגילה.

קריאת המגילה⁵⁷:

מי שטרם נתן 'מחצית השקל' כנהוג, יתננה עתה לפני קריאת המגילה.

"אין מקום לשמיעת קריאת מגילה וכו' על-ידי [רמקול], טלפון ורדיו וכיוצא-בהם [=גם לא בשידור חי] – כי אין זה קול אדם כלל"⁵⁸.

הרבי היה שומע את המגילה מעומד⁵⁹. בשעת הקריאה עומדים מימינו ומשמאלו של הבעל-קורא⁶⁰. הבעל-קורא ו"גם השומעים את המגילה כופלים אותה כאיגרת⁶¹, והכפילה היא לשלושה חלקים⁶²". הרבי היה מברך את הברכות לפניה ולאחריה עם הבעל-קורא, הן בלילה והן ביום⁶³. הקפיד שהמגילה תישאר 'כאיגרת' עד סיום הקריאה⁶⁴.

הבעל-קורא יכוון להוציא ידי-חובה את כל השומעים והם יכוונו לצאת. אסור להפסיק עד לאחר שיסיים הש"ץ ברכת "הרב את ריבנו"⁵.

מי שלא הצליח לשמוע תיבה או פסוק, יקרא זאת מיד, וגם אם אינו יכול לעשות זאת מתוך מגילה כשרה – יקרא מיד בעצמו (עדיף מתוך חומש או מגילה מנוקדת, כדי שלא יטעה) עד מקום שהקורא אוחז בו, כדי שלא יצטרך לחפש קריאה אחרת כשרה החל מתיבה זו ואילך⁶⁵.

"מכים 'המן' במקום שנזכר 'המן' בתואר כלשהו: 'האגגי', 'הרע' וכיוצא בזה"⁶⁶.

בקריאת המגילה קוראים כשתי המסורות: "להרוג ולאבד / ולהרוג ולאבד" (ח,יא); "ואיש לא עמד בפניהם / ואיש לא עמד לפניהם" (ט,ב)⁶⁷.

נוהגים לומר ארבעה פסוקים בקול רם: 'איש יהודי' (ב,א), 'ומרדכי יצא' (ח,טו), 'ליהודים' (ח,טז), 'כי מרדכי' (י,ג). והבעל-קורא חוזר וקורא אותם. עשרת בני המן צריך לקרוא בנשימה אחת, מהמילים 'חמש מאות איש' (ט,ו) עד לאחר תיבת 'עשרת' (ט,י). הציבור קורא אותם תחילה, והתינוקות מכין אז [ולא כשהבעל-קורא קורא אותם!] כמו בהזכרת המן⁶⁸.

"מנענעים את המגילה באמירת 'האיגרת הזאת' (ט,כו) ו'איגרת הפורים הזאת השנית' (ט,כט)"⁶⁹.

אחר-כך⁷⁰ כורכים הש"ץ והציבור את המגילה (וכן ביום). ואתה קדוש. הש"ץ אומר קדיש (יהא-שלמא). עלינו. קדיש-יתום. אל תירא. אך צדיקים⁵.

הקורא מגילה לנשים (בלבד) – מברכות לעצמן (מעומד⁷¹). ואם לאו – יברך הקורא⁷².

הרמ"א פסק שאין לברך אחר קריאת המגילה אלא בציבור, וכן היא ההוראה לרבים⁷³.

"גם בלילה ישמח, וירבה קצת בסעודה"⁷⁴, ויאמר 'ועל הניסים'⁷⁵ בברכת-המזון. אם שכח, וכבר אמר את השם של חתימת הברכה, אינו חוזר. אבל במקום 'הרחמן' דיום-טוב, יאמר: הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מרדכי..."⁷⁶.

שחרית:

קריאת המגילה לכתחילה – מהנץ החמה, ובשעת הדחק – מעלות השחר.

לכתחילה אין לטעום (אף לאחר שחרית) גם קודם קריאת המגילה של היום⁷⁷.

בשמונה-עשרה – ועל הניסים. אין אומרים תחנון ו'א-ל ארך אפיים'. חצי קדיש⁵.

קוראים לשלושה עולים בפרשת בשלח "ויבוא עמלק" (שמות יז,ח-טז), שלושה פסוקים לכל אחד. 'זכר עמלק' – קוראים זֶכֶר ואחר כך זֵכֶר⁸. מי שלא שמע פרשת זכור, יכוון בקריאה זו לצאת ידי חובת זכירת עמלק. מי שלא נתן עדיין לצדקה 'מחצית השקל' נותן זאת עכשיו⁷⁸.

ברית מילה: נוהגים למול לאחר קריאת המגילה⁷⁹.

"שמיעת וקריאת המגילה – בתפילין דרש"י"⁵.

קוראים את המגילה בשלוש ברכות, כולל "שהחיינו"⁸⁰, כמו אמש (עיין לעיל). בברכת שהחיינו יכוונו גם על מצוות משלוח-מנות ומתנות-לאביונים וסעודת פורים⁵.

לאחר קריאת המגילה מברכים 'הרב את ריבנו', ואומרים: 'שושנת יעקב'. 'אשרי'. 'ובא לציון'. קדיש שלם. ואחר-כך מחזירים את ספר-התורה להיכל. ואומרים 'בית יעקב'⁸¹, עד גמירא.

שמחת פורים – חובתה לשמוח כל היום, ככתוב "ימי משתה ושמחה"⁸².

במשך יום הפורים היה הרבי משתדל לאכול 'אוזן המן' ממולא פרג, לקיים מנהג ישראל בזה⁸³.

זמן קיום מצוות היום – עד השקיעה, ובדיעבד עד צאת-הכוכבים. מי שלא שמע את המגילה, יש לקרוא אותה עבורו בברכה עד השקיעה, ואם איחר, שלא יוכלו לשמוע את כולה לפני-כן, יקראו בלא ברכה עד צאת-הכוכבים⁸⁴.

משלוח-מנות – חייב לשלוח שתי מנות מדברי-מאכל או משקאות לאדם אחד, איש לרעהו ואישה לרעותה⁸⁵. אין שולחים מנות לאָבֵל (רח"ל) תוך שלושים ולאָבֵל (רח"ל) על הוריו תוך שנים-עשר חודש⁸⁶. האבל עצמו, אפילו תוך שבעה, חייב במשלוח מנות, אך לא ישלח אלא מאכלים ולא מגדנות⁸⁷.

מתנות-לאביונים – חייב לתת לשני עניים פרוטה לכל אחד, ואפילו איש לאישה רשאי. והמרבה לשלוח מנות לרעיו וצדקה לאביונים – משובח⁸⁸, ומוטב להרבות במתנות לאביונים מאשר להרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, ודומה לשכינה שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים"⁸⁹.

יש אומרים שמשלוח-מנות צריך להיות על-ידי שליח⁹⁰.

מנהג ישראל לשתף גם את הקטנים בכל ענייני הפורים⁹¹ [וגם 'קטני קטנים' יכולים לתת 'מתנות לאביונים' לקופת צדקה⁹²], ואדרבה – בעניינים מסוימים, כמו בהכאת המן ב'רעשנים' ובשאר דרכים, עיקר ה'רעש' נעשה על-ידי הקטנים, עם כל התמימות, החיות וההתלהבות האופייניות להם, וכן בנוגע למנהג "ללבוש פרצופים (מסיכות) בפורים" שנעשה בעיקר על-ידי הקטנים⁹³.

כדאי לערוך 'כינוסי ילדים' ביום הפורים, ובאותו מעמד יקיימו הילדים 'משלוח מנות' ו'מתנות לאביונים'⁹⁴.

בימי הפורים נהגו הקטנים והקטנות ללבוש 'עטרה', ותבוא עליהם ברכה⁹⁵.

משתה ושמחה:

"תפילת מנחה מוקדמת, ואחר-כך הסעודה⁹⁶. יש להתחיל את הסעודה ביום⁹⁷ [ועל-כל-פנים יש לאכול כזית לפני השקיעה]. ואם נמשכה בלילה, כיוון שהתחיל ביום, אומר 'ועל הניסים' בברכת המזון⁹⁸.

גם בני ירושלים צריכים להרבות היום קצת במשתה ושמחה⁹⁹.

"טוב לעסוק מעט בתורה קודם הסעודה"¹⁰⁰, רק מעט – כדי שלא יימשך בלימודו וישכח לקיים מצוות סעודת פורים¹⁰¹.

"שמחת פורים גדולה הרבה משמחת יום-טוב"¹⁰².

נוהגים לאכול 'קרעפכין' (=בצקים ממולאים בבשר) בסעודת פורים¹⁰³.

"בנוגע להתוועדויות במשך המעת-לעת דפורים, מתוך שמחה באופן ד'עד דלא ידע', אבל עם הגבלות כו', ובפרט בנוגע לתלמידים, ועל-דרך זה בנוגע לכל בני-ישראל, כמדובר כמה פעמים שצריך להיות על-פי ההגבלות דתורת החסידות, ואין צורך להאריך בזה, כיוון שהדברים ידועים ומפורסמים, וגם בדפוס"¹⁰⁴.

הגזרה הידועה אודות ההגבלה בשתיית משקה – בתוקפה עומדת (לכאורה) גם בפורים¹⁰⁵. אבל היו פעמים שכ"ק אדמו"ר ביקש בהתוועדות דפורים או דשבת-קודש שלאחריו¹⁰⁶, שעל-כל-פנים אחד המסובים יקיים 'עד דלא ידע' כפשוטו ו'יוציא' בזה ידי חובה את כל הציבור¹⁰⁷.

"יש להרעיש ולפרסם בכל מקום ומקום, הן בחוץ לארץ והן (ועל-אחת-כמה-וכמה) בארצנו הקדושה, על דבר ההשתדלות שכל ענייני הפורים יהיו באופן ד'ברוב עם הדרת מלך'... בנוגע ל'משתה ושמחה' - אף שכל אחד ואחד חוגג סעודת פורים בביתו, עם בני משפחתו... הרי יכולים להוסיף בשמחת פורים 'ברוב עם' לאחרי הסעודה בביתו עם בני משפחתו"¹⁰⁸.

בבית-חיינו, לאחר הסעודה של כל אחד בביתו, מתוועדים שוב בלילה, כיוון שגם ב'עד דלא ידע' יש דרגות זו למעלה מזו, ויש להתייגע כדי להגיע ל'לא ידע' באופן נעלה יותר¹⁰⁹.

'פורים תורה' איננו עניין של ליצנות ח"ו כטעות העולם, אלא שבמקום לדייק ולהתייגע על עומקם של דברים, מתעכבים על עניין שטחי יותר, עניין הקשור ומביא לידי הוספה בשמחה, אבל בכל אופן הרי זה עניין של 'תורה', ככל ענייני התורה¹¹⁰.

בהתוועדות פורים, נהג הרבי לעשות מגבית עבור 'קופת רבינו'¹¹¹.

לקראת סיום ההתוועדות נהג כ"ק אדמו"ר להזכיר אודות ההכנות למבצע פסח, כולל לדאוג למעות-חיטין, מזון ולבוש, כיוון שמיום הפורים עצמו מתחילים "שלושים יום לפני החג"¹¹².

נוהגים לשיר 'האָפּ קאָזאַק'¹¹³.

יום שישי,
ט"ו באדר, שושן פורים

סוף זמן קידוש לבנה לכתחילה – הערב, יום חמישי אור ליום שישי, כל הלילה. הנמצא בירושלים ובמקומות המוקפין, ועדיין לא קידש לבנה, יעשה זאת קודם קריאת המגילה.

בירושלים עיה"ק הוא יום הפורים, ונוהג כאמור אתמול בערי הפרזות.

בעיר חיפה קוראים את המגילה גם בט"ו, כי היא ספק מוקפת חומה¹¹⁴.

בערי הפרזות: אין אומרים תחנון ואסור בהספד ובתענית. מרבין קצת במשתה ושמחה¹¹⁵.

בערי הפרזות (ומחר גם בירושלים) יש להוסיף היום בשמחה רבה מזו של יום הפורים עצמו; ביום ט"ז – שמחה גדולה יותר, וכן בכל יום ויום מימי החודש, עד שביום האחרון דחודש אדר צריכה להיות שמחה מופלגת ביותר¹¹⁶.

גם לאחר ימי הפורים שייך לעורר על 'מבצע פורים', מפני שתכליתם של ימי הפורים היא שההתעוררות של "קיימו מה שקיבלו כבר" תבוא לידי ביטוי גם אחר-כך, ואז מתחיל מבצע פורים האמיתי¹¹⁷. ופעם אמר הרבי סיבה אחרת, לסייע לאלה שנזקקו ללוות כדי שיוכלו לחוג את הפורים כהלכתו – לפרוע את חובותיהם, וגם זה חלק מ'מבצע פורים'¹¹⁸.

בימים שאחרי פורים השמחה גדולה יותר, בגלל שבהם ניתווסף גם ענין הגאולה "מיסמך גאולה לגאולה", גאולת פורים לגאולת פסח¹¹⁹.

____________________________