מנועי הבוכנה החלו לטרטר ולסובב את מדחפי המטוס, בטיסה מניו-יורק למיניאפוליס, בירת מדינת מינסוטה שבארה"ב. במטוס ישב הרב שמואל חפר, ומחשבות רבות התרוצצו במוחו.
זה היה בערב פורים תשכ"ח. ככל חסיד השתוקק לנסוע להסתופף בארבע אמותיו של הרבי מליובאוויטש. חגי תשרי לא היו זמן מתאים בעבורו, בהיותו מנהל מוסדות החינוך 'בית רבקה' בכפר חב"ד, וימי תחילת שנת הלימודים לא איפשרו לו לנסוע.
בבואו לניו-יורק ציפה בכיליון עיניים לחוות את פורים במחיצת הרבי, להיות עמו בתפילות, בקריאת המגילה ובהתוועדות המיוחדת בבית המדרש, שנמשכת שעות רבות, ומגביהה את האדם מעל מגבלות החומר.
אלא שעם בואו נקרא הרב חפר למשרדי המזכירוּת של הרבי, אל הרב חיים-מרדכי-אייזיק חודוקוב, מזכירו הנאמן של הרבי. "עליך לטוס למיניאפוליס", הורה לו. "שם יחבור אליך השליח הרב משה פלר. יחד תטוסו לאיימס, בירת מדינת איווה, ותקראו שם את מגילת אסתר בכתובת שאתן לכם".
הרב חפר נדהם. הוא בא לשהות בפורים בחצר הרבי, ופתאום מוטלת עליו שליחות להרחיק למדינה שכוחה אי-שם במרכז היבשת. לפניו טיסה של שעתיים למינסוטה, ומשם עוד טיסה לאיווה. וכל זה בעיצומה של תענית אסתר!
אך מיד התעשת. אם הרב חודוקוב מבקש, משמע – הרבי מטיל עליו את השליחות, ושליחות של הרבי ממלאים בשמחה, בלי לשאול שאלות.
יהודי מבוגר, שגילו נושק לתשעים, המתין להם בכתובת שאליה נשלחו. הוא היה יוצא ברית-המועצות, אדם שמאחוריו חיים עשירים וגם בעל הון רב. בבעלותו היו הבנק והמרכול הגדולים בעיר. אפילו נשיא ברית-המועצות, חרושצ'וב, כשביקר בארה"ב והתעניין בגידול תירס, פקד את שדותיו של היהודי הזה, ועל-פי בקשתו אף התיר לאחיו להגר מברית-המועצות לארה"ב.
לעת זקנתו נעשה האיש שומר תורה ומצוות. כבר היה אלמן, אך הקפיד להניח תפילין ולשמור שבת. בדרך לא-ידועה נוצר קשר בינו ובין חצר הרבי, ושני החסידים נשלחו במיוחד לחגוג עמו את פורים.
נוסף על בעל הבית התאספו במקום עוד כחמישים איש. הרב חפר הופתע למצוא שם יורדים מישראל. למרבה הכאב, שניהם באו עם בנות זוג לא-יהודיות. גם שאר הנוכחים היו יהודים מתבוללים. ליבו נחמץ.
המחשבה על כך העיבה את מצב רוחו. הוא חשב בליבו: "הלוא נסעתי לארה"ב כדי להיות עם הרבי. במקום זה שולחים אותי למקום נידח כזה, לקרוא מגילה לפני יהודים מתבוללים שבאים עם בני זוגם הגויים".
הצום כבר הסתיים מכבר. השעה עשר בערב, ולשני השליחים אין אפילו מה לאכול. אך הם מיהרו להתחזק, קראו את המגילה ונשאו דברים נלהבים על נס פורים, על ייחודו של עם ישראל, ש"דתיהם שונות מכל עם", בניסיון לעורר את הלבבות ולהצית את להבת הנשמה.
בתום האירוע פנו השניים לחפש בית מלון ללון בו, אלא שבכל מלון שפנו אליו – נדחו, בתואנות שהסתירו מניעים אנטישמיים.
רק בשעה שתיים בלילה מצאו אכסניה קטנה, סמוכה לתחנת דלק. השניים ניסו לנוח בשעות המעטות שנותרו להם עד מועד טיסתם בחזרה לניו-יורק, בשעה שבע בבוקר.
כשנחת המטוס בניו-יורק כבר הייתה שעת אחר-הצהריים. בבהילות מיהר הרב חפר לצאת מנמל התעופה לעבר ביתו של אחיו, שהתגורר בשכונת ויליאמסבורג, לשמוע את קריאת המגילה ולטעום משהו. משם יצא לבית מדרשו של הרבי, להשתתף בהתוועדות פורים.
בהגיעו לבניין '770' באיסטרן פארקווי הוזמן מיד לעלות לסעודה המצומצמת שנערכה בדירתו של הרבי הקודם, שבה השתתף גם הרבי. הסעודה הסתיימה, והוא מיהר לתפוס מקום בבית המדרש הגדול להתוועדות.
הרבי נכנס לבית המדרש וההתוועדות החלה. ביאורים מעמיקים ונפלאים במהותם של ימי הפורים, עיונים במגילת אסתר ועוד. הרב חפר, שכובד לשבת מאחורי הרבי, היה מרוכז כולו בשפע התורה שנבע מפי הרבי.
ופתאום התחדדו אוזניו. הרבי חרג מהקו הכללי של דבריו ואמר: "יש יהודי שנסע מכאן אלפיים מייל, אל ציבור שיש ספק אם הוא שייך בכלל לקריאת המגילה, והוא נסע לקרוא להם מגילה. בליבו התמרמר: לשם מה היה עליו להתרחק מרחק רב כל-כך? הלוא יכול היה להיות כאן".
הרבי הוסיף לתאר את תחושותיו של אותו חסיד, והרב חפר מצא שהרבי קורא את מחשבותיו אחת לאחת. ואז אמר הרבי: "אפשר להיות במרחק אלפיים מייל ממני, בגוף, ועם זה להיות בארבע האמות שלי. ואפשר לשבת בארבע האמות שלי, ולהיות במרחק של אלפיים מייל ממני".
ואם היה לרב חפר ספק למי הדברים מכוּונים, הרבי פנה אליו, חייך את חיוכו המאיר, וסימן לו לומר 'לחיים' על כוס גדולה.
(על-פי עדותו של הרב חפר למגזין 'תורת חיים' של JEM) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
