שבת זו, שבת בראשית, היא שבת מברכים חודש מרחשוון. חודש זה נקרא מרחשוון משום שבו מתחילים לרדת גשמי החורף, ו'מר' משמעותו טיפת מים (כמו שנאמר: "כמר מדלי" – כטיפת המים המטפטפת משולי הדלי).

על הגשם צריך להתפלל, והוא תלוי בעבודת האדם. אם חס-ושלום אין מעשי האדם ראויים דיים, עלולה להיות עצירת גשמים. לעומת זאת, הטל, שמעניק לחות לצמחים בקיץ, אינו תלוי בעבודת האדם, והוא קיים תמיד, כביטוי "טל לא מיעצר" – הטל אינו נעצר ואינו נפסק.

קיץ וחורף בעבודה הרוחנית

תורת החסידות מסבירה שהטל והגשם מסמלים את מהות העבודה הרוחנית המשתנה בין ימות הקיץ לימות החורף: הקיץ הוא זמן של 'אתערותא דלעילא' (=התעוררות מלמעלה), שבה מעוררים את האדם מלמעלה, והוא נדרש להימשך אחר ההתעוררות וההארה שבאה מאליה.

לעומת זאת, החורף הוא זמן של 'אתערותא דלתתא' (=התעוררות מלמטה). זה זמן שיש בו יותר העלם והסתר, והאדם נדרש להתעורר בכוחות עצמו ולהתעלות מלמטה.

השמש האלוקית

דבר זה מוצא את ביטויו גם בעובדה שבקיץ יש הארה גדולה יותר של השמש. הגילוי האלוקי נמשל לאור השמש, "שמש ומגן ה' אלוקים". התחזקות אורה של השמש בקיץ היא השתקפות של ההארה האלוקית הגדולה יותר שקיימת אז. לעומת זאת, בחורף השמש מאירה בעוצמה חלשה יותר, דבר המשקף את העובדה שיש אז פחות התגלות אלוקית ונדרשת עבודה מלמטה.

משום כך עבודת ה' קלה יותר בקיץ, משום שהאדם נהנה אז מהתעוררות גדולה שבאה מלמעלה ומסיוע של ה'שמש' האלוקית, ואילו בחורף העבודה קשה יותר והאדם נדרש להתגבר על קשיים ועל הסתרים.

נותנים כוחות

מכאן חשיבותה הגדולה של שבת בראשית, השבת שמברכת את חודש מרחשוון. שבת זו חלה בתוך חודש תשרי, "החודש השביעי", ה'מושבע' בכול (מלשון שובע ושפע). חודש זה עשיר בחגים ובמועדים ויש בו הארה אלוקית גדולה, שממנה שואבים כוחות למשך כל ימות השנה.

שבת זו נותנת אפוא את הכוחות להתגבר על הקשיים ועל ההסתרים של תקופת החורף, להצליח בעבודת ה'אתערותא דלתתא', מתוך התגברות שבאה מצד האדם עצמו (בבחינת "גבורות גשמים"), ושהשנה כולה תהיה מוצלחת בגשמיות וברוחניות.

(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 3)