חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:53 זריחה: 5:56 י' בחשון התשפ"א, 28/10/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

גם פרעה הבין שההשפעה מגיעה מיעקב
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1222 - כל המדורים ברצף
גם פרעה הבין שההשפעה מגיעה מיעקב
"ודוד עבדי נשיא להם לעולם"!
עיון ודפדוף בספרים בשבת-קודש
פרשת ויגש
הלכות ומנהגי חב"ד

הכוונה הפנימית של הירידה למצרים היא לצורך עלייה * המלך הוא אמנם פרעה, "מושל בכיפה", אך אפילו פרעה מבין שזקוק לברכתו של יעקב שבה תלויה השפעת המזון למצרים * גם בזמן הגלות כשישנו התוקף ד"דינא דמלכותא דינא", ניכר וגלוי לעין כל שהשפעת החיות (המזון כו') בעולם כולו היא בזכותו של יהודי * ההוראה: כל אחד צריך להפוך את ביתו הפרטי ל"מקדש מעט", בית תורה, בית תפילה ובית גמ"ח, שממנו אורה יוצאה לעולם* משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו


א. בהמשך להמדובר בימים שלפנ"ז1 – יש לנצל את הזמן שלאחרי תפילת ערבית כדי להזכיר על דבר שיעור חומש היומי, בהתאם לפתגם הידוע2 של אדמו"ר הזקן (בתוספת ביאור ע"י אדמו"ר האמצעי, בתור מדריכם של צעירי החסידים, ע"פ מינוי אדמו"ר הזקן) ש"צריכים לחיות עם הזמן", כלומר, לחיות עם פרשת השבוע בכלל, ובפרט – עם חלק הפרשה השייך במיוחד ליום זה.


ובהקדמה:


כל חלק וחלק שבפרשה הוא עניין שלם בפני עצמו, פרשה גדולה בפני עצמה – שהרי אפילו פסוק אחד הוא עניין שלם בפני עצמו, ועל-אחת-כמה-וכמה חלק שלם בפרשה שיש בו כמה וכמה פסוקים.


אמנם, ביחד עם זה, ישנו גם ההמשך לחלק הפרשה דהיום שלפני זה, כפשטות הכתובים, שמדובר אודות השתלשלות המאורעות זה לאחר זה כו'.


ונוסף לזה, ישנו גם צד השוה בכל חלק הפרשה – להיותם חלקים דפרשה אחת, ומודגש ביותר במנהג בזמן הש"ס, "שלא היו כל העולים לתורה מברכים, אלא ראשון היה מברך ברכה ראשונה והאחרון היה מברך ברכה אחרונה"3, כלומר, ברכה (ראשונה ואחרונה) אחת לכל הפרשה כולה.


ב. התחלת שיעור חומש דיום השישי (שהתחלתו בלילה זה, לאחרי תפלת ערבית) – "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה"4.


ובענין זה מודגש הקשר לכללות פרשת ויגש – "ויגש אליו יהודה", שיהודה נגש ליוסף, שזהו גם תוכן הענין ד"את יהודה שלח לפניו אל יוסף", שיעקב שלח את יהודה אל יוסף.


ג. [...] ביאור התוכן דשיעור חומש היומי – בהמשך לשיעורים דימים שלפני זה:


בשיעורים דימים שלפני זה נתבאר הכוונה הפנימית דהירידה למצרים – "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים גו'"5, היינו, שזוהי שליחותו של האלקים, כדי שעל ידי הירידה למצרים יתוסף עילוי גדול עוד יותר (ירידה לצורך עלי'), כפי שממשיך בשיעור שלאחרי זה "אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם"6, "שם" (בארץ מצרים) דייקא.


[ולהעיר מהמבואר בלקוטי תורה7 אודות החילוק ד"זה" ו"שם" – שהלשון "זה", דבר גלוי אשר יאמר עליו כי הוא זה, קאי על צד הקדושה, ואילו הלשון "שם", דבר הנסתר, קאי על מקום ומשכן הקליפות שנמצא "שם", עמוק מאוד למטה, כדרשת חז"ל8 על הפסוק9 "קראו שם שפרעה גו' העביר המועד".


אמנם, למרות גודל הירידה למצרים, "שם", הרי, ירידה זו היא צורך עליה, ואדרבה, לפי-ערך גודל הירידה תהיה גם העליה באופן נעלה יותר, ולכן, "כי לגוי גדול אשימך שם" דוקא].


וממשיך בשיעור היומי "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה", כפירוש רש"י "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה" – כדי שגם בהיותם במצרים יעסקו בלימוד התורה כו', ועל-ידי-זה ימלאו את כוונת השליחות דהירידה למצרים בתכלית השלימות.


ד. וסיום שיעור היומי – "ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה"10:


בפסוק שלפני זה11 נאמר "ויברך יעקב את פרעה", ומפרש רש"י: "הוא שאילת שלום, כדרך כל הנראים לפני המלכים לפרקים". ובסיום הענין (והשיעור) נאמר (עוד הפעם) "ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה", ומפרש רש"י: "כדרך כל הנפטרים מלפני שרים, מברכים אותם .. ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את כל הארץ".


כלומר, המלך הוא אמנם פרעה, "דינא דמלכותא דינא"12, ועד לתוקף המלכות ד"מושל בכיפה"13, אבל, גם פרעה יודע ורואה (ועל כל פנים – "מזלייהו חזי"14) שזקוק לברכתו של יעקב, ולא עוד, אלא שבברכתו של יעקב תלויה השפעת המזון למצרים ("מברכתו של יעקב .. פרעה בא אל נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את כל הארץ"), ועל-ידי-זה – לכל העולם כולו.


[ופשיטא, שעל-ידי-זה ראה פרעה שהנילוס אינו מציאות וממשות בפני עצמו, ועל-אחת-כמה-וכמה שלילת ענין של עבודה זרה15 – והראיה, שעליית הנילוס אינה מצד עצמו, כי אם, מצד ברכתו של יעקב].


ומתוך כך – "ויצא (יעקב) מלפני פרעה" להתיישב במצרים, כפי שממשיך בשיעור שלאחרי זה (דיום השבת) "ויושב יוסף את אביו ואת אחיו . . במיטב הארץ . . כאשר צוה פרעה"16, היינו, שפרעה עוזר ומסייע לבני ישראל למלא את שליחותם בארץ מצרים, לעשות לו ית' דירה בתחתונים, שגם תחתון שאין תחתון למטה ממנו, ארץ מצרים, "ערות הארץ"17, יהי' דירה לו ית'.


ה. ביאור הלימוד וההוראה בעבודת האדם:


"מצרים" – קאי על כל הגלויות, "כל הגלויות נקראו על שם מצרים"18, כולל גם הגלות דירידת הנשמה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, להתלבש בגוף גשמי בעולם הזה התחתון19, אשר, תכלית הכוונה בכל ענין של גלות היא, כאמור, שליחותו של האלקים, כדי לבוא לעילוי גדול יותר כו'.


אמנם, כדי שיהודי יוכל למלא את תפקידו ושליחותו בגלות, צריך להיות הענין ד"את יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה גו'":


"יהודה" – הוא עניין ההודאה20, "הפעם אודה את ה'"21, ועל פי תורת הבעש"ט ש"שמו אשר יקראו לו בלה"ק הוא כלי לחיות כו'"22, שמהוה ומחיה ומקיים בכל רגע ורגע מאין ואפס המוחלט, מובן, שכל חיותו ומציאותו הוא עניין ההודאה והביטול, אשר, ענין זה הוא אצל כל אחד ואחד מישראל (בהתאם לכך שיהודה הוא מלך שבשבטים), שכן, היסוד שעליו בנוי כללות ענין עבודת היום הוא ענין ההודאה והביטול – "מודה אני לפניך".


"שלח" – לשלוח את עצמו, כלומר, לצאת מעצמו ("ארויסגיין פון זיך"), כמו שכתוב23 "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", היינו, שעבודתו תהיה באופן של יציאה מטבעו ורגילותו כו' (כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפני זה24).


"אל יוסף" – על דרך "ויגש אליו יהודה" (כנ"ל ס"ב), דקאי על עבודת התפלה, כדאיתא במדרש25 שזהו עניין ד"הגשה לתפלה", "אם לתפלה אני בא כו'", וכמו כן איתא בזהר26 (ומבואר בארוכה בדרושי חסידות27) ד"ויגש אליו יהודה" הוא עניין סמיכת גאולה לתפילה, כי יוסף הוא ענין הגאולה ויהודה הוא עניו התפילה, "הפעם אודה את ה'", "ותעמוד מלדת", עניין העמידה והביטול שהוא עניין ההשתחוואות דשמונה עשרה.


"להורות" – "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה", לימוד התורה, ובזה גופא – באופן של הוראה, לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא28, היינו, לימוד המביא לידי מעשה, קיום המצוות.


ונוסף לזה, יוסף ויהודה רומזים לכללות הענין דתלמוד (יוסף, ועד לאופן של הוספה, "לאפשה לה"29) ומעשה (יהודה)30, לימוד התורה וקיום המצוות, החל ממצות הצדקה, כללות כל המצוות31, כולל גם עניין התפילה, "ותעמוד מלדת", ההשתחוואות דשמונה עשרה, ח"י ברכות, כנגד ח"י חוליות ד"חוט השדרה" המעמיד את כל הגוף, היינו, שהתפילה היא "עיקר המעמיד ומקיים את הרמ"ח מצוות עשה . . כמשל חוט השדרה שהוא המעמיד ומקיים את האברים"32.


ועד לסיום הענין, "ויברך יעקב את פרעה" – שגם בזמן הגלות, כשישנו התוקף ד"דינא דמלכותא דינא" (כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר33 "לא מרצוננו גלינו כו' ולא בכחותינו אנו נשוב כו', אבינו מלכנו ית' הגלנו כו' והוא ית' יגאלנו כו'"), ניכר וגלוי לעין כל שהשפעת החיות (המזון כו') בעולם כולו היא בזכותו של יהודי, ומתוך כך – "ויצא מלפני פרעה", למלא את תפקידו ושליחותו בארץ מצרים, לעשות לו ית' דירה בתחתונים.


ובאופן ד"ויושב גו' במיטב הארץ", שהרי הבטיחה תורה "אם בחוקותי תלכו (שתהיו עמלים בתורה) ואת מצוותי תשמרו גו'"34, אזי "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו'"35, ו"אין מקרא יוצא מידי פשוטו"36 – "מיטב הארץ" בגשמיות כפשוטו, שאז יכולים להוסיף במילוי התפקיד והשליחות בגלות ביתר שאת וביתר עוז.


ו. ויש להוסיף ולקשר האמור לעיל עם המדובר לאחרונה כמה וכמה פעמים על דבר בתי תורה, בתי תפלה ובתי גמ"ח:


כאו"א מישראל צריך להשתדל לעשות מביתו הפרטי – בית תורה ובית תפילה, בית שמגדלין בו תורה ומגדלין בו תפילה37, בדוגמת בית-הכנסת ובית המדרש "מקדש מעט"38, וכן בית צדקה וגמ"ח (כללות כל המצוות), עד לאופן שמגדלין בו צדקה וגמ"ח.


וענין זה מודגש גם בשיעור חומש היומי:


בית תורה – "להורות", "בית תלמוד שמשם תצא הוראה",


בית תפילה – "ויגש אליו יהודה", הגשה לתפילה, סמיכת גאולה לתפילה.


ובית צדקה וגמ"ח – כללות כל המצוות, שהרי התפלה היא "עיקר המעמיד ומקיים את הרמ"ח מ"ע", וכן צדקה וגמ"ח כפשוטו – "נילוס עולה לקראתו ומשקה את הארץ", השפעת מזון לכל הארץ.


וזוהי ההוראה שלמדים משיעור היומי בנוגע לפועל – שיש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשינו ועבודתינו לעשות לו ית' דירה בתחתונים, על-ידי-זה שבביתו הפרטי דכאו"א מישראל נעשה "מקדש מעט", בית תורה, בית תפילה ובית גמ"ח, שממנו אורה יוצאה לעולם39, עד שנעשה דירה לו ית'.


* * *


ז. אמנם, בעניין זה נשאלת, לכאורה, שאלה גדולה וחזקה:


היתכן לבוא ולומר שישנו עניין חדש שנתחדש ביום זה, יום שישי דפרשת ויגש, ההוראה על-דבר בתי תורה ובתי תפילה כו' – בה בשעה שגם לפני זה עסקו כבר בעניין זה?!


ובפרט על-פי המדובר לעיל40 על-דבר עדותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שכבר השלימו את כל הענינים והפעולות כו', שכללותם ג' הקוין דתורה עבודה (תפילה) וגמ"ח, ולא נותר אלא לצחצח את הכפתורים!


ומכיוון שהשאלה היא שאלה פשוטה – הרי, גם המענה צריך להיות בפשטות:


מתן תורה – ישנו בכל יום ויום, כמודגש בנוסח ברכת התורה: "נותן התורה", לשון הוה41, שכן, "כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו"42, כמו בעת מתן תורה ממש, כמארז"ל43 "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן כו'", "כי גם עסק התורה שבכ"א ובכל זמן הוא דבר ה' ממש . . כאילו קבלה היום מהר סיני"44.


ואף-על-פי-כן, ישנו יום מיוחד בשנה שבו עושים רעש הכי גדול בנוגע לנתינת התורה – באופן ש"מגדלין בו תורה":


בבוא "זמן מתן תורתנו" – קורין בתורה עשרת הדיברות, כמארז"ל45 "אמר הקב"ה לישראל, בני, היו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה", וכמנהג ישראל [שנתפשט במיוחד בשנים האחרונות, ובאופן דהלוך ומוסיף, שהרי אפילו לאחרי ביאת משיח צדקנו יהיו כל העילויים דקריאת התורה, ובפרט ב"זמן מתן תורתנו"] להביא לבית הכנסת גם את הקטנים וקטני קטנים, שגם הם יהיו נוכחים בעת קריאת עשרת הדיברות, כבמתן תורה בפעם הראשונה, ש"בנינו עורבים אותנו"46.


כלומר, אף-על-פי שישנו העניין דמתן-תורה בכל יום, ובאותו אופן כבמתן-תורה, כאמור "מה להלן כו' אף כאן כו'", מכל מקום, בבוא "זמן מתן תורתנו", אזי נעשה הענין דמתן תורה באופן נעלה יותר, באין-ערוך.


יתירה מזה:


ב"זמן מתן תורתנו" – הרי, בהתחלת היום מברכים ברכת התורה, "נותן התורה" לשון הווה, ואחר-כך אומרים פרשת ברכת כהנים וכו' (כבכל יום), ולאחרי זה קורין בתורה עשרת הדיברות.


כלומר, בו ביום ישנו העניין דמתן-תורה באמירה ברכות התורה כפי שהוא בכל ימי השנה (ובאופן נעלה יותר – להיותו לאחרי ההכנה דערב זמן מתן תורה, אמירת התיקון וכו'), ואף-על-פי-כן, בסמיכות זמן לאחרי-זה [כשישנו עדיין המשך הפעולה דברכת התורה, שלכן, אינו צריך לברך עוד הפעם ברכת התורה (אלא אם כן עולה לתורה), מכיוון שהברכה בהתחלה היום קאי על כל היום], מתחיל עיקר ה"שטורעם" דמתן-תורה, בקריאת עשרת הדיברות, אמיתת ושלימות העניין דמתן-תורה.


ופשוט, שאין זה דבר מעושה ("א געמאַכטע זאַך"), חס ושלום, שכן, גם אם צריך לכפות ולפעול על עצמו ענין זה, אין זה אלא כדי להסיר את העניינים המבלבלים מהכרת והרגשת אמיתת העניין דמתן תורה, כבפעם הראשונה.


ומכיון שכן, הרי, שוב אין צורך לחפש תירוץ מיוחד בעניננו – שבבוא יום השישי דפ' ויגש, ומתחילים ללמוד את השיעור היומי "ואת יהודה שלח גו' להורות גו'", אזי אומר אדמו"ר הזקן לכאו"א מהלומדים, ההולכים בעקבותיו: "צריכים לחיות עם הזמן", היינו, שעכשיו מתחיל "שטורעם חדש" בעניין ד"להורות", "לתקן לו בית תלמוד", בתי תורה, ועל-דרך-זה בנוגע לעניין התפילה ("את יהודה שלח לפניו אל יוסף", "ויגש אליו יהודה"), בתי תפילה, כנ"ל בארוכה.


(משיחת אור ליום ועש"ק פרשת ויגש, ח' טבת ה'תשמ"ז. תורת מנחם תשמ"ז, כרך ב', עמ' 184 ואילך)


______________________________


1) שיחות: ה' טבת, ו' טבת.


2) "היום יום" ב' חשוון. ספר השיחות תש"ב עמוד 29 ואילך.


3) שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח-חיים הלכות שבת סימן רפ"ב סעיף ג.


4) בראשית מו,כח.


5) בראשית מה,ח.


6) מו,ג.


7) פרשת ראה לב, ריש עמוד ג.


8) ראה מסכת מועד-קטן טז, ריש ע"א.


9) ירמיהו מו,יז.


10) מז,י.


11) שם,ז.


12) גיטין י,ב.


13) ראה מכילתא בשלח יד,ה. שמות-רבה פרשה טו,י. זח"ב ו,א.


14) מגילה ג,א.


15) ראה תנחומא וארא יג. שמו"ר פ"ט,ט. פרש"י וארא ז,יז.


16) מז,יא.


17) מקץ מב,ט. שם. יב. וראה קה"ר פ"א,ד. (בסופו).


18) בראשית-רבה פרשה טז,ה.


19) ראה תניא פרק לז. אגה"ק ס"ד.


20) תורה-אור ריש פרשת ויחי. ובכ"מ.


21) ויצא כט,לה.


22) שער היחוד והאמנונה סוף פרק א.


23) ריש פרשת לך לך.


24) קונטרס משיחות ש"פ וישלח, ח"י כסלו.


25) בראשית רבה פרשתנו פרשה צג,ו.


26) ריש פרשתנו.


27) ד"ה ענין הגשת יהודה ליוסף תרכ"ט (ע' יג ואילך). ד"ה ויגש אליו יהודה תרנ"ח (ס"ע סז ואילך. ועוד.


28) יומא כו,א.


29) זח"א יב,ב. וראה הלכות תלמוד תורה לאדה"ז פרק ב הלכה ב.


30) אור התורה ריש פרשתנו. שם (כרך ה) תתקפה,א. ד"ה ענין הגשת הנ"ל. ד"ה ועבדי דוד (הא' והב') תרצ"ט (תש"ח). ועוד.


31) ראה תורה אור וישב כט,ג. לקוטי תורה פ' ראה כג,ג. תצא לט,א. ובכ"מ.


32) לקוטי תורה בלק ע,ד.


33) לקוטי דיבורים חלק ד תרצב,א. ספר המאמרים קונטרסים ח"א קעה,ב. ועוד.


34) בחוקות יכו,ג. ובפרש"י.


35) שם ד.


36) שבת סג,א. וש"נ. הובא בפרש"י על התורה: וישב לז,יז. בא יב,ב.


37) מגילה כז,רע"א.


38) יחזקאל יא,טז. מגילה כט,א.


39) ראה ירושלמי ברכות פרק ד הלכה ה. ועוד.


40) שיחת ה' טבת ס"ה.


41) לקוטי תורה תזריע כג,א. ובכ"מ.


42) ראה תנא דבי אליהו רבה ריש פרשה יח. ילקוט שמעוני איכה רמז תתרלד.


43) ברכות כב,א. וש"נ.


44) תורה אור יתרו סז,ב.


45) פסיקתא דרב כהנא פ' בחודש השלישי (הובא ברוקח סרצ"ו).


46) ראה תנחומא פרשתנו ב. ועוד.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)