ההתעסקות בעניני העולם לא הייתה שייכת ליעקב אבינו, שעניינו הוא "יושב אהלים", ולמרות זאת, בהיותו בבית לבן, הפך את הגשמיות לקדושה * העובדה שיעקב אבינו בחר לומר 'שיר המעלות', באופן של שמחה, מעידה על העילוי הטמון בירידה דווקא * כאשר מדברים עם יהודי הנמצא במעמד ומצב לא חיובי, הנה רק כאשר מדברים עמו בפנים שמחות ישנם סיכויים לפעול עליו * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בנוגע לכללות העניין ד"שיר המעלות"1:
"מעלות" פירושו – מדרגות שעל ידם עולים למקום גבוה יותר. וכמובן בפשטות שכאשר התורה מציבה מדרגות ("מעלות") עבור האדם, הרי בודאי שהכוונה בזה היא – שעל ידם יתעלה האדם למקום גבוה יותר (ולא להיפך ח"ו).
זאת אומרת: נוסף לזה שהעבודה ע"ד הרגיל היא באופן ד"אדם ישר הולך"2, היינו, שאינו נשאר במעמדו ומצבו הקודם, אלא מוסיף בעבודתו כו' – ישנו ענין מיוחד של עלי' ב"מעלות", שזוהי עלי' נעלית ביותר. וזהו הענין ד"שיר המעלות".
והדיוק בזה הוא – "שיר המעלות", היינו, שהעלי' ב"מעלות" צריכה להיות באופן של "שיר", המורה על ענין השמחה.
זאת אומרת: אע"פ שהעלי' ב"מעלות" היא עבודה קשה ביותר, מאחר שמדובר אודות עלי' מיוחדת במינה – עלי' ב"מעלות",
[ובפרט ע"פ הפתגם הידוע דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שאצל חסידים אין דבר הנעשה בדרך ממילא, אלא כל ענין צריך להיות ע"י עבודה ויגיעה דוקא.
ודוקא ע"י עבודתו נעשה הדבר "קב שלו". ויתירה מזו: עי"ז הוא מקבל גם את כל הט' קבין, היינו שכולם נעשים "שלו"].
וכדיוק הלשון "מעשינו ועבודתנו"3: "עבודתנו" – מלשון עיבוד עורות, היינו, לא רק ענין של עבודה סתם, אלא עבודה קשה ביותר – עיבוד עורות; ו"מעשינו" – מלשון "מעשין על הצדקה", היינו, עבודה באופן של אתכפיא],
אעפ"כ, הרי זה באופן ד"שיר המעלות" – באופן של שמחה דוקא. וע"ד האמור לעיל (ס"ז) בפי' "זה יתנו"4, שהנתינה צריכה להיות באופן ד"כל הנותן בעין יפה נותן"5.
זאת אומרת: נוסף על זה שכל ספר התהלים ענינו שירה וזמרה [ועד שדוד המלך נקרא בשם "נעים זמירות ישראל"6, ע"ש ספר התהלים שלו] – ישנו ענין מיוחד ב"שיר המעלות", שמזה מובן גודל העילוי בענין השמחה הקשורה עם העבודה דעלי' ב"מעלות".
ב. אבל לכאורה, יכול לבוא יהודי ולטעון: לשם מה עליו להתייגע שעבודתו תהי' באופן של עלי' ב"מעלות" – די לו באופן העבודה ד"אדם ישר הולך?!
דהנה, נשמתו של כאו"א מישראל היא חצובה מתחת כסא הכבוד, ולמעלה מזה – כמאמר כל נשמתא ונשמתא הוה קיימא בדיוקנאה קמי מלכא קדישא, וכפי שאומר כאו"א מישראל "נשמה שנתת בי טהורה היא", וכמובן גודל העילוי ד"טהורה היא" לכל א' שמבין פי' המילות, ובפרט ע"פ המבואר בכ"מ שהלשון "טהורה היא" מורה על היות הנשמה מבחי' טהירו (לא רק טהירו תתאה, אלא טהירו) עילאה! – ועפ"ז מובן גודל מעלת הנשמה אפילו קודם ירידתה למטה.
ובפרט לאחרי ירידתה למטה – שע"י עבודתה למטה נעשית בבחי' "מהלכים", וכמ"ש, "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"7, היינו, שקודם ירידת הנשמה למטה (בהיותה בבחי' "בנות ירושלים", "בת ציון") הרי היא בבחי' עמידה ("עומדים"), וע"י כללות עבודתה בירידתה למטה, נעשית בבחי' מהלך ("מהלכים") – שזוהי כללות העבודה ד"אדם ישר הולך".
וא"כ – טוען הוא – לשם מה דורשים ממנו להתייגע באופן העבודה דעלי' ב"מעלות" – די לו בכל הדרגות והעילויים האמורים לעיל!
ובפרט כאשר אומרים לו שעבודה זו היא עבודה קשה ביותר (כאמור לעיל) – וא"כ, לשם מה צריך הוא להתייגע בעבודה קשה כזו, הרי בלאו הכי נמצא הוא במעמד ומצב נעלה ביותר?!
ועל זה אומרים לו שכללות העבודה באופן ד"שיר המעלות" היא עבודתו של יעקב אבינו, "בחיר שבאבות", כדלקמן, ולכן נדרשת עבודה זו מכאו"א מישראל.
ג. והביאור בזה:
איתא במדרש8: "כל כ' שנה שעמד (יעקב) בביתו של לבן . . מה הי' אומר . . ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים, מאי' טעמי', שיר המעלות לדוד לולי ה' שהי' לנו יאמר נא ישראל, ישראל סבא" (יעקב אבינו).
דהנה, עבודתו של יעקב אבינו בבית לבן היתה עבודה קשה ביותר, וכמ"ש "ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני"9 – ואעפ"כ, היתה עבודתו באופן ד"שיר המעלות", באופן של שמחה, מצד גודל העילוי שבעבודה זו - שעי"ז הרי הוא עולה ב"מעלות", שזוהי עלי' גדולה ונפלאה ביותר.
וזוהי ההוראה לכאו"א מישראל – שעבודתו צריכה להיות בדוגמת יעקב אבינו, "בחיר שבאבות", היינו, שאינו מסתפק בעבודה באופן של הליכה, אלא עבודתו היא באופן של עלי' ב"מעלות" -באופן ד"שיר המעלות".
ד. והביאור בזה – ובהקדים:
בנוגע למאמר המדרש הנ"ל – "כל כ' שנה שעמד (יעקב) בבית לבן . . מה הי' אומר . . ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים" – צריך להבין:
מהי שאלת המדרש "מה הי' אומר" – היינו, במה הי' עוסק יעקב אבינו מובן ופשוט שעבודתו היתה באופן ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים"10, כפי שמצווה כאו"א מישראל, ועאכו"כ כאשר מדובר אודות יעקב אבינו, "בחיר שבאבות", ש"האבות הן הן המרכבה", וכמבואר בתניא11 ש"כל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מעניני עוה"ז, ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון כל ימיהם" – וא"כ, מהי שאלת המדרש "מה הי' אומר"?!
ונתבאר בזה12 שהדיוק הוא בנוגע ל"כל כ' שנה שעמד בבית לבן", היינו, בהיותו ב"חרן", "חרון אף של מקום"13, ובעת עסקו בעניני העולם, "צאן לבן" – "מה הי' אומר" בהיותו במעמד ומצב הנ"ל, היינו, כיצד הצליח לעבוד עבודתו באופן המתאים בהיותו בבית לבן?! – והתשובה לדבר היא – "ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים", כמבואר שם בארוכה.
ומזה מובן שכללות עבודתו של יעקב אבינו באמירת "שיר המעלות" – קשורה עם עבודתו "בבית לבן" דוקא, היינו, לא רק בעת היותו ב"חרן" סתם (קודם שהתחיל לעבוד "בבית לבן"), אלא בעת עבודתו "בבית לבן" – דוקא אז היתה עבודתו באופן ד"שיר המעלות".
ה. ביאור הדברים:
עבודתו של יעקב אבינו היתה באופן ד"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"14, היינו, שלכתחילה הי' יעקב אבינו בארץ ישראל (עם כל העילויים שבדבר), ובא"י גופא – ב"באר שבע", דקאי על העבודה דשבעת המדות כפי שהם בתכלית השלימות, כמבואר בכ"מ. ומשם הלך יעקב "חרנה", "חרון אף של מקום", ובחרן גופא הי' "בבית לבן", ועסק בעניני העולם – "צאן לבן", "שור וחמור צאן ועבד ושפחה"15, שהעבודה וההתעסקות בעינים אלו הם בבחי' ירידה לגבי מעמדו ומצבו של יעקב אבינו.
וכמודגש בטענת לבן ליעקב "הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא"16 (וכטענת בני לבן "מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה"17) – ומאחר שטענה זו מובאת ב"תורת אמת", ולא מצינו שיעקב אבינו ענה ללבן וביטל את טענתו, מובן שטענה זו היא טענה אמיתית – וטעם הדבר, מאחר שכללות הענין דהתעסקות בעניני העולם אין זה ענינו של יעקב אבינו, אלא ענינו של לבן (וכמבואר בדרושי חסידות).
דהנה, ענינו של יעקב אבינו הוא – "יושב אהלים"18, היינו, לימוד התורה, וכן עבודת התפלה – כדי להעלות את לימוד התורה. ולכן, אין לו שייכות כלל לעניני העולם – "צאן לבן", ולכן אומר לבן ש"הצאן צאני".
ויתירה מזו: מצד עצמו אין לו שייכות אפילו לענין של בנים ובנות – בדוגמת בן עזאי שלא נשא אשה לפי שנפשו חשקה בתורה, ולכן אומר לבן "הבנות בנותי והבנים בני".
[ובדוגמת אופן עבודתו של רשב"י בעת שהותו במערה – שאז לא הי' שייך כלל לעניני העולם, כי כל ענינו הי' אך ורק לימוד התורה, ומזמן לזמן – גם עבודת התפלה (וכדמשמע בכ"מ), ואין לו שייכות כלל לעניני העולם, כולל – בנים ובנות.
ואף שר' אלעזר בנו הי' יחד עמו – הרי גם ר' אלעזר הי' באותו מעמד ומצב כמו רשב"י, היינו, ששניהם היו מנותקים לגמרי מכל עניני העולם, מאחר שהיו ב"מערה" – זוהי "מערה" ולא "עולם"!].
ואעפ"כ, בהיותו בבית לבן היתה עבודתו של יעקב בצאן לבן – ענינים כאלו שמצד עצמו אין לו שייכות אליהם, ועבודתו היתה להפוך ענינים אלו לקדושה.
והנה, אע"פ שעבודת יעקב בבית לבן היתה בעניני העולם (עניני לבן), ענינים שאינם שייכים ליעקב מצד עצמו – אעפ"כ היתה עבודתו בכל כחו, כמ"ש "ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני"19 – ואין מקרא יוצא מידי פשוטו.
ובפרט ע"פ הפס"ד בשו"ע20 בנוגע לאופן עבודתו של פועל ושכיר – "וכן חייב לעבוד בכל כחו, שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן", ומאחר שלמדים מזה הלכה בנוגע למעשה בפועל, מובן, שהמדובר אודות עבודתו של יעקב אבינו בענינים גשמיים כפשוטם.
זאת אומרת: מבלי הבט על זה שמדובר אודות עניני העולם (שאינם שייכים ליעקב אבינו מצד עצמו) – היתה עבודתו בכל כחו, עד ש"ותדד שנתי מעיני", באופן הקשור עם צער הגוף21, וזאת – למרות שמדובר אודות גופו של יעקב אבינו, שהי' מרכבה לאלקות!
ו. וזוהי עבודתו של יעקב אבינו בבית לבן (בעניני העולם כו') – להפוך את עניני לבן לקדושה. והכח לזה הוא – מפני היותו מרכבה לאלקות.
ומאחר שעבודת יעקב היא להפוך לקדושה את עניני לבן, היינו, שהפיכתם לקדושה היא תוך כדי היותם עניני לבן, לכן, גם לאחרי הפיכתם לקדושה אומר לבן "הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני גו'" – כי גם לאחרי הפיכתם לקדושה נראים בחיצוניותם עניני לבן.
ובדוגמת המבואר במדרז"ל בנוגע לעבודת הבעלי תשובה [שמעלתם גדולה ממעלת הצדיקים, ועד שבמקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד שם22] באופן דאתהפכא חשוכא לנהורא – ש"אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר"23, זאת אומרת, שגם לאחריה ענין דאתהפכא חשוכא לנהורא, הרי כאשר מסתכלים בחיצוניות, נראה שאלו "אותן מצעות". ועד"ז מובן בנוגע לטענת לבן "הבנות בנותי גו'". ויש להאריך בזה, ואכ"מ.
ז. והנה, אע"פ שעבודת יעקב בבית לבן בעניני העולם היא ירידה (לכאורה) לגבי מדרגתו של יעקב – דוקא אז היתה עבודתו באופן ד"שיר המעלות", כי דוקא ע"י ירידה זו יכול להגיע לתכלית העילוי דהפיכת עניני לבן לקדושה – אתהפכא חשוכא לנהורא, שבזה ישנו עילוי גדול ביותר – העילוי ד"מעלות".
ולכן, למרות היות יעקב אבינו בחרן, בבית לבן, והתעסקותו בעניני העולם כו' – הקים את כל בית ישראל באופן ד"מטתו שלימה"24, היינו, לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ולא כיצחק שיצא ממנו עשו, אלא באופן דמטתו שלימה, ולא יתכן שיהי' אצלו מציאות דיצא ממנו כו'.
וזהו כללות הענין ד"שיר המעלות" – היינו, עם היות שעבודת יעקב בבית לבן היא עבודה קשה ביותר, ובאופן של ירידה כו', אעפ"כ, דוקא עי"ז מגיעים לעילוי נעלה יותר, באופן של "מעלות".
וכמבואר בדרושי חסידות שלאחרי העבודה בבית לבן הי' יעקב אבינו מוכן לקיום היעוד "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"25, כי עבודתו היתה כבר בתכלית השלימות – אלא שעשו לא הי' מוכן עדיין לכן, או לפי ש"הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי גו'", אבל יעקב מצידו הגיע לתכלית השלימות בעבודתו.
ולכן מודגש בזה הענין ד"שיר המעלות" – באופן של שמחה, מצד גודל העילוי שנפעל ע"י עבודה זו.
ח. והנה, עבודת יעקב בבית לבן (בעניני העולם כו'), היא בדוגמת כללות העבודה ד"טוב לשמים וטוב לבריות"26:
יעקב אבינו הי' בבחי' מרכבה לאלקות – "טוב לשמים", וביחד עם זה היתה עבודתו בעיני לבן – "טוב לבריות".
[...] דהנה, בנוגע למארז"ל "האבות הן הן המרכבה" מבואר בתניא27 ש"כל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפי' שעה אחת מלקשר דעתם כו'", היינו, שהיות האבות (ובפרט יעקב אבינו – "בחיר שבאבות") בחי' מרכבה הוא ענין תמידי, וא"כ, בהכרח לומר שבמשך עשרים השנים שהי' יעקב בבית לבן, הי' בבחי' מרכבה לאלקות (כי ח"ו לומר שהי' הפסק של ריבוי שנים בענין זה) – שזהו כללות הענין ד"טוב לשמים".
וביחד עם זה שעבודתו היתה באופן ד"טוב לשמים", בתכלית השלימות (בבחי' מרכבה) – היתה עבודתו גם באופן ד"טוב לבריות", היינו, שעסק עם עניני העולם, צאן לבן וכיו"ב, שזהו בדוגמת כללות הענין ד"טוב לבריות".
וזהו גודל העילוי שבעבודת יעקב – שעם היותו עסוק בעניני העולם, צאן לבן וכיו"ב, הי' בבחי' מרכבה לאלקות, שזהו כללות הענין ד"טוב לשמים וטוב לבריות" גם יחד.
ט. והנה, ע"פ האמור לעיל שבעבודת יעקב אבינו מודגש הענין ד"טוב לשמים וטוב לבריות" – מובן פרט נוסף בנוגע לכללות הענין ד"שיר המעלות", באופן של שמחה דוקא:
מאחר שהעבודה וההתעסקות בעניני העולם היא בדוגמת הענין ד"טוב לבריות", מובן, שעבודה זו צריכה להיות מתוך שמחה ("שיר") – וכפי שרואים במוחש במנהגי מדינה זו, שכאשר רוצים לפעול על הזולת ענין מסויים, צריכים להראות לו פנים מחייכות, ואז ישנם סיכויים (בדרך הטבע) שיצליחו לפעול עליו, משא"כ כאשר מראים לו פנים זועפות, או אפילו פנים קרירות כו'.
וכל זה מודגש במיוחד בנוגע לענין ד"טוב לבריות" – דהנה, כאשר מדברים עם צדיק שאינו גמור, או אפילו עם בינוני [ש"לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם וכו'" – כמבואר בתניא28 גודל העילוי דמדרגת הבינוני] – לא מודגש כל כך הצורך לדבר עמו בפנים מחייכות כו'; אבל כאשר צריכים לדבר עם יהודי הנמצא במעמד ומצב ד"גמור" בכיוון ההפכי – הנה רק כאשר מדברים עמו בפנים שמחות (באופן של "שיר" – מתוך שמחה) ישנם סיכויים לפעול עליו.
י. ההוראה מכל הנ"ל – בנוגע לפועל:
מבואר בתו"א29 בפירוש מארז"ל30 "אין קורין אבות אלא לשלשה" – ש"בחי' האבות צריך להיות בכל אדם כו'", ובפרט כאשר מדובר אודות עבודתו של יעקב אבינו – "בחיר שבאבות".
[אמנם אי אפשר להתחיל תיכף ומיד באופן עבודתו של יעקב, "בחיר שבאבות", אבל סוכ"ס עליו להגיע גם לאופן עבודתו של יעקב].
וכמארז"ל31 "מעשה אבות סימן לבנים" – היינו, לא רק סימן שמורה על הדבר, אלא בעיקר סימן הפועל את מציאות הדבר (כמדובר כמ"פ), זאת אומרת, שעבודת האבות היא נתינת כח הפועלת שעבודת הבנים תהי' באופן זה.
ובנוגע לעניננו – הרי עבודתו של יעקב אבינו (באמירת "שיר המעלות" כו') היא הוראה לכאו"א מישראל שעבודתו צריכה להיות באופן ד"טוב לשמים וטוב לבריות" גם יחד.
ולא זו בלבד שעבודתו עם עצמו היא באופן ד"טוב לשמים וטוב לבריות", היינו, הן בנוגע לבחי' "שמים" שבו והן בנוגע לבחי' "בריות" שבו – אלא עבודתו צריכה להיות באופן ד"טוב לשמים וטוב לבריות" כפשוטו – לפעול על הזולת, ואפילו על אלו שמעמדם ומצבם הוא באופן של "בריות בעלמא" (ראה תניא פל"ב).
ובנוגע לפועל:
העבודה באופן ד"טוב לשמים וטוב לבריות" היא – ע"י ההתעסקות בכל המבצעים הכלליים, ובמיוחד – במבצע דאחדות כל בנ"י ע"י כתיבת ספר תורה, היינו, נוסף על זה שהוא קנה כבר אות בס"ת, הרי הוא פועל שכל יהודי יקנה אות בס"ת, אפילו יהודי הנמצא במעמד ומצב ד"בריות". ועי"ז נפעל כללות הענין ד"שלימות העם", ביחד עם "שלימות התורה".
(קטעים משיחת שבת פרשת משפטים, מבה"ח אדר תשמ"ב. תורת מנחם תשמ"ב כרך ב', עמ' 898 ואילך)
______________________
1) תהלים קכ-קלד.
2) ע"פ קוהלת ז,כט. ומשלי יד,ב.
3) תניא פרק לז.
4) שמות ל,יג.
5) בבא-בתרא עא,א.
6) שמואל-ב כג,א.
7) זכריה ג,ז.
8) ב"ר פס"ח, י"א.
9) ויצא לא, מ.
10) אבות ב,יב.
11) פכ"ג.
12) קונטרס כ"ף מרחשון תש"מ סכ"ז ואילך. לקו"ש ויצא תשמ"ב.
13) פרש"י ס"פ נח יא, לב.
14) בראשית כח,י.
15) בראשית לב,ו.
16) בראשית לא,מג.
17) בראשית לא,א.
18) בראשית כה,כז.
19) בראשית לא,מ.
20) חו"מ סו"ס שלז. שו"ע אדה"ז הל' שאלה ושכירות ס"כ.
21) ראה שו"ע אדה"ז הל' נזקי גוף ונפש ס"ד בקו"א.
22) ברכות לד ב.
23) מנחות מד,א.
24) ויק"ר לו,ה. שה"ש רבה פרשה .
25) עובדיה א,כא.
26) קידושין מ,א.
27) פכ"ג, פל"ד.
28) פי"ב.
29) ר"פ וארא.
30) ברכות טז, ב; שמחות פ״א, יד.
31) ראה תנחומא לך-לך ט. ב"ר פ"מ, ו. לקו"ש חט"ו עמ' 76. וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
