הייתכן שבזמן הגלות יישב יהודי "שאנן"?!

איתא בזכריה (א,ז ואילך) [...] "ויאמר אלי המלאך הדובר בי, קרא לאמור, כה אמר ה' צבאות קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה", "וקצף גדול אני קוצף על הגויים השאננים, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה". [...] הקצף של הקב"ה, ועד לקצף גדול: הייתכן ש"כל הארץ יושבת ושוקטת", אומות העולם יושבים "שאננים" - בה בשעה שבני-ישראל מתייסרים בגלות?!...

[...] והנה, על-פי מאמר רז"ל "בראשית - בשביל ישראל כו'", היינו, שכל העולם כולו נברא בשביל בני ישראל, מובן, שמצב העולם הוא לפי ערך וביחס למצבם של בני-ישראל. ולכן, כאשר רואים ש"כל הארץ יושבת ושוקטת", "הגויים השאננים" - הרי עובדה זו מהווה הוכחה שסיבת הדבר היא - מפני שישנה "פירצה" בהנהגתם של בני-ישראל בעניין זה:

ישנם יהודים שלא איכפת להם העובדה שנמצאים בגלות. יש להם את כל צורכיהם הגשמיים והרוחניים - טוענים הם - ולכן, לא איכפת להם שנמצאים עדיין בגלות! ועד כדי כך שיושבים בשקט ובמנוחה - "שאננים" - ללא כל דאגות!...

[...] הייתכן שבזמן הגלות יישב לו יהודי "שאנן", ללא כל דאגות - כיצד יכול הוא לשקוט על שמריו ביודעו שנמצאים במעמד ומצב ד"בנים שגלו מעל שולחן אביהם"?!...

פירוש המילות ד"לישועתך קיווינו כל היום" הוא - לא רק שישנם רגעים ספורים במשך היום שבהם חושב הוא אודות הגאולה העתידה מתוך תקווה וציפייה, אלא - שמצב זה ("לישועתך קיווינו") הוא "כל היום", כל היום ממש, והרי פשוט שלא ייתכן שיהודי יעמוד בתנועה ורגש ד"לישועתך קיווינו כל היום", וברגע זה עצמו יישב רגוע, בשלווה ושאננות מוחלטת, ללא כל דאגות!...

וכאשר ישנם יהודים שיושבים "שאננים" - מהו הפלא, אפוא, ש"כל הארץ יושבת ושוקטת", "הגויים שאננים"!!...

[...] כל יהודי - אפילו פשוט שבפשוטים - יודע אודות המושג ד"תיקון חצות", וזאת - גם אם הוא בעצמו אינו עורך "תיקון חצות", ומעולם לא ראה איך שעורכים "תיקון חצות". [...] והנה כל העניין ד"תיקון חצות" תוכנו - להצטער ולהתאבל על כללות עניין הגלות, כמודגש ומבואר בארוכה בכל הפסוקים והפיוטים שאומרים ב"תיקון חצות" וביניהם - ביטויים רבים בתוכן האמור, שבני-ישראל אינם מסוגלים לסבול עוד את צער הגלות!

[...] ופשיטא שאין הכוונה שלאחרי עריכת "תיקון חצות" יילך "לישון", ולמחרת בבוקר לא יישאר שום רושם מזה...

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת משפטים ה'תשד"מ,
 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשד"מ, כרך ב, עמ' 982-990 - בלתי מוגה)