עיקר החיבה
״כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו״ (בראשית יח,יט). מפרש רש"י: ״כי ידעתיו – לשון חיבה״. עיקר חיבתו של אברהם אבינו הייתה מה שציווה את בניו ובני ביתו. גודל עבודתו עם עצמו והניסיונות שעמד בהם אינם חשובים כמו זה שזיכה אחרים.
(היום יום)
צדקה ב"דרך ה'"
יש הסבורים שבשביל מצוות צדקה מותר לסטות קצת מדרך המוסר והצניעות. באה התורה ומזהירה: ״ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״ – מגביות לצדקה צריכות להיערך ב"דרך ה'״, בדרך התורה והמסורה.
(ילקוט גרשוני)
לקיים את שניהם
״ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״ (בראשית יח,יט). יהודי שלם הוא מי שמקיים את שני הדברים: ״צדקה ומשפט״. הוא מקיים הן את המצוות שבין אדם למקום הן את המצוות שבין אדם לחברו. ולא כפי שרואים לפעמים שעושי צדקה פוטרים את עצמם מ'משפט', ועושי 'משפט' מ'צדקה'.
(הרב אהרון-יצחק הלוי אפשטיין)
איך המנהיג מחנך
כשמבקשים לדעת אם המנהיג מתכוון באמת לדברי המוסר והתוכחה שהוא משמיע, צריך לראות איך הוא מחנך את בניו ובני ביתו. האוּמנם הוא מגדל אותם באותה רוח ועל-פי אותם ערכים שהוא תובע מאחרים.
(עיטורי תורה)
משפט עצמי
״ושמרו דרך ה׳״ – הדרך להמשכת ה׳ בעולם היא על-ידי ״לעשות צדקה״ – עשיית צדקה כאן למטה, "ומשפט" – האדם שופט את עצמו. את הדברים הנחוצים הוא משאיר לעצמו ואת השאר נותן לצדקה. התנהגות כזאת גורמת שתימשך מידת החסד לעולם.
(תורה אור)
החסד עיקר
התורה מבליטה את מעשיו וחסדיו המרובים של אברהם אבינו ואת לבו המלא אהבה ורחמים לכל הנברא בצלם. מכאן למדנו שהחסד של אברהם הוא עיקר העיקרים באישיותו.
(הרב נתן-צבי פינקל)
צדיק ה'
הקב״ה נקרא 'צדיק', כפי שנאמר ״צדיק ה׳ בכל דרכיו״, תואר שניתן לקב״ה על הצדקה שהוא עושה בהחיותו רוח שפלים. כאשר יהודי מקיים את ״ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״, הוא גורם שיהיה ״צדיק ה׳ בכל דרכיו״. עשיית הצדקה למטה מביאה את הצדקה מלמעלה.
(ספר המאמרים תרח״צ)
למה לי דווקא
כאשר ה׳ יתברך מעניק ליהודי פרנסה בהצלחה ובשפע רב, עליו לדון ולשפוט את עצמו: מדוע לי דווקא מגיע שפע טוב כזה ולזולת לא. 'משפט' זה מעורר אותו לתת צדקה בעין טובה וביד רחבה.
(הרבי הריי״צ מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
