נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1208 - כל המדורים ברצף
	אין לנו עסק אלא עם הקב"ה בעצמו
	כלו כל הקיצין
	"הוא אינו לבד; יש מי שחושב עליו"
	הלכות ומנהגי חב"ד

הרבי חושב על השלוחים והחסידים * על האוהל הק' והזהירות בכבודו * הדרשה שנאמרה בראש-השנה והרבי ביקש שתפורסם * למה הפסיק הרבי לשוחח עם החסיד בטלפון? ועם מי נהג לדבר בטלפון בערב יום כיפור * כשהרבי ביקש צילום ממפת העיר ליובאוויטש * ואיזה מכתב קרא הרבי לפני 'כל נדרי'? * כמה מהנהגות הק' בחודשים אלול-תשרי

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

רפואה באיטליה

במהלך אחת מיחידויות הגבירים שעל-ידי "מחנה ישראל", עבר יהודי גביר ואמר לרבי: "אני רוצה להודות לרבי על העזרה שקיבלתי מחב"ד". הרבי שאל אותו מספר שאלות, והוא סיפר לרבי שבין השאר הוא למד גם רפואה. וכך התנהל הדו-שיח הבא: הרבי: "איפה, באיטליה?" היהודי: "בולוניה". הרבי: "האם אתה מכיר את הרב [אליהו דוד] בורנשטיין?". היהודי: "את בולוניה עזבתי עוד טעם הגעתו של הרב בורנשטיין, אך אני מכיר אותו מוונציה שם הוא דאג לי פעם לאוכל כשר"...

הרבי: "אנו נמצאים בברוקלין והוא נמצא שם בבולוניה ומרגיש לבד – עליו לדעת [עליך למסור לו?] שהוא אינו לבד. יש מישהו שחושב עליו!".

ימי החגים בכלל והימים נוראים במיוחד הם ימים בהם מזכירים הנשיאים את המקושרים אליהם.

בחורף של שנת תנש"א מציע הרבי להוציא-לאור "ספר השלוחים" שיכלול בתוכו רשימת שמות ותמונות של השלוחים ושל בני ביתם שיחיו.

"מבצע" זה מחזיר אותנו לתקופות מוקדמות יותר:

"למזכרת נצחי לטובת אנ"ש שי' וגזע אנ"ש שי' בגשמיות וברוחניות, הנה נקבע ספר חסידים כללי אשר בו ירשמו בעזה"י שמות כל אנ"ש שי' וגזע אנ"ש שי' וכל מחבבי תורה ומצוה יחיו למקומותם, לזכרון עולמי. ספר החסידים הכללי הוא ספר החיים אשר כל הנכתבים בו הנה בעזה"י שמותיהם יהי' נזכרים במועדים קבועים לרצון... לטובה ולברכה".

דברי כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ באגרתו מח"י שבט ת"ר צדיק, היוו את היסוד ל"ספר החסידים – ספר החיים" שהוכן בשנת תשכ"ג והוגש לרבי נשיא-דורנו.

ביום ראשון כ"ד טבת תשכ"ג – לפני נסיעתו לאוהל הק', מסרו לרבי את "ספר החסידים" בו נרשמו שמות אנ"ש יחיו לזיכרון, "וכל הנכתבים בו יהיו שמותיהם נזכרים בעזרת-ה'-יתברך במועדים קבועים לרצון".

באותו מעמד אמר הרבי (תורת מנחם כרך לו עמוד 33):

יהי-רצון שיהיה ספר החסידים זה – ספר החיים, חיים אמיתיים, חיים רוחניים וחיים גשמיים, חיים גשמיים וחיים רוחניים

יעזור השם-יתברך שענין זה ימשיך הצלחה בגשמיות וברוחניות. ישר כח לכל המתעסקים בזה עד עתה, עתה, וגם – לעתיד. יישר כח.

[בספר 'משבחי רבי' (אה"ק תש"ס) עמ' 93 מובא שנכללו שם 9,000 כרטיסים].

באחד המנשרים ששוגרו בחורף תשכ"ג נאמר:

"... כמו-כן מתקרב והולך מועד סידור "ספר החסידים" עד יום כ"ד טבת הבא-עלינו-לטובה, ומטובם לעורר את כל אלו שעדיין לא רשמו עצמם בזה, לעשות זאת בכל ההקדם בהתחשב עם קוצר הזמן הנשאר".

וכאן מגיע משפט ה'סיום':

"וכל ספק באיש זה או אחר אם שייך הוא לספר החסידים – ברור ופשוט שהוא לטוב ויש לצרפו, והרי זה ענין לפרסום ברבים"...

בשנת תש"ט הייתה פניה מטעם כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ – באמצעות "מחנה ישראל" – שביקש לקבל את תמונות אנ"ש והתמימים – ראה 'אגרת-קודש' אדמו"ר מוהריי"צ כרך יו"ד עמ' רמח-רמט.

בט' תמוז תש"ט כותב (גם) הרש"ג: "כ"ק אד"ש רוצה שכל אנ"ש בא"י ישלחו תמונות מהם וממשפחותיהם ולכתוב השמות מכל-אחד שעל התמונה כי מתכוננים להוציא לאור ספר התמונות מכל אנ"ש יחיו".

בכ"ה תמוז תש"ט מסביר הרבי נשיא-דורנו ('לקוטי שיחות' כרך כד עמ' 416) "המכתב פונה אל המקושרים, היינו לאלו הפונים מזמן לזמן בבקשת עצה וברכה בעדם ובעד נשותיהם בניהם ובנותיהם, ומפרקים לפרקים גם פרטי מצב כ"א [כל אחד] ואחת מהנ"ל"...

האוהל הק' הזהירות בכבודו

בערב ראש-השנה "נוהגים – הנמצאים בקירוב מקום – להשתטח על ציון כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע" – הוספת המלקט ב'ספר המנהגים חב"ד' עמ' 55.

הוראה נדירה קיבלו החכמים מגרוזיה שהגיעו לרבי לחודש תשרי תשל"ג, לנסוע יום לפני ערב ראש-השנה. הרבי נימק זאת, בין השאר, בדוחק הגדול שישרור במקום (ואינם רגילים בכך וכו').

בהתוועדות ט"ו בשבט תשל"ז ('שיחות-קודש' תשל"ז כרך א' עמ' 466 ואילך) דיבר הרבי על הזהירות והנחיצות בכבוד הציון הק' של כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

ידוע – סיפר הרבי – המאורע שהתרחש ברוסטוב עם שומר בית החיים שם שהתגורר בפאתי בית החיים אך נהג בביתו שלא כדבעי (שלא בצניעות הראויה). כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שלח להזהירו שיפסיק הנהגתו או שיעתיק מגוריו למקום אחר וכו'. הלה לא ציית, והכל יודעים מה היה בסופו.

ומכך ששלח להזהירו, מוכח שהיה בידי הלה לשוב בתשובה.

(המעשה ברוסטוב היה טרם העברת הציון הק' לבית החיים החדש – ראה בספר 'בתוך הגולה' – להרב אלישיב קפלון – עמ' 266 ואילך)

לימים יכתוב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ('אגרות-קודש' אדמו"ר מוהריי"צ כרך יד עמ' תמד):

"האנשים אשר גרו שלא לרצונינו... בהבית הסמוך להאוהל, ולא פנו גם אחרי ההתראה לא האריכו כו'".

ובכ"ד שבט תרפ"ח (אגרות קודש שם, עמ' רצא) הורה הרבי הריי"צ: "בדבר הבית דירה הסמוכה לאוהל הוד כ"ק... חפץ לכנוס בה. כמובן אשר החלונות היוצאים אל האוהל יהיו סתומים במכסים (לאדין) גם ביום, וטוב הי' אשר בהב' חדרים אלו לא ישתמש בהם כלל".

הדרשה שנאמרה בראש-השנה והרבי ביקש שתפורסם

הרב פרופ' דוב זלוטניק פירסם חיבורים ומאמרים תורניים רבים, וחילק את זמנו בין ירושלים לניו-יורק.

בשנת תשל"ו שיגר לרבי תדפיס מאמר שכתב על מקור המשל "הננס והענק" וגלגוליו (ופורסם ב'סיני' גליון ע"ז (תשל"ה)), והרבי העיר לו הערות באיגרת מיוחדת ('אגרות-קודש' כרך לא עמודים קנב-קנג).

באחת היחידויות שלו סיפר לרבי שהוזמן מטעם מוסד אקדמי יהודי בניו-יורק לשאת דברים לפני תקיעת-שופר. דבריו הוקדשו לנושא שמירת הטהרה – טהרת המשפחה. ציבור המשתתפים מנה קהל גדול של בעלי-בתים שהנושא היה חדש לו...

הרב זלוטניק סיפר לרבי את תוכן הדרשה. הרבי היה מאוד מרוצה, וביקש ממנו לעשות מאמץ שהדרשה תפורסם בספר שמופיע בארצות-הברית בשם "מאה הדרשות הטובות של השנה". שבועיים לאחר-מכן התקשרו אליו מ'מזכירות' הרבי והוא נשאל אם אמנם ביצע את המשימה. בסופו של דבר – כתוצאה מתביעת הרבי – הדרשה אכן הופיעה באותו ספר (את הדברים חשף בראיון ל'כפר חב"ד' העיתונאי יצחק הילדסהיימר – והם התפרסמו בגליון 605 (כ"ב שבט תשנ"ד) עמ' 32)).

הרה"ח ר' זושא וילימובסקי ע"ה (ה'פרטיזן') נתמנה ע"י הרבי בתשרי תשכ"ד להיות אחראי על שיעורי-התורה של האורחים ב-770. בחודש אלול תשד"מ כתב לו הרבי:

כל המצו"ב [המצורף בזה] נת' [נתקבלו] בעתם ות"ח [ותשואת-חן]. ויה"ר שיבש"ט תכה"י [ויהי רצון שיבשר טוב תמיד-כל-הימים] והרי האישור כשהמלך בשדה וכו' כפס"ד [כפסק-דין] אדה"ז [אדמו"ר הזקן] אזעה"צ ולשטו"מ [אזכיר על הציון ולשנה טובה ומוצלחת].

החסיד החלוש שנצטוה לאכול לפני תקיעת-שופר

בוודאי יקיים הוראת הרב מרא דאתרא שליט"א ובמילואן – ויודיע על דבר זה (החלטתו ואחר כך מהבפועל ממש) וה' יצליח.

כך הגיב הרבי בכתב-יד-קדשו למקרא מכתבו של הרב זלמן שמעון דבורקין לחסיד ר' זלמן גורארי' מעש"ק כ"ו אלול תשל"ז:

הרופא מובהק שלך מסר שלפי ידיעתו מצב בריאותך, הנה אחד מעיקרי יסודי רפואתך היא האכילה (הדיאטטית) הרגילה שאתה אוכל בכל בוקר ושאתה מוכרח לאכול ארוחתך הלז בכל בוקר.

ועל פי הדברים האלה, בהיות ימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה ממשמשים ובאים, ויכול לעלות על דעתך להתנהג בחסידות של כו' ושלא לטעום מאומה קודם תקיעת שופר, על כן מוכרח אני לומר לך פסק דין על פי התורה, שבשני בקרי ראש השנה קודם התפילה אתה מחויב לאכול כל ארוחתך הרגילה בכל יום. ובאם רוצה אתה להדר יש מקום להדר רק לעשות התרת נדרים על פרט זה, והפתח חרטה הוא דברי הרופא הנ"ל ולא יותר.

בראש השנה של תחילת אותה שנה (תשל"ז) התמוטט ר' זלמן, והרבי קבע שלא יצום בצום-גדליה ('בכל ביתי נאמן הוא' – עמודים 504-503).

למה הפסיק הרבי לשוחח עם החסיד בטלפון?

גלוי וידוע לכל שכבר כמה-וכמה שנים שאינני מדבר בטלפון אפילו בתוך העיר, ובפרט מחוץ לעיר, ועל-אחת-כמה-וכמה – מעבר לים.

כך הכריז הרבי בשיחתו ברבים בי"ז תמוז תשמ"ג ('לקוטי-שיחות' כרך כג עמ' 306).

אחד האישים שהרבי היה מתקשר אליו – בשנים הראשונות לנשיאותו – בלילה שלפני ערב ראש-חודש היה הרה"ח ר' יעקב כ"ץ (ז"ל) משיקגו. הרב כ"ץ היה מהמקושרים הגדולים לרבי, ומי שסייע לרבי הריי"צ בהגיעו לארצות-הברית. היה מהמסובים על שולחן הרבי בסעודות שהתקיימו בדירת כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ (ראה בהרחבה בספר 'המלך במסיבו', קה"ת תשנ"ג).

בתקופה מסויימת חדל הרבי ממנהגו וכתב לו ביידיש (כאן ב'תרגום-חופשי'):

בחודשים האחרונים, כאשר הייתי מתקשר אליכם בלילה לפני ערב ראש חודש – נוכחתי אשר, ברוך השם, אין בעיות מיוחדות, רק הענינים הרגילים, לערך אותם מחודש לחודש, ובטחוני ותקותי ובפרט בשנה זו, אשר החלה עם שבת (מנוחה) יהיה עוד יותר טוב. הרי התורה חסה על ממונם של ישראל. לבזבז כסף יהודי על שיחת חוץ טלפונית, סתם כך. ובפרט שלאור תורת הבעל-שם-טוב שבמחשבה [נמצאים] אחד עם השני – הרי שבאמת [אנו] ביחד.

שיחת הטלפון שלא התקיימה

גם עם הגאון החסיד רבי אפרים אליעזר הכהן יאלעס אב"ד פילדפיה נהג הרבי לשוחח בטלפון בכל ערב יום כיפור – בשנים הראשונות – ולברכו בגמר-חתימה-טובה.

למחרת יום הכיפורים תשי"ח התנצל הרבי על השיחה שלא התקיימה באותה שנה, וכתב לרב יאלעס ('אגרות-קודש' כרך טז עמ' טו):

מפני ביאתי מהציון הק' מאוחר מהמשוער, לא היה שהות ביום לתלפון.

כשהרבי ביקש צילום ממפת העיר ליובאוויטש

הפעם היחידה שכבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ ביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות הייתה בערב ראש-חודש אלול תרפ"ב. מטרת הנסיעה הייתה להשתטח באהלי הקודש. הוא חזר שם מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה (ד"ה אני אל אלקים אקרא) – 'תולדות חב"ד ברוסיה הצארית' עמ' שלב.

מוסיף ומספר הרה"ח ר' שלום דובער לוין (מנהל ספריית כ"ק אדמו"ר): "אחד האנשים שפרסם פרטים דוקומנטריים אודות ליובאוויטש היה יהודי בשם הענדל דייטש שהו"ל (בשנת תשנ"ד) חוברת ברוסית בשם ליובאוויטש מרכז חסידות חב"ד, תיאור דוקומנטרי. מפת העיר ליובאוויטש נרשמה בשנת תקע"ז. ב'יחידות' בשנת תשל"ו ביקש הרבי צילום ממפה זו, הנ"ל צילמה ושיגרה ע"י הרה"ח ר' דוד שי' וויטמן (משלוחי כ"ק בברזיל)".

"אני מאמין לך"

כמה מאורעות מתקופות אלול-תשרי שנרשמו ביומני חסידים:

בערב יום הכיפורים תשכ"ב בעת חלוקת לעקאח ביקש מישהו ללחוץ את ידו של הרבי [=כנראה ביקש להפגין בכך את אמיתיות ורצינות דבריו] אך הרבי הגיב: "איך גלויב אייך אפין ווארט" [=הנני מאמין לדבריך] ולא הושיט ידו.

היה בחור אחד שלא מאנ"ש ממשפחת ש. (מבלגיה) שאמו נפטרה בדמי ימיה. הלה הגיע לניו-יורק וביקש להיכנס ל'יחידות', תוך שהוא 'דחק את עצמו' (כנראה עקף קצת המזכירות) והצליח. כשהחל לדבר עם הרבי פתאום נפנה כ"ק והוציא מכתב ונתן לבחור לקראו. האיש זיהה מיד את כתב-ידה של אמו, שכתבה לרבי כי מרגישה שימיה ספורים ומודאגת מגידול וחינוך ילדיה. כשביקש מהרבי את המכתב, אמר לו הרבי כי הוא לא יכול לתתו לו מפני שבכל ערב יום הכיפורים לפני כל נדרי הוא מחזיק מכתב זה וקוראו!... (פורסם בראש חוצות ואושר מפיהם של השלוחים הרבנים שמעון לסקר ושבתי סלבטיצקי מבלגי').

במנחה שלפני ערב ח"י אלול תשכ"א אמר הרבי תחנון, אך ביום ח"י אלול לא אמר, והיה לבוש בגדי שבת.

בהושענא רבה תשכ"ו החזיר הרבי לחסיד ר' זלמן גורעוויטש את התפילין של אדמו"ר הזקן, שהנ"ל הביאם לרבי מרוסיה.

הרבי אמר לו: "הנכם יכולים להראותם בפירסום ("מיטן גאנצן פאראד")", וסייג זאת בכך, שאלו שטבלו במקווה בו ביום יכולים לגעת בהן, ואם לאו – רק יביטו עליהן, ואיחל שהתפילין יפעלו את הפעולה הראויה ("זיי זאלין פועל'ן וואס זיי דארפין פועל'ן").

הרה"ת נתן שי' וולף כתב אז לידידיו ולבני משפחתו: "מן הסתם שמעתם שלפני כמה חודשים הגיעו לידי כ"ק אדמו"ר שליט"א התפילין של אדמו"ר הזקן מרוסיה על-ידי אחד שביקר שם, והראם לאדמו"ר שליט"א. הוא ביקש מאדמו"ר שליט"א להראותם לציבור ("להעולם-חסידים") ובהושענא רבה וכן למחרת שמחת-תורה איפשרו לקהל לראותם".

ביומן נוסף נמסר: "התפילין הנ"ל הינם בגודל קצת יותר גדול ממה שרגילים עתה אנ"ש להניח. דקות, פרודות, רצועות דקות אך רחבים לפי-ערך. הקשר של יו"ד ב"תפילין-של-יד" היה מאד צר".