חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:12 זריחה: 6:37 ג' בשבט התש"פ, 29/1/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 926 - כל המדורים ברצף


הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 926, ערב חג-הסוכות, י"ד בתשרי ה'תשס"ה (29.9.2004)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

קחו אחדות, קחו שמחה

ביום-הכיפורים ובשמחת-תורה כולנו רואים עד כמה המחיצות שבין חלקי העם הן מלאכותיות וחיצוניות. חשוב במיוחד להעמיק את האחדות נוכח המבחנים הקשים העומדים לפתחנו

לכאורה נראה כי צפויה לנו שנה לא-קלה. האווירה המתחממת בשל תכנית ה'הינתקות' האומללה, היא רק סנונית ראשונה המבשרת את המאבק הציבורי החריף שעתיד להתפתח, ככל שיתקדמו מהלכי התכנית. גם בתחום החברתי ובנושאי דת ומדינה מצטברים והולכים מטעני מרירות קשים, שעלולים להתפרץ בעוצמה רבה בשנה החדשה.

אבל דבר אחד כבר למדנו מההיסטוריה הארוכה של העם היהודי, ואפילו מאירועי השנים האחרונות - שאצלנו שום-דבר אינו מתנהל על-פי התחזיות האנושיות, ושדווקא הבלתי-צפוי הוא הצפוי. בארץ שבה תחזית לשבוע-שבועיים היא כמעט עתידנות, אין טעם לנסות לחזות את ההתפתחויות לטווח של שנה שלמה. הכול יכול להשתנות מן היסוד.

יוצאים עם שיר-ניצחון

דווקא משום כך ראוי להתנתק מעט מהאירועים האקטואליים ולהיכנס לתוך העולם הרוחני המופלא של חודש תשרי. הקב"ה הציב בתחילת השנה את חודש תשרי, העשיר בחגים ובמועדים, כדי שנצטייד בכל הכוחות הדרושים לנו להמשך תפקודנו בשאר ימות השנה. כל חג ומועד מעשיר אותנו בערכים ובתכנים מיוחדים, ויחד הם יוצרים שלמות שמעניקה לנו כוחות רעננים לשנה החדשה.

חלקו הראשון של החודש הוא 'הימים הנוראים', ימי דין ורחמים, ימי תפילה ותשובה. בימים האלה אנחנו מטהרים את עצמנו מכל הדברים השליליים שאולי דבקו בנו בשנה שחלפה, מקבלים עלינו מחדש את מלכותו של הקב"ה וחושפים את הנקודה היהודית הפנימית שבתוכנו.

אבל כדי שנצליח במעשינו במשך כל השנה, לא די להצטייד ביראת-שמים ובהחלטות טובות. חיילים יוצאים לקרב ובפיהם שיר-ניצחון, מלאי שמחה והתרוממות-רוח. עלינו למלא את עצמנו במאגרים של שמחה, אהבת-ישראל ואהבת ה'.

זו משמעותם של ימי חג-הסוכות ושמחת-תורה. הסוכה, המבטאת את אהבת-ה' לעמו ואת הביטחון המוחלט שלנו בו ובהשגחתו; ארבעת המינים, המייצגים את כל הסוגים שבעם-ישראל, והמבטאים את רעיון האחדות הפנימית של כל חלקי העם היהודי.

וכל זה נכנס אחר-כך לתנור החם של שמחת-תורה - שמחה עצומה, טהורה, שאינה מבחינה בין יהודי ליהודי. שמחה שמאחדת את כל בני העם היהודי, מהגדול שבלמדנים ועד הפשוט שבפשוטים. שמחה שבה הלב נפתח באהבה אין-סופית אל ה' ותורתו, כפי שאנו רואים בכל שנה ושנה בבתי-הכנסת ובכיכרות הערים.

לא להתפרק מבפנים

ערכים אלו חשובים לנו דווקא במציאות הנוכחית, רוויית המתחים והעימותים. גם כשיש חילוקי-דעות אנו נדרשים לסלק את העוינות והשנאה. זאת אפשר להשיג רק על-ידי העמקת המכנה המשותף והרקמה הפנימית המחברת את כולנו. ככל שנחוש יותר שכולנו יהודים ואחים, כן אפשר לצפות שירד מפלס היריבות ותגבר האחדות.

הערכים הללו ממלאים את חגי תשרי, ובעיקר את חלקו השני של החודש - ימי חג-הסוכות ושמחת-תורה. אין אלה דברים שבתאוריה בלבד. ביום-הכיפורים ובשמחת-תורה כולנו רואים עד כמה המחיצות שבין חלקי העם הן מלאכותיות וחיצוניות. ההמונים הגודשים את בתי-הכנסת מעידים יותר מכול, כי בלב כולנו פועמת נשמה יהודית שהיא חזקה יותר מכל ההבדלים.

חשוב במיוחד להעמיק את האחדות נוכח המבחנים הקשים העומדים לפתחנו. לעיתים אנו שוקעים כל-כך במאבקים הפנימיים, עד שאנו שוכחים כי סביבנו אורבים זאבי-טרף, המייחלים להתפרקותה של החברה היהודית מבפנים. אסור לנו לתת לאויבינו את המתנה הזאת. ככלות כל הוויכוחים, כולנו יהודים, כולנו אחים. נצא לשנה החדשה מאוחדים ומלאי שמחה ועוז-רוח, ובע"ה נזכה שהאחדות והשמחה יביאו לנו את הגאולה האמיתית והשלמה.

בציפייה לגאולה

בימות המשיח יתבעו הגויים מהקב"ה לתת להם מצוות, ונותן להם מצווה קלה וסוכה שמה. כיוון שקדרה עליהם החמה, מבעטים בסוכתם ויוצאים...

(עבודה זרה, ג,א)

יש חדש

שמחה בסוכות

צעירי-חב"ד נערכים לקראת הפעילות הגדולה בימי חג-הסוכות. מאות סוכות ניידות יסובבו אי"ה בחוצות הערים והיישובים, ויזכו את המוני בית-ישראל במצוות החג. במרכזי הערים מציבים בתי-חב"ד את 'סוכות האחווה', שיאפשרו לציבור לקיים את מצוות הסוכות וארבעת המינים. חסידי חב"ד ישמחו את כוחות הביטחון, ובייחוד את החיילים המשרתים ביש"ע. כמו-כן תהיה פעילות מיוחדת במרכזים רפואיים, בבתי-אבות, בריכוזי עולים ואף בבתי-כלא. בלילות חול-המועד ייערכו אי"ה עצרות גדולות של שמחת בית-השואבה. הציבור מוזמן.

חוגגים בחברון

היישוב היהודי בחברון מצפה לעליית המוני בית-ישראל לחברון בימי חול-המועד סוכות. בימים ראשון ושני תהיה מערת-המכפלה פתוחה כולה, לרבות אולם יצחק, כל היום, ויתקיימו אירועים עם מיטב אמני הזמר החסידי. כל האירועים, הדרכים והסיורים מתואמים עם כוחות הביטחון ומאובטחים על-ידם. הסעות מכל רחבי הארץ. לפרטים 1800-400456.

הקפות במערת-המכפלה

במוצאי שמחת-תורה יערכו צעירי-חב"ד הקפות שניות במערת-המכפלה בחברון עם תושבי היישוב היהודי בחברון ועם ציבור מגוון שיבוא מכל רחבי הארץ. ההקפות מתואמות עם כוחות הביטחון. לפרטים  1800-400456.

הקפות בגוש קטיף

הקפות והתוועדויות חסידיות יהיו בשמחת-תורה גם בנווה-דקלים שבגוש קטיף, על-ידי תורת חב"ד לבני-הישיבות עם מוסדות התורה ובית-חב"ד בגוש. מוזמנים במיוחד תלמידי הישיבות מרחבי הארץ, ליממה שלמה של שמחה והתעלות-הנפש, עם משפיעים חסידיים. הסעות ממוגנות. טל'  052-8350355.

שלחן שבת

שלוש סוכות ומשמעותן

בזכות מה קיבלו בני-ישראל את מצוות הסוכה? אומר המדרש, שמצווה זו ניתנה לנו בשכר מה שאמר אברהם אבינו למלאכים "והישענו תחת העץ". אברהם נתן למלאכים את צילו את העץ, ובשכר זה אנו זוכים לשבת בצילה של הסוכה. עוד אמרו חז"ל, ש"כל המקיים מצוות סוכה בעולם הזה, זוכה לישב בסוכת עורו של לווייתן לעתיד לבוא".

יש כאן אפוא שלושה סוגים של 'סוכה': א) העץ של אברהם, שבצילו ישבו המלאכים; ב) הסוכה שבה אנחנו יושבים בזמן הזה; ג) "סוכת עורו של לווייתן", שבה נזכה לשבת לעתיד לבוא.

מצוות בכוח הנברא

שלושת העניינים הללו מקבילים לשלוש דרגות בקיום מצוות: א) המצוות שקיימו האבות, קודם מתן-התורה; ב) המצוות שאנו מקיימים, לאחר מתן-התורה; ג) המצוות שנקיים לעתיד-לבוא, בזמן הגאולה.

האבות קיימו את המצוות בלא שנצטוו עליהן. מצד אחד, הדבר מבטא את מעלתם הגדולה ואת התבטלותם העצמית לקב"ה. מצד שני, מכיוון שקיימו את המצוות בכוח עצמם, ולא על-פי ציווי ונתינת-כוח מלמעלה, היו המצוות שלהם מוגבלות למידת העלייה האפשרית על-ידי יצור נברא ולא מעבר לכך.

מצוות בכוחו של הבורא

דבר זה בא לידי ביטוי סמלי בעובדה שה'סוכה' שלהם הייתה בדמות צל העץ. העץ, המחובר לקרקע, רומז על חוסר היכולת להתרומם מהמגבלות הארציות. ככל שיהיה גדול ומצל, עדיין יישאר קשור ומחובר לארץ ולא יוכל להתעלות גבוה יותר.

לעומת זאת, המצוות שלאחר מתן-התורה, מכיוון שהן נעשות על-פי ציווי וכוח מיוחד של הקב"ה, מאפשרות לאדם להתרומם ממגבלותיו כנברא ולהגיע לחיבור והתקשרות עם האין-סוף. לכן המצוות שלנו מרומזות בסוכה, שהסכך שלה חייב להיות דווקא 'תלוש', ודווקא למעלה מעשרה טפחים, דבר המסמל את היכולת להתנתק מהארץ ולעלות למעלה-מעלה.

ההתחברות המושלמת

השלב השלישי בהתקשרות עם הקב"ה יהיה לעתיד לבוא. בזמן הזה, אף שניתנה לנו האפשרות להתחבר עם הקב"ה על-ידי התורה והמצוות, עדיין אנו חשים את המציאות העצמית שלנו, והרגשה זו מפריעה לדבקות האמיתית בקב"ה. לעתיד לבוא נגיע לדבקות מוחלטת באלוקות, בלא שהרגשת המציאות העצמית תפריע לה.

דבקות זו באה לידי ביטוי ב'לווייתן', מלשון "הפעם יילווה אישי אליי", לשון של צוותא והתחברות. הלווייתן גם חי במים, שאין שם מציאות של טומאה, והחיים במים ממחישים גם-כן את החיבור ההדוק למקור החיות. ה'לווייתן' מסמל אפוא את עבודת ה' בימות המשיח, כאשר נגיע לדבקות עצומה באלוקות. אולם לדבקות זו אפשר להגיע רק לאחר קיום המצוות בזמן הזה, ולכן אמרו חז"ל שעל-ידי קיום מצוות סוכה בזמן הזה נזכה "לישב בסוכת עורו של לווייתן לעתיד לבוא".

(רשימות גיליון סב)

מן המעיין

חג-הסוכות

הארה מסוכות המדבר

בכל שנה ושנה, בשעה שישראל יושבים בסוכה, מתעוררת הארה מאותה ישיבה בצל ענני-הכבוד בעת יציאת מצרים; הארה שהיא למעלה מן הטבע.

(שפת אמת)

נענוע וזעזוע

הסביר הרבי הרש"ב מליובאוויטש: יש ביטוי - 'תנועה של תשובה'. אין הכוונה שהתנועה מביאה את התשובה, אלא שהתשובה מנענעת את האדם ומזעזעת אותו. כך אחרי התשובה של יום-הכיפורים בא בחג-הסוכות הנענוע והזעזוע.

המצווה החביבה

כאשר היה רבי מרדכי מלכוביטש נכנס בלילה הראשון של חג-הסוכות לסוכה, היה נופל על הקרקע, מנשקה ונאנח: איך ידרוך גוף מגושם על המצווה החביבה, מצוות סוכה?!

אסיף רוחני

כל ענייני הגשמיות הם בבואה וצל לרוחניות. חג-הסוכות, שהוא זמן האסיף של תבואת השדה בגשמיות, משמש בבואה לכך שכל התורה המצוות והמעשים טובים שאדם קונה לעצמו כל ימות השנה, מתאספים בחג-הסוכות.

(שם משמואל)

שיישן בסוכה

כאשר היה הריי"צ מליובאוויטש ילד קטן לקחו אביו, הרבי הרש"ב, באחד מלילות ימי סוכות להתוועדות חסידית בסוכה. אימו הרבנית חסה עליו ואמרה שהילד צריך לישון. ענה לה הרבי: אין דבר, שיישן בסוכה, וכשיגדל - לא ירצה בעצמו לישון.

לאחר הטהרה

מצוות סוכה ניתנה לאחר יום-הכיפורים, כי לאחר שכל גופו של האדם נטהר ביום-הכיפורים, מכניסים אותו אל תוך מחיצות המצווה.

(חידושי הרי"ם)

המצטער - שיצא

על ההלכה "כל המצטער פטור מן הסוכה" אמר רבי לוי-יצחק שניאורסון בדרך צחות: "כל המצטער" - כלומר, אדם שיכול להצטער ממצווה זו ששמה סוכה, מכל סיבה שלא תהיה, אומרים לו - פטור אתה מן הסוכה, כי אינך ראוי להימצא במקום נעלה כזה.

דרך-ארץ לפני הסכך

אצל הרבי המהר"ש מליובאוויטש היה משרת ושמו יוסף-מרדכי, שהיה משרת גם אצל אביו, ה'צמח-צדק'. פעם אחת נכנס יוסף-מרדכי לסוכתו של הרבי כשהוא שרוי בכעס. אמר לו הרבי: יוסף-מרדכי, אמנם אתה 'מיוחס', אבל צריכים להיות בדרך-ארץ לפני הסכך, כי הסכך אינו אוהב כעס.

(חתם סופר)

אמרת השבוע

אין שלמות

פעם אחת הובא אל רבי שלמה מבובוב אתרוג נאה ומהודר שלא נראה כמותו. מכל בחינה זה היה אתרוג כליל השלמות, ללא פגם וחיסרון כלשהו. בחן הצדיק את האתרוג ושיבח אותו, אולם כשהגיע בוקר חג-הסוכות התפלאו הכול לראות שהצדיק מברך על אתרוג אחר.

בינתיים התגנב לסוכתו של הצדיק בחור צעיר כדי להציץ באתרוג המהודר, אך מרוב פחד שמא ייתפס נפל האתרוג מידו. מיהר הבחור להחזיר את האתרוג לקופסה ונמלט מן המקום.

כשנכנס הרבי לסוכה, הבחין שמישהו נגע באתרוג. הוא הביט בו והבחין שהפיטם מחובר לגוף האתרוג במחט דקה. התברר שנעשתה כאן תרמית, שקודם-לכן לא היה אפשר להבחין בה, אך עתה, משנפל האתרוג, נתגלה הדבר.

אמר הצדיק: "לא בירכתי על האתרוג כי הייתה לי הרגשה ששלמות כזאת, בלי שום חיסרון, יכולה להיות אך-ורק אצל הקב"ה. עכשיו התברר שאכן 'שלמות' זו הייתה פסולה מעיקרה".

מעשה שהיה

נדר וקיומו

הושענא-רבה תשמ"א, אחר-הצהריים. שעות מספר קודם התקדש חג שמיני-עצרת ושמחת-תורה יצאה מביתו של הרב יצחק זינגר בבני-ברק תהלוכה ובראשה ספר-תורה חדש, שלא מכבר הושלמה כתיבתו. התהלוכה הגדולה חלפה ברחובות העיר, ובסיומה הוכנס הספר לארון-הקודש בבית-הכנסת של קהילת 'חוג חתם-סופר'. הרב זינגר חש כי בכך הוא סוגר מעגל וממלא חוב קדוש שנטל על עצמו לפני שנים רבות.

כשמונה שנים קודם-לכן (בשנת תשל"ג) שיתף הרב זינגר את בני-משפחתו בכוונתו לכתוב בעצמו ספר-תורה. הרעיון עורר פליאה אצל שומעיו. הרב זינגר - מלבד היותו עסוק עד מעל לראשו בניהול תלמוד-התורה 'יסודי התורה', שהוא-עצמו נמנה עם מקימיו - לא היה סופר!

"חפץ אני בכל מאודי לקיים את מצוות כתיבת ספר-תורה", נימק הרב זינגר את משאלתו. עוד הוסיף ואמר, כי נועץ בעניין עם כמה מגדולי ישראל והם עודדוהו ונתנו לו את ברכתם. נחוש כדרכו פנה הרב זינגר אל סופר מומחה שילמד אותו את אומנות הסת"ם. לאחר שלמד את המלאכה על-בורייה כתב כמה מגילות, כדי להתרגל ולצבור ניסיון.

כשחש מוכן, החל בכתיבת ספר-התורה. בחרדת-קודש בלתי רגילה עסק במלאכתו. מדי בוקר בבוקר היה טובל במקווה-טהרה  ומשלים את כל סדרי הלימוד הקבועים שלו. כל פסוק ופרשה שכתב, למד קודם-לכן ביסודיות מתוך חומש, עם פירוש רש"י ושאר מפרשי התורה.

עוד מנהג שנהג - לפני כתיבת שם ה' היה נוטל את ידיו ומדליק שני נרות. את הנרות הדליק משום שחשש שמא תתרחש הפסקת-חשמל בעיצומה של כתיבת השם הקדוש והיא תגרום לו ל'הפסק'. מכיוון שכך עשה בלילות, החיל הנהגה זו גם על כתיבה בשעות היום. לימים אף מצא רמז למנהג זה במילים "באש ובמים באנו על קידוש שמך".

כשהיה הרב זינגר כותב את ספר-התורה שלו לא היה אפשר להפריעו. לא-אחת נאלץ לבקש את סליחת אימו, על שנבצר ממנו להשיב לשיחות הטלפון שלה, כדי שלא להסיח דעת מן הכתיבה.

כשבע שנים רצופות ישב ערב-ערב ועמל ויגע בשקידה על מלאכת-הקודש. זאת, כמובן, לאחר יום גדוש ומתיש בחינוך ילדי ישראל.

בחנוכה תש"מ ערך הרב זינגר סעודה לילדיו, לרגל סיום מלאכת הכתיבה (את האותיות האחרונות ממש הותיר לכתיבה סמוך למועד הכנסת ספר-התורה). במהלך הסעודה נשא שיר-הלל מיוחד לקב"ה, שכתב לרגל המאורע. אז גם חשף את הסיבה האמיתית להחלטתו לכתוב בעצמו ספר-תורה. זה, למעשה, לב סיפורנו:

הרב זינגר נולד בעיר גרויסוורדאין שבטרנסילווניה. בגיל צעיר התייתם מאביו ועבר להתגורר אצל סבו, שהיה רבה של אחת מ'שבע הקהילות' באוסטריה. בבחרותו למד בהונגריה. מלחמת-העולם השנייה תפסה אותו בישיבה בפרשבורג. הישיבה נסגרה ותלמידיה שולחו לבתיהם.

לאחר שחזר לעיר-הולדתו, תפס את אומנות אביו, שהיה איש-חינוך. כעבור זמן-מה התחתן. למחרת החתונה שילחוהו הגרמנים למחנה-עבודה. משם התגלגל לאושוויץ ומוספר במספר אישי על זרועו. מכיוון שהיה בריא וכשיר לעבודה הועבר משם הלאה. הוא הגיע עד החזית הרוסית, שם חלה בטיפוס ושכב על סף-מוות זמן ממושך. פעם אחת שמע את הסובבים אותו חולקים ביניהם את ה'שלל' שישאיר לאחר מותו... אחד נתן עינו בשמיכתו, אחר חמד את נעליו, וכך הלאה.

כשהמוות כבר עמד להכריעו הובסו הגרמנים. חיילי הצבא האדום המשחררים שילחוהו לטיפול רפואי וכך ניצלו חייו. לאחר מכן שב לגרויסוורדאין ואל רעייתו, שממנה נפרד פחות מיממה לאחר שהתחתנו. גם עליה עברו תלאות רבות - באושוויץ ובמחנות-כפייה.

באחד הימים הראשונים לשובו הביתה הזדמן למקום כלשהו ולעיניו נגלה מחזה שזעזע אותו עד היסוד - על הרצפה התגוללו בביזיון נורא גווילי ספר-תורה. בראותו זאת אמר לעצמו כי מכיוון שחזה במחזה הנורא הזה, שומה עליו לקבל עליו תיקון לדבר. באותה שעה נדר בליבו כי לכשיזכהו הקב"ה להגיע אל המנוחה ואל הנחלה - יכתוב בעצמו ספר-תורה מהודר.

כעבור זמן קצר הגיעו הרב זינגר ורעייתו למחנה-עקורים על גבול אוסטריה ושווייץ, שם גם נולדה להם בתם הבכורה. רוב יהודי המחנה היגרו משם לארה"ב, אך הרב זינגר נמשך לארץ-ישראל. בהגיעו ארצה רכש עם קרוב-משפחה משאית ופטישי-אוויר. בתקופה הבאה עבד בחציבה והשתתף בהכנת התשתית למקומות שונים; בין השאר לבניין הכנסת, לכביש דימונה ולסמינר בית-יעקב הישן בירושלים.

לאחר זמן נקרא הרב זינגר לדגל - לסייע בהקמת תלמוד-התורה של 'חוג חתם-סופר' בבני-ברק. הוא היה המורה הראשון במוסד ולאחר מכן מנהלו. אף-על-פי שראה ברכה רבה בעמלו - חש תמיד כמי שטרם קיים את נדרו.

בהושענא-רבה תשמ"א, שעות אחדות לפני כניסת החג, קויים הנדר. את שמחתו של הרב זינגר בשמחת-תורה של אותה שנה - אין לתאר.

(תודתנו לר' יחיאל זינגר מבני-ברק, שסיפר את הסיפור על חותנו הרב יצחק זינגר ז"ל, שנפטר בכ"ח באדר תשס"ד)

דרכי החסידות

אחדות למרות השוני

אחדות ישראל היא מוטיב העובר כחוט-השני במצוותיו של חג-הסוכות. האחדות באה לידי ביטוי הן בסוכה, הן בחיבור של כל ארבעת המינים יחדיו, הן במהותו של כל אחד ואחד מארבעת המינים.

הסוכה מבטאת את האחדות בהיותה "סוכת שלום", וכפשטות הדברים, שכאשר אדם יוצא מביתו ויושב בסוכה, הוא גם מסיר את המחיצות שבינו ובין האנשים האחרים וקל לו יותר להתאחד איתם. חז"ל גם אומרים: "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת". האחדות מתבטאת ביתר-שאת במצוות ארבעת המינים, הרומזת לכל הסוגים שבעם-ישראל, כדברי המדרש הידועים. ועל כך אומר הקב"ה: "יוקשרו כולם אגודה אחת".

אחדות בכל מין

תורת החסידות ('וככה' תרל"ז פרק פז ואילך, 'בסוכות תשבו' תשל"ח, 'וחג האסיף' תשמ"ג) מרחיבה את רעיון האחדות שבמצוות חג-הסוכות. היא מגלה את האחדות הקיימת לא רק בחיבור של כל ארבעת המינים יחדיו, אלא גם בכל אחד ואחד מהם בנפרד (אגב כך מוסבר גם-כן, למה אנו נוטלים דווקא את הלולב, ענף התמר, ולא את פרי התמר עצמו).

האחדות המתבטאת באתרוג היא בהיותו פרי ש"דר באילנו משנה לשנה". כל פרי יש לו עונת גידולו, ולאחר מכן הוא נושר או מרקיב. לעומת זאת, האתרוג יכול להישאר על האילן בכל עונות השנה, אין הוא נפגע משינויי העונות, - הוא אף גדל בכל העונות ויש בו ההשפעות של הקיץ והחורף, הסתיו והאביב. כך מבטא האתרוג את אחדותן של כל עונות השנה, היוצרות יחדיו שלמות אחת.

גם הלולב מבטא את רעיון האחדות. הלולב נקרא בתורה "כפת תמרים", והכתיב חסר (כפת, ולא כפות). דרשו מכך חז"ל, שהלולב צריך להיות "כפות" (קשור) - שהעלים יהיו צמודים ומחוברים ולא מפורדים. דבר נוסף שיש בלולב, שכל אחד ואחד מעליו מורכב משני עלים שמחוברים יחדיו. אם-כן, גם בלולב עצמו מופיע מוטיב האחדות.

מסימניו של הדס כשר, שעליו מסודרים בשלשות ("תלתא בחד קינא"). זו כוונת הפסוק בהגדרה "ענף עץ עבות". המספר שלוש מבטא את שלמות ה'קווים' השונים - ימין, שמאל ואמצע - ובהדס בא לידי ביטוי הרעיון, שכל שלושת ה'קווים' הללו יוצאים מנקודה משותפת אחת.

גם בערבה אנו מוצאים את מוטיב האחדות. הערבה נקראת בגמרא "אחווינא", משום שהיא גדלה בטבע באחווה עם ערבות אחרות - "אגודות-אגודות". אמנם כל ערבה היא אילן בפני עצמו, אך היא נוטה לגדול עם ערבות אחרות, וזה ביטוי לאחווה ולאחדות.

אחדות בלי לטשטש

הנה כך מבטא כל אחד ואחד מארבעת המינים של חג-הסוכות את עניין האחדות. הדגש כאן הוא לא על טשטוש ההבדלים, אלא דווקא על הבאת האחדות בתוך כל ההבדלים והשינויים. כל אחד מהמינים הללו (ועל-אחת-כמה-וכמה ארבעתם יחדיו) מבטא בדרכו-שלו את הרעיון, שאף שיש כאן ריבוי גוונים, ויש שינויים ויש הבדלים - בכל-זאת כולם מאוחדים יחדיו וכולם יוצרים במשותף מצווה אחת.

בכך ייחודה של האחדות שבאה לידי ביטוי בארבעת המינים על האחדות שמבטאת הסוכה. אמנם האחדות שעל-ידי הסוכה היא נעלה מאוד, אך אין היא יורדת לפרטים הקטנים. היא אחדות כללית, 'מלמעלה'. עניינם של ארבעת המינים הוא להוריד לרמה של פרטים ופרטי-פרטים את האחדות של הסוכה, ולהדגיש שגם בתוך מציאות של ריבוי פרטים וריבוי גוונים - יש נקודה משותפת של אחדות.

הכרה כזאת של אחדות ישראל נחוצה מאוד בימים האלה של ערב הגאולה האמיתית והשלמה, ובזכותה נזכה במהרה לשבת בסוכת עורו של לווייתן, בביאת משיח-צדקנו.

חיים יהודיים

 

כהן הצלם: "תנו לי סוכה ואומר לכם מהיכן היא"

אלף סוכות בבית אחד

בביתו של יוסף כהן, תושב אלון-שבות שבגוש-עציון, מצוי, ככל הנראה, אוסף התצלומים הגדול בעולם של סוכות בארץ-ישראל. כאלף תצלומים אמנותיים, שהודפסו באיכות גבוהה על לוחות בגודל של ארבעים על חמישים ס"מ. סוכות ממאה-שערים הירושלמית ומנווה-צדק התל-אביבית; סוכות של עולים חדשים בנתיבות ושל קיבוצניקים ברמת-הגולן; סוכות שסוככו במחצלות קש, בענפי דקל או באיקליפטוס; סוכה-ניידת של חב"ד וסוכה על מרפסת קטנטנה במרומי הקומה התשיעית בבני-ברק; כאלה שצולמו בצהרי יום, בדמדומי חמה או לאור הירח; עם אנשים ובלי, בקיצור - כל וריאציה אפשרית של סוכה.

את כל התצלומים הללו צילם יוסף בעצמו. למעלה מעשרים שנה נהג לצאת בימי חול-המועד ולתור את הארץ ועמו ציוד צילום כבד ומקצועי. בעיניים של צייד מיומן תר אחר כל סוכה מיוחדת, בחן זוויות לא-צפויות, המתין בסבלנות להתרחשות כלשהי שתהפוך את התמונה לחיה ונושמת. יריעה מתנופפת, ילד פותח דלת, משפחה סועדת.

הבית בבנייה, הסוכה - בנויה

באחד התצלומים, למשל, נראה הרב ישראל רוזן, רבו של אלון-שבות, יושב ליד השולחן, לומד גמרא, לצידו אחד מילדיו וקרן-אור חודרת לתוך הסוכה ונוגעת בהם. "זה האור של המצווה", אומר יוסף בפרשנות של אמן.

"לא מדובר בתיעוד עצמים", מבהיר יוסף. "יש כאן הרבה מאוד עומק אנושי לצד היבטים של מנהג, מסורת, תנאים סביבתיים ועוד. אפשר לראות בצילומים כרזות פוליטיות, שעוני גז ומים ובגדים תלויים על החבל - שהתגנבו לתמונה. אני זוכר שצילמתי בשכונות החרדיות בבית-שמש לקראת סוף בנייתן. לפני כל בית עמדה סוכה. זה היה מחזה שמאוד ריגש אותי - בית-הקבע עוד לא גמור אך דירת-העראי כבר עומדת על תילה". לפני ארבע שנים הוצגו תשעים מתצלומיו של יוסף בתערוכה במוזאון-ישראל.

מעבדה מאובקת

יוסף כהן (59) הוא בעל תואר שני בצילום ומורה ותיק לצילום באקדמיה לאמנות ולעיצוב 'בצלאל'. הוא נולד וגדל בניו-יורק ובבחרותו למד ב'ישיבה יוניברסיטי'. לאחר מכן הלך ללמוד צילום בבית-הספר הגדול לצילום אשר ברוצ'סטר.

המשיכה לצילום קיננה בו מילדותו. אביו, יצרן חליפות במנהטן, היה בצעירותו חובב צילום, אך מעולם לא סיפר על כך לבנו. יום אחד, כשירד יוסף לקומת המרתף של ביתו, מצא שם מעבדת צילום ישנה ומאובקת. הוא נטל את ציוד הצילום, התבונן בו בסקרנות של ילד ומאז לא עזבו.

ללמוד סוכה ולצלם סוכות

בשנת תשל"א עלה ארצה. לאחר ארבע שנות מגורים בצפון הארץ הוזמן ללמד צילום ב'בצלאל', ואז גם עבר לאלון-שבות. הרעיון להתחיל לצלם סוכות נולד אצלו במקביל להחלטה שקיבל - לקראת חג הסוכות תשמ"א - ללמוד בעיון את מסכת סוכה.

הוא צילם אלפי סוכות. מתוכן בחר להדפיס, כאמור, אלף תמונות. במרוצת הזמן למד, לדבריו, לאפיין מקומות על-פי הסוכות שבהן. תנו לו סוכה, והוא יאמר לכם אם היא מעיירת-פיתוח, מעיר בורגנית, מירושלים, מבני-ברק או מאזור הערבה. סוכות בעין העדשה.

פינת ההלכה ומנהג

ברכת 'לישב בסוכה'

שאלה: כשאוכלים עוגות או פירות בסוכה, יש לברך 'לישב בסוכה'?

תשובה: נאמר בתורה: "בסוכות תשבו שבעת ימים", ופירשו חז"ל "תשבו - כעין תדורו". כלומר, בימי חג-הסוכות נעשית הסוכה ביתו העיקרי של האדם. על-כן מצוות הישיבה בסוכה כוללת כל דבר שדרך האדם לעשותו בביתו: אכילה ושתייה, שינה, לימוד תורה, שיחת רעים וכו'. בלילה הראשון, חובה לאכול בסוכה לפחות 'כזית' לחם.

מדין התלמוד צריך לברך על הסוכה בכל פעם שנכנסים לתוכה, גם אם אין אוכלים בה; אולם למעשה כתבו הפוסקים, שמברכים רק על הקביעות העיקרית - האכילה - והיא פוטרת את כל שאר הדברים הנעשים בסוכה.

אכילת לחם בשיעור של יותר מ'כביצה' (ששיעורה: ל'שיעורי תורה' - 54 סמ"ק, ויש נוהגים - 100 סמ"ק) מחייבת לכל הדעות ברכת 'לישב בסוכה'.

המקדש על היין מברך 'לישב בסוכה' לאחר סיום הקידוש, והשומעים אומרים אותה בישיבה, לאחר ברכת 'המוציא'. ויש נוהגים לברכה בעמידה ומיד אחר-כך יושבים לברך 'המוציא'.

עוגות ושאר מיני מזונות מעל השיעור האמור, חייבים לאכלם בסוכה. למנהג חב"ד - מברכים 'לישב בסוכה', אולם יש נמנעים מלברך, ואחרים נוהגים לברך רק כשאכילה זו באה לקבוע 'קידוש במקום סעודה'. הספרדים מברכים על עוגות רק כשהן בשיעור המתאים לקביעת סעודה (בנטילת ידיים וברכת המוציא). שתיית תה או קפה עם כיבוד אחר, שהדרך לאכלם בבית בתורת קביעות, חייבים לעשותה בסוכה, אך ללא ברכה.

כבר במשנה מוזכר כי רצוי שלא לאכול ולשתות מאומה, אפילו מים, מחוץ לסוכה. למנהג חב"ד מהדרים בכך, אך אין לברך על כך 'לישב בסוכה'.

מקורות: סוכה מה סע"ב ומרדכי שם. שו"ע או"ח ונו"כ סי' תרלט ותרמג. שו"ע אדמו"ר הזקן ומשנ"ב שם. שו"ת יחוה דעת ח"א סי' סה. ספר המנהגים חב"ד עמ' 67. אוצר מנהגי חב"ד עמ' ש. וראה שערי הל' ומנהג או"ח ח"ב סי' רסח.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)