חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ד באב התשע"ט, 25/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הנחת תפילין פועלת "ויראו ממך" באופן תמידי
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות גליון 1192 - כל המדורים ברצף
הנחת תפילין פועלת "ויראו ממך" באופן תמידי
המצווה שתביא את משיח
"הבקשה והדרישה ע"ד מבצע תפילין"
הרבי, האלוף, התפילין ומלחמת ששת-הימים
קבלת התורה בשמחה ובפנימיות
יובל שנים ל'מבצע תפילין'
הלכות ומנהגי חב"ד

כשם שישנה רפואה הבאה ע"י רופא, אך למעלה ממנה היא רפואה הנפעלת ע"י הקב"ה, כך במלחמה * המצב של מלחמה אינו 'נורמלי', אך כשמוכרחים להילחם יש להשיג שני יעדים: ניצחון האויב, ושלמות הלוחמים * הנחת תפילין, אפילו פעם אחת, פועלת העניין ד"ויראו ממך" * שיחת כ"ק אדמו"ר עם פרוץ 'מבצע תפילין'

א. בהמשך להמבואר לעיל (במאמר1) אודות החילוק שבין תפלה לתורה, שתפלה היא מלמטה למעלה, ואילו תורה היא מלמעלה למטה, וזהו גם החילוק בענין הגשמים אם פועלים זאת ע"י תפלה, שהיא עבודת האדם למטה, או ע"י תורה, שהיא המשכה מלמעלה גם ללא זיכוך המטה, כפי שהי' אצל רשב"י –  הנה כן הוא בנוגע לענין המלחמה2.

ובהקדמה – שבכלל יש כמה סוגי מלחמה: "מלחמת מצוה – זו מלחמת שבעה עממין . . ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", ו"מלחמת הרשות – כדי להרחיב גבול ישראל כו'" (כמ"ש הרמב"ם3), וכמו לעתיד לבוא, כמ"ש4 "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך", גם ארץ קני קניזי וקדמוני – עשר עממין.

ובזה גופא – יש ענין של מלחמה שנעשה ע"י העבודה דלמטה, ע"י "כל יוצא צבא בישראל"5; אבל יש גם ענין של מלחמה שנעשה ע"י הקב"ה – "מלחמה לה'"6, ש"ה' איש מלחמה"7.

וע"ד מ"ש8 "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך גו' והי' מחניך קדוש", וכידוע הפירוש בזה, שמצד זה גופא ש"ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך", הנה עוד לפני העבודה שמצד המטה, נעשה כבר העניין ד"והי' מחניך קדוש" מלמעלה למטה.

ב. ומובן,  שכאשר ענין המלחמה נעשה מצד למעלה – הרי זה באופן אחר לגמרי:

ויובן מענין הרפואה,

  ובהקדמה, שלאמיתו של דבר, גם ענין המלחמה הו"ע של חולי הדורש רפואה, כי, במצב נורמלי, אין מקום לענין של מלחמה, שהרי "לה' הארץ ומלואה"9 (וכפי שיהי' בגילוי לעתיד לבוא, כשיקויים היעוד10 "והיתה לה' המלוכה"), והקב"ה נותן לכל אחד את החלק הראוי לו כו'; ורק כאשר ישנו מישהו שאינו נורמלי, משוגע כו', ורצונו לערוך מלחמה, אזי מוכרח גם הצד השני להלחם, בכדי לנצח כו'. –

שיש חילוק בין רפואה שבאה מלמטה, ע"י רופא בשר ודם, לרפואה שבאה ע"י הקב"ה בעצמו – שכאשר הרפואה באה ע"י בשר ודם, הרי זה באופן שלכתחילה ישנו ענין של חולי, ואח"כ נעשית הרפואה ע"י הרופא, משא"כ כאשר הרפואה באה ע"י הקב"ה בעצמו, הרי זה באופן ש"כל המחלה גו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך"11, היינו, שמלכתחילה אין ענין של חולי.

וכמבואר במאמר של הצ"צ ד"ה רפאני הוי' וארפא (שמסתמא יודפס בקרוב12), בביאור דברי הבחיי על הפסוק13 "ורפא ירפא": "כל רפואה בבשר ודם לא מצאנוה בכל הכתובים כי אם בדגש . . אבל בהקב"ה מצינו ברפה, הוא שכתוב14 רפאני ה' וארפא . . כי אני ה' רופאך . . והטעם בזה, כי הרפואה בבשר ודם אינו אלא ע"י צער וטורח, הוהוא שיקבל הסם או המשקה המר, אבל רפואה של הקב"ה בנחת, אין שם צער כלל כו'", ומבאר הצ"צ, ש"הרפואה הבאה מבחי' . . רחמים היא ברפא (בניגוד לרפואה בבחי' דגש, שמורה על התוקף והגבורה כו', ע"י סממנים קשים ומרים) . . שמקדים רחמים לרוגז, שלא יבוא עליו המחלה כלל"15.

ובאופן כזה הוא גם בנוגע לענין המלחמה, שכשנעשית ע"י הקב"ה בעצמו.

ובפרטיות יותר:

בנוגע למלחמה יש שני ענינים עיקריים: (א) נצחון וביטול האויב – "ונתנו ה' אלקיך בידך"16, (ב) שכל היוצאים לצבא יחזרו בשלימות, כפי שהי' במלחמת מדין, ש"לא נפקד ממנו איש"17.

וכאשר ענין המלחמה נעשה ע"י הקב"ה, אזי נעשים שני ענינים אלו באופן שלמטה אין צורך במלחמה בפועל.

ג. אמנם, כדי לפעול שענין המלחמה יהי' ע"י הקב"ה בעצמו, צריך להיות הענין ד"תכין לבם תקשיב אזנך"18.

ונוסף לזה, יש גם מצוה מיוחדת שעל ידה יכולים לבוא למעמד ומצב שענין המלחמה יהי' ע"י הקב"ה בעצמו.

ובהקדמה – שאע"פ שאמרו רז"ל19 "לא תהא יושב ושוקל במצוותי' של תורה כו', אחת קלה שבקלות ואחת חמורה שבחמורות כו'", מ"מ, מצינו כמה מצוות שיש להם סגולות מיוחדות. – קיום המצוה צריך להיות אמנם רק בשביל לקיים ציווי הקב"ה, וכנוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", אבל אעפ"כ, המציאות היא שיש למצוות אלו סגולות מיוחדות.

ובנוגע לעניננו – הרי זו מצות תפילין, כדלקמן.

ד. איתא בגמרא20: "כל המניח תפילין מאריך ימים, שנאמר21 ה' עליהם (אותם שנושאין עליהם שם ה' בתפילין) יחיו".

ומובן, שכאשר ישנה ההבטחה לאריכות ימים, בודאי לא יפגע גו', כך, שיהי' הענין ד"לא נפקד ממנו איש".

אמנם, גם כאשר "לא נפקד ממנו איש", הרי עדיין יכול להיות שיש צורך במלחמה בפועל, וכמו במדין, שהיתה מלחמה בפועל, אלא שהמלחמה היתה באופן ש"לא נפקד ממנו איש".

אך ישנו ענין נוסף במצות תפילין – כדברי הגמרא במסכת ברכות22: "כתיב23 וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך . . אלו תפילין שבראש".

ומובן, שכאשר נפעל הענין ד"ויראו ממך", הנה לא זו בלבד ש"לא נפקד ממנו איש", אלא עוד זאת, שהאויב מתבטל מיד, כך שלכתחילה אין צורך במלחמה כלל.

ה. ולהעיר:

לכאורה יש מקום לומר שהענין ד"ויראו ממך", הוא רק בשעת הנחת התפילין, ולא לאח"ז. אבל, הפירוש בפשטות אינו כן, אלא שהנחת תפילין ("שם ה' נקרא עליך") פועלת ש"יראו ממך" גם לאח"ז.

וכפי שרואים בקריעת ים סוף, שפעלה ש"נבהלו אלופי אדום אילי מואב גו' נמוגו כל יושבי כנען"24 – שענין זה הי' לא רק ברגע של קרי"ס, אלא פעל גם לאחרי ריבוי זמן, לאחרי ארבעים שנה, כדברי רחב: "שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם . . וימס לבבנו"25, "נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם"26, ועד שנתבטלו בדרך ממילא, ללא צורך במלחמה כלל, וזאת, למרות שהמאורע דקרי"ס עצמו היתה ריבוי זמן קודם הכניסה לארץ – מיד לאחרי יצי"מ, לפני מ"ת (שזוהי התכלית דיצי"צ, כפי שידעו בנ"י ש"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"27).

וכן הוא בנדו"ד, שהנחת תפילין פועלת שהגוי רואה שזהו גם יהודי ש"שם ה' נקרא עליך", ועי"ז – "ויראו ממך", לא רק בשעת מעשה, אלא גם לאח"ז.

ו. ועוד ענין בזה:

ובהקדים – שהענין ד"יוצא צבא בישראל"28 צריך להיות באופן של אחדות, כפי שרואים ש"יוצאי צבא" היו מכל השבטים, מהמעולה שבהם – שבט יהודה, ועד לפחות שבהם –שבט דן.

ומזה מובן שגם הפעולה של הנחת תפילין בנוגע ליוצאי צבא בישראל (הענין של אריכות ימים ("ולא נפקד ממנו איש"), והענין ד"ויראו ממך") היא באופן של אחדות – שכאשר יהודי אחד מניח תפילין לזכותו של חבירו, מועילה הזכות להגן עליו כו'.

וע"ד שמצינו אצל רשב"י, שהגין בזכותו על כל בנ"י, כפי שאמר "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"29.

וע"ד האמור לעיל (ס"ג) אודות החילוק שבין פעולת התפלה לפעולת התורה, שענין התורה – ענינו של רשב"י – הוא מלמעלה למטה, ולכן לא נוגע מצב האדם כו'.

ומה גם שכללות ענין התרוה קשור עם ענין השלום (אחדות), כמארז"ל30 "שכשניתנה תורה לישראל הי' קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה שבהיכליהן . . נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע, ואמרו לו, מה קול ההמון אשר שמענו . . אמר להם, חמדה טובה יש לו (להקב"ה) בבית גנזיו . . וביקש ליתנה לבניו, שנאמר31 ה' עוז לעמו יתן, [מיד] פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום", ועז"נ32 "ארץ יראה ושקטה".

ז. ויה"ר – והוא העיקר – שע"י קיום מצות תפילין יהי' הענין ד"ויראו ממך" באופן שיתבטלו לגמרי ולא יהי' צורך במלחמה כלל,

וכמ"ש33 "ונתתי שלום בארץ . . וחרב לא תעבור בארצכם", "אפילו חרב של שלום"34, ולא רק "בארצכם", בשטח ישראל, אלא יתבטלו אפילו במקומם, ועאכו"כ שלא יוכלו ליטול מבנ"י מאומה,

וכן כל הברכות האמורות בפרשה – החל מ"ונתתי גשמיכם בעתם"35, ועד "ואולך אתכם קוממיות"36, "בקומה זקופה"37, וכן גם הפירוש "שתי קומות"38, שרומז גם לחיבור גליא וסתים שבתורה39, שעי"ז נעשית שלימות ההתקשרות40 דנש"י עם קוב"ה ע"י אורייתא.

וזו תהי' הכנה קרובה לגאולה האמיתית והשלימה, ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

ח. בהמשך להמוזכר לעיל (ס"ו) ש"כל המניח תפילין מאריך ימים", יש להעיר, שכן הוא הלשון בגמרא, וכן בטור41 ("כל המניחן"), אבל לשון הרמב"ם42 הוא: "כל הרגיל בתפילין כו'", ובשו"ע של רבינו הזקן43: "כל הזהיר בהן כו'".

 - בנוגע לשון הגמרא "כל המניח כו'", יש לומר בפשטות שזהו לפי שמאמר זה בא בהמשך למאמר שלפנ"ז "כל שאינו מניח תפילין עובר כו'", ולכן נאמר גם כאן הלשון "כל המניח תפילין מאריך ימים"; ובנוגע לרמב"ם – אולי היתה לו גירסא אחרת בגמרא. ועד"ז בנוגע לרבינו הזקן כו'.

ואין כאן המקום לבאר טעם החילוק בין לשון הגמרא ללשון הרמב"ם – בתור "פוסק", וכן בנוגע ללשון רבינו הזקן – בתור "פוסק אחרון".

ט. ובכל אופן, החילוק הנ"ל בין "המניח תפילין", "הרגיל בתפילין" או "הזהיר בהן" – הוא רק בנוגע לאריכות ימים; אבל בנוגע לענין ד"ויראו ממך" – אין חילוקים.

והביאור בזה – בפשטות:

הענין ד"יראו ממך" הוא בנוגע לגוים – "עמי הארץ", ומובן, שהגוי אינו יודע להבחין חילוקי הדרגות של יהודי, איזה מחשבותיו היו לו, מחשבות קדושות או מחשבות אחרות; אם הוא רק "מניח תפילין", או גם "רגיל בתפילין" או "זהיר בהן"; אם הוא רק "מניח תפילין" – אזי מתקיים בו "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

אבל הענין דאריכות ימים הוא בינו ובין הקב"ה, ולהיותו "יודע מחשבות", יודע הקב"ה דרגתו של כאו"א,  ובמילא יש בזה חילוקי דרגות.

והענין בזה:

אריכות ימים – כוללת גם שהימים הם באופן שנרגשת בהם עריבות (געשמאַקע טעג"), וכדברי החסיד ר' יקותיאל ליעפּלער44 בנוגע לאריכות ימים: "אָבער ניט מיט פּויערשע יאָרן"45, כי אם שנים של חיים ברוח החסידות כו' ("חסידישע יארן"), ובאופן של שלימות בכל האברים והחושים, "שלם בגופו כו' שלם בתורתו"46, הן בגשמיות והן ברוחניות,

- שהרי אצל בנ"י, "גוי אחד בארץ"47, הגשמיות והרוחניות באים ביחד,

וכמודגש במצות תפילין – "הוקשה כל התורה כולה לתפילין"48 – שזוהי מהדוגמאות העיקריות שהובאו בדרושי חסידות49 בנוגע להתלבשות במצוות בגשמיות: ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי, והיינו, שע"י מצות תפילין נעשה החיבור של רוחניות המצוה עם גשמיות הקלף והדיו כו'. וענין זה מודגש גם בשם "תפילין" (שהרי שם בתורה מורה על עצם הדבר50) – מלשון חיבור51, כמו "נפתולי אלקים נפתלתי"52, שזהו החיבור של אלקות עם גשמיות.

ומזה מובן, שכדי לזכות לברכת ה' בענין של אריכות ימים, לא די בהנחת תפילין פעם אחת,

-הנחת תפילין פעם אחת פועלת אמנם הענין ד"ויראו ממך", שהאויב מתבטל כו', אבל עדיין יכול להיות מעמד ומצב שהימים שלו אינם באופן של עריבות כו', אלא ימים משעממים ("נודנע"); הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, וכ"ש שאינו יודע מה לעשות עם הזולת כו' –

אלא יש צורך בהנחת תפילין מידי יום ביומו, וכמודגש גם בלשון "כל המניח תפילין", לשון הוה, היינו, שמניח תפילין בכל יום ויום, ועד ל"הרגיל בתפילין" וה"זהיר בהן".

י. ולא לדרשה קאתינא, אלא ככל עניני התורה, מלשון הוראה53, שכל ענין צריך לבוא בפועל ממש:

בקשר עם מצב ההוה בארצנו הקדושה, יש להשתדל ביותר ולפעול על מספר הכי גדול של יהודים שיניחו תפילין, בדוקות וכשרות עוד לאופן של הידור – כיון שבמצות תפילין יש סגולה מיוחדת לצאת בשלום מהקשיים שבמצב ההוה, כאמור לעיל, ש"כל המניח תפילין מאריך ימים", ו"ראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך . . אלו תפילין שבראש".

-והרי "תפילין שבראש" כולל גם תפילין של יד, כמובן מדרשת חז"ל54 "אמר קרא55 והיו לטוטפת בין עיניך, כל זמן שבין עיניך יהו שתים", והיינו, שכאשר מניחים תש"ר צ"ל כבר לפנ"ז הנחת תש"י. וכמו בפנימיות הענינים, שכאשר ישנו ענין ההבנה וההשגה ("נשמע"), שזהו תוכן הענין דתפילין של ראש, הנה כבר לפנ"ז ישנו ענין המעשה (ולא באופן שרוצה להבין תחילה כו'), שזהו תוכן הענין דתפילין של יד, ודוקא לאחריו ע"י הענין ד"נעשה" באים להענין ד"נשמע".

וכל זה – מתוך שמחה, ככל המצוות שבתורה שקיומם צריך להיות בשמחה ובטוב לבב56,

ושמחה פורץ גדר57 - פריצת כל הגדרים, וביטול כל המיצרים וגבולים המבלבלים בגשמיות וברוחניות, כדי שיוכלו לעסוק בתומ"צ מתוך מנוחה (וכמ"ש הרמב"ם58 "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח . . אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה") ושלום ("פדה בשלום"59),

ועד שבאים "ליום שכולו . . מנוחה"60, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש, אמן כן יהי רצון.

* * *

יא. כ"ק אדמו"ר שליט"א הזכיר אודות הכינוס (קאָנווענשאָן") של נשי חב"ד61, ושיבח אותן על עבודתן בחריצות כו'62.

(מהתוועדות ש"פ במדבר, מבה"ח סיון ה'תשכ"ז – תורת מנחם כרך מט עמ' 427 ואילך)

___________________________

1)    פ"ב ואילך (לעיל ע' 416 ואילך).

2)    כנראה בקשר למלחמת ששת הימים (המו"ל).

3)    הל' מלכים רפ"ה.

4)    פ' שופטים יט, ח ובפרש"י.

5)    פרשתנו א, ג.

6)    ס"פ בשלח.

7)    שם טו, ג.

8)    תצא כג, טו.

9)    תהלים כד, א.

10)  עובדי' בסופו.

11)  בשלח טו, כו.

12)  נדפס לאח"ז באוה"ת נ"ך ח"א ע' שנט ואילך. וראה גם מכתב ל"ג בעומר שנה זו (אג"ק חכ"ד ע' שלז): "מצו"ב העתק רשימת אדמו"ר הצ"צ כו'".

13)  משפטים כא, יט.

14)  ירמי' יז, יד.

15)  ראה גם אג"ק שם (ס"ע שלז ואילך).

16)  ר"פ תצא.

17)  מטות לא, מט.

18)  תהלים יו"ד. יז.

19)  ירושלמי פאה פ"א ה"א. תנחומא עקב ב. דב"ר פ"ו, ב. ועוד.

20)  מנחות מד, סע"א ואילך (ובפרש"י).

21)  ישעי' לח, טז.

22)  ו, א. וש"נ.

23)  תבוא כח, יו"ד.

24)  בשלח טו, טו.

25)  יהושע ב, יו"ד-יא.

26)  שם, ט.

27)  שמות ג, יב.

28)  פרשתנו א, ג.

29)  סוכה מה, ב.

30)  זבחים קטז, סע"א.

31)  תהילים כט, יא.

32)  שם עו, ט. וראה ילקוט מעם לועז עה"פ ואתחנן ד, יא. ספר והזהיר ר"פ יתרו.

33)  בחוקותי כו, ו.

34)  תענית כב, ב.

35)  שם, ד.

36)  שם, יג.

37)  פרש"י עה"פ.

38)  ב"ב עה, א.

39)  ראה גם אג"ק חי"ג ע' קלג.

40)  ראה זח"ג עג, א.

41)  או"ח סל"ז.

42)  הל' תפילין ספ"ד.

43)  או"ח שם ס"א.

44)  סה"ש תש"ב ע' 103. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ו ע' שלד (נעתק ב"היום יום" ו' חשון). וראה גם תו"מ חמ"ה ע' 270.

45)  = שנות חיים של איכר.

46)  שבת לג, סע"ב. הובא בפרש"י עה"ת וישלח לג, יח.

47)  שמואל-ב ז, כג. ועוד.

48)  קידושין לה, א. וש"נ.

49)  ראה – לדוגמא – לקו"ת ואתחנן ר. ג. ובכ"מ.

50)  ראה תניא שעהיוה"א פ"א. ובכ"מ.

51)  ראה תו"א מקץ לה, ב. ובכ"מ.

52)  ויצא ל, ח ובפרש"י.

53)  ראה רד"ק לתהלים יט, ח. גו"א ר"פ בראשית (בשם הרד"ק). זח"ג נג, ב.

54)  מנחות לו, א.

55)  ואתחנן ו, ח.

56)  ראה רמב"ם הל' לולב בסופן. תניא פכ"ו. ובכ"מ.

57)  ראה סה"מ תרנ"ז ס"ע רכז ואילך. ועוד.

58)  סוף הל' מלכים.

59)  תהילים נה, יט.

60)  תמיד בסופה.

61)  ראה גם מכתב ל"ג בעומר שנה זו (אג"ק חכ"ד ע' שלד ואילך), ושיחת יום א' פ' נשא, כ"ה אייר (לקמן ע' 436 ואילך) – לכינוס השנתי של נשי ובנות חב"ד.

62)  באמרו, בבת-שחוק: ולאו שישנים עתה – הצעתי שילכו מחר להרישום של ה"קאנווענשאן", ויראו שיושבות כו"כ נשים, כן תירבנה, שעובדות כו"כ שעות מבלי להירדם לרגע, וילמדו מהן. ויה"ר שלא יצטרכו האנשים ללמוד מהנשים (ע"ד מ"ש "ויבואו האנשים על הנשים" (ויקהל לה, כב)), אלא ישנו הנהגתם כו', ועד שהנשים יוכלו ללמוד מהם.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)