חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:02 זריחה: 6:49 כ"א בתשרי התש"פ, 20/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות גליון 1192 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת במדבר, א' בסיוון ה'תשע"ז (26/05/17)

מדורים נוספים
התקשרות גליון 1192 - כל המדורים ברצף
הנחת תפילין פועלת "ויראו ממך" באופן תמידי
המצווה שתביא את משיח
"הבקשה והדרישה ע"ד מבצע תפילין"
הרבי, האלוף, התפילין ומלחמת ששת-הימים
קבלת התורה בשמחה ובפנימיות
יובל שנים ל'מבצע תפילין'
הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 1192, ערב שבת-קודש פרשת במדבר, א' בסיוון ה'תשע"ז (26.05.2017)

  דבר מלכות

הנחת תפילין פועלת "ויראו ממך" באופן תמידי

כשם שישנה רפואה הבאה ע"י רופא, אך למעלה ממנה היא רפואה הנפעלת ע"י הקב"ה, כך במלחמה * המצב של מלחמה אינו 'נורמלי', אך כשמוכרחים להילחם יש להשיג שני יעדים: ניצחון האויב, ושלמות הלוחמים * הנחת תפילין, אפילו פעם אחת, פועלת העניין ד"ויראו ממך" * שיחת כ"ק אדמו"ר עם פרוץ 'מבצע תפילין'

א. בהמשך להמבואר לעיל (במאמר1) אודות החילוק שבין תפלה לתורה, שתפלה היא מלמטה למעלה, ואילו תורה היא מלמעלה למטה, וזהו גם החילוק בענין הגשמים אם פועלים זאת ע"י תפלה, שהיא עבודת האדם למטה, או ע"י תורה, שהיא המשכה מלמעלה גם ללא זיכוך המטה, כפי שהי' אצל רשב"י –  הנה כן הוא בנוגע לענין המלחמה2.

ובהקדמה – שבכלל יש כמה סוגי מלחמה: "מלחמת מצוה – זו מלחמת שבעה עממין . . ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", ו"מלחמת הרשות – כדי להרחיב גבול ישראל כו'" (כמ"ש הרמב"ם3), וכמו לעתיד לבוא, כמ"ש4 "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך", גם ארץ קני קניזי וקדמוני – עשר עממין.

ובזה גופא – יש ענין של מלחמה שנעשה ע"י העבודה דלמטה, ע"י "כל יוצא צבא בישראל"5; אבל יש גם ענין של מלחמה שנעשה ע"י הקב"ה – "מלחמה לה'"6, ש"ה' איש מלחמה"7.

וע"ד מ"ש8 "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך גו' והי' מחניך קדוש", וכידוע הפירוש בזה, שמצד זה גופא ש"ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך", הנה עוד לפני העבודה שמצד המטה, נעשה כבר העניין ד"והי' מחניך קדוש" מלמעלה למטה.

ב. ומובן,  שכאשר ענין המלחמה נעשה מצד למעלה – הרי זה באופן אחר לגמרי:

ויובן מענין הרפואה,

  ובהקדמה, שלאמיתו של דבר, גם ענין המלחמה הו"ע של חולי הדורש רפואה, כי, במצב נורמלי, אין מקום לענין של מלחמה, שהרי "לה' הארץ ומלואה"9 (וכפי שיהי' בגילוי לעתיד לבוא, כשיקויים היעוד10 "והיתה לה' המלוכה"), והקב"ה נותן לכל אחד את החלק הראוי לו כו'; ורק כאשר ישנו מישהו שאינו נורמלי, משוגע כו', ורצונו לערוך מלחמה, אזי מוכרח גם הצד השני להלחם, בכדי לנצח כו'. –

שיש חילוק בין רפואה שבאה מלמטה, ע"י רופא בשר ודם, לרפואה שבאה ע"י הקב"ה בעצמו – שכאשר הרפואה באה ע"י בשר ודם, הרי זה באופן שלכתחילה ישנו ענין של חולי, ואח"כ נעשית הרפואה ע"י הרופא, משא"כ כאשר הרפואה באה ע"י הקב"ה בעצמו, הרי זה באופן ש"כל המחלה גו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך"11, היינו, שמלכתחילה אין ענין של חולי.

וכמבואר במאמר של הצ"צ ד"ה רפאני הוי' וארפא (שמסתמא יודפס בקרוב12), בביאור דברי הבחיי על הפסוק13 "ורפא ירפא": "כל רפואה בבשר ודם לא מצאנוה בכל הכתובים כי אם בדגש . . אבל בהקב"ה מצינו ברפה, הוא שכתוב14 רפאני ה' וארפא . . כי אני ה' רופאך . . והטעם בזה, כי הרפואה בבשר ודם אינו אלא ע"י צער וטורח, הוהוא שיקבל הסם או המשקה המר, אבל רפואה של הקב"ה בנחת, אין שם צער כלל כו'", ומבאר הצ"צ, ש"הרפואה הבאה מבחי' . . רחמים היא ברפא (בניגוד לרפואה בבחי' דגש, שמורה על התוקף והגבורה כו', ע"י סממנים קשים ומרים) . . שמקדים רחמים לרוגז, שלא יבוא עליו המחלה כלל"15.

ובאופן כזה הוא גם בנוגע לענין המלחמה, שכשנעשית ע"י הקב"ה בעצמו.

ובפרטיות יותר:

בנוגע למלחמה יש שני ענינים עיקריים: (א) נצחון וביטול האויב – "ונתנו ה' אלקיך בידך"16, (ב) שכל היוצאים לצבא יחזרו בשלימות, כפי שהי' במלחמת מדין, ש"לא נפקד ממנו איש"17.

וכאשר ענין המלחמה נעשה ע"י הקב"ה, אזי נעשים שני ענינים אלו באופן שלמטה אין צורך במלחמה בפועל.

ג. אמנם, כדי לפעול שענין המלחמה יהי' ע"י הקב"ה בעצמו, צריך להיות הענין ד"תכין לבם תקשיב אזנך"18.

ונוסף לזה, יש גם מצוה מיוחדת שעל ידה יכולים לבוא למעמד ומצב שענין המלחמה יהי' ע"י הקב"ה בעצמו.

ובהקדמה – שאע"פ שאמרו רז"ל19 "לא תהא יושב ושוקל במצוותי' של תורה כו', אחת קלה שבקלות ואחת חמורה שבחמורות כו'", מ"מ, מצינו כמה מצוות שיש להם סגולות מיוחדות. – קיום המצוה צריך להיות אמנם רק בשביל לקיים ציווי הקב"ה, וכנוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", אבל אעפ"כ, המציאות היא שיש למצוות אלו סגולות מיוחדות.

ובנוגע לעניננו – הרי זו מצות תפילין, כדלקמן.

ד. איתא בגמרא20: "כל המניח תפילין מאריך ימים, שנאמר21 ה' עליהם (אותם שנושאין עליהם שם ה' בתפילין) יחיו".

ומובן, שכאשר ישנה ההבטחה לאריכות ימים, בודאי לא יפגע גו', כך, שיהי' הענין ד"לא נפקד ממנו איש".

אמנם, גם כאשר "לא נפקד ממנו איש", הרי עדיין יכול להיות שיש צורך במלחמה בפועל, וכמו במדין, שהיתה מלחמה בפועל, אלא שהמלחמה היתה באופן ש"לא נפקד ממנו איש".

אך ישנו ענין נוסף במצות תפילין – כדברי הגמרא במסכת ברכות22: "כתיב23 וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך . . אלו תפילין שבראש".

ומובן, שכאשר נפעל הענין ד"ויראו ממך", הנה לא זו בלבד ש"לא נפקד ממנו איש", אלא עוד זאת, שהאויב מתבטל מיד, כך שלכתחילה אין צורך במלחמה כלל.

ה. ולהעיר:

לכאורה יש מקום לומר שהענין ד"ויראו ממך", הוא רק בשעת הנחת התפילין, ולא לאח"ז. אבל, הפירוש בפשטות אינו כן, אלא שהנחת תפילין ("שם ה' נקרא עליך") פועלת ש"יראו ממך" גם לאח"ז.

וכפי שרואים בקריעת ים סוף, שפעלה ש"נבהלו אלופי אדום אילי מואב גו' נמוגו כל יושבי כנען"24 – שענין זה הי' לא רק ברגע של קרי"ס, אלא פעל גם לאחרי ריבוי זמן, לאחרי ארבעים שנה, כדברי רחב: "שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם . . וימס לבבנו"25, "נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם"26, ועד שנתבטלו בדרך ממילא, ללא צורך במלחמה כלל, וזאת, למרות שהמאורע דקרי"ס עצמו היתה ריבוי זמן קודם הכניסה לארץ – מיד לאחרי יצי"מ, לפני מ"ת (שזוהי התכלית דיצי"צ, כפי שידעו בנ"י ש"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"27).

וכן הוא בנדו"ד, שהנחת תפילין פועלת שהגוי רואה שזהו גם יהודי ש"שם ה' נקרא עליך", ועי"ז – "ויראו ממך", לא רק בשעת מעשה, אלא גם לאח"ז.

ו. ועוד ענין בזה:

ובהקדים – שהענין ד"יוצא צבא בישראל"28 צריך להיות באופן של אחדות, כפי שרואים ש"יוצאי צבא" היו מכל השבטים, מהמעולה שבהם – שבט יהודה, ועד לפחות שבהם –שבט דן.

ומזה מובן שגם הפעולה של הנחת תפילין בנוגע ליוצאי צבא בישראל (הענין של אריכות ימים ("ולא נפקד ממנו איש"), והענין ד"ויראו ממך") היא באופן של אחדות – שכאשר יהודי אחד מניח תפילין לזכותו של חבירו, מועילה הזכות להגן עליו כו'.

וע"ד שמצינו אצל רשב"י, שהגין בזכותו על כל בנ"י, כפי שאמר "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"29.

וע"ד האמור לעיל (ס"ג) אודות החילוק שבין פעולת התפלה לפעולת התורה, שענין התורה – ענינו של רשב"י – הוא מלמעלה למטה, ולכן לא נוגע מצב האדם כו'.

ומה גם שכללות ענין התרוה קשור עם ענין השלום (אחדות), כמארז"ל30 "שכשניתנה תורה לישראל הי' קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה שבהיכליהן . . נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע, ואמרו לו, מה קול ההמון אשר שמענו . . אמר להם, חמדה טובה יש לו (להקב"ה) בבית גנזיו . . וביקש ליתנה לבניו, שנאמר31 ה' עוז לעמו יתן, [מיד] פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום", ועז"נ32 "ארץ יראה ושקטה".

ז. ויה"ר – והוא העיקר – שע"י קיום מצות תפילין יהי' הענין ד"ויראו ממך" באופן שיתבטלו לגמרי ולא יהי' צורך במלחמה כלל,

וכמ"ש33 "ונתתי שלום בארץ . . וחרב לא תעבור בארצכם", "אפילו חרב של שלום"34, ולא רק "בארצכם", בשטח ישראל, אלא יתבטלו אפילו במקומם, ועאכו"כ שלא יוכלו ליטול מבנ"י מאומה,

וכן כל הברכות האמורות בפרשה – החל מ"ונתתי גשמיכם בעתם"35, ועד "ואולך אתכם קוממיות"36, "בקומה זקופה"37, וכן גם הפירוש "שתי קומות"38, שרומז גם לחיבור גליא וסתים שבתורה39, שעי"ז נעשית שלימות ההתקשרות40 דנש"י עם קוב"ה ע"י אורייתא.

וזו תהי' הכנה קרובה לגאולה האמיתית והשלימה, ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

ח. בהמשך להמוזכר לעיל (ס"ו) ש"כל המניח תפילין מאריך ימים", יש להעיר, שכן הוא הלשון בגמרא, וכן בטור41 ("כל המניחן"), אבל לשון הרמב"ם42 הוא: "כל הרגיל בתפילין כו'", ובשו"ע של רבינו הזקן43: "כל הזהיר בהן כו'".

 - בנוגע לשון הגמרא "כל המניח כו'", יש לומר בפשטות שזהו לפי שמאמר זה בא בהמשך למאמר שלפנ"ז "כל שאינו מניח תפילין עובר כו'", ולכן נאמר גם כאן הלשון "כל המניח תפילין מאריך ימים"; ובנוגע לרמב"ם – אולי היתה לו גירסא אחרת בגמרא. ועד"ז בנוגע לרבינו הזקן כו'.

ואין כאן המקום לבאר טעם החילוק בין לשון הגמרא ללשון הרמב"ם – בתור "פוסק", וכן בנוגע ללשון רבינו הזקן – בתור "פוסק אחרון".

ט. ובכל אופן, החילוק הנ"ל בין "המניח תפילין", "הרגיל בתפילין" או "הזהיר בהן" – הוא רק בנוגע לאריכות ימים; אבל בנוגע לענין ד"ויראו ממך" – אין חילוקים.

והביאור בזה – בפשטות:

הענין ד"יראו ממך" הוא בנוגע לגוים – "עמי הארץ", ומובן, שהגוי אינו יודע להבחין חילוקי הדרגות של יהודי, איזה מחשבותיו היו לו, מחשבות קדושות או מחשבות אחרות; אם הוא רק "מניח תפילין", או גם "רגיל בתפילין" או "זהיר בהן"; אם הוא רק "מניח תפילין" – אזי מתקיים בו "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

אבל הענין דאריכות ימים הוא בינו ובין הקב"ה, ולהיותו "יודע מחשבות", יודע הקב"ה דרגתו של כאו"א,  ובמילא יש בזה חילוקי דרגות.

והענין בזה:

אריכות ימים – כוללת גם שהימים הם באופן שנרגשת בהם עריבות (געשמאַקע טעג"), וכדברי החסיד ר' יקותיאל ליעפּלער44 בנוגע לאריכות ימים: "אָבער ניט מיט פּויערשע יאָרן"45, כי אם שנים של חיים ברוח החסידות כו' ("חסידישע יארן"), ובאופן של שלימות בכל האברים והחושים, "שלם בגופו כו' שלם בתורתו"46, הן בגשמיות והן ברוחניות,

- שהרי אצל בנ"י, "גוי אחד בארץ"47, הגשמיות והרוחניות באים ביחד,

וכמודגש במצות תפילין – "הוקשה כל התורה כולה לתפילין"48 – שזוהי מהדוגמאות העיקריות שהובאו בדרושי חסידות49 בנוגע להתלבשות במצוות בגשמיות: ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי, והיינו, שע"י מצות תפילין נעשה החיבור של רוחניות המצוה עם גשמיות הקלף והדיו כו'. וענין זה מודגש גם בשם "תפילין" (שהרי שם בתורה מורה על עצם הדבר50) – מלשון חיבור51, כמו "נפתולי אלקים נפתלתי"52, שזהו החיבור של אלקות עם גשמיות.

ומזה מובן, שכדי לזכות לברכת ה' בענין של אריכות ימים, לא די בהנחת תפילין פעם אחת,

-הנחת תפילין פעם אחת פועלת אמנם הענין ד"ויראו ממך", שהאויב מתבטל כו', אבל עדיין יכול להיות מעמד ומצב שהימים שלו אינם באופן של עריבות כו', אלא ימים משעממים ("נודנע"); הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, וכ"ש שאינו יודע מה לעשות עם הזולת כו' –

אלא יש צורך בהנחת תפילין מידי יום ביומו, וכמודגש גם בלשון "כל המניח תפילין", לשון הוה, היינו, שמניח תפילין בכל יום ויום, ועד ל"הרגיל בתפילין" וה"זהיר בהן".

י. ולא לדרשה קאתינא, אלא ככל עניני התורה, מלשון הוראה53, שכל ענין צריך לבוא בפועל ממש:

בקשר עם מצב ההוה בארצנו הקדושה, יש להשתדל ביותר ולפעול על מספר הכי גדול של יהודים שיניחו תפילין, בדוקות וכשרות עוד לאופן של הידור – כיון שבמצות תפילין יש סגולה מיוחדת לצאת בשלום מהקשיים שבמצב ההוה, כאמור לעיל, ש"כל המניח תפילין מאריך ימים", ו"ראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך . . אלו תפילין שבראש".

-והרי "תפילין שבראש" כולל גם תפילין של יד, כמובן מדרשת חז"ל54 "אמר קרא55 והיו לטוטפת בין עיניך, כל זמן שבין עיניך יהו שתים", והיינו, שכאשר מניחים תש"ר צ"ל כבר לפנ"ז הנחת תש"י. וכמו בפנימיות הענינים, שכאשר ישנו ענין ההבנה וההשגה ("נשמע"), שזהו תוכן הענין דתפילין של ראש, הנה כבר לפנ"ז ישנו ענין המעשה (ולא באופן שרוצה להבין תחילה כו'), שזהו תוכן הענין דתפילין של יד, ודוקא לאחריו ע"י הענין ד"נעשה" באים להענין ד"נשמע".

וכל זה – מתוך שמחה, ככל המצוות שבתורה שקיומם צריך להיות בשמחה ובטוב לבב56,

ושמחה פורץ גדר57 - פריצת כל הגדרים, וביטול כל המיצרים וגבולים המבלבלים בגשמיות וברוחניות, כדי שיוכלו לעסוק בתומ"צ מתוך מנוחה (וכמ"ש הרמב"ם58 "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח . . אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה") ושלום ("פדה בשלום"59),

ועד שבאים "ליום שכולו . . מנוחה"60, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש, אמן כן יהי רצון.

* * *

יא. כ"ק אדמו"ר שליט"א הזכיר אודות הכינוס (קאָנווענשאָן") של נשי חב"ד61, ושיבח אותן על עבודתן בחריצות כו'62.

(מהתוועדות ש"פ במדבר, מבה"ח סיון ה'תשכ"ז – תורת מנחם כרך מט עמ' 427 ואילך)

___________________________

1)    פ"ב ואילך (לעיל ע' 416 ואילך).

2)    כנראה בקשר למלחמת ששת הימים (המו"ל).

3)    הל' מלכים רפ"ה.

4)    פ' שופטים יט, ח ובפרש"י.

5)    פרשתנו א, ג.

6)    ס"פ בשלח.

7)    שם טו, ג.

8)    תצא כג, טו.

9)    תהלים כד, א.

10)  עובדי' בסופו.

11)  בשלח טו, כו.

12)  נדפס לאח"ז באוה"ת נ"ך ח"א ע' שנט ואילך. וראה גם מכתב ל"ג בעומר שנה זו (אג"ק חכ"ד ע' שלז): "מצו"ב העתק רשימת אדמו"ר הצ"צ כו'".

13)  משפטים כא, יט.

14)  ירמי' יז, יד.

15)  ראה גם אג"ק שם (ס"ע שלז ואילך).

16)  ר"פ תצא.

17)  מטות לא, מט.

18)  תהלים יו"ד. יז.

19)  ירושלמי פאה פ"א ה"א. תנחומא עקב ב. דב"ר פ"ו, ב. ועוד.

20)  מנחות מד, סע"א ואילך (ובפרש"י).

21)  ישעי' לח, טז.

22)  ו, א. וש"נ.

23)  תבוא כח, יו"ד.

24)  בשלח טו, טו.

25)  יהושע ב, יו"ד-יא.

26)  שם, ט.

27)  שמות ג, יב.

28)  פרשתנו א, ג.

29)  סוכה מה, ב.

30)  זבחים קטז, סע"א.

31)  תהילים כט, יא.

32)  שם עו, ט. וראה ילקוט מעם לועז עה"פ ואתחנן ד, יא. ספר והזהיר ר"פ יתרו.

33)  בחוקותי כו, ו.

34)  תענית כב, ב.

35)  שם, ד.

36)  שם, יג.

37)  פרש"י עה"פ.

38)  ב"ב עה, א.

39)  ראה גם אג"ק חי"ג ע' קלג.

40)  ראה זח"ג עג, א.

41)  או"ח סל"ז.

42)  הל' תפילין ספ"ד.

43)  או"ח שם ס"א.

44)  סה"ש תש"ב ע' 103. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ו ע' שלד (נעתק ב"היום יום" ו' חשון). וראה גם תו"מ חמ"ה ע' 270.

45)  = שנות חיים של איכר.

46)  שבת לג, סע"ב. הובא בפרש"י עה"ת וישלח לג, יח.

47)  שמואל-ב ז, כג. ועוד.

48)  קידושין לה, א. וש"נ.

49)  ראה – לדוגמא – לקו"ת ואתחנן ר. ג. ובכ"מ.

50)  ראה תניא שעהיוה"א פ"א. ובכ"מ.

51)  ראה תו"א מקץ לה, ב. ובכ"מ.

52)  ויצא ל, ח ובפרש"י.

53)  ראה רד"ק לתהלים יט, ח. גו"א ר"פ בראשית (בשם הרד"ק). זח"ג נג, ב.

54)  מנחות לו, א.

55)  ואתחנן ו, ח.

56)  ראה רמב"ם הל' לולב בסופן. תניא פכ"ו. ובכ"מ.

57)  ראה סה"מ תרנ"ז ס"ע רכז ואילך. ועוד.

58)  סוף הל' מלכים.

59)  תהילים נה, יט.

60)  תמיד בסופה.

61)  ראה גם מכתב ל"ג בעומר שנה זו (אג"ק חכ"ד ע' שלד ואילך), ושיחת יום א' פ' נשא, כ"ה אייר (לקמן ע' 436 ואילך) – לכינוס השנתי של נשי ובנות חב"ד.

62)  באמרו, בבת-שחוק: ולאו שישנים עתה – הצעתי שילכו מחר להרישום של ה"קאנווענשאן", ויראו שיושבות כו"כ נשים, כן תירבנה, שעובדות כו"כ שעות מבלי להירדם לרגע, וילמדו מהן. ויה"ר שלא יצטרכו האנשים ללמוד מהנשים (ע"ד מ"ש "ויבואו האנשים על הנשים" (ויקהל לה, כב)), אלא ישנו הנהגתם כו', ועד שהנשים יוכלו ללמוד מהם.

 משיח וגאולה בפרשה

המצווה שתביא את משיח

מוסורתימו ועבותימו

...ברי הדבר. מצוות תפילין 'תכבוש' את העולם וזה יביא את המשיח. בגמרא נאמר, שקודם ביאתו יטענו "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו". "מוסרותימו" קאי על רצועות התפילין של יד ו"עבותימו" על ציצית. בזוהר נאמר ששניהם אמורים על תפילין - "מוסרותימו" על של ראש ו"עבותימו" על של יד.

וממילא קודם [ביאת] משיח דרושה התחזקות יתירה בעניין תפילין, וזה יביא לקיום היעוד "ועלו מושיעים בהר ציון וגו'", ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

(התוועדות ש"פ וישלח תשכ"ח - 'תורת מנחם' כרך נב)

הזדמנות שניה

[בקשר להתנכלות ל'טנק' מבצעים שנסע בפורים תשל"ה להפיץ יהדות]:

"הבחורים מאחרים לקיים מצוות אכילת סעודת פורים כדי להשתדל שיהודי נוסף יניח תפילין, ובשובם מתנכלים להם.. מרימים ידיים על בחורים בגלל שהם משתדלים להניח תפילין.. מדוע מדבר אני על כך עתה? משום שאם ישנו בחור אחד שעלול להתפעל מהם ולהניח תפילין עם יהודי אחד פחות - צריך לדבר על כך כדי שלא יתפעלו מכך... אני לא מתפעל מהם, ולא אפסיק לעסוק ב'מבצע תפילין'.

כשמשיח יבוא אזי יתבררו ויתלבנו ויצרפו הדברים, והרי "שכר מצווה מצווה" - אלו המתעסקים להניח תפילין עם יהודים, אזי גם בנוכחותו יזכו להניח תפילין עם יהודים. ואלו המתנכלים ומרימים יד על העוסקים במצווה זו, גם להם תינתן הזדמנות לחזור על מעשיהם אלו בפניו.

אך הרבי סיים: ויהי רצון שישובו בתשובה, שהרי לא נותר זמן רב עד ביאת משיח, כי אם ימים ספורים ("געציילטע טעג") ואין זמן לדחות את עשיית התשובה.

(ש"פ ויקהל פקודי תשל"ה)

מתוך שלום ומתוך מנוחה

ישנו עניין נוסף שממשיכים למטה מעשרה טפחים - הרי "המעשה הוא העיקר" ובפרט במצוות מעשיות, ובמיוחד (מצות תפילין) ש"כל התורה" - המוסב בעיקר למצות התורה - הוקשה אליה,

הרי כאן המקום להזכיר עוד הפעם בסיום השנה העוברת וכהכנה לשנה הבאה עלינו לשלום, שיעסקו במבצע תפילין מתוך שלום ומתוך מנוחה, ויהיה בכך הצלחה רבה ומופלגה, הן בחו"ל הן בארץ הקודש ובפרט בירושלים עיר הקודש ועל יד הכותל המערבי שריד בית מקדשנו, "שדבר זה מביא כפסק הרא"ש למצב של "וטרף זרוע אף קדקוד" ולאחר מכן ישובו למצב של "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך. וזו גם הכנה טובה ו"הכלי" לאהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

...כאן נמצאים הרי אלה העומדים בראש מבצע תפילין בארץ-ישראל, יאמרו, אפוא, "לחיים" וימזגו ויחלקו בין המסובין.

וזה יוסיף אצלם, ובאמצעותם אצל כל העוסקים בזה, התעסקות יותר בהנ"ל מתוך שמחה וטוב לבב ביתר שאת וביתר עז, עד אשר יביא זה (כמדובר וגם נכתב) שיוכלו לומר מיד שזה היה בעבר, שהרי עתה כבר "ונתתי שלום בארץ וישבתם לבטח גו' ואין מחריד" - מצד העובדה ש"והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם ואולך אתכם קוממיות בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו".

(משיחת ג' סליחות תשכ"ט – 'תורת מנחם' כרך נז)

 פרסום ראשון

"הבקשה והדרישה ע"ד מבצע תפילין"

חשיבותו של 'מבצע תפילין' בעיני הרבי באה לידי ביטוי בהוראות, בעידודים ובבקשות החוזרות ונשנות מכל חסידי חב"ד לפעול ב'מבצע תפילין' * מאות דו"חות נשלחו לרבי על-ידי צאגו"ח, ומן העבר השני נתקבלו הנחיות והדרכות מפורטות * יחס מופלא זה משתקף בין היתר במכתב 'כללי פרטי' עם הגהות הרבי בכתי"ק המתפרסם כאן לראשונה לרגל יובל שנים למבצע תפילין, וכן מכתבים נוספים מן המזכירות, שנמסרו ע"י הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב, יו"ר צאגו"ח, ומהם עולה החביבות המיוחדת שניתנה לעיסוק במבצע

ב"ה, ועש"ק ואתחנן, ה'תשכ"ט

ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת המכתב והדו"ח הפ"נ מאז.

ועל של עתה באתי, אשר שאלוני חוות דעתי בקשר עם "מבצע תפילין",

השתדלות — ובכל הדרכים המתאימות — לחזק קיום מצות תפילין והפצתה בכל מקום שיד אדם, אתם קרוים אדם, מגעת,

האם גם עתה צ"ל השתדלות מיוחדת בזה ובכל התוקף ובכל החוגים,

אף כי, כמובן, בכל חוג וחוג ע"פ דרכו הוא, אבל כל הדרכים והגישות יסודתן בהררי קודש, הוא צד השווה שבכל החוגים, בלשון חכמינו ז"ל "אני ישנה (אבל) ולבי ער לעשותם (המצות) כו' להקב"ה שיגאלני (מן הגלות)", ובפרט מצות תפילין שהוקשה כל התורה כולה לתפילין,

וכאשר ידבר המשתדל בדברים היוצאים מן הלב הנה הובטח "כי כל דבר שיצא מן הלב יכנס בלב", וכיון שכל האברים תלוין בלב, הרי סוף סוף יפעול פעולתו —

ודעתי ברורה אשר ההתעוררות והבקשה והדרישה ע"ד "מבצע תפילין", שמדובר בהן זה שנתים ימים ויותר — בתקפן עומדות גם עתה. ואדרבה ביתר שאת וביתר עז, כי המצב בהוה הוא שזקוקים כעת לא רק לזה אשר "כל עמי הארץ . . יראו ממך" — יראה הבאה ע"י מצות תפילין — אלא גם – לתוכן ההלכה הידועה — כמ"ש הרא"ש (הל' קטנות – הל' תפילין סט"ו) וז"ל:

. . מפני קיום מצות תפילין ותיקונן יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקד.

וע"פ האמור מובן גודל המצוה והזכות לפרסם הלכה זו בין כל אנשי המלחמה וקרוביהם וידידיהם וכל בנ"י — שליט"א — בכל מקום שהם.

ויהי רצון אשר בקרוב ממש נזכה — בתוככי כל אחב"י – לאמר אשר מצב זה הי' ביום אתמול, כי ישלוט השלום בעולם ובפרט בארץ הקודש עלי' נאמר: ונתתי שלום בארץ,

ויוסיפו כאו"א מבנ"י בתורה ומצותי' מתוך שלום השקט ובטח.

בברכה לבשו"ט בהנ"ל,

מ. שניאורסאהן.

העתק מכתב 'כללי פרטי' ונדפס ב'אגרות קודש' כרך כו אגרת ט'תשכא. הנוסח שלפנינו נשלח לרה"ח ר' ישראל לייבוב, עם שינויים והוספות, וצילומו מתפרסם כאן בפרסום ראשון.

שלושה מכתבים אלו נשלחו לרב אברהם פריז ע"ה, בימי הבראשית של 'מבצע תפילין', במהלך קיץ תשכ"ז.

.

המכתב הראשון (למעלה) נושא את התאריך ב' בתמוז, השני (משמאל) מתאריך כ"ג בתמוז, והשלישי (למטה) מג' במנחם אב.

בשלושת המכתבים, עליהם חתום מזכירו של הרבי, הרב חודקוב,  מופיעה הוראת הרבי להעביר תמיכה כספית מהמזכירות לצאגו"ח לצורך מימון 'מבצע תפילין'.

 ניצוצי רבי

הרבי, האלוף, התפילין ומלחמת ששת-הימים

במלאות חמישים שנה ל'מבצע תפילין', שנכרך במלחמת ששת הימים, מוגשת בזה סקירה מרתקת על מערכת הקשרים המסועפת שניהל הרבי עם אריאל שרון, ממצביאי המלחמה * לתמונתו של שרון מניח תפילין בדוכן החב"ד שלמרגלות הכותל המערבי נוצר הד נרחב, ובעקבותיו נרקם קשר מיוחד בין הרבי לאלוף שרון * וגם: על פעולות ואירועים שליוו את 'מבצע תפילין' בימיו הראשונים.

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"ב"ה, כ"ז תמוז ה'תשכ"ח

"הודעה חשובה

"מחר ביום רביעי כ"ח בתמוז תתקיים התועדות בבית-הכנסת הגדול בה ימסור ידידנו האלוף אריאל שי' שרון פ"ש מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א.

"ההתוועדות תתקיים אי"ה בשעה 9.00 בערב.

"כל תושבי הכפר מוזמנים לבוא!!!

"בכבוד ובברכה,

"ועד הכפר".

המודעה הקצרה והצנועה הזו מייצגת את שיאו של קשר מיוחד במינו, שהיה קיים שנים רבות בין אריאל שרון לבין הרבי ותנועת חב"ד.

קשר שהחל בעקבות "מבצע תפילין", והתהדק לאחר האסון במותו של בנו בן ה-11 של אריאל שרון, מפליטת כדור.

העסקנים ניחמו

הרה"ח ר' שלמה מיידנצ'יק ע"ה דיווח על-כך לרבי ('הקטר של חב"ד' עמ' 245):

"יש יהודי יקר ושמו אריאל שי' שרון, שהוא אלוף מכובד בצבא. הניח פעם תפילין ע"י כותל המערבי אצל צעירי אגודת חב"ד ושמענו שכב' קדושת אדמו"ר שליט"א הזכירו ואמר שלו היו באים אליו יום אחרי זה, גם היה מניח. לפני שבועיים, בערך, קרה למשפחת האלוף אסון כבד: בנו האהוב בן ה-11 נהג מפליטת כדור מרובה ששיחק.

"..נסענו כמה יהודים מהכפר [=כפר חב"ד] לנחם... אנו, הבאנו לו בפעם הראשונה איזושהי הקלה. האיש הזה שבור עד עצם הנפש. הוא סיפר לנו שהילד ז"ל היה לו משיכה ליהדות... התפללנו ערבית והוא אמר את הקדישים.

[יבדלח"א] ר' שמואל חפר [שיחי'] סיפר קצת לנוכחים על חסידות וחסידים. הבאנו לו טלית ותפילין, סיפרתי לשרון שהרבי שליט"א הזכיר אותו ביחס להנחת תפילין וזה היה אצלו חשוב מאוד. בערב יום כיפור נסעתי אליו, הנחתי איתו את התפילין, הבאתי לו לעקח (עוגת דבש) ומחזורים.

"מחר בעזרת השם ובלי נדר אסע אליו, אניח איתו תפילין ואמסור לולב ואתרוג. נדמה לי שיש בו משהו מיוחד... אבקש הוראות בנוגע אליו.

איגרת התנחומין

למרות העומס הרב "מטרדות החודש השביעי" (לשון הרבי באיגרת י"ג חשון תשל"ד – 'אגרות-קודש' כרך כט עמ' יט) כותב הרבי איגרת ארוכה למר שרון (נדפסה ב'אגרות-קודש' כרך כה עמודים ג-ה) נושאת תאריך "ב"ה, י"ג תשרי, ה'תשכ"ח".

מר אריאל שי' שרון

שלום וברכה!

נצטערתי רבות לראות בעתון על-דבר האבדה הגדולה בהלקח ממנו בנו הרך עליו-השלום. ואין אתנו

יודע עד מה מדרכי הבורא, אשר בעת המלחמה ובעת הסכנה ניצלו, ואדרבה כב' הי' מאלו שהנחילו הנצחון לעמנו בני ישראל נגד שונאינו, רבים ביד מעטים וכולי, והנה דוקא בבית ובעת מנוחה – ארע אסון כזה. אבל מצד שני אין כל פלא שאין נברא מבין דרכי הבורא, כיון שאינו בערך כלל. והרי אין מתפלאים כשאין ילד קטן מבין להליכות והנהגות חכם גדול ובא בשנים, אף שההבדל ביניהם הוא רק יחסי.

פשוט שלא בא הכתוב לעיל למעט ערך הכאב והצער וכולי. ואביע גם אני השתתפותי, אף כי מרחוק במקום.

לכאורה הריחוק הוא לא רק במקום כי אם, ועוד יותר, על ידי אי-ההיכרות האישית, ולא עוד אלא אפילו העדר הידיעה עד ל"ששת הימים" כמו שהם מפורסמים עתה, שאז נודע לתהילה שם מר כמפקד ומגין על ארצנו הקדושה ותושבי' ובעל תכונות נפש אצילות, והשם יתברך האיר פניו אליו והנחילו הצלחה בפעולותיו ועד לנצחון לא ישוער.

אבל על פי יסוד מוסד בחיי עמנו בני ישראל במשך כל הדורות, אשר כל ישראל חברים, הרי הפירסום אליו זכה מר – גילה מה שהי' במציאות גם לפני זה, כוונתי להחברות של כל ישראל, כולל יהודי הדר בארץ הקדש ויהודי הדר בחו"ל, שזה שהמריצני לבוא בשורותי האמורות למר וביתו.

עוד נקודה שהביאתני לכתוב לו מכתב זה היא ההתעוררות הרבה אשר כ' גרם בלב כמה וכמה מאחינו בנ"י על ידי הנחת-התפילין ליד כותל המערבי, שגם זה זכה לפירסום ומצא הד רחב והכי חיובי בשכבות שונות של העם ובמקומות קרובים וגם רחוקים.

אחרי הסבר נרחב בנוסח המקובל "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים" חותם הרבי את מכתבו:

"ויהי רצון אשר מכאן ולהבא לא ידעו הוא ובני ביתו שי' מכל צער וכאב, ובפעולותיו בהגנה על ארץ הקודש, ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, וכן גם בחייו הפרטיים – בשמירת הנחת תפילין ומצוה גוררת מצוה ועוד מצוה – ימצא ניחומים.

בכבוד ובברכה.

מ. שניאורסאהן.

צורך להתפלל

אחד האישים שעמד בקשר הדוק עם שרון עם התקרבותו לחב"ד, היה העסקן החסידי ר' יצחק (איצ'קע) גאנזבורג ע"ה. הוא הביא את שרון לכפר חב"ד ואף התוועד עמו.

בכ"ד טבת תשכ"ח כותב לו הרבי ('אגרות-קודש' כרך כה עמ' עד):

"מהנכון שיודיע (כיון שהיה בביתו) – ובכל הפרטיות האפשריות – מההתועדות עם הקצין ארי[אל] ש[רון] שי', וד"ל".

יצויין כי מכתבו של הרבי פורסם בשעתו בעלון "בכרם חב"ד" (מוסף לבטאון חב"ד) תחת הכותרת "מכתב תנחומים של כ"ק אדמו"ר שליט"א אל האלוף אריק שרון (מתפרסם ברשותו האדיבה של האלוף)".

אריק עצמו סיפר לעיתונאי הגב' גאולה כהן מה הביא אותו להניח תפילין ליד הכותל, לאחר שזו שאלה: "מספרים שהנחת תפילין  ליד הכותל כשנתבקשת לכך על-ידי אחד מחסידי חב"ד – מותר לשאול: מה פתאום?".

שרון השיב:

"מה פתאום? נכון, מגיל 13 לא הנחתי תפילין ואין לי רקע דתי, אבל אני מאמין באנשים מאמינים. יש לי בהחלט יחס כבוד לאנשים דתיים. אני מרגיש בהם איזו עוצמה, ואת הדת היהודית אני מכיר ומכבד כגורם ששמר עלינו והבטיח את קיומנו.

"'לעולם לא הייתי לוקח חלק באיזו שהיא מלחמה נגד הדת' – המשיך אריק – 'ובוודאי שלא אעלוב בכבודו של יהודי מאמין. כשהייתי על-יד הכותל, כשראיתי את היהודים המתפללים לידו, כשראיתי את האמונה הבוערת בעיניו של ההוא שניגש אלי לבקשני להניח תפילין – אולי באתי קצת במבוכה אבל נטלתי את התפילין וכרכתי אותם לזרועי. תביטי, הלוא גם אני הרגשתי איזה צורך להתפלל במקום הזה, רק שלי אין מילים, ליהודי הדתי, יש. ההרגשה שלי ושלו זהה, רק הביטוי אחר. אני יצאתי מנקודת מוצא לאומית, הוא – מנקודת מוצא דתית – אבל שנינו נפגשנו יחד על-יד אותו כותל'.

"והיה המשך להנחת התפילין ההיא. מי שביקר את אריק בימי אבלו, יכול היה למצוא שם באחד הערבים בין חיילי צה"ל במדים גם את 'חייליו' של הרבי מליובאוויטש במדיהם החב"דיים ובזקניהם המגודלים. הם באו לכאן במצוותו של ה'רבי'. חזקה על ה'רבי' שגם הוא מבין בעוצמה ובמי שבידו מופקד ביטחון ישראל. הייתה כאן איזו ברית-אמנה בלתי כתובה, אבל נוגעת מאוד ללב. 'אני מאוד מצטער' – מסכם אריק צבאית – 'על שאני לא בקיא בנושא הזה של יהדות ושלא הייתה לי הזדמנות ללמוד את זה'".

מכתב בכיס

"למכתבו הארוך... צירף הרבי גם זוג תפילין" כך נאמר בספר 'הקטר של הרבי' מ' 247. ברם, הנאמר (שם) לגבי מכתב הרבי, "שבו הקפיד שרון לקרוא במהלך השנים שוב ושוב" – כנראה שגה הכותב, ואותו מכתב הוא המכתב מאלול תשכ"ח, שאותו היה א.ש. מחזיק בכיסו שנים רבות.

במכתב אותו נשא אריאל שרון בכיסו היה מכתב ארוך מי"ב אלול תשכ"ח (אגרות-קודש כרך כה עמודים רכו-רל) בו עומד הרבי על עמדת החוקים הקובעים בישראל, שמביטים על השטחים שנכתבו לא כעל שטחים משוחררים, אלא כאל משהו שנעשה בניגוד "הצדק והיושר", ברצונם לשמור על צביונה הערבי של ירושלים העתיקה, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לעיר חברון.

השלטון בארצנו הק' סבור שצריך להתנהג עם אויבי ישראל בכפפות של משי ובזהירות מופלגת וכאשר פורץ סכסוך בין ערבי לישראל הרי תחילה לוקחים בחשבון מה יאמרו בבירת מדינה פלונית או אחרת "ולכן מזמן לזמן מרשים האויבים לעצמם יותר ענינים של פרעות, ועל אחת כמה וכמה הפרעות, ומפרעות לחבלנות וכו' וכו'".

במיוחד באם חס-ושלום ("היה לא תהי'") יפרץ סכסוך בין נער ישראלי ונער ערבי בחברון, וכיון ששם רבים הנערים הערבים על היהודים והנער הישראלי יספוג מכות וכו' "לצד מי, לפי דעת מר, תעמוד המשטרה הישראלית הצבאית הנמצאת במקום? ובפרט אם יבוא ראש העיר (שכמדומה הי' לו חלק בפרעות והפוגרום בחברון לא-עתה ולא-עלינו) וירים קול רעש וצעקה על הפרובוקציות של בני ישראל וכו' וכו'".

"אין כל מקום ותועלת מעשית שמישהו יפנה בקול-קורא לעליה להתיישב בחברון", מגיב הרבי להצעת מר שרון שהרבי יפנה ב'קול קורא' ליהודים לעלות ולהתיישב בחברון.

בין הטעמים הדבר יראה – "ולא רק בקהל היהודי כי-אם גם אצל הגויים, שיראו שאלה הקובעים – מצמצמים את המתנחלים והעולים, ועוד יותר מצמצום כו', וכדי בזיון ועידוד רוב שונאיהם של ישראל".

הרבי ביקש מאריק להגיב בגלוי-לב על כל הנקודות שבו, ולעוד שאלות אותן שאל הרבי במהלך ה'יחידות' ואריק הבטיח ביחידות להשיב אחרי שיברר עם שובו לארץ-הקודש.

"אני אחד מכם"

אך לא תמיד ירד שרון לעומק תשובתו של הרבי:

בדיווח של הרשד"ב וולף (בערקה ע"ה) לרבי מיום י"ח מנחם-אב תשל"ד ('ימי תמימים' כרך וא"א עמ' 322) הוא מספר:

"הייתי לאחרונה עם מיידנצ'יק כמה פעמים בכנסת, ואריק שרון כבר שאל אותו... מדוע אד"ש לא יוצא בקריאה בענין ההתנחלויות ביהודה ושומרון, הרבי יכול להוציא אלפי אנשים לרחוב ומדוע לא עושה זאת... שזה הדבר החשוב ביותר [=לדעתו של א.ש.] שישנו היום לעם היהודי".

על הביקור בכפר חב"ד בו פתחנו דיווח הרב אפרים וולף יממה אחרי הביקור ('ימי תמימים' כרך ד' עמ' 99):

"השתדלנו להופעת מר אריאל שרון בכפר חב"ד (ע"י ר' שלמה שי' מיידנצ'יק) לפני שתלמידי הבית-ספר-למלאכה יוצאים לחופש, בכדי שגם התלמידים ישמעו ויראו התרשמותו והרגשותיו מביקורו אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א.

"אתמול הוא ביקר בכפר חב"ד ומסר ד"ש וכן סיפר על הרגשותיו, ואמר שהוא אע"פ שאינו גר בכפר חב"ד בכל זאת "אני אחד מכם", וכן סיפר על היחידות מה שפורסם בעתונות, והוסיף על כך שדיבר על מעלת היהודי על הגוי. כן סיפר שבעת השיחה לעתים היה לו רושם שיושב בישיבה עם מפקד בכיר וכדומה. לבסוף סיכם הרגשתו שזכה לראות ענק ומקוה עוד להפגש עם כ"ק אדמו"ר שליט"א.

לא ארכו הימים ובי"ב אלול תשכ"ח (אגרות-קודש כרך כ"ה עמ' רכט) מסיים הרבי ("ומסיימים בדבר טוב") ב"נתינת תודה על הפרישת-שלום החמה שמסר מר בביקורו בכפר חב"ד, אשר כפי המכתבים והידיעות שקבלתי משם היה זה בדברים היוצאים מן הלב ובחמימות, והוסיף להם עידוד וחיזוק"...

ה'יחידות' הראשונה

באור ליום ה' כ"ד סיון תשכ"ח בשעה 12:15 אחר חצות לילה החלה ה'יחידות' והסתיימה בשעה 13:45.

עם צאתו של שרון מה'יחידות', הורה הרבי ל'מזכירות' שהתמימים ילוו אותו בנסיעתו. כמה תמימים התבקשו, אפוא, להצטרף אליו בנסיעתו מ-770 למנהטן.

נהג הרכב היה הרה"ת ר' יעקב שי' גולדשטיין. הרה"ח ר' מנחם מענדל שי' וולף היה אחד התמימים שהתלווה לשרון בנסיעתו. במהלך הנסיעה חלק שרון את רשמיו, ורמ"מ וולף רשם דבריו תוך כדי נסיעה על פיסות נייר קטנות.

הרשימה נערכה עפ"י רשימת הנ"ל ועפ"י מכתב הרה"ת ר' יקותיאל מנחם ראפ (ז"ל) שכתב להרה"ח ר' טוביה שי' בלוי (נדפסה לראשונה ב'תשורה' (מוזיקנט) ח"י באייר תשס"ב עמודים 55-54):

"א. דובר על קיום המצוות וענייני הדת. כמו-כן על דבר עינים פרטיים (אד"ש התעניין במצבו האישי, גידול הילדים וכו' [נזכר מכתב כ"ק אד"ש אליו על פטירת בנו]). א.ש. סיפר על ילדותו ואמר כי הוא מצטער שלא זכה ללמוד בחדר ובישיבה.

"ב. מר א.ש. הביע התפעלותו מההצלחה המדהימה של "מבצע תפילין" ברחבי ארץ ישראל ("לפי הוראת כבוד הרב"). כמעט ואין לך אפשרות לעבור ברחובות ראשיים ללא הנחת תפילין, לכן ראיתי לנכון לפנות דוקא אל כב' הרב בענין השטחים שנכבשו במלחמה האחרונה, כיון שרק הוא יכול להפעיל השפעה מעשית בעניין...

"ג. כ"ק אד"ש התעניין וחקר על דבר כמה פרטים בעת ניהול הקרבות בסיני, כיבוש ירושלים, וכיו"ב [ראה עוד להלן] וכן בבתי הספר הצבאיים.

[על כמה מהשאלות שהציג בפניו כ"ק אד"ש השיב מר א.ש.: "כב' הרב, אין בידי תשובות מספקות, אני זקוק ללמוד את הנושאים על פרטיהם ואשתדל להשיב לכב' תשובות מספקות". "כב' הרב, האמת שאיני יודע, אני צריך לברר"].

"ד. כ"ק אד"ש הביע דעתו בהחלטיות גמורה על ההכרח הגמור ליישב את כל השטחים. כמו כן שלל בתוקף את תכנית אלון למובלעת ירדנית בגדה, וטען שזה יגרום למלחמות נוספות. האריך בניתוח הבעיות המדיניות, יחי החוץ של ארץ ישראל ועמדת המעצמות, ובין השאר התבטא מכיון שהחזקת השטחים תלויה בלחץ בינלאומי, מה שנדרש הוא לא להתפעל!.

"ה. מר א.ש.: רואה אני את אהבתו של הרב וחסידיו לארץ ישראל, אך לא מודגש מספיק ענין הלאומיות. לדוגמה, כמה מהנואמים במסיבת הבר-מצוה לילדי הקדושים (חללי צה"ל), ה' יקום דמם, השמיעו נאומים יפים ומלהיבים, אך לא היה מורגש בהם ענין הלאומיות. רציתי לשמוע דעת הרב על כך.

"כ"ק אד"ש (לא התייחס ישירות לשאלה ודיבר בהמשך להמדובר לפני-כן): כפי שהנני רואה המצב, הרי הגורמים הקובעים בזה בארץ-הקודש אינם נחושים בדעתם לשמור על השטחים ולהחזיק בהם כדבעי!...

"ובהמשך למה שדיברנו קודם – שמא יסביר לי כב' מהי הסיבה בדרך הטבע לנפילתם – הי"ד – של חיילים רבים בכיבוש ירושלים העתיקה, שלא לפי ערך הקרבנות בשאר החזיתות. כל אופן הכיבוש יכול היה להתנהל בדרך טובה וקלה יותר, שהייתה מונעת קרבנות רבים – מדוע נמנעו מלכבוש את העיר העתיקה באמצעות הפצצות מן האוויר?... האם חששו שמא יפגעו בעבודה-זרה שם. ברור לפי הבנתי שכך היו חוסכים הרבה מאוד נפגעים. [ראה גם שיחות: ש"פ עקב תש"ל, ש"פ חיי שרה תשל"ו, ט"ו תמוז תשל"ט, מכתב מחודש טבת תשל"ח (לקו"ש חלק ט"ו עמ' 490)]

 מה שחשוב הוא לשרש את ה"מחלה" – "מה יאמרו הגויים", ובאותיות פשוטות, כוונתי להוציא את הגלות מתוך היהודים!".

"א.ש.: מה דעת כבוד הרב על מבצע כראמה? כ"ק אד"ש: הפעולה עצמה היתה נכונה, אך החסרון הי' בהודעה ובפרסום המוקדם (הפצת כרוזים בין התושבים, הודעה לקונסולי' של ארה"ב) – אי הפרסום הי' מונע הרבה קרבנות מצידנו. א.ש.: אם יהיו עוד פעולות תגמול, האם לכבוש שטחים נוספים ולהרחיב הגבולות? כ"ק אד"ש: לא. אך על כל חבלה ופעולה מצד הערבים יש להגיב מיד בצורה חריפה ולא להמתין.

"א.ש.: ברצוני להתאונן על הפרסום שעשו מהנחת התפילין שלי ליד הכותל-המערבי, בניגוד לרצוני כו'. כ"ק אד"ש: גם לי ידועה אי-שביעות רצונו של מר, אך קשה לעשות דבר נגד התעמולה והפרסומת של החסידים!".

בהמשך שאל אריאל שרון את הרבי: "שמא יבקר כב' הרב בארץ ונתבשם כולנו מהשראתו"... השיבו הרבי: "הנני מקווה שיגיע גם הזמן לכך".

שיחות מעמיקות על יישוב ה'שטחים'

אחרי הביקור כתב הרבי בכ"ח סיון תשכ"ח למר שז"ר ('אגרות-קודש' כרך כה עמ' קעב):

ביקר אצלי בשבוע שעבר מר אריק שי' שרון, ודברנו בארוכה בענין הנ"ל ובענין השטחים בכלל וכו', באריכות לפי ערך, אף שאינו בערך לגודל חשיבות הענין.

ונוסף על שבכלל קשה להעלות על הכתב כל האריכות, הרי בענינים אלו מוטב דיבור בעל-פה מאשר כתיבה. ובאם יעני[י]ן את מר לדעת הדברים, הרי בטח ימצא אופן המתאים לשמוע אותם מפיו של הנ"ל.

לא בקשתי את מר שרון בפירוש למסור את כל הנ"ל, כיון שאינני יודע אם רוצה מר להתערב בזה ואם זה מענינו וכו'. לכן לא הזכרתיו כלל בשיחתי האמורה, בכדי שתהיה בחירה חפשית לגמרי ביד מר בזה.

מאיזו סיבה שתהיה לא הגיב מר שז"ר לכך והרבי מתייחס לכך בי"ט תמוז תשכ"ח (שם עמ' קצז):

שלא מצאתי במכתב כ[בודו] מענה וגם לא תגובה ורמז למה שהזכרתי שם האלוף א.ש. שי' במכתבי הקודם, ואולי גם העדר התגובה מענה הוא... שסברה לא לכתוב אודותם לכב' "שלא לסבכני", אלא כיון שהדבר נוגע גם בעתיד – מר טוב שיהיה בירור בזה. ואם-תרצה-לומר הרי גם זה ענין מעשי, מעשי בממדים – בלשון המליצה – חובקי ארץ, ולדעתי בשטח הבטחוני והגשמי והרוחני. וק"ל.

בינתיים שיגר הרבי את איגרתו בחודש אלול תשכ"ח לאריק, ואז, אמנם יותר מאוחר בחודש מרחשון תשכ"ט מדווח הרב אפרים וולף לרבי ('ימי תמימים' כרך ד' עמ' 161):

"ר' שלמה שי' מידנצ'יק סיפר לנו שהאלוף אריאל שרון ביקר אצל מר שז"ר, וזאת בהתאם לבקשתו של מר שז"ר שמעוניין לראות המכתב שקיבל מר שרון מכ"ק אדמו"ר שליט"א".

ליו"ד שבט תש"ל נסע הרב שלמה מיידנצ'יק לרבי. בט"ו בשבט תש"ל הוא כותב אגרת לאריאל שרון אלוף פיקוד הדרום – כנראה בהוראת הרבי – ('הקטר של חב"ד' עמ' 119-118):

"שלום רב וברכה!

"הצטערתי מאד שלא הצלחתי לפגוש אותך טרם נסיעתי לרבי שליט"א... מיד עם בואי לרבי שליט"א, זכיתי להיכנס אליו ומיד מסרתי לו ד"ש ממך. הרבי התעניין מאוד בקשר אליך והיה מאד שבע רצון ממה שסיפרתי לו. אני מוצא לנכון לכתוב לך אודות זאת עוד בשהותי בארצות-הברית... במילים ספורות על שיחת הרבי, שהואיל לדבר בקשר לשטחים המשוחררים... הזאבים רוצים את הכול. ואם כך, מה הוא הרצון העז להיפגש עם הערבים אך ורק בכדי לוותר להם על חלק משטח של ארץ ישראל... ומה עוד שאנשי ביטחון מובהקים חוזרים ואומרים...

"הרבה דיבר הרבי, אולם בעזרת השם עם בואי בהזדמנות של פגישה בינינו אמסור לך רבות...".

"למסור לאריק על השליחות בטלפון"

לקראת ל"ג בעומר תש"ל ביקש הרבי שחסידי חב"ד יבקרו בשליחותו את חיילי צה"ל במיוחד השוהים ליד תעלת סואץ יאמרו עמם 'לחיים' וימסרו להם כי הרבי מאחל כל טוב ('ימי תמימים' כרך ד' עמודים 298-297).

ונוסף לכך נאמר: "לאריק שרון... יש להיות אצלו ולמסור לו על השליחות שדובר בטלפון... בל"ג בעומר ולמסור לו על-דבר ההוראה לבקר החיילים בפרט בסואץ, ולמסור לו ברכת כ"ק אד"ש, ושכ"ק אד"ש ביקש שיבקרו אותו למסור לו הנ"ל".

בי"ב סיון תש"ל נערכה התוועדות-חסידית במטה של שרון בנוכחות 10 קצינים בכירים משך למעלה משעה, וכן הצטרפו קציני צה"ל שנטלו חלק בפשיטה האחרונה במצרים. הרב ר' אפרים וולף שנטל חלק באירוע דיווח על-כך ('ימי תמימים' שם עמ' 318-317): "ניגנו ניגונים, ור' ישראל לייבוב דיבר מעניני אמונה – עיני העדה – ועניין תפילין ומשיח. ר' צבי גרינוולד דיבר על ענין אשרינו מה טוב חלקינו וכו'. כן דיבר ר' שמואל חפר" באירוע נטלו חלק כמובן ר' שלמה מיידנצ'יק, ור' מאיר פרידמן.

"מר שרון הפליג בשבח כ"ק אדמו"ר שליט"א ובין השאר אמר כי ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א נעשה לאלוף פיקוד הדרום".

מה עמדת הרבי על המצב העכשווי?

פחות מחודשיים לאחר-מכן, בד' מנחם-אב תש"ל במהלך השיחה הטלפונית מסר הרב חודקוב כי נתקבל מכתב "שבו כותב כי מר שרון שאל לעמדת כ"ק אדמו"ר שליט"א למצב העכשוי ובכלל העמדה".

באותם ימים הגיע מכתב מהרבי נושא תאריך ראש חודש מנחם אב תש"ל למר אהרן יריב ראש אגף המודיעין בצה"ל, המכתב (נדפס ב'אגרות-קודש' כרך כז עמ' רד-רח) שוגר לר"ש מיידנצ'יק על מנת שיעבירנו לתעודתו. בינתיים הורה הרב חדקוב שר"ש מיידנצ'יק יפתח את המכתב וימסור את תוכנו למר שרון בעל-פה ("לא להזכיר לשרון שיש מכתב") נקודות המכתב: לא להפסיד ההזדמנות לקלקל תעלת סואץ. האויב מנצל הפסקת אש לביצור וביסוס. ניתוח גדול עושים בבת אחת ולא לסירוגין.

בינתיים בתאריך 16 באוגוסט שיגר שרון מכתב לרבי ובו כתב שברצונו לעזוב את צה"ל. הרבי מיהר "ומפני חשיבות הענין ודחיפותו ממהר אני לענות עליו ובפרט לסיום מכתבו" (כרך כו עמודים תנ-תנב).

תוכן המכתב:

תפקידו ומקומו בצה"ל דווקא. ביצור האויב מעבר לתעלה והתקוה שיעשו צעד שיכריח חידוש ההגנה. אין הדרך לשלום ע"י גילוי חולשה.

קשר נמשך

בי"ח מנחם-אב תש"ל כותב הרבי למר שרון (אג"ק כרך כו עמ' תנ):

נ.ב.

לא רציתי להזכיר זה בשיחתנו עם מר בביקורו כאן, אבל לאידך איני רואה רשות שלא להזכיר על כל פנים עתה, אשר תקותי חזקה שמדייק מר בהנחת תפילין בכל יום חול, שבנידון שלו אין זה רק קיום מצוה פרטית על ידי איש פרטי כי אם גם ענין הנוגע לתועלת הרבים. ואף שידועות טרדותיו הרבות הקשורות במצב הבטחוני וכולי, הרי אדרבה הטרדות והמצב וכולי טעם נוסף לדייק ככל הדרוש בקיום מצוה זו, תפילין של יד ותפילין של ראש. ואתו הסליחה על כתבי את האמור.

בשיחה-טלפונית של הרב חדקוב עם הרב אפרים וולף בי' חשון תשל"א (אותה תימלל רא"ו למחרת) דובר ברמז ('ימי תמימים' כרך ה' עמ' 67):

"שאלתם בקשר למר אריאל שי' [=שרון]".

ור' אפרים וולף מגיב: "מסרנו על כך לר' שלמה מיידנצ'יק".

בג' אלול תשל"א כתב הרבי איגרת נרחבת למר אהרון יריב ('אגרות-קודש' כרך זל עמ' רד-רח) ובה קובע הרבי כי ההסדר החלקי עם מצרים "תחילתו ברצון וסופו באונס", וחזרה על טעות דומה. פער הכוחות בין צה"ל לצד שכנגד ופשר השקעת הון רב בהקמת קו הגנה אין בו תועלת בימינו. הרבי שיגר את האיגרת גם "לכבוד מר ארי' שי' שרון" וכתב לו (שם עמ' רח-רט):

זה זמן רב ביותר שלא קבלתי מכתב ממר, אף על פי שאני דורש עליו [-מתעניין בו] על ידי ידידינו המשותף מר שלמה שי' מידנצ'יק.

הרבי מסביר כי נקלעה לידו הזדמנות להביע דעתו בחשאי בשאלת ההסדר החלקי וכו', ובפרט כשנתבקש להסביר את פשר שתיקתו בנוגע להחזרת שטחים ובעיות ההסדר החלקי.

ומרשה אני לעצמי להמציא גם למר הערכתי בזה... ואסיר תודה אהיה לו אם יודיעני תגובתו בהאמור, ובאם יש לו – הרשות [=בידו] לכתוב בזה – באופן גלוי-לב. ומובן ופשוט אשר מכתבו מענה [-תשובתו] יהיה רק בינו וביני באם רצונו של מר בזה.

הרבי מאחל "למר ולביתו" כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, אך גם אינו שוכח לסיים:

"בכבוד ובברכת הצלחה בתפקידו הכי אחראי".

לא ידועים לנו המשך הפרטים, אמנם מפעם לפעם סייע אריק לעניני הרבי.

בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים הורה הרבי להדפיס ספרי תניא, תהלים וסידור תפילה בפאיד. ר"ש מיידנצ'יק דיווח לרבי ('הקטר של חב"ד' עמ' 115).

"כשהגענו לפאיד פגשנו את אריק שרון, שהתפרסם בגבורתו לאחר שצלח את התעלה. הסברתי לו שבאנו לחזק אותו ואת חייליו באמצעות הדפסת תניא, והוא הסכים בשמחה.. אריק נתן לנו גיבוי מלא.. התניא והסידור הודפסו בבסיס מרכז אספקה, ומיד אחר כך התחלנו בחלוקה לחיילים..".

בהזדמנות נוספת ב'יחידות' חשאית של רבני ועסקני חב"ד שנתבקשו לפעול בנוגע לכתיבת ספר תורה כללי לאחדות חיילי צה"ל (ראה 'מקדש מלך' כרך ד' עמ' תלו) הזכיר הרבי כי באופן לא-רשמי הדבר תלוי בשר הצבא "כמדומה ששמו שרון"...

פעם מסר הרבי 'לחיים' עבור שרון (בתקופת מלחמת יום הכיפורים) ופעם אחרת הזכיר את "חוצפתו" החיובית של מר שרון שאיננו מתחשב בגויים!

צבא או פוליטיקה?

בכ"א סיון תשל"ד מדווח הרב אפרים וולף לרבי ('ימי תמימים' כרך וא"ו עמ' 298):

בקשר לדברי כ"ק אדמו"ר שליט"א שיתקשרו אל רבין ע"י אריק שרון, נסעו היום ר' שמואל חפר ור' שלמה מיידנצ'יק לירושלים.

בדיווחים נוספים מיום ו' תמוז תשל"ד נאמר (שם עמ' 302) ניסו לשוחח עם אריאל שרון.. התחמק בעדינות מלשוחח. ובה' מנחם-אב מדווח הרב שלום דובער וולף (ז"ל) (שם עמ' 315): "מיידנצ'יק שוחח עם... ועם אריק שרון... שהם מודאגים מאד מהמצב... הוא שוחח עם שניהם על-דבר חזרתו של אריק לצבא, והם סיפרו לו על ההתנגדות הגדולה שיש לזה מאנשים פוליטיים שלא איכפת להם המצב... למצבו האמיתי של הצבא שכולם יודעים שהוא חמור מאוד".

שח הרב ר' שלמה מיידנצ'יק (בעת ה"שבעה" על פטירת רעייתו): "כשאריק היה ב'יחידות' הוא אמר לרבי כי הוא רוצה לעזוב את הצבא וללכת לפוליטיקה. הרבי הגיב ואמר: הישאר בצבא ושם תעשה פוליטיקה!"...

ביום חמישי כ"א תמוז שהו ב"יחידות" אצל הרבי מנהל אל על בארצות-הברית וקצין-הבטחון הם שהו בערך כ-50 דקות. כשיצאו מחדרו של הרבי הם סיפרו לבחורים שנראה שהרבי מעריך מאד את אריק שרון ומזכיר אותו הרבה.

בין השאר, ציין הרבי כי היו תוכניות שהכין אריק שרון לכיבוש נרחב של שטחי האוייב אך הגורמים שמעליו לא העניקו לו אישור לבצע זאת. אילו כן היו מבצעים זאת היו שוברים לצד שכנגד את המוראל וכו'. (עפ"י יומנו של הרב ר' יצחק מאיר סוסובר – 'בית חיינו' בקיץ תשל"ד (י"ד מנ"א תשס"ו) עמ' 47).

לימים בראיון ב"פגישות עם הרבי" סיכם אריק את רשמיו (תשורה י"ג סיון תשע"ג עמ' 107-106):

 * * *

ישיבת חב"ד בעיר העתיקה

בג' סיון תשכ"ז דיווח הרה"ח ר' משה צבי סגל לרבי ('דור ודור' עמ' 186 ואילך) על ההתרחשויות בארץ-הקודש במהלך המלחמה.

"כאן, בכפר חב"ד, אחרי קבלת המברקים והידיעות מכ"ק אדמו"ר שליט"א על החובה לבטוח בה' "כי לא ינום וגו'" היינו רגועים. אמנם עשינו כל אשר הוטל עלינו בעניני הג"א (הגנה אזרחית)...".

ביום חמישי כ"ט אייר ביקר ר' משה סגל ליד הכותל "ושלחתי מן הכותל תודותינו אל כ"ק אדמו"ר שליט"א על מברקי העידוד וההבטחה "כי לא ינום ולא יישן וגו'".

בשבת-קודש פ' נשא נשם כפר חב"ד לרווחה "ומתוך השיחה ואמירת לחיים, הובעה הכרת הטובה לכ"ק אדמו"ר שליט"א על המברקים שהרגיעו אותנו ורבים אחרים אשר שמעו את תוכנם".

ולסיום ("לאחרונה") הוסיף רמ"צ סגל: "הריני מוסר הצעה... בדבר ייסודה מחדש של ישיבת חב"ד ברחוב חב"ד בבית-המדרש של חב"ד שבירושלים העתיקה".

במכתב (כללי פרטי של) הרבי מיום ה' סיון תשכ"ז הגיב הרבי להצעה זו כדלהלן:

חלק מהתכנית שמציע – מצב מוסדות חב"ד ואנשיהם כו' שבמדינות פ' [=פלוניות] מעכבו.

הכוונה כנראה למוסדות חב"ד ואנשיהם שבמדינות ערב (מרוקו, טוניס) ואולי גם אלה שבגוש הקומוניסטי.

אולם הרבי דייק "מעכבו" ולא שוללו, כי לימים (בשנת תשל"ח) הורה הרבי אכן לפתוח בנוסף ל'כולל צמח צדק' גם ישיבה (ביחידות הרבנים א.ב. פבזנר ושלום דוכמן).

הקמת 'ועד מבצע תפילין'

במכתב כללי-פרטי מ"יום השלישי ה' סיון, ה'תשכ"ז" ששוגר לחסיד ר' ישכר דוב שי' הלוי וואלעס הוסיף הרבי בכתב-יד-קודשו:

העוסקים וככל הדרוש שמבצע תפילין?

ר' בערל הגיע, אפוא, לביתו של הרה"ח ר' טובי' שי' בלוי בבוקרו של יום שבת-קודש (המכתב הגיע כנראה ביום ששי) וסיפר לו על המכתב. במקום הוחלט לזמן במוצאי שבת קודש אסיפה אליה נקראו גם הרה"ח ר' יהושע שי' יוזביץ והרה"ח ר' בנציון שי' שיינברגר וכך הוקם למעשה ועד מבצע תפילין (מזכרונות הרי"ד שי' ולס).

הוספה להוספה

"בטח משתתף וישתתף (ביתר שאת) ב"מבצע תפילין"!

 - תזכורת זו נהג הרבי להוסיף במכתביו ואגרותיו.

אחד החסידים שנהג דרך קבע להשתתף ב'מבצע תפילין' וזכה לקבל תזכורת זו, שאל את הרבי ב'יחידות' למה מכוון הרבי בתוספת זו?

והשיבו הרבי:

כוונתי שתוסיפו עוד יותר ב'מבצע תפילין'!

הקדשה לחייל שעסק ב'מבצע תפילין'

בשנת תשכ"ח נדפס ע"י מערכת אוצר החסידים בנ.י. המאמר ד"ה "תפילין דמארי עלמא תרנ"ג". הרב חודקוב שיגר את המאמר לרב אפרים וולף, הורה להדפיס אלף עותקים (בתור הוצאה שניה, ע"י סניף כפר חב"ד) והוסיף ('ימי תמימים' כרך ד' עמ' 91):

"הוו"ח... ר' דוב שיחי' קרסיק במכתבו אלינו מיום כ"ו אייר הודיע לנו אשר ישנם קבוצת אברכים המעוניינים להוציא-לאור את הקונטרס לזכותו [=נשמתו] של הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו' מו"ה דוד ע"ה הי"ד מרוזוב [שנפל במלחמת ששת הימים].

"ובשים לב לזה אשר הנפטר הנ"ל השתדל במבצע תפילין, ראוי במיוחד לאפשר לאברכים שיחי' הנ"ל לזכות בההקדשה למאמר זה".

"מבצע תפילין?"

היו כמה מאנ"ש שזכו לקבל תוספת מילים אלו, המדרבנות אותם לעסוק ב'מבצע תפילין', בכתי"ק של הרבי, בשולי מכתבים כלליים-פרטיים. די היה בכך להמריצם ואכן התחילו לעסוק בלהט במבצע זה, שנים רבות (לדוגמא הרה"ח ר' שמואל שמעלקא סגל ז"ל שנלב"ע השנה).

מאמר ב'קול תורה'

בי"ז חשון תשכ"ט ('אגרות-קודש' כרך כה עמ' כד) כותב הרבי לרב עדין שטיינזלץ:

בודאי יודע התעניינותי והשתדלותי ביותר בנוגע למבצע תפילין. וכיון שלתמהוני הכי רב נמצאו מנגדים להשתדלות האמורה מטעמים גם משונים, אולי ההוראה בזה שכל הראוי לזה יוסיף מדיליה אודות גודת הענין וערכו בכלל, ובתקופתנו זו במיוחד. ומהנכון שגם כ[בודו] ישתמש בצנורות שלו, הן בעל פה בפני חוג שומעיו ומושפעיו, וכן בנדפס על ידו, להפיץ ולפרסם הענין, גדלו וחשיבותו וכולי. ות"ח מראש על הבשורות טובות גם בזה.

ואכן, הוא פירסם בירחון הרבני "קול תורה" האחרון של שנת תשכ"ט (אב-אלול עמ' ה-ז) מאמר בכותרת "קרקפתא דתפילין" מאמר תורני-עיוני המסתיים "ומכאן יובן גודל המצווה במי שמזכה להניח תפילין מכל מקום, מכל מקום הריהו בגדר זה שנתקיימה בו מצוות תפילין, ומכח זה ניצול מעונש גיהנום בבטול מצווה זו מגופו מכל וכל.

התעוררות תשובה

במאורעות אלו – של הקיץ האחרון (תשכ"ז) בארץ ישראל – התחילה תקופה חדשה בהכנת בני-ישראל לגאולה על-ידי משיח צדקנו, שהקדוש-ברוך-הוא מצדו קרא לכל בני-ישראל לנשמה האלקית שיש בכל אחד מישראל, אפילו "האובדים והנדחים", והצליח לזעזע אותם על-ידי ה"שופר גדול", וממתין למענה של בני-ישראל על קריאתו, על-ידי-זה שבני-ישראל מצידם ינצלו את ההתעוררות כו' להתמסרות להקדוש-ברוך-הוא ולהתחזקות בקיום התורה ומצוותיה.

כך בצורה בהירה וברורה התבטא הרבי בש"פ בראשית תשכ"ח ('תורת מנחם' כרך נא עמ' 215).

לפני כן אמר:

לפנינו התגשמות נבואת ישעיהו הנביא אודות ה"שופר גדול"!

ואחר-כך הוסיף:

ואילו זכינו והיינו מנצלים כדבעי את רגע הזעזוע כו' היה משיח בא מיד ומוציא את כל בני-ישראל מהגלות; אבל לדאבוננו לא זכינו עדיין לכך ולכן ממתין הקב"ה עתה שברגע זה ינצלו את ההתעוררות כו', כדי להתחזק בשמירת התורה-ומצוותיה, באופן ש"ובאו גו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".

בי"ט כסלו של אותה שנה (שם עמ' 384) מזכיר הרבי:

דובר כמה פעמים מיד מהתחלת הענין – מהזמן שלפני חג השבועות עד עתה – שהמקור שממנו לקחתי שזהו-ענין שנוגע לזמנינו זה, הוא, מאמר של הרבי נשמתו-עדן, נשיא דורנו, שנאמר בשנת תש"ג, ונדפס בשנת תש"ז (ספר המאמרים אידיש עמ' 78 ואילך), וכולם ראוהו אז, אלא – כמו כמה ענינים בתורה, שלא תופסים במה דברים אמורים, עד שמגיע מי ש"מורה באצבע" מהו פירוש וענין הדברים...

במהלך חודש תשרי תשכ"ח מתבטא הרבי באיגרת למר ש.ז. שרגאי ('אגרות-קודש' כרך כה עמ' ט):

ובסגנון הכתוב (ירמי' ח, כ) כלה קיץ, וסיומו אלול, כלו עשרת ימי תשובה, ונמצאים אנו כבר באמצע זמן שמחתנו, ימי התעוררות בכל שנה ועל אחת כמה-וכמה בשנה זו רבת המאורעות, ועדיין לא באה המלה ולא נאמרו הדברים.

מסתבר שהשתדלויות נעשו כבר על-ידי עושי דברו של הרבי אנשי ופעילי מרכז צעירי אגודת חב"ד.

לשוב למקור

כבר בראש חודש סיון תשכ"ז שוגרה לאנשי ציבור רבים האיגרת הבאה מטעם צא"ח סניף ירושלים המובאת כאן במילואה:

צעירי אגודת חב"ד באה"ק

בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש

סניף ירושלים ת.ד. 927

פניה לראשי הצבור

ב"ה. ראש חדש מתן תורה, תשכ"ז

אנו פונים בזה אל כב', כמי שזכה להימנות על ראשי ונכבדי עם קדוש, בקריאה מיוחדת בקשר לתפקיד המוטל בזמן הזה על כל בעלי ההשפעה בארצנו הק'.

פנייתנו-קריאתנו זו מבוססת ומסתמכת על ה"נקודה היהודית", על הניצוץ האלקי הנמצא בלבו של כל איש מישראל, ומתגלה לעתים מזומנות.

בכחה של ה"נקודה היהודית" פועל כב' קדושת אדמו"ר רבי מנחם מענדל שליט"א שניאורסון מליובאוויטש (מאור ומורה ונשיא חסידות חב"ד העולמית) זה שנים רבות (גם באמצעות לגיונות צעירי חב"ד בכל מקום) לקירוב אחים למקורות הנצח של עמנו.

בזכותה של ה"נקודה היהודית" חוזר כ"ק אדמו"ר שליט"א ודורש ומשנן וקורא לאהבת ישראל, אהבה בלתי מוגבלת לכל יהודי ללא התחשבות במצבו הרוחני כרגע, וידועות ומפורסמות פעולות חסידי חב"ד בנדון.

"נקודה יהודית" זו באה לאחרונה לידי גילוי מזהיר:

1. היא באה לידי גילוי בתפלות מקרב לב לא-ל עליון בימי החירום והמתח שקדמו לפרוץ המלחמה האחרונה, תפלות שהשמיעו, בסתר ובגלוי, כל בני עמנו בחזית ובעורף.

2. היא באה לידי גילוי בתחושת האחדות וההזדהות של כל מליוני אחינו בתפוצות בכל מקום ומקום.

3. היא באה לידי גילוי באחדות "מקיר אל קיר" שנוצרה בהנהגת המדינה ובין ההמונים כאשר נשכחו כל חילוקי דעות פרטיים וציבוריים.

4. היא באה לידי גילוי בהרגשת הבטחון בא-ל עליון, שומר ישראל שלא ינום ולא יישן ויעזור לעמו ונחלתו. תחושת בטחון זו התגלתה במדה מוגברת לאחר שכ"ק אדמו"ר שליט"א השמיע בהזדמנויות אין ספור את חזונו-בטחונו להצלחה עצומה של עם ישראל בארץ הקדש. דבריו של כ"ק אדמו"ר שליט"א זכו להדים כבירים בלבבות בני ישראל, קרובים ורחוקים, ששמעו על כך ושמו בטחונם בבורא עולם ומנהיגו אלפים רבים נענו לקריאתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א להשאר בארצנו ולצפות לישועת ה' ולהטות שכם לאחים. הודות לכך גבר המוראל בחזית ובעורף, כאשר האמינו כולם בה' ובמשה עבדו.

5. היא באה לידי גילוי בהיענות הנלהבת של המונים לקריאת כ"ק אדמו"ר שליט"א (שפורסמה ביום פרוץ המלחמה) להניח תפילין (ולו לדקות מספר) כסגולה להצלה ולהפלת פחד על האויב. לא היה מי שלא נענה להצעת חסידי חב"ד לחבריהם-אחיהם בחזיתות ובעורף להניח תפילין לרגעים ספורים.

6. היא באה לידי גילוי בהבעה ספונטנית של תודה לה' שהנחיל לנו את הנצחון בדרך נס על-טבעי. הודיות-הודאות אלו באים לידי ביטוי גלוי וברור בפי כל אחד ואחד, מעל דפי כתבי העת לכל זרמיהם וכיווניהם ומעל גלי האתר. כל ה"פרשנים" וה"מומחים" אינם רואים הסבר אחר לתופעה נסית מופלאה זו. (ראה, בין השאר, מאמר הפרשן הצבאי של "הארץ" ביום 9.6, בו נאמר: "מי שראה מה עשה צה"ל... אינו יכול שלא להרגיש, גם אם אינו דתי, כי מן השמים לחמו למעננו").

7. היא באה לידי גילוי מיוחד ומפליא בשעת מיפגש אחים-בנים עם מקומותינו הקדושים שחזרו אליהם, כאשר כל מי שרגליו ניצבות ליד אחד ממקומות אלו נדלק באש התרגשות המרעידה ניסים חבויים בלב, הם נימי אותה נקודה יהודית, אותו ניצוץ אלקי המקנן בכל אחד מישראל.

קברניטי וראשי העם בארצנו!

אל תחמיצו את שעתכם הגדולה, ואת ההזדמנות הכבירה שניתנה לכם:

דאגו, השתדלו, התאמצו שה"נקודה היהודית" תמשיך לפעול בגלוי ובביטוי מוחשי!

על מי שההשגחה העליונה העניקה לו אפשרות השפעה על אחים – מוטל תפקיד וחוב וזכות לנצל השפעתו להביא להתמדה בגילוי הנקודה היהודית.

בראש ובראשונה – ע"י שכב' בעצמו ישמש דוגמא.

אל נא יתבייש לגלות אמיצות ולשוב שיבה מוחלטת ומלאה אל מקורותינו, אל ה' ותורתו ומצוותיו.

אל נא ניתן לניצוץ האלקי שהתלקח – להתכסות שוב בערימות שיגרה אפורה.

נהיה נא ראויים להתמדת הנסים והנפלאות וחסדי ה' הגלויים!

בכבוד ובברכת אחים נאמנה

צעירי אגודת חב"ד

קריאה לראשי ישיבות

במקביל שיגרה הנהלת צא"ח איגרת לראשי-ישיבות וגדולי תורה המובאת כאן אף היא בלשונה ובמילואה:

צעירי אגודת חב"ד

באה"ק ת"ו

בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש

ב"ה י"ח סיון תשכ"ז

אל מע"כ ידידנו הגאון וכו'

הרב ר' ......... שליט"א

ראש ישיבת ..............

..............................

שלום רב וברכה לבבית!

כ"ק אדמו"ר שליט"א הקדיש בשבועות האחרונים כמה וכמה משיחותיו הקדושות בהתועדויות (ל"ג-בעומר, ש"ק מבה"ח סיון, חג השבועות, ש"ק שלאחר חג השבועות) למצב בארץ הקדש.

בכל שיחותיו הק' בנידון (כבשאר שיחותיו) הביע את בטחונו בודאות מוחלטת על ישועת ה' והצלחתו כדרכו בקדש תמיד ביאר פסוקים וענינים ומאמרי רז"ל תוך שילוב של ביאור על-פי נגלה עם ביאורים על-פי נסתר (כדרכו המפורסמת), ולא כאן המקום למסור את תוכנם. אך רצוננו לעמוד בזה על נקודה מסוימת אותה חוזר כ"ק אדמו"ר שליט"א ועומד עלי' בכל שיחותיו בענין אה"ק, והיא – הנחת תפילין.

בש"ק פ' במדבר (יומיים לפני פרוץ הקרבות באה"ק) הרחיב את הדיבור על הדרגות השונות בהנחת תפילין, עפ"י שינויי הלשון של חז"ל: "כל המניח תפילין מאריך ימים" או: "כל הרגיל בתפילין", או "כל הזהיר בתפילין". כ"ק אדמו"ר שליט"א הסביר את שינויי הלשונות כשינויי דרגות שונות באופן ההנחה ובהידור וכו' (ובענין המחשבות המתלוות להנחת התפילין, ולפי הדרגות השונות – כך גם הסגולות והשכר השונה שבתפילין.

לעומת שינויי הדרגות כנ"ל הדגיש כ"ק אדמו"ר שליט"א שמצד שני הרי ישנה סגולה בתפילין שהיא קיימת בכל אופן של הנחה, גם בדרגה הפשוטה ביותר, והיא נאמר ברז"ל (ברכות ו, א): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך – אלו תפילין שבראש". כ"ק אדמו"ר שליט"א הסביר והדגיש כי לגבי הסגולה של "ויראו ממך" אין כל תנאים (לא נאמר "המניח" או "הרגיל" או "הזהיר"), משום שלעומת הגוי "עמי הארץ" – הרי בכל אופן של הנחה מספיק כיון ש"שם ה' נקרא עליך" כל אופן, ואכמ"ל.

כ"ק אדמו"ר שליט"א קרא שעל כאו"א לדאוג שירבו מניחי תפילין בישראל (אף בדרגה הפשוטה ביותר) כדי להפיל פחד על הגויים וכו'.

בשיחת חג השבועות ובש"ק שלאח"ז הסביר כי הדברים האמורים ישנם גם ביום וביתר שאת והרחיב הדיבור כדרכו קדש עפ"י נגלה ועפ"י חסידות. בין השאר אמר: א. גם היום יש צורך ב"ויראו ממך", כידוע ומפורסם. ב. ההתעוררות הרוחנית של אלפים ורבבות מישראל להתקרב אל הקב"ה – צריכה שיהי' לה אחיזה במעשה כלשהו, שאז היא תהי' התעוררות של קיימא (כידוע בענין הנביאים שהיו צריכים לעשות פעולה ממשית כדי לעשות קיום לנבואה, ואכמ"ל). ג. ידוע בהלכה שאנשי צבא אסור להם להתענות "כדי שלא ישברו כחן", אבל אם קיבלו עליהם להתענות לאחר המלחמה מועיל צירוף המעשה שלאחר מכן ונחשב כתענית למפרע, וגם כאן היתה ההצלחה כיון שיודע העתידות ב"ה צירף את הנחת התפילין שלאחר מכן.

כאמור, היתה בזה הסברה באריכות, ואכ"מ כמובן. ברם, על של עתה באנו לפני הדרת כת"ר שליט"א:

נתכבד בזה להציע לפני כת"ר שליט"א, בהתאם למוסבר לעיל, שיואיל להורות לתלמידי ישיבתו הק', שהם "בני לוי" כידוע, להאציל מזמנם היקר זמן מסוים בכל יום למילוי תפקיד השעה של זיכוי אחב"י במצות תפילין, וע"י כך להביא, כאמור, את ההתעוררות בין אחב"י לידי קיום ממשי שזה יהי' כלשו"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א בשיחתו הנ"ל: "הכנה קרובה להתגלות מלכות ש-ד-י. בביאת המשיח בקרוב ממש.

נהי' אסירי תודה באם כב' יענה לנו – מה שפעל בזה.

בכבוד ובהוקרה וברכת הצלחה בעבודת הקדש

ההנהלה

 חג השבועות

קבלת התורה בשמחה ובפנימיות

התרוממות־רוח מול שברון־לב

החסיד הגאון רבי אייזיק מהומיל שאל את החסיד הגאון רבי אייזיק מוויטבסק: “מה ההבדל בין התורה שלמדת אצל ר' זעמלע הצדיק ובין התורה שלמדת אצל הרבי [=כ"ק אדמו"ר הזקן] בליאוזנה?".

ענה ר' אייזיק מוויטבסק: “בנוסף להבדל בעצם הלימוד — שהרבי, בשכלו הגאוני הבהיר, פקח את עינינו כיצד ללמוד — ההבדל היה בעיקר לגבי ההרגשה לאחר הלימוד". ר' אייזיק התחיל לבכות בכי עצום, כשהוא חוזר כמה וכמה פעמים בקול זעקה חרישי, מעומק פנימיות נקודת לבבו, על המילים: “איי, רבי", “איי, רבי", והדבר עשה רושם אדיר על כל המסובים.

ר' אייזיק מהומיל: “במה התבטא ההבדל בהרגשה שלאחר הלימוד?".

ר' אייזיק מוויטבסק עדיין התמוגג בדמעות וגנח. כשנרגע מעט, המשיך לדבר בקול רועד מהתרגשות פנימית ומבכייה מלבבת: “ההבדל לגבי ההרגשה לאחר הלימוד הייתה, שכאשר סיימנו לשמוע שיעור של דודי ר' זעמלע הצדיק, הרגשנו תחושה של התרוממות־הרוח מכך שברוך ה', יודעים עוד פלפול גאוני ועוד חידוש־תורה גאוני. ואילו לאחר שסיימנו לשמוע שיעור מפי הרבי, הרגשנו תחושת שברון־לב, שאין לנו כל השגה במאור שבתורה. שברון לב על הגסות האישית, שלא מרגישים את נותן התורה ברוך הוא"...

(תרגום חופשי ממכתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ — כ"ט בתשרי תרצ"ט)

"הטל והמאור שבתורה"

כותב הגאון המקובל רבי לוי־יצחק שניאורסון, לבנו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו:

“בדבר מכתבך בהחידושי־תורה שחננך ה'... והנך שואל להודיעך דעתי בלי כחל ושרק. להווי ידוע לך כי המאמר בכללותו טוב מאוד, שיש בו חריפות ובקיאות בנגלה ובנסתר, ושכל ישר ועמוק בהבנת התורה בנגלה ובנסתר, ותודה לא־ל בעד זה שחננך בינה דעה והשכל, להבין ולהשכיל בתורתו יתברך, והמאמר הוא הפלא. חזק והתחזק והוסף אומץ, וה' יהיה בעזרך כי תשכיל לאמיתתה של תורה, ותצליח ותעלה מעלה מעלה.

“אמנם בני מחמדי, עצתי אמונה לך כי תראה בכל עניין כמו זה, להוסיף יותר פלפלין ומלח, היינו לראות שיהיו הדברים יותר ויותר מיוסדים על־פי חכמת האמת, על־פי קבלה, שהוא אמיתתה של תורה, והוא הטל והמאור שבתורה, כי אז יהיו הדברים בהירים ומאירים יותר, וכל העניינים יעלו אז כפתור ופרח, היינו קיילעכדיק [=עגולים] מכל צד ופינה, שאז נראה וניכר היטב שהעניין הוא אמת..."

(לקוטי לוי־יצחק, איגרות, עמ' שז ואילך)

"חסורי מחסרא" – לא על-פי פנימיות

בכתב-יד של אחד מחסידי כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק נמצא:

מילות המשנה הן ספורות ומדוייקות מאוד. והראיה – גם כאשר הגמרא אומרת שהמשנה "חיסורי מחסרא" וכדומה, משנה לא זזה ממקומה. זאת, משום שרק על-פי דרך הפשט "חיסורי מחסרא", אבל על-פי חכמת האמת, צריכה המשנה להיכתב דווקא כפי שנכתבה.

(מגדל עוז עמ' ריב)

 הזמן גרמא

יובל שנים ל'מבצע תפילין'

רק מאה אלף? * מכתב דחוף * הסיבה למחלה * מה יקרה בימות המשיח * אברך בעל מסירות נפש * המבצע לא נסתיים! * פעולה בשתיקה * הרופא שכח * הווטרינר הסרבן * לקט מענות קודש וסיפורים על אודות 'מבצע תפילין'

יותר ממאה אלף יהודים הניחו כשבועיים לאחרי פתיחת המבצע

בחג השבועות של אותה שנה בסעודת החג, במחיצת הרבי, אומר הרש"ג (ע"ה) לרבי:

אומרים שמאה אלף יהודים – כן ירבו – הניחו תפילין כתוצאה מהתעוררות כ"ק אדמו"ר שליט"א - בחודש אייר שנה זו.

הרבי הגיב בתמיהה: רק מאה אלף וכו'?

הרש"ג הבהיר את דבריו:

כוונתי היה בנוסף על אלה המניחים תמיד תפילין - הניחו בתקופה זו מאה אלף אלף יהודים נוספים!

(המלך במסיבו כרך א, עמ' קעד)

לשלוח דחוף דו"ח מפורט ובלי הגזמה

"הנעשה מצעירי אגודת חב"ד ואנ"ש דירושלים משהו במצב תפילין? כמה אנשים מירושלים התעסקו בזה, וכמה שעות הקדישו לזה כולם ביחד? ומטובם להבריק בפרטיות, ושמות המשתתפים - במכתב דחוף, ופשוט הגזמה בענין כזה אסורה, ודי למבין...

(אגרת המזכירות מכ"ו סיון תשכ"ז לסניף צא"ח בירושלים)

מטרת הדו"ח לידע כמה השתתפו לפני המברק ואחריו

אחת ממטרות המברק להודיע כמה השתתפו במבצע תפילין וכו' – היתה כמובן, לידע מי השתתף בזה בטרחא בגופו בפועל ממש וכמה פעמים וכו': 1) קודם קבלת המברק (שהייתה פעילות ורבה גם אז מכפר חב"ד), 2) לאחרי קבלת המברק ועד קבלת מכתבי זה. ובטח יודיע בנוגע לעצמו <על דבר כל זה> בפרטיות. ותשואות חן מראש.

(אגרת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מחודש תמוז (לערך) תשכ"ז לאחד מאנ"ש בירושלים)

הנחת תפילין - המטרה הפנימית של המחלה

מעשה שאירע בארץ ישראל: מישהו היה חולה מאד, והיה זקוק לניתוח מסוכן.

כתב לי הלה מכתב וביקש ברכה. נו, כשיהודי מבקש ברכה, כלום אחשוך זאת ממנו - הרי הברכות הן של הקב"ה! כתבתי לו ברכה שיבריא, ויחד עם זה עוררתיו שיתחיל להניח תפילין בכל יום. הוא קיבל זאת על עצמו, ולפתע הבריא. שוב לא היה צורך בניתוח, והרופאים מאוד התפלאו. שאר החולים שאלוהו כיצד הבריא, והלה סיפר להם שהתחיל להניח תפילין והבריא. אם כן - אמרו החולים - שתפילין הינם רפואה, נתחיל גם אנו יום. אותו חולה (שבאמצעותו נוצרה ההתעוררות) הבריא לגמרי ויצא מ"בית הרפואה".

נמצא שכל הסיבה למחלתו ואישפוזו ב"בית הרפואה" לא היו אלא כדי שיתחיל להניח תפילין, וישפיע גם כן על השאר, וכאשר עשה את המוטל עליו - יצא מ"בית הרפואה"

(משיחת ש"פ וישלח תשי"ד - 'ספר השליחות', קה"ת תשמ"ז, עמ' 148)

הצלת נפשות

נוכחנו שמאז ל"ג בעומר לפני שלוש שנים, שגם אז דובר על "ונתתי שלום בארץ", "וישבתם לבטח בארצכם", והוחל ב"מבצע תפילין" להפיץ את מצוות הנחת תפילין, הרי דבר זה הציל אלפים ורבבות מישראל החיים וקיימים עד היום הזה ויאריכו ימים ושנים (ולפיכך ודאי יימשך מבצע זה, ואדרבה - באופן של "תלכו": יותר ויותר).

(משיחת ל"ג בעומר תש"ל. בתהלוכה החגיגית המסורתית - שיחות קודש תש"ל כרך ב, עמ' 125)

כשיבוא משיח יעסקו באותם דברים שהתעסקו בהם קודם

בהתוועדות י"ט כסלו תשל"ז התייחס הרבי למאורע מצער שהתרחש באותם ימים, כאשר קבוצת בחורי ישיבה נסעו ב'טנק מבצעים' בענייני הנחת תפילין והדלקת נרות-שבת-קודש, ונרגמו בידי אנשי חוג מסויים.

בדבריו תיאר הרבי את שיתרחש לעתיד לבוא, כשיבוא משיח. אז יהיה מצב של "ותלמודו בידו" (פסחים נ,א):

"ניתן לתאר כיצד ייראו אז הדברים: קודשא-בריך-הוא ופמלייתו יישבו ויאמרו לאותם יהודים, כי באותם עניינים שבהם עסקו לפני ביאת משיח, עליהם להמשיך ולחזור לעסוק בהם לפניו.

"יצוום [למנגדים] להביא כל כתבי הפלסתר, את ה'קול קורא'ס' והכרוזים וכו' ולחזור על-כך בקול רם [שהרי כשמשיח צדקנו יבוא לא ייעשו דברים בסתר].

"ומן העבר השני יעמידו את הבחורים הנוסעים לעורר את פושעי ישראל להניח תפילין [וזורקים עליהם אבנים ולמרות זאת אינם נרתעים וממשיכים בפעולותיהם], וימשיכו ויאמרו [הבחורים העוסקים במבצעים] שמע נא קודשא-בריך-הוא: שמא יש בידך רשע ואנו נשתדל שיניח תפילין, יברך, ישא ציצית, ישמור שבת וכו'".

(שיחות קודש תשל"ז, כרך ראשון, ע' 327)

מסירות-נפש של אברך

שמעתי מעשה מאחד שהיה עד ראייה לכך. ישנו אברך הנוסע "מארצך וממולדתך ומבית אביך" אל הכותל המערבי והוא 'נשרף' שם כמה שעות בשמש, ופועל במסירות-נפש שמא יצליח לפעול על יהודי שיניח תפילין. ולפועל הוא אכן פעל על אותו יהודי שיניח תפילין, וכפסק המשנה ש"מצווה גוררת מצווה" - הותירה המצווה רושם אצלו והוא אף הניח תפילין למחרת וגם יום לאחר-מכן עד אשר פעל עליו שהתחיל לשמור על כשרות והחל לנהל בית כשר.

הלה סיפר עוד, שהיה מישהו שנהג לאכול בפומבי מאכל שאינו כשר, וניסה לדבר עמו פעם אחת שיניח תפילין והוא סירב לשמוע על-כך. הוא ניסה לדבר עמו בשנית וכו' וכו' עד אשר סוף-כל-סוף הניח תפילין. ואחר-כך, כשהגיע זמן ארוחת הערב, הכריז שלא יביאו לו מאכל שאינו כשר.

היהודי סיפר על-כך כמסיח לפי תומו והסיפור לא התרחש בכותל, כי אם במטוס.

לאחר מכן הוסיף הרבי:

האברך שנסע לכותל המערבי איננו מקבל 'מדליה', לא כבוד, ואין ממנים אותו ל'נשיא כבוד'. עוזב את ביתו.. נוסע במסירות נפש. וכאשר הוא שב הביתה טוענת כלפיו אשתו: מדוע דווקא אתה? בירושלים לא הרחק מהכותל נמצאים רבנים, ראשי-ישיבות, שוחטים ומוהלים ובחורי ישיבות, מדוע עליך לנסוע מהקצה השני של ארץ-ישראל - רק כדי לפעול על יהודי אחד להניח תפילין? מוטב הישאר בביתך וחנך את ילדיך בדרך התורה?

(משיחת ש"פ וישלח תשכ"ח  - 'תורת מנחם' כרך נב)

נמצא שכל הסיבה למחלתו ואישפוזו ב"בית הרפואה" לא היו אלא כדי שיתחיל להניח תפילין, וישפיע גם כן על השאר, וכאשר עשה את המוטל עליו - יצא מ"בית הרפואה".

('ספר השליחות', קה"ת תשמ"ז, עמ' 148)

מסעירים על מבצע תפילין!

חלפו שנתיים - דווקא עתה יש לעסוק במבצע.

זהו גם המענה לשואלים: חלפו כבר י"ב חודש – ופעמיים י"ב חודש שמסעירים ("וואס מ'שטורעמט") אודות תפילין - האם צריך אחרי הכול לעסוק בכך?

המענה לכך:

אדרבה ואדרבה - דווקא עתה, יש אפוא לעסוק במבצע תפילין (עוד יותר מלפני-כן)! שכן, אז [כאשר הוחל ב"מבצע"] נדרש היה בעיקר העניין ד"ויראו ממך", ועתה עומדים במצב שצריך להגיע ל"וטרף זרוע אף קדקד".

שכן, אילו זכינו - היו יוצאים ידי חובה ב"ויראו ממך" וב"מלחמת ששת הימים" היה הדבר מסתיים, בשלימות ולתמיד.

(משיחת ש"פ מטות-מסעי מברכים חודש מנחם-אב תשכ"ט - 'תורת מנחם' כרך נז)

כך פעל הרבי על יהודי להניח תפילין

בחורף תשל"ו (בתקופת י"ט כסלו) הגיע אל הרבי ל"יחידות" יהודי (שלא שמר תורה ומצוות), שבנו למד בישיבת 'תומכי תמימים' בצרפת. הלה רצה מאד שבנו יילך ללמוד באוניברסיטה וביקש שהרבי יפעל עליו. ב'יחידות' דיבר עמו הרבי על שפע של נושאים בחיי היום-יום, אך בענייני יהדות לא דיבר עמו כלל.

בקשר ללימודי הבן אמר הרבי, כי הוא יכתוב לרב בצרפת והרב יכריע [הרבי שיגר מכתב לרב שיכריע כפי שנראה בעיניו לטובת הבחור. בסופו של דבר נשאר הבן בישיבה].

בצאתו של היהודי מה'יחידות' סיפר, שהיה בטוח שהרבי ישוחח עמו על הנחת תפילין, והוא התכונן להתגונן. העובדה שהרבי לא הזכיר כלל את העניין, גרמה אצלו לשוב לביתו ולהתחיל בהנחת תפילין יום-יומית.

(התקשרות גליון טז ע' 14)

הרופא שכח על כל מציאותו

מעשה בנערה שאושפזה בבית הרפואה לצורך טיפולים קשים ולמרות מצבה ניסתה להשפיע על הרופא המטפל בה והצליחה לשכנע אותו להניח תפילין, ועוד. כשכתבה על כך לרבי, זכתה למענה הבא:

"פלא גדול שהעיקר חסר: ע"י המאורע שלה ראה יהודי בפעם הראשונה: חסיד, ודוקא נערה בארצה"ב המדברת אנגלית כמוהו, ומשתדלת בעוצם הכאבים שלה לא ע"ד רפואתה, כ"א להסבירו יהדות ועד למעשה בפועל - תפילין, ועד ששכח שהוא רופא וכו', שכח על כל המציאות שלו! ונתעורר - בריכוז כל מחשבתו ב"מהי חסידות חי'", "חסיד חי" - שבטח ראה בזה נשמת היהדות כולה. בל' החסידות: ברגעא חדא מן הקצה אל הקצה ונוסף ע"ז מי ישער ההמשך אצלו לאח"ז?! וכדאי להוסיף (ובהרחבה)".

("כפר חב"ד" גליון 761 ע' 11)

הווטרינר שוכנע

פעיל ב'מבצע תפילין' נתקל בבעיה קשה. הוא ניסה לשכנע וטרינר להניח תפילין, והלה סירב בעקשנות, בנימוק שהן נעשות מעור של בהמה, והוא, כווטרינר, מתנגד לפגיעה בבעלי-חיים...

אחר לחץ של המשכנע כתב הרופא לרבי והתשובה לא איחרה לבוא: פלא שאדם כמוך ישאל שאלה כזאת. התורה לא אמרה שישחטו בהמה לצורך עשיית תפילין. רק אם יש בהמה שמתה כדרכה, ובדרך כלל היא נזרקת לאשפה, לוקח יהודי את עורה ומעלה אותו לדרגה גבוהה, על-ידי עבודת ה' שלו, שהתפילין נעשות ל'פאר', וזה העילוי הגדול ביותר שיכול להיות! התשובה הזאת הניחה את דעתו...

(התקשרות גליון טז ע' 14)

 לוח השבוע

 הלכות ומנהגי חב"ד

על-פי הספר 'הלכות ומנהגי חב"ד'

שבת-קודש פרשת במדבר
ב' בסיוון, "יום המיוחס"1

תפילת שחרית:

אין אומרים 'אב הרחמים'.

הכנות למתן-תורה:

"ההכנה העיקרית לקבלת התורה היא על-ידי לימוד התורה [ובפרט הלכות החג, כולל ובמיוחד – לימוד... העניין דמתן-תורה (הן בנגלה דתורה והן בתורת החסידות... שעל-ידי זה ניתוסף בתשוקה והגעגועים לקבלת התורה]2, וכן על-ידי ההוספה באהבת ישראל ואחדות ישראל; קבלת החלטות טובות להוסיף בלימוד נגלה ופנימיות התורה, הלכות פסוקות, ובפרט בלימוד ספר הי"ד להרמב"ם3.

"בקשה נפשית: ביום השבת הבא עלינו לטובה4..., בעלות המנחה... יתאספו בכל מקום ומקום רבים מישראל, אנשים ונשים וטף... להתוועדות רעים, עד לסעודה כפשוטה ("גדולה לגימה שמקרבת") – אנשים לחוד ונשים לחוד (כמובן וגם פשוט), שבה ידברו דברי-תורה בכלל, ובמיוחד – בענייני אהבת-ישראל ואחדות-ישראל"5.

צריכים לארגן 'כינוסים' של [אנשים, של נשים6, ובפרט של] ילדי ישראל, 'צבאות ה'', בקשר ל'זמן מתן תורתנו': לפני מתן-תורה – בתורת הכנה למתן-תורה, ב"זמן מתן תורתנו" עצמו... וכן לאחרי מתן-תורה – בימי התשלומין.

בכינוסים אלו [עד סיום חג השבועות] ובכל מקום יש להודיע ולפרסם שכל ילדי ישראל יגיעו לקריאת התורה דחג השבועות7.

תפילת מנחה: אין אומרים 'צדקתך'. הפעם, וכן בימי שני וחמישי הבאים, קוראים בפרשת נשא, ומסיימים את קריאת השלישי: "זאת עבודת... בני מררי... אהרון הכהן" (ד,לג)8.

פרקי-אבות – פרק ו.

מוצאי שבת-קודש: אין אומרים 'ויהי נועם', 'ואתה קדוש'9.

אין מתענים עד אחרי חג השבועות, אלא חתן ביום חופתו10.

יום ראשון
ג' בסיוון

תחילת שלושת ימי ההגבלה.

כשהסתפרו בימי הגבלה, קודם ערב חג השבועות, לא היתה רוח כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע נוחה מזה11.

יום שלישי
ה' בסיוון, ערב חג השבועות

היו שנים שהרבי אמר שיחה על 'סיום' מסכת סוטה בלילה, בהתוועדות אור לערב יום-טוב.

הכנות לחג:

ביום זה יש להתבונן בעניין הקדמת נעשה לנשמע, התבוננות המתאימה שמביאה לידי פועל, ואף שיום זה הוא ערב יום-טוב, הרי ידועה תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר שבחג השבועות, ועל-דרך זה בערב (ומעין) חג השבועות, אין שליטה (כל-כך) להצד שכנגד, ולכן הוא זמן המוכשר לעשות הכול לטובת לימוד התורה והעבודה כו'12.

יש להוסיף ביום זה בכל ג' הקווין דתורה, עבודה, וגמילות-חסדים, ובפרט בצדקה – הוספה מיוחדת באופן של "פתיחה חדשה"13.

הרגילים בנתינת צדקה בכל יום – בערב חג השבועות זה ייתנו גם בעד חג השבועות. ועל-דרך זה בכל ערב שבת-קודש וערב יום-טוב14.

יש להזכיר15 אודות נתינת צורכי החג לכל הזקוקים, ובהדגשה יתירה בנוגע לחג השבועות, הן מצד הנותן והן מצד המקבל – "שישמח בו במאכל ומשתה16".

חג השבועות היה נקרא בליובאוויטש 'חג המ"צות', כי בו היו באים רבנים [הרב מכונה 'מ"ץ' או 'מו"ץ': מורה-צדק] חסידים לרבי17.

ברכתו הנהוגה של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לחג השבועות: "לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות".

מצווה להסתפר18 ולטבול לכבוד החג19.

קישוט בית-הכנסת: בבית-המדרש של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, וכן בקהילות רבות של חב"ד, לא נהגו בשטיחת עשבים והעמדת אילנות לכבוד החג20.

רצוי להשאיר אש דלוקה21 לצורך בישול והדלקת אש בחג. יש לזכור לכוון את שעון-השבת לתאורה כנדרש בליל שבועות.

הדלקת הנרות:

מדליקים (כמו בערב שבת) בזמן הנקוב בלוחות22. מי שלא הדליקה אז, תדליק בלילה לפני הסעודה (מאש הדולקת לפני החג)23. המדליקה מברכת (למנהגנו – אחר ההדלקה, כמו בשבת24): "להדליק נר של יום-טוב" ו'שהחיינו'. יש אומרים שאיש המדליק, וכן אשה המקדשת לעצמה, לא יברכו 'שהחיינו' בהדלקה אלא רק בקידוש25.

"כדאי ונכון שיתחילו [הבנות] להדליק פעם הראשונה תיכף בחג השבועות, שאז יברכו שהחיינו גם על התחלת קיום מצוות הדלקת נר יום-טוב... והמהדרות להתחיל בשבת-קודש הקודמת – יקנו להן שמלה חדשה"26.

הנוסח בברכת 'שהחיינו' (תמיד) הוא: "לזמן הזה" הלמ"ד בחיריק27.

ממתינים להתפלל ערבית של חג עד לאחר צאת הכוכבים, כדי שיושלמו מ"ט ימי ספירת-העומר "תמימות תהיינה", לפני שנכנס יום-טוב28.

יום רביעי
ו' בסיוון, חג השבועות

החלטות טובות: "חג-השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכול לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת-שמים, וכן להתעסק בתשובה בהנוגע לתורה באין מפריע משטן המקטרג, כדוגמת זמן התקיעות בראש-השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים"29.

תיקון ליל שבועות:

נהגו כל ישראל להישאר ערים בליל שבועות. רובם נהגו, וכן מנהגנו, לומר 'תיקון' כנדפס30. מי שלא הספיק לסיימו בלילה, יסיימנו ביום31.

הכרזת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע32: "יש תחת-ידי כתב-יד אדמו"ר האמצעי, וכתוב שם שהוא מבטיח למי שיהיה ניעור בליל שבועות כל הלילה, שיזכה ל'כתר תורה'".

"היו לילות שלא קראו בליובאוויטש קריאת-שמע שעל-המיטה: שביעי-של-פסח, הושענא רבה, ליל שבועות, וליל ראשון של פסח.

"בכלל, בכל לילה נהג כ"ק [אדמו"ר מהורש"ב] לקרוא קריאת-שמע (פרשה ראשונה33) בהגיע חצות לילה, אפילו אם נשאר ער לאחר מכן (אפילו כל הלילה), אלא שלא הבחינו בכך. בלילות שלא היה קורא קריאת-שמע שעל-המיטה – כנ"ל – היה מדבר לפעמים בעניין קריאת-שמע, ולפעמים בפירוש המילות דקריאת-שמע"34.

תיקונים לנוסח 'תיקון ליל שבועות'35:

"(א) בכל הדפוסים שראיתי36, הסיום דספר יצירה הוא: '...נאמנת בפנים... אחד בפה ואחד בלב'.

"ואינו נכון. כי (נוסף לזה שחסר סיום בדבר טוב, הרי) נוסח זה אינו מובן כלל. וצריך להיות, כמו שהוא בכמה וכמה הוצאות דספר יצירה הנדפס כספר בפני-עצמו: "'...נאמנת. ג' רעות ללשון: דיבור רע, והמלשין, והמדבר אחד בפה ואחד בלב. ג' טובות ללשון: שתיקה, ושמירת הלשון, ודיבור אמת'.

"(ב) ומעניין לעניין: ב'תיקון' שנדפס בסלאוויטא (ועוד) בהעתקת מאמרו של רשב"י: 'אנן בחביבותא תליא מילתא, דכתיב...', הובאו רק שני פסוקים.

"וצריך להיות כבזוהר: אנן בחביבותא תליא מילתא, דכתיב: 'ואהבת את ה' אלוקיך', וכתיב: 'מאהבת ה' אתכם', וכתיב 'אהבתי אתכם אמר ה'".

נוהג נפוץ בין אנ"ש שלא לומר את נוסחאות ה'יהי רצון' ושלא לכוון ה'כוונות' כנדפס ב'תיקון'37. כמו-כן אין אומרים כלל את ה'קדישים' הנדפסים שם38.

באשמורת הבוקר, מעט לפני עלות-השחר, נוהגים לטבול במקווה ארבע טבילות39.

לאחר מכן, כשעלה השחר, יֵצא לצרכיו וייטול ידיו שלוש פעמים על כל יד (ולמעשה – נוטלים אז לסירוגין כמו תמיד), עם כל ההקפדות כדין נטילת-ידיים לסעודה, ואז יברך את כל הברכות: "על נטילת ידיים"40; "אשר יצר"41; "אלוקי נשמה"39; הברכות הקצרות, "המעביר שינה" ו"ברכת התורה"42.

לאחר סיום הלילה טוב לישון מעט, כדי שיהיה אפשר להתפלל בכוונה43.

שחרית: בבית-המדרש של רבותינו נשיאינו התחילה התפילה בשעה הרגילה בכל שבת ויום-טוב44.

הלל שלם45, קדיש תתקבל. שיר-של-יום ליום רביעי, הושיענו, קדיש יתום.

מתקנת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: כל בני ישראל, גם הקטני-קטנים/ות (מבן חודש ומעלה, ואף לפני כן46) יהיו בבית-הכנסת (לכל הפחות) בעת קריאת עשרת הדיברות47.

מוציאים שני ספרי תורה. י"ג מידות – פעם אחת48. "ריבונו של עולם", בריך שמיה49. שמע, אחד אלוקינו, גדלו וכו' עד "ישועה ורחמים".

אין קוראים מגילת רות50, ואין אומרים 'אקדמות'51.

בספר הראשון קוראים בפרשת יתרו מ"בחודש השלישי" עד סוף הפרשה. את עשרת-הדיברות קוראים ב'טעם העליון'52. בשעת קריאת-עשרת הדיברות – עומד הקהל, ופניו אל ספר-התורה53.

מניחים את הספר השני על הבימה מימין הספר הראשון54, ואומרים חצי-קדיש. הגבהה וגלילה. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת פינחס (כח, כו)"וביום הביכורים", ומפטירים במרכבה דיחזקאל55. מעלים גדול וחכם למפטיר. ויש נוהגים שגם הקורא הפטרה זו בלחש עם המפטיר קורא אותה בעמידה, מפני כבודה56.

בארה"ק, לאחר ברכות ההפטרה – הזכרת נשמות57.

מי שהוריו בחיים, יוצא מבית-הכנסת בזמן הזכרת נשמות. אָבֵל (רח"ל) בשנה הראשונה למות אביו או אימו, נשאר בבית-הכנסת אך אינו מזכיר נשמות58.

רבותינו נשיאינו דייקו לאחוז בעץ החיים של הספר-תורה בעת אמירת "יזכור"59.

בהזכרת נשמות אומרים: "בן/בת פלונית"60.

"וכידוע מנהג החסידים להזכיר גם את כ"ק מו"ח אדמו"ר (וכן את רבותינו נשיאינו שלפניו, בנוגע לאלו שהכירו אותם), שזהו עניין שפעולתו היא עבור האומר..."61.

אומרים 'אב הרחמים'. גם מי שאינו מזכיר נשמות, אומר 'אב הרחמים'62.

אשרי, יהללו, חצי-קדיש.

תפילת מוסף:

* בפיסקה "ומנחתם ונסכיהם" אומרים (במקום "ושעיר לכפר") "ושני שעירים לכפר"63.

* בפיסקה "אלוקינו... מלך רחמן" צריך לומר כפי שנתקן במהדורת תשל"ח בסידור 'תהילת ה'' (בהסכמת הרבי) על-פי סידורי חב"ד הישנים: לְנָויהם (ולא כפי שהיה בעבר גם בסידור 'תהילת ה'': "לִנְויהם").

נשיאת כפיים: הכול מכסים את פניהם בטלית, וגם את הילדים מכניסים תחת הטלית. גם ידי הכוהנים מכוסות בטלית64.

כוהן קטן שהגיע לחינוך (ואפילו מגיל שש65), נושא את כפיו בברכה עם כוהנים גדולים כדי להתחנך במצוות66.

כשהכוהנים נושאים כפיהם במוסף של יום-טוב אומר הקהל "ריבונו של עולם..." – בשעה שהכוהנים מנגנים דווקא, אבל כשהכוהנים אומרים את התיבות, צריך לשמוע. כשמנגנים הכוהנים לפני התיבה "וישם", אומר הקהל "ריבונו של עולם... הצדיק". כשמנגנים לפני תיבת "לך" – "ואם... אלישע". כשמנגנים לפני תיבת "שלום" – "וכשם... לטובה". וכשהכוהנים אומרים תיבת "שלום", מסיימים "ותשמרני ותחנני ותרצני". 'אדיר במרום' אומרים אחר עניית אמן, כשעדיין הטלית על פניו67.

הכוהנים נשארים על הדוכן עד אחר סיום 'קדיש תתקבל'. כך נהגו אצל הרבי. במקום שיורדים הכוהנים לפני-כן, יש להימנע מלומר להם אז 'יישר-כוח'68.

היום יום השנה להסתלקות מורנו רבי ישראל בעש"ט נבג"מ זיע"א (תק"כ), ומנוחתו כבוד במז'יבוז'69.

מאכלי חלב70: נוהגים לאוכלם בשחרית אחר קידוש71. אחר-כך מברכים ברכה אחרונה וממתינים שעה אחת72, ואוכלים סעודת יום-טוב, הכוללת בשר73. כמו-כן שותים היום רביעית יין לשמחת יום טוב74.

סעודת יום-טוב: "כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע היה שותה רביעית יין בכל סעודה של יום-טוב..."75.

חובתה המיוחדת של הסעודה בחג-השבועות – כדי להראות שנוח ומקובל לישראל יום שניתנה בו התורה76. אך ודאי אין "לבסומי..."77.

"מנהג הוא אצל רבותינו נשיאינו לומר 'תורה' בחג-השבועות בעת סעודת יום-טוב וגם לספר סיפור ממורנו הבעש"ט"78. ונכון לנהוג כך79.

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה נוהג להזכיר גם את משה רבינו ודוד המלך80.

בהתוועדויות חג-השבועות [שהתקיימו ביום-טוב שני לפני השקיעה] נהג הרבי נשיא דורנו לעורר על-דבר חינוך, ועל-דבר שיעורי חת"ת.

יש מנגנים בהתוועדות זו ניגוני רבותינו נשיאינו ועל-פי הסדר שהורה הרבי בהתוועדויות דראש-השנה, ועוד. לפני כל ניגון מכריזים שם בעל הניגון. ניגון ג' תנועות (להבעש"ט, הה"מ ואדה"ז), א-לי אתה (אדה"ז), ניגון מקהלת אדמו"ר האמצעי, ימין ה' (הצ"צ), לכתחילה אריבער (מהר"ש), ניגון הכנה (רש"ב), הבינוני (הריי"צ), הוא אלוקינו / אתה בחרתנו (הרבי), ניגון הקפות (הרלוי"צ – אביו של הרבי). לאחרי זה מנגנים כפי שהיה הסדר בסוף ההתוועדויות הגדולות (למעט שנים תשמ"ו ואילך): ניגון הכנה, ד' בבות, ניע זשוריצי.

ה'תהלוכה' לבתי-הכנסת לשמח יהודים בשמחת יום טוב וכו', שייכת במיוחד לחג-השבועות81.

יום חמישי
ז' בסיוון – אסרו-חג82

כנהוג בכל שלושת הרגלים (וקל-וחומר בזמן מתן-תורה), עורכים בכל אסרו-חג [או בימים הסמוכים לו] 'כינוס תורה' בכל מקום שאפשר. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה משתתף בזה בשיחה מיוחדת שאמר בהתוועדות דחג-השבועות לכבוד הכינוס83.

בשנת תשל"ט84 הציע כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לערוך – ביום נפרד – 'כינוס תורה' גם לנשים, בקשר לעניינים הנוגעים לנשי ובנות ישראל, ובפרט טהרת-המשפחה, כשרות האכילה ושתייה ונרות שבת-קודש ויום-טוב.

כמו-כן עורר אודות הדפסת קבצי חידושי-תורה שנאמרו בהזדמנויות אלו, ובכלל.

ימי התשלומין:

עניינם – אצירת גילויי החג, שלא יאבדו בטרדת הזמן85.

ההוספה בתורה ובצדקה דימי התשלומין שייכת גם אם בחג-השבועות נעשו כל העניינים בשלימות, ונעשית באופן ד'מעלין בקודש' באופן מיוחד בימים אלו86.

בהמשך למדובר87 אודות כינוסי ילדים בימים שלפני חג-השבועות, והבאתם בחג-השבועות עצמו לקריאת עשרת הדיברות, הורה הרבי נשיא דורנו הוראה, ועל-מנת לפרסמה:

לאסוף ולכנס ילדי ישראל הן בנים והן בנות, גם בימי התשלומין לחג-השבועות, ומה טוב – עד י"ב בסיוון ועד בכלל, לכנסם פעם אחת, ומה טוב – פעמיים: פעם אחת לכנסם בבתי-הספר שם לומדים הם תורה, בהוספה על סדר לימודם הרגיל, ועוד פעם לכנסם בבית-הכנסת, "מקום שמגדלין בו תפילה".

על-דרך זה יש לנהוג בבתי-הספר ובתי-הכנסת שבארץ-הקודש. ובארץ-הקודש בנוסף לזה יכנסו אותם גם במקומות הקדושים, ובמיוחד בכותל המערבי שאין השכינה זזה ממנו, ובמערת-המכפלה (ובוודאי יקבלו רשיון לכך), וגם בקבר רחל אימנו88.

________________________

1)    שבו ביום נאמר לבני ישראל "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו). ביאורי מעלת היום בכתבי הרבי הובאו בס' 'שערי המועדים – שבועות' סימנים יב-טז, ואודות שם היום – ר"ס יד.

2)    ספר-השיחות ה'תשמ"ח ח"ב עמ' 462.

3)    'התוועדויות' ה'תשמ"ח ח"ג עמ' 410 (ושם: "ומה טוב – במשך השבת" (שלפני חג השבועות)).

4)    במקור – שבת מברכים וער"ח סיון ("שאז מתחיל כבר עניין האחדות דר"ח סיוון"...), ולכאורה כל-שכן שיש לעשות זאת השבת, בקביעות שנה זו.

5)    ש"פ בחוקותי תשמ"ו. 'התוועדויות' תשמ"ו ח"ג עמ' 366. ובהתוועדות באותה שבת עצמה, הוסיף הרבי (בהערה מודגשת בשיחה המוגהת): מובן וגם פשוט – שצריך להיות המשך מתאים לכל זה (ובאופן דמעלין בקודש) לאחרי השבת-קודש – וביתר שאת וביתר עוז במקומות שעדיין לא עשו בכל זה מאיזה סיבה שתהיה" (לקוטי שיחות חלק כח עמ' 239).

6)    'התוועדויות' תשמ"ח שם.

7)    בחומר ההסברה שפירסמו בנ.י. בשנת תש"מ בנושא זה, כתבו שיביאו כל ילד "מבן חודש ומעלה". ושאל הרבי מדוע לא הוסיפו "אם הבריאות מרשה לו".

8)    ספר-המנהגים עמ' 14.

9)    שו"ע אדה"ז סי' רצה ס"ג. לוח כולל-חב"ד.

10)  שו"ע אדה"ז סי' תצד ס"כ, מג"א סי' תקעג ס"ק א. לוח כולל-חב"ד.

11)  ספר-המנהגים שם, וש"נ.

12)  'ספר-המאמרים – מלוקט' ח"ג עמ' קעח.

13)  שם עמ' קעט.

14)  לקוטי-שיחות כרך כח עמ' 315 ס"ג.

15)  'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ג ח"ג עמ' 1536, תשמ"ח ח"ג עמ' 390.

16)  פרש"י, פסחים סח, ב.

17)  ספר-השיחות תרצ"ו עמ' 137 (כנראה שם, החל מזמן הצמח-צדק). ביאור העניין באריכות, בספר-השיחות תש"נ ח"ב עמ' 487 ואילך.

18)  אם שערות ראשו גדולות, מצווה להסתפר לכבוד יום-טוב (שו"ע סי' תקל"א ס"א. וראה משנה-ברורה שם בשער-הציון ס"ק א, ובס' חוה"מ כהלכתו רפ"ג ובהערות).

19)  הטבילה – מחצות היום ומעלה, לקוטי-דיבורים ח"ג עמ' 865. ועיין אלף-המגן למטה-אפרים סי' תקפ"א ס"ק קכא. ליקוטי-מהרי"ח ח"ב דף ז,ב.

20)  אם כי מנהגים אלו (עשבים – שגדלו סביב הר-סיני, ואילנות – להזכיר שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם) הובאו בשו"ע אדה"ז סי' תצד סי"ד-ט"ו, ואף בלוח כולל-חב"ד – 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' רצג, וע"ש.

21)  אם כי 'נר נשמה' ממש, אין מדליקין כלל לימי 'יזכור' למנהגנו – המלך-במסיבו ח"א עמ' שכא, 'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' רכד.

22)  כמנהגנו בכל ערב יו"ט, וכדמוכח בהתוועדויות תשמ"ט ח"ג עמ' 209 (ע"פ ההקלטה), שם מדבר הרבי על "הדלקה בעש"ק... ובפרט בערב יו"ט הבעל"ט 'זמן מתן תורתנו...", ומוסיף בהערה 25, "לא רק מתחילת המעת-לעת, כי אם עוד לפני הקידוש ואפילו תפילת ערבית, ובפרט שההדלקה היא עוד לפני שהבעל מתפלל מנחה בבית-הכנסת". ואם היה המנהג שונה בחג השבועות, ללא ספק היה הרבי מזכיר זאת. ודלא כמ"ש בלוח עץ חיים ובפסקי תשובות (תצד,ב) שמצד 'תמימות' מדליקים (ובפרט שמברכות 'שהחיינו' על עיצומו של יום) בערב שבועות רק אחרי צאת הכוכבים. וראה בנטעי גבריאל הל' חג השבועות, בשו"ת שבסוף הספר סו"ס ג.

23)  הקדמת (בן) הדרישה לטור יו"ד ח"א. מטה-אפרים תרכ"ה סל"ג. פסק הגאון בעל ה'תורת-חסד', וכן מוכח בלקוטי-שיחות כרך כד עמ' 297 הערה 69 – 'קיצור דיני נש"ק' עמ' לו.

24)  שו"ע אדה"ז סי' רסג ס"ח, משום לא פלוג.

25)  ע"פ שחל בשבת פכ"ב סי"ז. בלוח כולל-חב"ד ער"ה נאמר שאיש המדליק לא יברך שהחיינו (בהדה"נ), אך בספר-המנהגים עמ' 60 נאמר רק שמי שמברך בהדלקה, לא יברך גם בקידוש.

26)  'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א עמ' רסא. וראה שם ובשולי-הגליון אודות ברכה בלא בגד חדש.

27)  כך מודפס בכל סידורי חב"ד. ראה בנושא זה ובדברי הרבי בו באריכות בגיליון תסב עמ' 19 הע' 43.

28)  שו"ע אדה"ז סי' תצד ס"ב.

29)  היום-יום, ד סיוון, מתוך מכתב לבני הישיבות, מאג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ה עמ' עו. והורה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "מכתב זה, צריכים ללומדו, וגם לפרסמו בין אלה שאינם יודעים אודותיו" ('תורת-מנחם – התוועדויות' תש"י, עמ' 92). וראה ספר-השיחות תש"ב עמ' 119.

30)  שו"ע אדה"ז סי' תצד ס"ג, ע"פ המ"א שם, ומקורו מזוהר פ' אמור (צח,א), הנאמר גם ב'תיקון' עצמו, ש"חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה זה, והיו עמלים בתורה". וראה 'התוועדויות' תש"נ ח"ג עמ' 133.

31)  הוראת אדמו"ר מהוריי"צ למנהלי הישיבה קודם חג השבועות תש"ד, 'קובץ ליובאוויטש' גיליון 3 עמ' 35.

32)  ספר-המנהגים עמ' 44, מ'ספר השיחות – תורת שלום' עמ' 3.

33)  ספר-השיחות תרצ"ו עמ' 1, וש"נ.

34)  ספר-השיחות תש"ב עמ' 100.

35)  לקוטי-שיחות כרך כח עמ' 315, בשינויים קלים.

36)  בהוצאת 'רדלהיים' (ודפוס-צילום שלה בהוצאת 'אשכול', ירושלים תשל"ה עמ' 158) נתקנו שתי טעויות אלו כבפנים.

37)  ראה 'המלך במסיבו' ח"א עמ' ריח. וע' בכיו"ב: אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"א עמ' יח. היום-יום י"א אדר-א. ועוד.

38)  'אוצר' ס"ע רנב.

39)  שער-הכוונות, מובא בכף-החיים סי' תצד ס"ק ז, וב'תיקון'. יש לטבול קודם עלות-השחר לדעת הגרא"ח נאה ז"ל, שהוא כיום בתל-אביב בשעה 3:03.

40)  "הוראה בחשאי" – 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א ר"ס ד. וב'היכל מנחם' ח"ב עמ' ריג נדפסה הוראה ב'יחידות' שכן מנהגנו בפועל.

41)  בקצות-השולחן סי' ה ס"ב ובבדי-השולחן שם ס"ק ג כתב, שאם לא יצא לצרכיו לא יברכנה, כי ברכה זו אינה חלק מברכות-השחר שנתקנו תמיד, וכבר כ"כ הברכי-יוסף סי' ו ס"ק ג בשם האריז"ל, עיי"ש. אבל ראה ב'יחידות' שבהערה הקודמת.

42)  סידור אדמוה"ז (הוספות לשו"ע ח"א עמ' 347. במהדורה החדשה ס"ע תרח).

43)  לקוטי-שיחות כרך יד עמ' 225. וראה היום-יום י' בשבט, בשם אדמו"ר הצמח-צדק: "מוטב לאכול כדי להתפלל מאשר להתפלל כדי לאכול".

44)  'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' ש.

45)  ראה בס' "מאמרי אדה"ז ע"פ התורה והמועדים" ח"א עמ' שמא, שעיקר ההלל (התגלות הכתר הוא הרצון, עיי"ש), הוא בחג השבועות.

46)  לקוטי-שיחות כרך כג עמ' 251, ועמ' 256 (אם הבריאות מרשה להם – ראה לעיל הערה 7). וכמובן על המארגנים להשתדל למניעת הפרעות מהם (ראה שו"ע אדה"ז סי' צח סוס"א וסי' קכד סו"ס י מהשל"ה).

47)  לקוטי-שיחות כרך כח עמ' 315.

הטעם כמובא בלקו"ש (כג, עמ' 254) מפסיקתא דר"כ, שקריאת עשרת-הדברות היא בדוגמת יום מתן-תורה, ולכן יש לכנס את ילדי ישראל לשמיעתה אז. והרי ברור שהכוונה בזה היא דווקא לקריאתה בציבור כתקנת חז"ל.

על-כן, בתי-חב"ד רבים מארגנים מניין מיוחד לקריאת התורה בשעה הנוחה לילדים, ובו שישה אנשים שלא שמעו עדיין את הקריאה (או שבשעת שמיעתם התנו שאם יזכו לשמוע באופן כשר אח"כ עם הילדים, הרי עכשיו הם מכוונים שלא לצאת כלל), ואח"כ אמירת הפסוקים, דברי התעוררות, ומחלקים פרסים וכו'. בדבר עריכת הגרלות, עדיף לארגן זאת באיסרו-חג, ואז גם להעניק בפועל את כל הפרסים (גם כאלה שהם מוקצה) לזוכים.

48)  מסתבר שגם המתפלל בביכ"נ שלפי הנוסח שלהם אומרים זאת ג"פ, א"צ לומר זאת עמהם (ראה תהילה-לדוד סי' סו ס"ק ז, ושו"ת אגרות-משה או"ח ח"ג סי' פט).

49)  סידור אדה"ז.

50)  פסקי הסידור אות קסו. ואכן מנהג זה אינו נהוג כלל אצל חסידי חב"ד, אף שהובא בשו"ע אדה"ז (סי' תצ סי"ז, תצד סי"ג) - 'המלך במסיבו' ח"א עמ' קעא-ב. רצו. וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' שה.

51)  זו ההוראה לרבים ולדורות – ספר-המנהגים שם, לקוטי-שיחות חל"ג עמ' 231.

52)  לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז סי' תצד סי"א.

53)  ספר-המנהגים עמ' 44. וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' דש.

54)  רמ"א סי' קמז ס"ח.

55)  לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז שם ס"ה.

56)  לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז שם ס"ו.

57)  בחו"ל מקיימים הזכרת נשמות ביום-טוב שני, כדלהלן הערה 80.

58)  הוראת אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, 'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' רכא, וש"נ.

59)  לקוטי-שיחות כרך יד עמ' 233. 'המלך במסיבו' ח"א עמ' שט.

60)  סידור 'תורה אור' עמ' 259, וכן נהג הרבי, 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' קסו.

61)  משיחת אחש"פ תשכ"ו (תודה למערכת 'הנחות בלה"ק'). ועפ"ז יש להזכיר את כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו.

62)  כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' רכ. והוראת הרבי שכן נכון לנהוג – 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' נח-נט.

63)  שעיר אחד עם שתי-הלחם, ועוד שעיר לחובת היום. שער-הכולל פ"מ סט"ו. קובץ 'יגדיל תורה' ברוקלין, גיליון יב.

64)  היום-יום, טו בתשרי. לקוטי-דיבורים ח"א עמ' 58. 'ציצית הלכה למעשה' פי"ב סכ"ז-כח וש"נ.

65)  סיפר הרה"ח ר' אשר-לעמיל שי' הכהן, שהרבי שאלו מדוע לא הביא את בנו בן השש לנשיאת-כפיים ('תשורה' לנישואי רוט-דרוק, כ"ט תשרי תשס"ב עמ' 151). וכן בנטעי גבריאל הל' יו"ט ח"ב, הל' נ"כ פרק סב ס"ו.

66)  שו"ע אדה"ז סי' קכח סמ"ט.

67)  'רשימות', היום יום וס' המנהגים שם.

68)  ראה משנה-ברורה סי' קכח ס"ק ס. ואפשר לברכם רק בהושטת-יד ותו-לא. הרבי היה מברך כל כוהן: "יישר-כוח, כוהן!". הכוהנים נוהגים להשיב: "ברוכים תהיו".

69)  על הדיון והמסקנה בקשר ליום ההסתלקות, ראה בספר-השיחות תרצ"ט עמ' 333, וש"נ, וב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' שי. אודות ההסתלקות, ראה 'רבי ישראל בעש"ט' הוצאת קה"ת, כפר-חב"ד תשמ"ו, ח"ב פרק כד. צילום המצבה, ב'ימי חב"ד' ביום זה.

70)  שו"ע אדה"ז סי' תצד סט"ז. בטעמי המנהג (שלא יכלו לשחוט ולהכשיר הכלים בשבת; לפי שדוד המלך נסתלק בעצרת והיו כל ישראל אוננין בו ביום ואסורים באכילת בשר; מפני שהתורה נמשלה לדבש וחלב) – ראה בארוכה בקובץ 'אהלי שם' כרך ו' עמ' רא ואילך, וש"נ.

71)  מנהג אדמו"ר מהוריי"צ – 'רשימות היומן' עמ' רה. מנהג הרבי – 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' שז. לוח כולל-חב"ד.

72)  של"ה מסכת שבועות ד"ה ההפטרה, ומציינים לש"ך יו"ד סי' פט ס"ק טז. 'שערי הלכה ומנהג' חיו"ד סי' יא (וראה מה שכתבתי בעניין זה בגיליון תשע"ט), וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' שח. זאת, גם בחלב וחמאה, אך כמובן, מלבד גבינה קשה שממתינים אחריה שש שעות (רובן ככולן של הגבינות הכשרות למהדרין בארה"ק כיום, אינן "קשות").

"וראה פמ"ג לשו"ע יו"ד סי' פט, שפתי-דעת ס"ק ז, דהפסק שעה – מחליף קינוח" (אג"ק כרך כ עמ' רפט, שערי הל' ומנהג יו"ד סי' יא).

ההמתנה (אפילו בשש שעות מבשר לחלב) היא מגמר האכילה של סוג אחד עד תחילת האכילה של הסוג השני, ולא מגמר הסעודה או ברכה אחרונה עד תחילת הסעודה (דגול מרבבה ר"ס פט, ודלא כערוה"ש שם סוס"ד).

73)  מצווה – שו"ע אדה"ז סי' תקכ"ט ס"ז. וראה חוה"מ כהלכתו פ"א ס"ז.

74)  חובה – שו"ע אדה"ז שם. וצ"ל רביעית, 'תורה אור' לאדה"ז עמ' 198.

75)  ממאמר ד"ה שיר השירים דשבת הגדול ה'תשכ"ה ס"ב ('תורת מנחם' כרך מג עמ' 142). הנהגה זו, שייכת לכאורה לעניין "קביעת סעודה על היין" (שו"ע אדה"ז סי' תקכ"ט ס"ד. וראה הנסמן ע"ז ב'התקשרות' תקל"ט. משא"כ המובא בשיחת יום ב' דחג הסוכות תשט"ז ס"א (שם, כרך טו עמ' 45) ובהתוועדות שמחת בית השואבה תשי"ט סי"א (שם, כרך כד עמ' 75) בהערה 5 שם מופיע הלשון "גם בתוך הסעודה" [שלא ככתוב ב'התקשרות' שם], אבל בפשטות, כבמקור הקודם, הנושא שייך לכאורה רק ל"שמחת יו"ט").

76)  שו"ע אדה"ז סי' תצד סעיף חי. וראה רשימות-דברים (חיטריק) ח"א עמ' שלב.

77)  רשימת כ"ק אדמו"ר, ספר-המנהגים עמ' 38 וש"נ.

78)  ספר-השיחות תש"ד עמ' 140.

79)  תורת מנחם תשכ"ד כרך מ, עמ' 57.

80)  'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' שיא.

81)  לקוטי-שיחות כרך ח עמ' 252. וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' שיב. התהלוכה הראשונה היתה בשנת תשט"ו ('התקשרות' גיליון מה עמ' 9. גיליון פט עמ' 17 הע' 7, וש"נ).

82)  על השמחה המיוחדת ביום זה, ראה שו"ע אדה"ז סי' תצד סי"ט. נתבאר בלקוטי-שיחות כרך כח עמ' 24, ובלה"ק בס' 'שולחן המלך' ח"ב עמ' קמא.

לבני חו"ל: יום-טוב שני. בהדלקת נרות מברכות: 'להדליק נר של יו"ט' ו'שהחיינו'. ערבית, קידוש וברהמ"ז של יו"ט. בשחרית מוציאים ב' ס"ת, י"ג מידות וכו' כדאתמול, בספר הראשון קוראים ה' קרואים בפ' ראה 'כל הבכור', ח"ק. בספר השני קוראים למפטיר כדאתמול. הפטרה בחבקוק (ספ"ב): 'וה' בהיכל קדשו...'. הזכרת נשמות (ולא ביום א' דחגה"ש), אב הרחמים, מוסף כדאתמול, ונושאים כפיים גם היום. קידוש וברהמ"ז של יו"ט [ביום ב' אין מנהג לאכול מאכלי חלב - ע"פ לוח כולל חב"ד]. הרבי התוועד בסוף יום ב'. למחרת, יום ח' סיוון – אסרו-חג.

בדבר בני חו"ל הנמצאים ביו"ט בארה"ק ולהיפך – ראה הנלקט בס' 'נתיבים בשדה השליחות' עמ' קג ואילך.

83)  שיחת יום ב' דחה"ש תשל"ח סי"ט.

84)  שיחת יום ב' דחג-השבועות, הנחת הת' סנ"ו.

85)  מדברי אדה"ז – ספר-השיחות תרח"ץ עמ' 285.

86)  שיחת מוצש"ק במדבר תשל"ט, הנחת הת' סי"ט.

87)  בער"ח סיון תש"מ, לקוטי-שיחות כרך כ"ג עמ' 249.

88)  משיחת ש"פ נשא תש"מ, לקוטי-שיחות שם עמ' 259.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)