המשכן שבנו בני ישראל במדבר נבנה מעצי שיטים. אלה היו קרשים גדולים למדיי, כפי שהתורה מפרטת את מידותיהם (שמות כו,טז): "עשר אמות אורך הקרש, ואמה וחצי האמה רוחב הקרש האחד". נשאלת השאלה, מניין היו לבני ישראל במדבר קרשים כאלה?
רש"י שואל שאלה זו, ומביא תשובה ממדרש תנחומא (שמות ט): "יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וציווה לבניו ליטלם עמהם כשיֵצאו ממצרים". ואכן, כך משמע גם מפרשת ויקהל, שם מתואר הביצוע בפועל של המשכן, והתורה מספרת שאת עצי השיטים הביאו "כל אשר נמצא אתו עצי שיטים". הרי שהעצים היו בידי בני ישראל עוד במצרים, ומי שהיו לו העצים האלה נטל אותם איתו.
זה דבר מופלא: יותר ממאתיים שנה קודם שעבוד מצרים דאג יעקב אבינו להביא ארזים למצרים, לטעת אותם שם, ולצוות את בניו שעם צאתם ממצרים ייקחו את העצים עמם, כדי שישמשו אותם להקמת המשכן. והלוא גם בהיותם במדבר יכלו לקנות עצים מסוחרי הגויים, או לשלוח שליחים ליער הקרוב ולהביאם משם (כפי שסבורים כמה פרשנים)?
שתילים מארץ ישראל
מסביר הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 142) שבמעשהו זה של יעקב הסתתרה כוונה עמוקה: הוא ביקש לתת ביד בניו נחמה, שבכוחה יוכלו לשאת את סבלותיה של הגלות הנוראה. לא היה דיי להם בהבטחה המילולית "אנוכי אעלך גם עלה" (בראשית מו,ד). הייתה להם תקווה ממשית בדמות עצי השיטים שיעקב הביא למצרים ונטע שם. הם ראו את העצים האלה וזכרו את ההבטחה על הגאולה ועל בניית המשכן מאותם עצים.
כלומר, עצי שיטים לצורך עשיית המשכן עצמו היו יכולים להשיג גם בדרך אחרת, אבל כדי שתהיה נחמתן של ישראל – הביא יעקב אבינו ארזים ונטעם במצרים, וציווה את בניו שייטלום עמהם כשיֵצאו ממצרים, כדי שבמשך כל זמן גלות ושעבוד מצרים יהיו לנגד עיניהם עצי הארזים שנטע יעקב אביהם. הרי שעצי ארזים אלה מסמלים וממחישים את גאולתם של ישראל.
בדברי המדרש יש הדגשה חשובה, שיעקב הביא את העצים למצרים. הוא לא הסתפק בנטיעת ארזים במצרים, אלא הביא עמו את השתילים מארץ ישראל. דבר זה מחזק את הנחמה והעידוד, כאשר בני ישראל רואים בעיניהם את הארזים שהובאו מארץ ישראל, המבשרים להם כי הם עתידים להיגאל.
ויש להוסיף שהדגשה יתרה על הנחמה אנו מוצאים גם במקורו של פירוש זה – רבי תנחומא, מלשון תנחומין. זו הנחמה שמנחמים בה את עם ישראל השרוי בגלות, שיראה בעיניו את העצים שמהם ייבנה המשכן בבוא עת גאולתו.
עידוד בגלות
גם בגלות הזאת הקב"ה נותן לנו נחמה מעין זו. ה'ארזים' שלנו הם הצדיקים שבכל דור ודור, כפי שנאמר: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה". הצדיקים הללו, שהם למעלה מהגלות, מונעים מעם ישראל לשקוע בהוויית הגלות, ומעוררים את לבו לגאולה.
ומכאן באים לעניין של נחמה גם באשר לגלות הנוכחית: כאשר שרויים בחשכת הגלות, בחושך כפול ומכופל של עקבות משיחא – אומר רבי תנחומא, מנחמם של ישראל, שאין להתפעל מחשכת הגלות, מכיוון שיודעים שהתכלית והמטרה היא "לבנות משכן במדבר", היינו לעשות ממציאות ה'מדבר' משכן ומקדש לו יתברך, דירה לו יתברך בתחתונים.
עד שנזכה לקיום הציווי "ועשו לי מקדש" כפשוטו, בבית המקדש השלישי, שבו יתגלה גם המשכן שעשה משה, משכן המדבר, בבוא הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
