בליל ט"ו בניסן, בחצי הלילה, הִכה ה' את בכורי מצרים, במכה העשירית והאחרונה, שאחריה יצאו אבותינו ממצרים. בתיאור המכה הצפויה נאמר: "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה, לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל".
לשם מה נדרשה שתיקת הכלבים, ומה הקשר שלה למכת בכורות? והאוּמנם הכלבים הם המעידים "אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל", והלוא הדבר בולט שבעתיים במכת בכורות עצמה, שבה נפגעו בכורי מצרים בלבד ולא בכורי ישראל! וגם: למה נבחר הביטוי "לא יחרץ", במקום הביטוי המתאים יותר – "לא ינבח"?
נביחות מול הירח
ההסבר הוא: טבעם של כלבים לנבוח כלפי הירח, ומכיוון שמכת בכורות התרחשה בחצות ליל ט"ו בניסן, כאשר הירח במילואו, אך טבעי שהכלבים ינבחו בשעה זו.
אלא שכאשר הנביחות הן במידה הרגילה אין צורך בנס מיוחד, שהרי הקב"ה אינו עושה ניסים שלא לצורך. גם בני ישראל לא יחששו מנביחות כאלה, שאין בהן לגרום נזק. אלא שלעתים כלבים עלולים להתרגז במיוחד ולנבוח בקול רם, שעלול להפחיד בני-אדם. כדי לשמור על שלוותם של בני ישראל בלילה הזה נעשה נס ש"לא יחרץ".
הרגעת הבהמות
העובדה שאפילו כלבים נהגו בדרך שונה כלפי בני ישראל וכלפי המצרים העצימה את ההבחנה שעשה הקב"ה בין מצרים ובין ישראל. לא דיי שעשר המכות פגעו במצרים בלבד, אפילו הכלבים נמנעו מלחרוץ את לשונם כלפי בני ישראל, אלא כלפי המצרים בלבד!
אך למה היה חשוב שהכלבים לא יחרצו את לשונם גם כלפי בהמות של בני ישראל, כאמור בפסוק: "לֹא יֶחֱרַץ... לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה"? ההסבר נמצא בדברי משה אל פרעה: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ... בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ... לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה". אילו הייתה בהמה אחת נבהלת מנביחת כלבי מצרים ובורחת, לא היה כאן מימוש מלא של דברי משה אל פרעה, ולכן הנס כלל גם את בעלי החיים של בני ישראל.
גאולה בשלווה
ובכל-זאת צריך להבין: הלוא בני ישראל נצטוו באותה שעה להיות בבתיהם, ככתוב: "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר", וממילא לא היו באים במגע עם הכלבים. לכן התורה מדגישה: "לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ". גם אם לא היה חשש מנשיכת הכלבים, עדיין היה חשש מפחד שעלולות לגרום נביחות עזות.
הנס המיוחד שחולל הקב"ה מנע לחלוטין כל פחד ובהלה אצל בני ישראל, והללו היו יכולים לאכול את פסחיהם בחגיגיות ומתוך שמחה על הגאולה הממשמשת ובאה, כשאף בהמותיהם היו רגועות ויכלו לצאת עמהם ממצרים.
(תורת מנחם תשד"מ, כרך ב, עמ' 822, 879) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
