הסיפור שנועד להזכיר את שמות רבותינו נשיאינו * הכיצד ריחפה רוחו של מלך המשיח על התוהו ובוהו והחושך של ג' קליפות הטמאות * ההוראה של פרשת בראשית: כשמכריזים "יהי אור", נעשה כך בפועל! * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. ידוע הפתגם1 שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם הצמח-צדק: "ווי מ'שטעלט זיך אַוועק שבת בראשית אַזוי גייט אַוועק אויף דעם גאַנצן יאָר" (כפי שנעמדים בשבת בראשית כך הולך ונמשך על כל השנה).
כיוון שסיפרו וגילו לנו זאת – שייך הדבר גם אלינו.
ובכן: הברירה בידינו להמשיך שמחה על כל השנה כולה על-ידי השמחה עתה, בשבת בראשית2.
– עניינו של שבת הוא אמנם תענוג, כידוע3 החילוק שבין שבת ליום-טוב, שיום-טוב עניינו שמחה ("מועדים לשמחה") ושבת עניינו תענוג, אבל אף-על-פי-כן, גם בשבת ישנו עניין השמחה, אלא שהשמחה כלולה בעונג4.
(וסיים כ"ק אדמו"ר:) יעזור השם יתברך שהשמחה דשבת בראשית תאיר בכל שבתות השנה, ומשבתות השנה – שמהם מתברכין כולהו יומין5 – תומשך השמחה גם בימות החול דכל השנה.
כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן ניגון שמחה באומרו: "זאָגט אַ פריילעכן ניגון".
* * *
ב. ידוע6 שהעבודה דכל השנה באופן ד"ויעקב הלך לדרכו"7 מתחילה משבת בראשית, שבו מברכים חודש מר-חשון, כשעומדים בסיומו של חודש תשרי, עליו נאמר במדרש8 "תשרי ותשבוק ותכפר כו'".
– (כ"ק אדמו"ר חייך ואמר:) בתחילת נשיאותו של הצמח צדק, כאשר החסידים לא התרגלו עדיין לסגנון המאמרים שלו, שהיה רגיל להרבות במאמרי חז"ל (לא כסגנון המאמרים של אדמו"ר האמצעי שהיו רגילים לשמוע לפני זה), דבר שהקשה עליהם את חזרת המאמרים – הזכיר פעם הצמח-צדק הלשון הנ"ל, "תשרי ותשבוק כו'", ובעת ה"חזרה" התפלפלו ה"חוזרים" בפירוש ומקור לשון זה.
אדמו"ר מהר"ש היה אז ילד קטן כבן חמש או שש שנים, והיה כבר בקי במדרשי חז"ל כו'. וכששמע את דבריהם, נענה ואמר שזהו לשון המדרש. כששאלוהו היכן הוא מדרש זה – הנה לאחרי שהסכימו ליתן לו מה שביקש עבור זה, היה זה צעצוע מסויים... – הראה להם את דברי המדרש.
(והפטיר כ"ק אדמו"ר:) בסיפור זה כוונתי להזכיר בינתיים את שמותיהם של רבותינו נשיאינו9: אדמו"ר האמצעי, הצמח צדק ואדמו"ר מהר"ש!...
ומזה מובן, שבפרשת בראשית שקורין בזמן שמתחילים העבודה ד"ויעקב הלך לדרכו", ישנה הוראה הקשורה ושייכת להתחלת העבודה, כדלקמן.
ג. בהתחלת הפרשה נאמר10: "והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים".
והנה אודות ד' הלשונות תהו ובהו חושך ותהום איתא בספרים11 שהם כנגד ד' קליפות: ג' קליפות הטמאות לגמרי, וקליפת נוגה.
ולעומת זאת – על "רוח אלקים מרחפת על פני המים" אמרו חז"ל12 "זה רוחו של מלך המשיח", שזהו גילוי נעלה ביותר, גילוי העצמות13.
ולכאורה תמוה ביותר: הייתכן שכאשר מדברים אודות קליפות – מזכירים בהמשך אחד אודות "רוחו של מלך המשיח"?!
וההסברה בזה – שכוונת הפסוק להדגיש שמבלי הבט על גודל החושך מצד הקליפות בכלל, ובפרט מצד ג' קליפות הטמאות לגמרי, צריך לידע שישנו כבר "רוחו של מלך המשיח",
– ועל דרך שמצינו במדרשי חז"ל14 בנוגע לחורבן בית המקדש, שתיכף ומיד נולד מושיען של ישראל –
אלא שצריכים רק לגלות זאת.
וגם עניין זה מודגש בהמשך הכתובים15: "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור", ש"אור" מורה על עניין הגילוי, ובזה גופא – גילוי האור שנברא ביום הראשון שגנזו הקב"ה לעתיד לבוא16, שזהו תוכן הגילוי של "רוחו של מלך המשיח".
וגילוי זה נעשה על-ידי התורה – כמובן מדברי המדרש17 "יהי אור זה אברהם", שבו מתחילים "שני אלפים תורה"18, ועל-ידו (היינו, על-ידי עניינו של אברהם, תורה) נעשה הגילוי ד"רוחו של מלך המשיח".
ד. וההוראה מזה בעבודת האדם:
ישנם כאלה שמתייראים מפני גודל החושך, וטוענים שבמצב של התגברות החושך אי אפשר להתחיל עם אור גדול, אלא עם אור מצומצם לפי ערך הזמן והמקום כו'.
ועל זה באה ההוראה מהתחלת הקריאה דפרשת בראשית – שלמרות שנמצאים בהתחלת העבודה (זה עתה הסתיים חודש תשרי ומתחילה העבודה דכל השנה), ולא עוד אלא ששורר תהו ובוהו חושך ותהום, מכל-מקום, מתחילים מיד עם "רוחו של מלך המשיח" – אור הכי נעלה, פנימיות השכינה שלמעלה ובהבדלה מעולמות, שאין העולמות יכולים לקבלו אפילו לא באופן מקיף – שדוגמתה בנפש האדם היא פנימיות הלב.
ומיד ממשיכים עם ההכרזה "יהי אור", היינו, שמבלי להתחשב במעמד ומצב העולם, אם הוא שייך לכך אם לאו, מכריזים "יהי אור זה אברהם", שמתחילים להאיר את העולם באור אלקי, כמו אברהם שפירסם אלקותו ית' בעולם גם לערביים19, מבלי להתחשב אם הם ראויים לכך אם לאו.
ואז – "ויהי אור", שנעשה כן בפועל, "עס ווערט טאַקע בפועל ליכטיק", ועד לגילוי אור גדול ביותר – אור שהיה מאיר ביום הראשון.
ה. ועל-פי האמור לעיל (ס"ג) שהגילוי ד"רוחו של מלך המשיח" נעשה על-ידי "שני אלפים תורה", שהתחלתם מאברהם, עליו נאמר "יהי אור זה אברהם" – יש לבאר הוראה הנ"ל בפרטיות יותר, בנוגע לתורה:
בתורה יש גליא דתורה ופנימיות התורה: גליא דתורה – מלובשת בשכל אנושי, ומדברת אודות דברים גשמיים שמשיגים מהותם, מה שאין כן פנימיות התורה – שמדברת אודות עניינים שמשיגים רק מציאותם, וכללותה למעלה משכל אנושי.
וכשיוצאים להאיר את העולם באור התורה – ישנם הטוענים שאין להתחיל מיד גם עם פנימיות התורה, כיוון שצריך לילך בסדר והדרגה.
ועל זה באה ההוראה מהתחלת פרשת בראשית – שבהתחלת העבודה, ובמצב של חושך הכי גדול, מתחילים מיד עם "רוחו של מלך המשיח", שעניינו בתורה הוא פנימיות התורה20.
וזהו גם עניינו של אברהם – "יהי אור זה אברהם" – "אב רם", שכל הנעלם מכל רעיון21, היינו, שבתורה גופא הרי זה למעלה משכל אנושי, פנימיות התורה. וגם: "אברהם" הוא ב"מ"ם סתומה", ששייך ל"מאמר סתום"22, שזהו עניין פנימיות התורה, סתים דתורה23.
וכאשר לא מתפעלים מחושך העולם, אלא מכריזים "יהי אור", ומאירים את העולם באור פנימיות התורה – אזי "ויהי אור", שנעשה כן בפועל, שאור פנימיות התורה מאיר בכל העולם כולו.
ועל-ידי זה זוכים להתגלות "רוחו של מלך המשיח" בביאת המשיח בפועל ממש, כי, כשיפוצו מעינותיך חוצה אתי מר דא מלכא משיחא24, שזוהי שלימות כוונת הבריאה להיות לו ית' דירה בתחתונים25.
(מהתוועדות ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון ה'תשי"ג,
'תורת מנחם – התוועדויות' תשי"ג ח"א (ז) עמ' 130-133, בלתי מוגה)
______________________
1) ראה גם שיחת ש"פ בראשית תשי"א סי"ח. תשי"ב ס"א (תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 64. ח"ד ע' 109), ובהנסמן שם.
2) יש לציין, שלאחר קריאת התורה וההפטרה, הורה כ"ק אדמו"ר שהחזן יאמר "יהללו" בניגון של יו"ט, ויכניסו הס"ת להיכל מתוך שמחה וריקוד, ולאחר שהכניסו הס"ת להיכל הורה להמשיך הריקוד, והורה לחזור ולהוציא הס"ת (שקראו בה) ולהמשיך לרקוד עמה (המו"ל).
3) ראה סה"מ תש"ט ס"ע 130 ובהערת כ"ק אדמו"ר שם.
4) ראה לקו"ש ח"ד ע' 1090 הערה 31.
5) זח"ב סג, ב. פח, א.
6) ראה גם שיחת יום שמח"ת תשי"א ס"א (תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 47 ואילך), ובהנסמן שם.
7) לשון הכתוב – ויצא לב, ב.
8) ויק"ר פכ"ט, ח. וראה גם רשימות הצ"צ לתהלים (יהל אור) ע' ריט.
9) כנראה הכוונה בזה ע"ד האמירה "האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון", "כדי להזכיר זכות אבות" (תמיד רפ"ג. יומא כח, ב ובפרש"י – מירושלמי יומא פ"ג ה"א) – המו"ל.
10) א, ב.
11) אוה"ת פרשתנו (כרך ג) עה"פ (תד, סע"א) – "עפמ"ש בזח"א ט"ז א', וביאור המאמר בספר אשל אברהם באריכות".
12) ב"ר פ"ב, ד. פ"ח, א.
13) ראה גם סד"ה בראשית ברא אלקים שנאמר בהתוועדות (לעיל ע' 129). וש"נ.
14) ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. איכ"ר פ"א, נא.
15) א, ג.
16) חגיגה יב, א.
17) ב"ר פ"ב, ג.
18) ע"ז ט, א.
19) ראה סוטה יו"ד, סע"א ואילך. ב"מ פו, ב. הובא בפרש"י עה"ת וירא יח, ד. כא, לג.
20) ראה לקו"ת צו יז, א ואילך. ובכ"מ.
21) ראה תו"א ר"פ לך לך. ובכ"מ.
22) שבת קד, א.
23) ראה פרש"י שם. הובא ונתבאר בשל"ה בית הגדול בסופו (לז, ב ואילך). וראה ספר הערכים חב"ד מערכת אותיות התורה – מ"ם (ב) ס"ד (ס"ע קכד ואילך). וש"נ.
24) אגה"ק דהבעש"ט (כתר שם טוב בתחלתו. ובכ"מ).
25) ראה תניא פל"ו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
