ברגעים הראשונים לא היה ניכר שאירע דבר חריג. מפעם לפעם קורה שהתוקע בשופר מתקשה להפיק ממנו את התקיעות. עליו להיטיב את הזווית שבה מוצמד פי השופר לשפתיו ולנשוף ביתר דיוק. בסופו של דבר יצליח להפיק את התקיעה, השברים והתרועה.
אלא שכעת גם הניסיונות הנוספים כשלו. התוקע ניסה להחליף שופרות, קינח את פי השופר במטלית, הִטה את זוויותיו הנה והנה – לשווא. שום תקיעה תקינה לא יצאה מן השופר.
דממה מביכה עמדה בחלל בית הכנסת הגדול בבגדד. זה היום הראשון של ראש השנה. בשעת בוקר מוקדמת החלה התפילה, מתוך התעוררות תשובה של הציבור כולו. החזנים היטיבו לעורר את הלבבות בפיוטים המרגשים, ומרגע לרגע השתלטה אווירת היום הקדוש על המתפללים העטופים בטלית. כולם ציפו בהתרגשות לרגע השיא של ראש השנה – תקיעת השופר.
כבכל שנה מתכבד רבי נחום העגלון להיות שליח הציבור לתקיעות. אמנם בכותל המזרח יושבת גלריה נאה של רבנים ונכבדים, אולם הכול מסכימים פה אחד שהאיש הראוי ביותר לתקוע בשופר ולעורר את רחמיו של הקב"ה על הקהילה הקדושה הוא רבי נחום העגלון.
בימות החול מצטנע רבי נחום ונחבא אל הכלים. הוא יושב על מושבו מאחורי הסוסים, אוחז בשוט ומוביל את לקוחותיו למחוז חפצם. בעת שגרה אין הוא מתבלט כאחד מראשי הציבור, אך יודעי דבר אומרים שאין הוא אלא צדיק נסתר, אחד מל"ו הצדיקים הנסתרים שעליהם העולם עומד.
רבי נחום גם משופע במעשים טובים, והחסדים שהוא גומל עם כל נזקק ודל מוּכרים בבגדד ובכל סביבתה. לכן ברגע האמת, שבו זקוקים לכל בדל של זכות כדי לבקש שנה טובה ומתוקה, נשלח רבי נחום למשימה.
כבר שנים רבות הוא ממלא את תפקיד התוקע. תמיד הוא עושה זאת בהצלחה רבה. הקולות הבוקעים משופרו מרעידים את הלב בצלילים עדינים ונוקבים. אך עתה – מעשה שטן. רבי נחום אינו מצליח להפיק שום קול מן השופר. גם כשנדמה שנתפס הצליל – הוא דועך מיד כעבור שניות אחדות.
הדקות חולפות. המתפללים נושאים את מבטם אל רבי נחום, שנראה נאבק בשופרותיו בלי הצלחה. מבוכה שוררת בקהל. אט-אט מתחיל רחש. "ודאי יש סיבה המונעת מרבי נחום להשמיע את תקיעות השופר", אומרים המתפללים זה לזה בדאגה. פני כולם משקפים חרדה. אין ספק, יד שמימית מתערבת כאן ואיננה מאפשרת לקיים את מצוות היום. מי יודע בעטיו של איזה חטא קרה הדבר. איזו גזֵרה מעיבה על הקהילה הקדושה ביום הדין?
בשלב הזה חדל רבי נחום מניסיונותיו ושמט את שופרו על הדוכן. רגעים ארוכים של שקט מתוח עברו בקהל.
לפתע נשמע קול מכותל המזרח של בית הכנסת: "חוששני שבשלי הרעה הזאת!". כולם הסבו את פניהם אל הדובר – אחד מנכבדי הקהילה. הוא פנה למרכז בית הכנסת והחל לספר: הבוקר, בשעה שיצאתי מביתי אל בית הכנסת, פגשתי בדרכי אלמנה ענייה מנשות קהילתנו. היא פנתה אליי בבקשה: 'אנא ממך, עשה בעבורי מצווה גדולה'.
פניתי אליה: 'במה אוכל לסייע לך?'. האלמנה סיפרה לי שבביתה ילדים קטנים, והם חולים וזקוקים לנוכחותה לצידם. בודדה היא, ואין לה עם מי להשאיר את ילדיה כדי לבוא להתפלל בבית הכנסת. אך עם זה עַז רצונה לשמוע לכל הפחות את התקיעות של ראש השנה. 'אנא ממך', ביקשה האלמנה, 'עשה עמי חסד. לאחר התקיעות בבית הכנסת סור נא לביתי, ושמור על ילדיי הקטנים. בזמן הזה אמהר אני לבית הכנסת כדי להאזין לכל הפחות לתקיעות שבתוך תפילת המוסף'.
בוש ונכלם אני להתוודות לפניכם, הרכין האיש את ראשו לפני כל הקהל. סירבתי לבקשתה. לא רציתי לוותר על האזנה לכל התקיעות. נאלצתי להשיב את פניה ריקם. והיא, האומללה, נותרה עצובה וכאובה בפתח ביתה ואני באתי לבית הכנסת.
במהלך התפילה ייסר אותי מצפוני, אולם דחיתי את המחשבות האלה. עתה, כשנכשל רבי נחום במאמציו לתקוע בשופר, מבין אני שמשמים רואים בחומרה את סירובי העיקש להיענות לבקשתה של האלמנה.
קהל קדוש!, פנה האיש אל המתפללים, אנא המתינו כאן ואלך להזמין את האלמנה לבית הכנסת. ובעזרת ה' ניווכח כולנו שמאת ה' הייתה זאת. כשסיים ירד מן הבימה ויצא מבית הכנסת.
הוא מיהר לביתה של האלמנה. כשפתחה האישה את הדלת, הפציר בה לסלוח לו על שסירב לבקשתה מוקדם יותר וזירז אותה לגשת לבית הכנסת להקשיב לתקיעות השופר. "הקהל כולו מצפה לבואך!", אמר לה, "אני אשמור על ילדייך".
האלמנה עשתה כדבריו ובפה מלא דברי תודה מיהרה לבית הכנסת. בעזרת הנשים הוקצה בעבורה מקום בשורה הראשונה. או-אז קירב רבי נחום את השופר לפיו, והנה בקעו ממנו התקיעות בקלות ובנעימות, כאילו לא אירע דבר.
אחרי התפילה יצא רבי נחום בלוויית פמליה מנכבדי הקהילה לעבר ביתה של האלמנה. שם חזר על התקיעות, כדי שגם אותו יהודי שיצא לשמור על ילדי האלמנה וגם הילדים עצמם יזכו לשמוע את תקיעות השופר. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
