זמן רב הפצירו החסידים ברבי מרדכי-דב מהורנוסטופול לבקר בעירם. החסידים האלה התגוררו בעיר בוברויסק (כיום בבלרוס), ועַז היה חשקם לארח את הצדיק במעונם, להתבשם מדברי תורתו ולזכות בברכתו.
אולם בדרך להגשמת המשאלה הזאת עמד האיסור החמור שהטילה הממשלה הרוסית על הצדיקים לבית צ'רנוביל, משפחת טברסקי, לצאת מתחומם. השלטון אף כפה על האדמו"רים לחתום על כתב התחייבות שלא יפרו את האיסור. הפרת הגזֵרה הייתה עלולה להביא לידי מאסרו ואף לידי גירושו לסיביר.
בסופו של דבר גברה אהבתו של הרבי לחסידיו על החששות מפני האיסור, והוא ניאות למלא את מבוקשם. הנסיעה התארגנה בסודי סודות והרבי בא לבוברויסק, לשמחתם הגדולה של החסידים.
אלא שדבר הביקור החשאי דלף והגיע לאוזני מתנגדיו. הללו העבירו את המידע למשטרת המחוז בעיר מינסק. לא חלף זמן קצר ופלוגת שוטרים הקיפה את הבית שבו התארח הרבי. מפקד משטרת מינסק בכבודו ובעצמו התייצב בפתח הבית ודרש לקבל את הרבי לידיו.
למרבה המזל הבחינו בני הבית בהיערכות המשטרתית, ובטרם הספיקו השוטרים להדק את הכתר סביב הבית הצליח הרבי לקפוץ מן החלון החוצה ולחמוק לרחוב צדדי. בדיוק באותו רגע חלפה במקום עגלה רתומה לסוס. העגלון עצר וקרא לעבר הצדיק: "רבי, עלה לעגלתי ואסיע אותך!". הרבי קפץ על העגלה, והעגלון הושיט לו אדרת איכרים, שבה יוכל להסוות את זהותו, בעוד הוא מדרבן את סוסו אל היציאה מן העיר.
כאשר יצאו מן העיר היה הרבי יכול לנשום לרווחה. ההימלטות הצליחה. המשטרה לא הייתה בעקבותיהם. רבי מרדכי-דב ישב בעגלה הנוסעת בתוך היער, שקוע בשרעפיו, ופתאום עצרה העגלה. פנה הצדיק אל העגלון ושאל: "מדוע אינך נוסע?".
הלה הסב את פניו אל הרבי. ניצוץ זדוני הופיע בעיניו. "שמע נא, רבי", פתח ואמר. "אני מתפרנס משוד עוברי דרכים. ממך לא אקח כסף אלא ברכה. אם תעניק לי ברכה – מה טוב; ואם לאו..." – וכאן נופף באצבע מאיימת כלפי הרבי.
פניו של הרבי נותרו שלוות. הוא הביט בעגלון במבט חודר. "ברכה אתה רוצה?", אמר. "תחילה אספר לך סיפור שהתרחש עם אב-סבי, רבי זושא מאניפולי.
רבי זושא היה מתלמידי המגיד ממזריטש, ונהג לנסוע מזמן לזמן אל רבו. בכל פעם שהה במחיצת רבו כמה שבועות או חודשים.
פעם אחת, עם הגיעו לחצר הרבי, נכנס לחדרו של המגיד לקבל ממנו ברכת שלום. למרבה הפתעתו אמר לו המגיד: 'שלום עליכם, וסע לשלום!'. השתומם רבי זושא, אולם הבין מיד שיש דברים בגו, ושכוונת הרבי כי עליו לצאת מיד לדרך. הוא מיהר לשכור עגלה, ולצאת לאן שיובילו אותו הסוסים...
זה היה לילה חורפי. אך יצאה העגלה ממזריטש וסופת שלגים עזה החלה להשתולל. תוואי הדרך טושטש. הסוסים התקשו לבוסס בשלג, והסביבה כולה שרתה בעלטה מוחלטת. פתאום הבחין רבי זושא בקרן אור בקצה היער. הוא הפנה לשם את העגלה, ולשמחתו ראה שעומד שם בית. רבי זושא נקש על הדלת. שום תגובה לא באה. הוא ניסה לפתוח את הדלת וזו נענתה לו, ואז גילה שהבית ריק.
הוא סב על עקבותיו, ולתדהמתו גילה שהעגלון נעלם. 'מה אעשה?', חשב בליבו. בטרם הספיק לשקול את צעדיו שמע רחש מאחוריו. הוא היה מוקף חבורת שודדים חמושים. הללו זיהו אותו וקראו בשמחה: 'הנה הרבי! מדוע אתה עומד בחוץ? היכנס, נכבד אותך במאכל ומשקה!'.
השודדים הובילו את רבי זושא אל תוך הבית, ומפקדם פנה אליו ואמר: 'אתה מבין לידי מי נפלת? ובכן, אם תברך אותנו – נשאיר אותך בחיים; אם לאו – אמור וידוי!'.
כעת הבין רבי זושא את תכלית הציווי המפתיע של המגיד. הוא פנה אל השודדים ואמר: 'שוטים אתם! אתם מאיימים שתהרגו אותי? וכי יש ברשותי כסף וזהב? האזינו היטב לדבריי: מזהיר אני אתכם שמכאן והלאה עליכם לחזור בתשובה ולפתוח בחיים חדשים. אם לא תשמעו לדבריי ותמשיכו בדרכיכם העקלקלות, תיתפסו בידי השלטונות ומרה תהיה אחריתכם!'".
סיים רבי מרדכי-דב את סיפורו באוזני השודד: "ואכן, כפי שניבא הסבא רבא שלי כן היה. מי שצייתו לדבריו זכו לפתוח דף חדש ולשקם את חייהם, ואילו חבריהם שדבקו בחיי הפשע נתפסו והועלו אל הגרדום.
זה מה שגם אני אומר לך - דינם של השודדים הוא גם דינך. אם תחזור בתשובה, מה טוב; ואם לאו, רע ומר יהיה סופך. כעת עשה בי כרצונך".
רגע אחד עמד השודד נדהם, מעכל את משמעות הדברים, ופתאום פרץ בבכי עז. "אנא, רבי", זעק, "רחם עליי והחזר אותי בתשובה! אני נשבע שלעולם לא אוסיף להזיק לבריות, ואני מתחרט חרטה גמורה על כל מעשיי".
לימים נעשה השודד חסיד נאמן של רבי מרדכי-דב וזכה להקים בית יהודי חשוב בבוברויסק.
(על-פי 'מגדולי החסידות') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
