הדפיקה בשעה מאוחרת בלילה בדלת ביתו של החסיד ר' יצחק-דוד גרוסמן הפתיעה אותו. הוא ניגש אל הפתח ומצא שם את בני משפחתו של האדמו"ר רבי אשר ('הצעיר') מסטולין.
אך ההפתעה הגדולה ציפתה לו כאשר הציגו לפניו את בקשתם. "אנו מבקשים ממך ללמוד את מקצוע השחיטה ולהיות שוחט", אמרו לו.
"שוחט?! אני?!", תמה ר' יצחק-דוד.
"כן, זה פיקוח נפש", אמרו לו בני המשפחה בפנים חמורות סבר.
הם הסבירו לו כי האדמו"ר נחלש מאוד ובריאותו מידרדרת. הרופאים אמרו שהוא חייב לאכול בשר כדי להתחזק, ואולם רבי אשר נמנע מלאכול בשר, בשל הקפדתו היתרה על כשרות. לאחר הפצרות רבות הביע הסכמה לאכול בשר בתנאי אחד – שהשוחט יהיה ר' יצחק-דוד.
לא לשווא בחר האדמו"ר בר' יצחק-דוד. הוא היה ירא שמים מופלג, מדקדק בכל פרט בהלכה ובמנהג. הוא שקל את העניין, ומכיוון שבריאותו של רבו הייתה תלויה בדבר – נעתר.
משעה שקיבל עליו לאחוז בסכין השחיטה, עשה זאת במלוא כובד הראש. תחילה שינן את כל הלכות שחיטה, ואחר-כך למד את האומנות המעשית. רק כאשר חש ראוי למשימה האחראית החל לעסוק בה.
ביום חורפי קר עסק ר' יצחק-דוד בהכנת סכין השחיטה. הוא השחיז אותו שוב ושוב, ובדק אותו פעם אחר פעם כדי לוודא שהלהב חד וחלק לגמרי. כל-כולו היה מרוכז במלאכה העדינה, עד שלא שם לב לרוח הקרה שנשבה עליו.
ר' יצחק-דוד הצטנן ונפל למשכב. בתחילה סבר כי זה צינון קל וחולף, אך במהרה התברר שחלה בדלקת ריאות חריפה. בימים ההם טרם היו תרופות יעילות לדלקת מעין זו, ורבים לא הצליחו להתגבר עליה.
הרופאים שבדקו אותו אמרו כי הכול תלוי ביכולת גופו להתגבר על המחלה, ולשם כך יש לשלוח אותו לעיירה טוקאי שבצפון הונגריה, המבורכת באוויר צח ומבריא.
אם לא דיי בכך, בימים ההם (בשנת תרל"ג) נסתלק למנוחת עולמים הצדיק רבי אשר, והדבר שבר את רוחו של ר' יצחק-דוד. רעייתו המודאגת החליטה שאין מנוס מלקיים את המלצת הרופאים. היא מכרה את תכשיטיה ואת כלי הכסף שברשותה כדי לממן את הוצאות הנסיעה, ושלחה את בעלה בעגלה לטוקאי, בעוד היא עצמה נשארת עם ילדיה בבית.
בשעת לילה מאוחרת הגיעה העגלה לטוקאי. העגלון ביקש מהחולה את כתובת יעדו. התברר שאין לנוסע שום כתובת מוגדרת. העגלון החליט לחפש את הכנסת האורחים המקומית.
בהגיעו למקום ירד העגלון ונקש על דלת הבית. "יש כאן אדם חולה מאוד", אמר לשמש, "הוא בא לכאן ממרחקים". השמש סייע לעגלון להכניס את החולה פנימה, והוא הושכב שם באחת הפינות.
באותו לילה הופיעה פתאום בחלומו של ראש הקהל המקומי דמות של יהודי הדור פנים, שאור קורן מהן. "אני מבקש ממך", אמרה הדמות, "שתיגש לבית הכנסת האורחים. בא לשם עכשיו יהודי צדיק וישר, חולה וחלוש. הוא חלה בעקבות חסד שעשה עמדי. אנא, עשה כל שביכולתך כדי לרפא אותו ממחלתו".
הדמות הוסיפה ואמרה: "יודע אני שכבר עשרים שנה אתה ורעייתך חשוכי ילדים. ובכן, אני מבטיח לך שאם תיענה לבקשתי – תזכה בקרוב לחבוק בן".
ראש הקהל התעורר נסער. החלום היה מוחשי כל-כך, עד שנדרשו לו רגעים ארוכים להתעשת. בתוך כך התעוררה גם רעייתו – נסערת ונרגשת, וגם בפיה אותו חלום. הבינו השניים שיש דברים בגו והחליטו שלא לאבד רגע. באישון לילה יצאו מביתם לעבר בית הכנסת האורחים.
השמש כבר נם את שנתו, ופתאום שוב שמע דפיקות על הדלת. הוא רגז על ההפרעות התכופות והתעלם מן הדפיקות, אולם ראש הקהל ואשתו לא הִרפו. בסופו של דבר ניאות השמש לפתוח את הדלת. "מה קורה כאן?", שאל בתדהמה למראה האורחים שבפתח.
"האם בא לכאן הלילה יהודי חולה ממרחקים?", ביקש ראש הקהל לדעת.
"אכן", נדהם השמש, והצביע לעבר פינת החדר. על מזרן פשוט שכב רבי יצחק-דוד, מתייסר במכאוביו.
ראש הקהל מיהר לגשת אל החולה. הוא הצליח לדלות מפיו את שמו ואת עיירת מוצאו, ופניו החווירו. הפרטים שמסר החולה תואמים לחלוטין את ששמע בחלום! מאותו רגע לא מש ראש הקהל מרבי יצחק-דוד. הוא גייס את טובי הרופאים, קנה את התרופות היקרות ביותר ועשה כל מה שביכולתו להבריאו.
רבי יצחק-דוד תמה לנוכח הטיפול המסור. "במה זכיתי?", שאל שוב ושוב. ראש הקהל התחמק מלגלות לו את דבר החלום. "יום אחד אגלה לך", הפטיר.
חלפו כמה חודשים. רבי יצחק-דוד שב לאיתנו והבריא. הוא חזר להתהלך כאחד האדם, וכבר החל לתכנן את חזרתו לביתו. או-אז פנה אליו ראש הקהל ושיתף אותו בדבר החלום. "רבך, רבי אשר, הבטיחני שאזכה לזרעא חיא וקיימא אם אדאג לרפואתך", אמר כממתיק סוד. "ואכן, ביכולתי לבשר לך שברכת הצדיק כבר החלה להתממש".
(על-פי 'לב ישראל') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
