נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1120 - כל המדורים ברצף
	הידיעה כי הגאולה החלה – נתנה כוח לעמוד בקשיי הגלות
	חושך הגלות – הראיה לאור הגאולה בקרוב
	המשפיע ר' שמואל לויטין (ג)
	פרשת וארא
	חיזוק ההתקשרות
	הלכות ומנהגי חב"ד

יובל החמישים להגעתו לליובאוויטש צויין במספר הדולרים שקיבל מאת כ"ק הריי"צ בעבור מכירת חמץ, ואחריו – מאת נשיא דורנו * על פדיון נפש מקורי, ועל 'מפטיר יונה'... * לפי ציווי כ"ק הריי"צ עמד כשליח-ציבור בהילולת רבותינו נשיאנו, ואף התוועד במצוות הרבי * מדוע ביקשו הרבי שלא ישב מאחוריו? וכיצד הגיב לבקשתו לרפואה בידי שמים?.. * רשימה שלישית

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"בעל הוראה מצוין"

"בדבר שאלותיו יפנה לידידי עוז הרה"ג הרה"ח הר"ש שליט"א לעוויטין שהוא בעל הוראה מצוין והעולה על כולנה שבכמה ענינים שאל את הוד כ"ק הרה"ק זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע" – כך כתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ להרש"ז גורארי' (אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ כרך ה' עמ' רכח).

אכן, במשך השנים נחשב כרב פוסק דינים ב'בית חיינו'.

מכירת חמץ

בשנים תש"י-תשל"ד מכר הרבי את חמצו לרב שמואל לויטין (ראה 'ימי בראשית' עמ' 414, 'אוצר מנהגי חב"ד' ניסן (בסופו)), והיה משלם לו חמישים דולר, כפי שנהג גם כב' קדושת אדמו"ר הריי"צ. אולם להנהגה זו הייתה סיבה מיוחדת:

לאחר מכירת החמץ בשנת תש"ט אמר ר' שמואל לרבי הריי"צ, שהשנה מלאו חמישים שנה מאז הגיעו לליובאוויטש (לפני חג הפסח תרנ"ט), ובתגובה נתן לו הרבי הריי"צ חמישים דולר. לקראת פסח שנת תש"י כאשר בא לפני הרבי נשיא-דורנו למכור את החמץ, שאל אותו הרבי כמה היה משלם לו חמיו... והשיב הרש"ל כנ"ל, ומאז היה זה הסכום שהעניק לו הרבי מדי שנה עבור המכירה.

אפילו בשנה האחרונה לחייו, כאשר בנו של ר' שמואל – ר' בנימין שאל את הרבי שמא מפני חולשת הרש"ל וזקנותו, כדאי שהרבי ימכור את החמץ לרב אחר, הביע הרבי את רצונו שהמכירה תתבצע דווקא על ידי ר' שמואל.

ואכן, אל חדרו של הרבי נכנסו הרב שמואל לויטין מלווה בבנו ר' בנימין וחתנו הרב בנימין גורודצקי (ששימש כ"ערב קבלן"), והרבי ערך את המכירה.

באותו מעמד ביקש ממנו הרבי לברכו [אולי בקשר לי"א ניסן]. לאחר מכן יצאו הרש"ל ומלוויו מחדרו של הרבי לחדרו של הרש"ל, שם המתין להם הרב ישראל דז'ייקובסון להמשך המכירה.

לפתע, יצא הרבי מחדרו ופנה בשאלה לת' יחזקאל קורנפלד (לימים נכדו של ר' שמואל): "היכן ר' שמואל?" הלה הצביע לכיוון החדר (בו שוכנת כיום ספריית הישיבה), והרבי החל ללכת באומרו: "העיקר שכחתי"... הרבי נכנס לחדר ומסר לר' שמואל את חמישים הדולרים!...

פדיון-נפש מיוחד..

בכל ערב ראש השנה כתב הרבי לר' שמואל מכתב ברכה לשנה החדשה בכתב-יד-קדשו (צילומיהם פורסמו בתשורה ו"מזכרת" משמחת נישואין ריבקין כ"א סיון תשע"ה, בעלוויו וושינגטון, עמודים ב-כג). את מכתב הברכה שקיבל, נהג ר' שמואל לקרוא בערב ראש השנה, בתור 'פדיון-נפש' על ציון אדמו"ר מוהריי"צ...

במספר הזדמנויות הדגיש הרבי את היותו של הרש"ל "לוי" – כך לדוגמה כאשר חדב"נ וגיסא דבי נשיאה הרש"ג דיבר פעם (במוצאי יום כיפורים) במעלת "מפטיר יונה", חייך הרבי ואמר:

מדוע צריך לדבר על כך בנוכחות ר' שמואל הוא הרי לוי (ואינו יכול לקבל מפטיר יונה).

פעם נוספת (בסוכות תשכ"ז) דובר על ניגון "ג' תנועות", הרש"ל אמר שהוא מכיר את הניגון מליובאוויטש, ולעומתו סנט בו אחד הנוכחים על "מומחיותו" בניגונים. הרבי הגיב להגנתו:

הוא הרי לוי (שעבודתם בנגינה...!)

מינוי ללא שינוי

"ונתנם להרש"ל שי' כיון שהוא עורך ("פראוועט") את ה"יארצייט" בשמחה ובטוב לבב..." – תורת מנחם כרך נד עמ' 89.

מפעם לפעם, בימי ההילולא של רבותינו נשיאנו וביומי דפגרא, היה הרבי קורא לר' שמואל ומעניק לו מעות עבור משקה לעריכת התוועדות, ואף מוסר לו מאמרים ללמדם ברבים. קרה והרבי עצמו היה משתתף בהתוועדות (כך לדוגמא בהתוועדות כ"ד טבת תשט"ו – ראה תורת מנחם כרך יג עמ' 184).

החל משנת ה'ש"ת התפלל על פי הוראת כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ לפני העמוד בי"ג תשרי ועלה למפטיר (ראה 'המלך במסיבו' כרך א' עמ' קה; תו"מ כרך מה עמ' 62). וראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ כרך יד עמ' שעה: "ידידי עוז הרה"ח הרש"ל שי' בבקשה להתפלל לפני העמוד קבלת שבת וג' תפלות דש"ק ועליה דמפטיר ביום היא"צ [יארצייט] דהוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע".

לאחר תפילת ערבית היה הרבי נשיא-דורנו מעניק לו כסף עבור משקה להתוועדות חסידים, לרגל י"ג תשרי. [עד שנת תשל"ג לא התוועד הרבי בי"ג תשרי כשחל בימי החול]. גם כאשר חל בשבת שאז היה הרבי מתוועד, הרי לפעמים נתן המזונות או המשקה לרש"ל על מנת שיחלק בין המסובים (תשכ"ט – תורת מנחם כרך נד עמ' 89 כנ"ל; תשל"ב – שיחות קודש תשל"ב כרך א' עמ' 43). וראה גם תורת מנחם כרך מא עמ' 63 ואילך.

בשנת תש"ב – באותה שנה (בי"ג שבט) נפטרה הרבנית שטערנא שרה – התפלל הרש"ל לפני העמוד ואמר כל הקדישים לעילוי נשמתה (מפני חולשתו נמנע מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לעשות זאת בעצמו), והרבי הריי"צ אף מינהו לשלוחו לקרוא פ"נ בקברה. הרבי נשיא-דורנו הורה אז לרש"ל לא ללכת יחידי לבית החיים (מדברי נכדו הרב שלום דובער לויטין שי').

גם בב' ניסן, הילולת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, וי"ג ניסן הילולת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק – התפלל הרש"ל לפני העמוד.

בשנת תשי"א חשב הרש"ל שהרבי כנכדו של הצמח-צדק [בן אחר בן] ירצה לעמוד לפני התיבה. על כך הגיב הרבי:

אף שב"ענין" הנכם צודקים, אף מכיון שכ"ק מו"ח אדמו"ר מינה אתכם להתפלל כש"ץ – ימשיך בזה.

בהמשך לכך נתן לו כסף עבור "משקה" להתוועדות.

וכך מסופר בתורת מנחם (כרך ג' עמ' 6-7):

באור ליום ה' י"ג ניסן תשי"א ציווה הרבי להרב שמואל לויטין לעבור לפני התיבה, ולאחרי תפלת ערבית ציווה עליו להתוועד עם הקהל. הרש"ל החל לדבר והרבי נכח במעמד והגיב על דבריו. כך שהייתה זו התוועדות של הרבי.

ובי"ג ניסן תשכ"ב – שנת השישים להולדת הרבי – עם כניסתו לתפילת מעריב, נתן הרבי לרש"ל ששים ואחד דולר באמרו "תתוועדו עם זה כל השנה כולה" (על פי עדות נכדו הרב שלום דובער לויטין שנכח שם, ואף ספר את מספר שטרות הדולר).

על שולחן מלכים

בסעודות ימי חג ומועד שנערכו בדירתו של אדמו"ר מוהריי"צ היה יושב תדיר לשמאלו של הרבי, והיה נוטל חלק בדיבורים (מסירת דברי תורה סיפורים ומסורות החסידים). לא פעם היה מבקש ממנו הרבי לספר או להגיב – ראה 'המלך במסיבו' וסדרת 'תורת מנחם' [ראה לדוגמא ב'תורת מנחם' כרך מח עמ' 17 ואילך].

בהתוועדויות ישב תמיד מאחורי הרבי. ופעם – עם סיום 'יחידות' להנהלת הישיבה בה היה נוכח – ביקש ממנו הרבי להישאר בחדרו הק', ולאחר שכולם יצאו בקשו – כי בעת ההתוועדות, לא ישב מאחוריו ממש, אלא יפנה קצת – "כדי שיראו אותו"!...

בפורים היה מקבל מהרבי "משלוח מנות" בתור לוי.

"אני ה' רופאך"

במהלך השנים זכה למספר ביקורים של הרבי. פעם בראשית שנות היו"ד חש שלא בטוב והרבי הגיע לבקרו בבית בתו, ברחוב איסטערן פארקוויי (מפי נכדו הרב שלום דובער גורודצקי).

ושוב כשאושפז בשנת תשי"ז בבית רפואה הגיע הרבי (בליווי המזכירים הרב חדקוב והרב ראדשטיין) לבקרו. על כך מספר המזכיר הרב חיים יהודה קרינסקי שי' שאף נהג ברכב שהביא את הרבי ומלוויו:

"מכיוון שהיה עלי להחנות את הרכב, לא נכחתי בחלק מהביקור... דובר אז אודות פדיון-הבן ועל כך שהיו כמה מגדולי ישראל שהיו פודים עצמם מחמת הספק. הרבי ציין שיש מספרים כך גם על הנהגת ר' הלל מפאריטש, אך לפועל ר' הלל היה... לוי! (ראה גם 'המלך במסיבו' כרך א' עמ' ריז; תורת מנחם כרך לח עמ' 181 בסופו).

כמו כן דובר אז אודות השבח שבברכת "אשר יצר". ועוד.

נכדו הרב שלום דובער לויטין מספר, כי באותו ביקור נראה היה שהרבי רוצה לחזור מאמר חסידות, והרש"ל העלה חששות אודות ניקיון הגוף והמקום וכו', והרעיון נדחה.

אחר-כך הצטער הרש"ל ואמר, שלא צריכים להתערב בעניינים שהרבי רוצה.

נכד אחר (רשד"ב גורודצקי שי') מספר, כי דובר אז גם אודות חיוב ברכה על לקיחת תרופה עם מים.

כאשר חלה בשנת תשכ"ח, ביקש הרב שמואל לויטין מרופא בית הרבי – הר"ר אברהם אבא זעליגסון, למסור לרבי את הרעיון המובא בספרים על ההבדל בביטוי רפואה בלשון רפה או בלשון דגושה – שהרי בפסוק "אני ה' רופאך" הפ"א רפויה, ובפסוק "ורפא ירפא" הפ"א דגושה. וטעם הדבר הוא, כי כאשר הרפואה היא בידי אדם, אזי יש לפעמים צורך בלקיחת סמים מרים, אך כאשר הרפואה בידי שמים אזי הרפואה היא בנקל (פ"א רפויה).

לפיכך מבקש אפוא הרש"ל מהרופא, שימסור לרבי בשמו, כי הוא (הרש"ל) מבקש שתהיה לו רפואה בידי שמים.

כעבור זמן מסוים, נכנס ר' אברהם הרופא לרבי ומסר את הדברים. הרבי תוך כדי שמיעה נטל בידו כרך כתבי-יד-קודש של הצמח-צדק והחל לדפדף בו משך זמן. הרופא חשב שסיים שליחותו ויצא.

חלפה שעה קלה ומזכירו של הרבי קרא לרופא וביקש ממנו להיכנס. הרבי החל לקרוא בפניו את המאמר ד"ה רפאני ה' וארפא (נדפס אחר-כך באור התורה נ"ך כרך א' עמ' שס).

מאוחר יותר צילם הרבי את המאמר, שיגרו לר' שמואל והוסיף קטע שלם ביאור ומראי-מקומות שבסתירה לכאורה ממאמרי חז"ל, האם נשאר רושם לאחרי הרפואה (נדפס באגרות-קודש כרך כה עמ' קכ).

הרש"ל הודה מאד לר' אברהם הרופא על שליחות זו (הרב מיכאל אהרן זעליגסון – 'תולדות רבי אברהם אבא הרופא' עמ' 127).

הפרידה...

בי"א אלול תשל"ד נפטר הרש"ל. זכה הרש"ל שהרבי יצא להלוויתו, נסע עד "בית החיים", שם עמד מאחורי הגדר עד לאחר הקבורה, והפנה את האנשים להיכנס ל"בית החיים".

גם הרבנית חיה מושקא ע"ה נסעה – באופן נדיר – להלוויה, ובחזרתה התבטאה: "ר' שמואל היה מיוחד לא רק בדורנו אלא גם בדורות הקודמים"!

פעם עמד רש"ל עם נכדו, השליח בסיאטל, הרב שלום דובער לויטין, והתכוונו להיכנס למעלית ב-770. בראותם שהרבנית חיה מושקא מתקרבת, הראה לה הרש"ל שהיא תעלה קודם. אמרה לו הרבנית: "ר' שמואל, הרי הנך יודע שלא אכנס למעלית לפניך...".

ובפעם אחרת, כאשר רש"ל לא יכול היה למצוא קיטל של אדמו"ר מוהריי"צ שהיה ברשותו אותו נהג ללבוש מדי יום-כיפור, שלחה לו הרבנית שתי קפוטות שהיו שייכות לרבי.

ר' שמואל נקבר סמוך לציון ואוהל הקדוש, והרבי הוא ששילם לחברא קדישא את כל הוצאות הקבורה.

בשנה האחרונה לחייו, עקב חולשתו, לא היה נוכח במשך כל זמן ההתוועדות, אלא היה יושב משך זמן ואחר-כך הולך. טרם יציאתו נהג לגשת אל הרבי, שהיה מוזג לו מכוסו "לחיים".

בכ"ף מנחם-אב תשל"ד בעיצומה של שיחה, נעמד ויצא מבלי לקבל "לחיים". הרבי העיף מבט לעברו כשהוא יוצא... היה זה מבט הפרידה.

(הערה: רשימות אלו לדמותו של המשפיע הרב ר' שמואל לויטין, מתבססות כולן על 'תשורה' שערך הרה"ח ר' מרדכי פרקש – כ"א סיון תשע"ה, בעלוויו, וואשינגטאן).