סביב נס ההצלה של מבצע 'אנטבה' קמו מבקשי תואנות בטענה כי חסרון אמונה עומד בהצלחת המבצע ואצל מבצעי הפעולה * דברי הרבי וה'שאלות' שהציג, גררו פסקי-דין ודיונים הלכתיים רבי תוכן על ידי גדולי תורה, חלקם הגדול נקבץ בקובץ "המאור" * סיכום מקורות בנושא שכתב הרב סלבטיצקי, אז צעיר לימים, בקובץ הערות התמימים, מוגש בזה * רשימת המשך
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
ספק נפשות להחמיר!...
רבנים בעקבות הרבי
היה זה 'המאור', ירחונו התורני של הרב מאיר אמסעל (רב דקהל וישיבת המאור, ז"ל) ששימש במה לרבנים שביקשו לחוות דעתם בנושא הצלת החטופים באנטבה.
הרב אמסעל עצמו פרסם שני מאמרים בנושא (שנה כח חוברת ה' כמ' 17-20). הראשון, תחת הכותרת "חיילי ההגנה שהצילו את השבויים באוגאנדא, אי עשו כהלכה לסכן נפשם ונפש השבויים". בפתיחת הדברים כתב:
"נשאלתי בדבר ההצלה הנפלאה בחודש תמוז הזה, על ידי חיילי מדינת ישראל, שהפתיעו את כל האומות בפלאי גבורתם, במסירות נפשם וגופם להצלת נפשות... עיתונות העולם עסקו בזה כמה שבועות בסיפור נפלאות לאין מספר. והנה פי כל הבאים לבתי מדרשות מלא כמו כן תהילות ההצלה הזו, ורבים בהתעלותם קוראים זה קידוש השם ממש, אולם כרגיל ישנם גם כמה מקטריגים, הדורשים לחומרא, שאסור היה לסכן את החיילים... ואי יש מקום לפקפק בהצלה כזו שיסודה להרוג או ליהרג וכו'".
ומסקנתו:
"סוף דבר אין כל ספק שבעלי הצבא וכל האנשים שמסרו נפשם להציל אחיהם הנתונים בצרת הרג ושמד, בודאי ששכרם גדול ורב ודבר גדול עשו להצלת נפשות יהודים. מיהו, מה שגרוע ביותר שבשירות והודאות על חשבון השלטונות שוכחים לגמרי שיד ה' עשתה זאת, כי ההצלה היתה למעלה מהטבע וקשורה בסכנות נוראות ורק ניסין וגבורות דעבד קודשא-בריך-הוא היו בעזרת ההצלה המיוחדת הזו.
ותיתי לו לכ"ק הגאון האדיר וצ"ת האדמו"ר שליט"א מליובאוויטש שנקט בזה הדרך הנכונה לחיזוק האמונה וד"ק ובין השאר עורר גם כן, שמצווה לפרסם על דבר מצות מזוזה שיש בה גם כן הסגולה של שמירה ובטחון, כמו שנאמר בזוהר-הקדוש ובשאר ספרים ואצל רוב החטופים היה חסר אצלם בבתיהם השמירה של מצות מזוזה, היינו או שלא היה מזוזה כשרה על כל פתח ופתח כו' או שלא היתה כלל וכו'. והשמיע עוד דברים נכבדים בקשר לזה, על דבר יסודות האמונה".
מאמר זה גרר תגובה של הרב שניאור זושא רייז בגיליון הבא (שנה כח חוברת וא"ו עמ' 25-26):
"הרב הגאון העורך שליט"א בתשובתו בעניין הצלת שבוים אוגאנדא, קלע אל נקודת ההלכה ודבריו עשו רושם טוב בעולם התורה... ותיתי להמאור שהביא כל המקורות בעניין הצלת נפשות וזהו דבר בעתו, ולא הלכתא למשיחא".
כל הדיונים ב"המאור" ופסקי הדין שהגיעו במקביל היו עוד תחת רושם שיחות הרבי בקיץ. בינתיים התפרסמו שלוש השאלות שהציע הרבי (בשמחת תורה ובשבת בראשית) על מנת שרבנים יחוו דעתם, או אז פרסם הרב אמסעל, עורך "המאור", מאמר ארוך בן 14 עמודים בדפוס (שנה כ"ט חוברת א' עמודים 31-44).
בגיליון שלאחר-מכן (שנה כט חוברת ב') התפרסמו שלוש תשובות. הראשונה בהם – תשובה קצרה של הרב יאלעס אב-בית-דין פילאדעלפיא, ובפתיחתה:
"נשאלתי מידידי הרב הגדול בתורה ובחסידות כביר המעשים וכו' ר' אברהם-יצחק שמטוב שליט"א הרב המנהל דמרכז ליובאוויטש דפק"ק יצ"ו, על-דבר אחד שהיה מחטופי אנטבא-אוגנדא, אם יזדמן לו לרגל עסקיו לבוא שמה, החייב הוא לברך ברכת הניסים בהגיעו לשדה התעופה דאנטבא או לא...
"אכן אחר שנתברר... כי מבצע אנטבא היה חוץ מגדר הטבע ממש... לכן נראה לעניות דעתי להורות שהניצול חייב לברך ברכת הניסים כשחוזר ורואה מקום זה... בשם ומלכות. ועל דבר החולה ששאל אם לפנות במחלתו הרצינית לרופא ירא-שמים שאינו מומחה, או לפנות לרופא המומחה לרבים, הגם שאינו ירא שמים, הדין פשוט דבענין חשש סכנת נפשות שמחמירין בו אפילו בספק-ספיקא צריך לפנות לרופא המומחה בדבר, יהיה מי שהוא.
"ועל דבר מי שנחטף רח"ל על ידי גונבי נפש ואנשי המשטרה הם יהודים שאינם שומרי תורה ומצות, אם מותר לפנות אליהם ולעשות כהוראתם... גם זה פשוט דבסכנת נפשות אסור להתמהמה...".
פסקי הלכה ממורי הוראה
גם הגאון החסיד הרב הלל פעווזנער (ז"ל), רב דחסידי חב"ד בפאריז, פרסם "תשובה מבוססת ומבוררת על-דבר הצלת נפשות באנטבה, ועל-דבר נס פורים" (שם עמודים 11-14).
והשלישית של הרב שמואל הלוי הבר ר"מ דישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש במאריסטאון נ. דזש. "הצלת השבוים מאוגאנדא לאור ההלכה" (שם עמודים 14-17).
פוסק אחר – הוא בעל 'יסודי ישורון', הרב גדליה פעלדער רב קהילת-קודש שומרי שבת טורונטו – שנדרש לשאלה זו בחוברת ג' של המאור (שנה כט חוברת ג' עמודים 9-11), ומאמרו פורסם תחת הכותרת: "שקלא וטריא ותשובה לשאלותיו של כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש". בפתח דבריו כתב כך:
נתבקשתי מכבוד ידיד-נפשי היקר הרב המופלג בתורה ויראה ותיק וחסיד בעל רב פעלים לתורה ולתעודה איש האשכולות וכו' מוה"ר אברהם פרשן שליט"א אב"י מכאן, להתעמק בהא דשאל כ"ק אדמו"ר הגה"ק מרן מליובאוויטש שליט"א באחת השיחות, אמרתי בענין זה לא חכימא אנא ולא חוזאה אנא וכו' (פסחים ק"ה), אלא היות ופנה כבוד-תורתו אלי ומתוך הערצתי אליו אמרתי אבוא לעיין בדברי גדולי ומאורי התורה, גמרנא וסדרנא דבריהם ותמכתי יתידותי בעמודי התורה ובאתי להשיב כתלמיד הדן".
רב חשוב נוסף – הגאון רבי יחזקאל גרובנער, מחשובי הרבנים בדטרויט מישיגן, כתב מכתב מיוחד לרבי שהתפרסם אף הוא שם (עמודים 13-15), ובפתיחתו כתב:
"הוד כבוד קדושת אדמו"ר מרן שליט"א אחר תתי את בריתי שלום כיאות לכקהד"ג [= לכבוד קדושת הדרת גאונו] שליט"א. הן כבוד ידידי הרב אלימלך סילבערבערג שליט"א אמר לי שכ"ק מרן שליט"א ברוב ענוותנותו שאל . . והגם שאני יודע שאין כקהד"ג שליט"א צריך לדידי ולא לדכוותי, מכל-מקום רצון ידידי אני עושה...".
ובסיום דבריו חתם:
"והנני בזה דושת"ה וכל הנלווים והמסתופפים בצל"ק [=בצל קדשו] באהבה רבה ורבנן אמרו אהבת עולם, וחותם בשלום
"יחזקאל הלוי בן רחל".
עוד נדפסה באותו גיליון (עמודים 30-31) תשובת רב הכותל, הרב מאיר יהודה גץ (ז"ל) "בענין שלשת השאלות שהציע לרבנים באחת שיחות הקודש הוד כ"ק כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש ואשר מהן תצא תורה שלמה בהרבה ענינים יסודיים המנסרים בחלל עולמנו", והיא זו ששוגרה לרבי (נדפסה לראשונה במדור זה גליון שסט). בסיום מאמרו חותם הרב גץ:
"ואני תפלה ליד שריד בית קדשנו ותפארתנו שלא יצטרך שום בן ישראל באשר הוא שם לשאלות כגון אלה ובא לציון גואל בקרוב ממש ויראו עינינו וישמח לבנו".
וכן "תשובה לשאלותיו של כ"ק אדמו"ר שליט"א" – כתב הרב משה חסקולביץ, רמלה ארץ ישראל (שם עמודים 35-38), את תשובתו הוא פותח כך:
"בני יקירי בעריל ני"ו עוררני ובקשני לכתוב תשובה נכונה על שלשת שאלותיו של כ"ק אדמו"ר מהרמ"מ שליט"א מליובאוויטש, ולא באתי כמורה הוראה שהרי כבר נפסקה הלכה בזה מגדולי עולם דין אמת לאמתו, ולא באתי אלא ללמד תורה לבני יקירי נ"י".
מדוע גנז חזקיה ספר התרופות?
ב'הערות התמימים ואנ"ש' ברינואה-צרפת גליון יב שהופיע בשעתו לקראת שבת-קודש פרשת תרומה, פרסם הרב שבתי סלבטיצקי שיחי' הערה ארוכה בעניין מצות רפואה על פי תורה (שם הערה ג'), ובעמודים האחרונים (ח-ט) ובהשמטה שם בעמ' טו, הרחיב בצורה נפלאה בהגשת המקורות לסוגיה בה דן הרבי ("בנוגע לשאלת כ"ק אדמו"ר שליט"א בנוגע לרופא שאינו מאמין").
גם הרה"ג הרה"ח ר' גרשון מענדל גרליק שיחי', אב"ד מילאנו, פרסם מאמר בנושא (ב'אלגמיינער זשורנאל'?). להלן דברי הרב סלבטיצקי:
"הנה דין רופא הינו דין בעצם מציאות העולם והוא כעניין אכילה שתייה ושינה דהרי היודע לרפא ואינו מרפא, הוי כשופך דמים. ומחללין את השבת ויום-הכיפורים על דעת רופא, ובשביל לעשות רפואה, ואף כופין את החולה לקחת רפואה (שולחן-ערוך סימן שכח ועיין כף החיים שם). ומזיק חייב לשלמו, ולהעיר מגיטין יב – תוספות ד"ה רפואתו.
"והנה לפי זה פשוט שאינו שייך לרופא מאמין וכו', והוא בדומה למה שמותר לקנות אוכל או חפצים כו' ממי שאינו מאמין, ואין כל חשש שאומר "כוחי ועוצם ידי וכו'".
"ועיין מסכת סופרים סוף פרק ט"ו "טוב שברופאים לגיהנם" (וכן במסכת קידושין פא,ב), ובאבות דרבי נתן ספל"ו: טוב שברופאים אין לו חלק לעולם-הבא. וכתבו הרמב"ן ועוד, שמכל-מקום ח"ו לומר שיש איסור בדבר (ולא ילך להתרפאות). ואחד מן הפירושים בזה (עיין רש"י שם) שאינו מכניע עצמו למקום. ולרופא כזה אפשר וחייב ללכת (עיין יורה-דעה סימן שלו).
"וברמב"ם (פירוש המשניות פרק ד' דמסכת פסחים) האריך ובביטויים חריפים על מה שפירשו שחזקיה גנז ספר הרפואות (ברכות יו"ד ופסחים נו,) משום שלא האמינו ברפואת ה'. וכתב שלפי זה יהא אסור לאדם הרעב לאכול לחם, עיין שם בדבריו. ולכאורה מאי קשיא ליה, נימא שמכל-מקום במציאות סמכו אנשים על תרופת בשר ודם. אלא צריך לאכול ולהתרפאות ולסמוך על ה'... אך הפירוש דעולם כמנהגו נוהג, וצריך לאכול ולהתרפאות מכל מקום, אלא שחייב בנוסף לכך לבטוח בה'. ועיין ברש"י שם ובריא"ז סוף ברכות.
"ואף לפי דבריהם פשיטא דכל זה הוא לחולה גופא, אך ודאי אין צריך החולה המאמין למות בגלל חבירו הרופא. ובעצם דבריהם כבר כתבו (פרדס יוסף חלק ג' עמ' שלה; תוספת ברכה על הפסוק ורפא ירפא) דזה שייך רק בחזקיהו ודורו (עיין סנהדרין כ, א. צד, ב.).
"ולימוד התורה מציל (סוטה כא, א). מה שאין כן דעלמא – רפואה הוי כמזונות, ואין בודקין למזונות (בבא בתרא ט, א). ולפי זה מיושבת קושיית המהרש"א גיטין ע,א. עיין שם. וראה בתוספות ד"ה רב שימי – שם. ובמסכת עבודה זרה כו,ב ד"ה לאפוקי שמרפאים גוי (ולחד תירוץ אפילו עובד עבודה זרה) אף שודאי אינו מאמין וכו'. ועל-כורחך כמו שכתבנו (וראה תוספות עבודה זרה לא,ב. ולהעיר מגיטין שם ורמב"ן שמות כב, ל. ובעל עקידה שער ס' ואין כאן מקומו)".
רפואה על ידי גוי או מכשף?
"ועיין מסכת עבודה זרה כז,א ובכל הסוגיא שם שמתרפאים מגוי (שיש חשש שיהרוג מצד עצמו) במקום שאין חשש שיהרוג, במומחה, ולאדם חשוב ובממון וכו', עיין שם בשיטות הראשונים. ואף שודאי אומר כוחי ועוצם ידי וכו'. ושם בסוגיא שאף מכשפין מתרפאין מהם בתרופות עיין תורת האדם לרמב"ן.
סוף .. הסכנה דרך מרפא בכישוף אסור שיש בהו צער עבודה זרה, והוי כעץ אשירה, אך המכשף לית לן בה. לא מצד עצם הרפואות ולא מצד דאתי דמשכא עיין שם בארוכה ועיין רש"ש.
"(ועיין סנהדרין נו,ב אי בן נח מוזהר על כישוף ואין כאן מקומו) ובמסכת מעילה יז,ב בנס על ידי שד, שולחן-ערוך יורה-דעה קעט סעיף טז ובית יוסף שם, ובמסכת עבודה זרה נה, א. ומדרש עשרת הדברות. אפילו הלך לבית עבודה זרה אי בא זמנו יתרפא, והרי לא מכל אדם זוכה להתרפא, עיין ירושלמי נדרים פ"ד.
"(ועיין שיטה מקובצת מא. שיטת הבבלי בזה) לכן שמא הוא בדווקא השליח (ולהעיר מתוספות ר"ה טז, ד"ה כמאן, ומתשבץ חלק ג סימן כ ואין כאן מקומו).
"ובשו"ת האחרונים האריכו בדין הליכה לרופא שיש חשש שיחלל את השבת שלא כדין על ידי כתיבת הרפואות וכו' ודנו מצד לפני עיוור וללא כל חשש הנ"ל... ויתר על כן עיין נדרים מ"א: שאף המודר הנאה מחבירו מותר לרפאותו, ועיין שם בראשונים דאיהו מצווה דנפשיה קעביד. ולכאורה הוא הדין ברופא שאינו מאמין, שמותר לרפאותו, ומשמע שאף רופא זה מקיים מצות הצלה וכו', ועיין שולחן ערוך יורה דעה סימן שלו, מי שבידו סממנים ורוצה יותר מכדי דמיהם, יכול לאמר לו אחר-כך משטה הייתי בך, ואין לך אלא כדי דמיהם. ועיין יבמות קו ובראשונים שם דיש אומרים דטעמו משום שהוא מצווה לרפאותו. ומשמע שאף רופא שאינו מאמין מחוייב, ומקיים את המצוה, ומשום הכי אין לו אלא כדי שכרו, ולהעיר מדין כופין על הצדקה.
"ובמסכת נדרים מא,א גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס לחנניה מישאל ועזריה. אם כן שייך כהנ"ל לדיני ניסים, ודו"ק". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
