בפרשת השבוע מסופר על יעקב ועשיו שהגיעו לגיל מצוות – "ויגדלו הנערים". השניים היו בני שלוש-עשרה שנים, נחשבו בוגרים, ואז התפצלו דרכיהם.
גיל הבגרות בעם ישראל הוא שלוש-עשרה. לעומת זה, אצל אומות העולם גיל הבגרות הוא עשרים, עשרים ואחת וכדומה. מקור ההבדל נעוץ בשוני בתפיסת החיים. ההתייחסות לאדם כאל בוגר נובעת מהדרישות המוטלות עליו ומהציפיות ממנו.
איך עם נולד
מראשית ימי האנושות יצרו בני-האדם עמים ולאומים. תהליך יצירת העם מתחיל בקבוצת אנשים, על-פי רוב נוודים ורועי צאן, המחליטים יום אחד להתיישב בחלקת אדמה מסויימת. התאגדותם לקבוצה מאורגנת יוצרת את הצורך בשליט, שינהל את הקבוצה, ולאחר מכן במערכת חוקים שתקבע את המותר והאסור בחברה החדשה.
אצל בני ישראל הסדר הפוך לגמרי. העם לא נוצר מאוסף של תושבים, אלא יש בו מרכיב אלוקי. כאשר בני ישראל יצאו עדיין היו לפניהם שנים ארוכות של נדודים במדבר סיני, אולם הם לא המתינו עד שיתיישבו באדמתם אלא החלו לקיים תורה ומצוות כבר בהיותם במדבר. אמונתם בקב"ה ובמצוותיו היא שעמדה בבסיס היותם עַם. על יסוד זה נוצר העם היהודי, ולא מתוך נחלה משותפת.
הדרכים התפצלו
לכן בעם היהודי, שלא כביתר העמים, אדם נחשב גדול עם הגיעו לגיל שלוש-עשרה. אצל אומות העולם אדם נחשב בוגר ברגע שיש בכוחו להצטרף לצבא העם וללחום במלחמותיו. אמנם אף ביהדות מצאנו התייחסות לגיל עשרים כגיל צבא, אולם לא הכשירות הצבאית היא המאפיינת את האדם הבוגר, אלא גיל שלוש-עשרה (או שתים-עשרה אצל בת), כאשר האדם נעשה בר-דעת להבין את משמעות היותו יהודי.
זו משמעות בר-המצווה בעם ישראל, וזו משמעות "ויגדלו הנערים" המופיעה בפרשתנו. יעקב ועשיו הגיעו לגיל בגרות, אך אף-על-פי ששניהם היו בניו של יצחק אבינו, בכל-זאת התפצלו דרכיהם: יעקב המשיך את מורשת אבותיו, ואילו עשיו פנה לדרך אחרת.
דרכו של יעקב
חז"ל מספרים שכבר יצחק אבינו, בבר-המצווה שלו, התמודד עם טענות מצד עוג מלך הבשן, שבז לאברהם וטען שלא ייתכן שמורשתו תאומץ על-ידי צאצאיו. אברהם פעל להנחיל את האמונה בה' לעולם שסביבו, וכאן העולם החיצוני מגיב בהתנגדות שבאה מבחוץ.
לעומתו, יצחק אבינו היה "עולה תמימה". הוא לא פעל בקרב העולם החיצוני, אלא עסק בעבודת ה' בארבע אמותיו. כאן ההתנגדות באה מתוך משפחתו: בנו עשיו החליט, בהגיעו לבגרות, כי דיי לו במה שלמד עד כה, ועכשיו הוא כבר יכול להיות "איש יודע ציד, איש שדה". ואילו יעקב הוסיף להתעלות ברוחניות, ונעשה "יושב אוהלים", לומד באוהלי שם ועבר. זו הדרך שממנה צמח עם ישראל, והיא המבטיחה את קיום העם ואת הנחת האמיתית מהילדים.
('רשימות' חוברת יט, עמ' 116) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
