בברית בין הבתרים, כשהקב"ה הבטיח את ארץ ישראל לאברהם אבינו, נקב בשמותיהן של עשר ארצות שיקבלו בניו: הקיני, הקניזי, הקדמוני, החיתי, הפריזי, הרפאים (חיווי), האמורי, הכנעני, הגרגשי והיבוסי. ואולם כשהגיעה השעה לתת את הארץ ולקיים את ההבטחה, הונחלו ארצותיהם של שבעה מהעמים האלה בלבד. עוד שלוש ארצות – של הקיני, הקניזי והקדמוני – לא ניתנו לבני ישראל.
התשובה על כך ניתנת בפרשת ערי המקלט. הקב"ה ציווה את בני ישראל להקים שש ערי מקלט כאלה, ולאחר מכן נאמר (דברים יט,ח-ט): "ואם ירחיב ה' אלוקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך, ונתן לך את כל הארץ אשר דיבר לתת לאבותיך... ויספת לך עוד שלוש ערים". רש"י מפרש שהשבועה שעליה מדובר היא: "כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני קניזי וקדמוני".
תוספת ארצות
הפסוק הזה מוזכר ברמב"ם (הלכות מלכים פרק יא, הלכה ב) כאחד המקורות הראשיים לביאת המשיח. אם הקב"ה הבטיח לבני ישראל את כל הארץ, ובכלל זה ארצות הקיני, הקניזי והקדמוני, והדבר לא התקיים עד כה, מכאן שייעוד זה עתיד להתממש בימות המשיח. וכך כותב הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ח, הלכה ד): "בימי המלך המשיח מוסיפין שלוש אחרות על אלו השש... והיכן מוסיפין אותן? בערי הקיני והקניזי והקדמוני, שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו".
חכמי ישראל נחלקו ביניהם בדבר זהותן של שלוש הארצות האלה (ירושלמי שביעית תחילת פרק ו ועוד): "רבי יהודה אומר: ערבייה, שלמייא, נבטייה. רבי שמעון אומר: אסיא ואספמיא ודמשק. רבי אליעזר בן-יעקב אומר: אסייא וקרתיגנא ותורקי. רבי אומר: עמון ומואב וראשית בני עמון".
הדבר משתלב עם דברי חז"ל על ההתפשטות הצפויה של ארץ ישראל בעידן הגאולה. אז יהיו "כל יושביה עליה", ולא עוד אלא שגבולות הארץ יתפשטו ויתרחבו מאוד, כפי שהבטיח הקב"ה ליעקב אבינו (בראשית כח,יד): "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" – פריצה והתפשטות "בלי מצרים" (ראה שבת קיח,א).
השכל לעתיד
תורת החסידות (ראה באריכות בדרוש "אל תצר את מואב", ובספר השיחות ה'תנש"א כרך ב, עמ' 874) מסבירה את הטעם הפנימי שבזמן הזה ניתנו לנו ארצות שבעת הגויים בלבד, ואילו לעתיד לבוא נקבל את כל עשר הארצות. המספר שבע מייצג את הכוחות הרגשיים (שבע המידות) בלבד, ולא את הכוחות השכליים.
זה ההבדל העיקרי בין הזמן הזה לתקופת הגאולה: בזמן הזה אנו נדרשים לתקן בעיקר את העולם הרגשי – לדכא את המידות הרעות ולכוון את המידות הטבעיות לאפיקים הנכונים. עיקר ההתמודדות של האדם בתוך עצמו מתמקדת בתחום הרגשי, במלחמה מול התשוקות והיצרים. עבודתו של האדם בתחום השכלי נועדה בעיקר לשלוט על הרגשות.
לכן ניתנו לנו ארצות שבעת עמי כנען, המסמלים את המידות הרעות, כדי שנעבוד ונתקן את המידות הללו ונברור את הטוב מהרע. אולם בביאת המשיח, כאשר התחום הרגשי יגיע לתיקונו, ייפתח עידן חדש, של עבודה בתחום השכלי. השכל יהיה אז תכלית ומטרה לעצמו, ולא רק אמצעי לתיקון המידות. אז יהיה עיקר עיסוקנו בתחום ידיעת ה', והביטוי לכך יהיה בקבלת שלוש הארצות הנוספות, המסמלות את שלמות המוחין. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
