הציפייה לביאת המשיח ולגאולה האמיתית והשלמה חקוקה בלב שיטת החסידות. אחד הטעמים העיקריים לעובדה שתורת החסידות נתגלתה דווקא בדורות האחרונים, הוא להכין את העולם לקראת גילוי פנימיות התורה בזמן הגאולה. ידועה גם תשובתו של המשיח לבעש"ט, בעליית הנשמה שעשה, כי יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". כאן בולטת עוד יותר הזיקה בין תורת החסידות ובין ביאת המשיח.

ככל שהתקדמו הדורות והתקרבנו עוד יותר לזמן הגאולה, גברה הציפייה לגאולה הקרובה, והדבר מצא את ביטויו בהתבטאויותיהם של גדולי ומאורי החסידות בעניין זה. ידועים ומפורסמים המאמצים שעשו כמה וכמה מצדיקי החסידות, עד מסירות-נפש ממש, להחיש את בוא הגאולה. בדברי תורתם ובשיחות-הקודש אנו רואים את עוצמת הציפייה והתחושה, שהנה זה עומד אחר כותלנו.

משיח מוכן להגיע

כ"ק אדמו"ר הרש"ב התבטא בשיחותיו על קרבתה של הגאולה. "משיח כבר מוכן להגיע. כל עיכובו אינו אלא מפני עניין מסויים שיש לו לגמור עם מישהו בברבריא (על פי מאמר חז"ל בשיר-השירים רבה ב,י: 'אחד מכם גולה לברבריא'). על כל אחד ואחד לחשוב, שמא הוא האחד הזה" (ספר השיחות תורת שלום עמ' 15). ופעם אחרת הכריז: "דור זה הוא דורו של משיח, ללא כל ספק! כעת הוא הבירור הכי אחרון" (שם עמ' 74).

בנו, אדמו"ר הריי"צ, הוסיף לדבר ביתר-שאת על הגאולה הקרובה. וכך אמר: "משיח כבר קרוב. מי שיש לו חוש שמיעה טוב וחוש ראייה טוב - שומע את קולו ורואהו" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 316). ועוד: "משיח כבר כאן: 'הנה זה עומד אחר כותלנו' (שיר השירים ב,ט). בעולם עליון יותר כבר ששון ושמחה; הוא כבר בא! אלא שכאן - בעולם הזה - ממתין הוא לבני-ישראל שיעשו תשובה" (ספר השיחות תש"א עמ' 81).

עוד אמר: "עומדים אנו על סף הגאולה, וצריך להתחזק כדי שלא להחמיץ את הזמן בתרדמה (בשעת הלילה האחרונה, לפני שמאיר היום, מתחזקת השינה, כידוע). כאשר פוגשים יהודי, יש לומר לו: שמע-נא אחי! אל תירדם בטרם יאיר היום! עוד מעט-קט, כאשר יגיע אור היום, תתחרט על כך" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 317).

בצרות האיומות שעברו על עם-ישראל בדור הקודם ראה אדמו"ר הריי"צ חלק מחבלי משיח: "כל הצרות שעברו ושעוברים עלינו, הן 'טבילה ברותחין', טבילה המעבירה כל זוהמה. אחרי-כן נוכל לקבל את פני האורח שלנו, משיח-צדקנו" (איגרות-קודש שלו כרך ב, עמ' תקלא).

ה'עקב' מתארך

ההתעוררות העצומה שעורר הרבי מליובאוויטש בעניין האמונה והציפייה לביאת המשיח - היא מן המפורסמות. ככל שחלפו השנים התעצמו התבטאויותיו בדבר הגאולה הקרובה והעומדת ממש בפתח. באחת ההתוועדויות נדרש לשאלה, איך אומרים שהגאולה קרובה כל-כך, והרי לפני ארבעים שנה גם-כן אמר כ"ק אדמו"ר הריי"צ שהגאולה קרובה. השיב הרבי: "אדרבה, אם כבר לפני ארבעים שנה הייתה הגאולה קרובה, ודאי וודאי שעכשיו היא מוכרחה לבוא"...

הציפייה לגאולה מהולה גם-כן בצער על הגלות המתארכת (שהרי אלה שני צדדים של אותו מטבע). הרבי, שניהל מלחמות ה' ברמה ועמד כארי בחזיתות רבות, היה פורץ בבכי מר כאשר היה מדבר על הגלות. לא-אחת היה קולו נשבר ודמעותיו חונקות את גרונו, כשהיה מדבר על שכינתא בגלותא ועל כך שכבר עברו יותר מאלף ותשע-מאות שנה ועדיין לא נושענו.

וכך פירש אביו, המקובל רבי לוי-יצחק, את הפסוק (תהילים מא,י) "הגדיל עלי עקב": תקופת עקבתא דמשיחא נתגדלה ונתארכה ביותר ועדיין לא נושענו! (תורת לוי יצחק עמ' קפב).