מה למדים מהקדמת נחלתם של בני גד ובני ראובן לנחלה בארץ ישראל? * האם ימי בין המצרים הם הגורמים למאורעות שקרו בהם, או להיפך, שהמאורעות גרמו שהימים נקראים "בין המצרים"? * להפוך את הימים מימי צרה לימי שמחה או להמשיך בתוכם 'נחלה בלי מצרים'? * כאשר האדם נמצא ב'מיצר', אל לו להיחלש אלא להתגבר בתוספת כוח * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. דובר אודות בני גד ובני ראובן שביקשו נחלה בעבר הירדן1, כדי לעסוק במרעה צאן, ללא טרדות מענייני עולם הזה, בדוגמת המרגלים שרצו שכל בני ישראל יישארו במדבר בהבדלה מענייני העולם2, אלא, שבני גד ובני ראובן רצו שתהיה הנהגה זו אצל מיעוט בני ישראל3, ועל זה הסכים משה רבינו, לאחרי שהיה אצלם עניין המסירת נפש על כיבוש ארץ ישראל, באמרם "ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל"4 – הוגה על ידי כ"ק אדמו"ר5 (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"ח ע' 186 ואילך.
ב. ויש להוסיף בזה:
לאחרי שמשה הסכים שבני גד ובני ראובן יקבלו נחלה בעבר הירדן – הרי על ידם נתקדש גם עבר הירדן6, כפי שמצינו שבנוגע לכמה דינים נחשב עבר הירדן כמו ארץ ישראל7, ויתירה מזה, שבכמה עניינים יש מעלה בעבר הירדן לגבי ארץ ישראל, וכמו בנוגע לערי מקלט, שעניין זה התחיל משלש הערים שבעבר הירדן8, ועל ידם נפעל שגם שלש הערים שבארץ ישראל יהיו קולטות9.
אבל אף על פי כן, כללות עניין עבר הירדן הוא רק הכנה בלבד (שכדי שיהיה ענין המקלט בארץ ישראל, צריך להיות תחילה ענין המקלט בעבר הירדן), ואילו תכלית המכוון הוא בארץ ישראל.
והעניין בזה בעבודה הרוחנית:
עניינם של ערי מקלט הוא – הקליטה מ"גואל הדם", שהוא היצר-הרע, ש"יורד ומסית עולה ומשטין"10, וקליטה זו נעשית על ידי התורה, כמאמר רז"ל11 "דברי תורה קולטין".
ומובן, שכדי שתהיה הקליטה מהיצר-הרע כאשר נמצאים במעמד ומצב של התעסקות בענייני העולם (ארץ ישראל) – צריכה להיות ההתחלה וההכנה לזה בזמן שעדיין מופשטים מהעולם ועוסקים רק בתורה (עבר הירדן).
וכן הוא הסדר בשנות חיי האדם – שבתחילת העבודה ישנו משך זמן שהאדם צריך להיות מופשט מענייני העולם ולעסוק רק בתורה, ומשך זמן זה (עם היותו זמן מועט) פועל גם על כל השנים שלאחר זה, כאשר מתעסק בענייני העולם, שיוכל להתמודד ולהילחם עם הלעומת-זה, ולעשות מהעולם – "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה"12.
ג. וזוהי כללות ההוראה מסיפור בני גד ובני ראובן:
א) היסוד לכל עניני העבודה – הן העבודה בארץ ישראל והן העבודה בעבר הירדן – הוא ענין המלחמה מתוך מסירת נפש. על ידי מנוחה ושינה – לא פועלים מאומה; מוכרחים להתייגע מתוך מסירת נפש.
ב) תכלית המכוון הוא – להתעסק עם העולם ולעשות ממנו דירה לו יתברך. ורק אצל מיעוט מבני ישראל – לאחרי שיש אצלם ענין המסירת נפש – יכול להיות סדר העבודה של התבודדות קצת מענייני העולם, אם באופן ש"תורתן קבע ומלאכתן עראי"13, או אפילו באופן ש"מלאכתן נעשית על ידי אחרים"13 (וגם אז נקראת "מלאכתן", שנקראת על שמם), אבל, סדר זה הוא רק אצל מיעוט מבני ישראל, כמו שבט ישכר ויהודה שעניינם הוא להורות כו'14, אבל אצל רובא דרובא מבני ישראל סדר העבודה הוא באופן של "הזורע והחורש כו'"15. וכשם שהדברים אמורים בנוגע ל"קומה שלימה" של כללות ישראל16, כן הוא גם בנוגע לכל אחד מישראל, שרק בזמן מועט יש לו לעסוק בסדר עבודת בני גד ובני ראובן, ואילו רוב ועיקר הזמן צריך לעסוק בסדר העבודה של ארץ ישראל.
ג) ההתעסקות בענייני העולם באה לאחרי הכנה של מיעוט זמן שבו צריכים להיות מופשטים מהעולם ולעסוק רק בתורה, ואז יכולים לצאת לעולם ולעשות ממנו "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".
* * *
ד. בעניין "בין המצרים"17 מצינו במדרש18 ב' פירושים: פירוש הא' – "כההיא דתנן .. בסימניו ובמצרניו" (בין מיצר וגבולי השדות19), וכמובא במפרשי התנ"ך20 ש"בין המצרים" "יש גובה מכאן ומכאן ואין מקום לנוס", ולכן "כל רודפיה השיגוה"17. ופירוש הב' – "יומין דעקא [=ימי צרה], משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב".
והחילוק ביניהם: לפי פירוש הא' – "בין המצרים" הוא הסיבה לכך ש"כל רודפיה השיגוה", כיוון שהיתה "בין המצרים"; ואילו לפי פירוש הב' – "בין המצרים" הוא מסובב מזה ש"כל רודפיה השיגוה", שבגלל זה נעשו "יומין דעקא".
והעניין בזה:
ישנם חמשה דברים שאירעו בתחילת ימי בין המצרים, וחמשה דברים שאירעו בסוף ימי בין המצרים21.
ובכן: כאשר אירע המאורע הראשון מהחמשה דברים – עדיין לא היה עניין "בין המצרים", ורק מצד מאורע זה נעשה "בין המצרים", והיינו, שמאורע זה היה הסיבה שמצד זה נעשו ימים אלו "בין המצרים", "יומין דעקא". ולאחרי שנעשו "יומין דעקא" – הנה מצד העניין ש"מגלגלין22 זכות ליום זכאי", ועל-דרך-זה גם להיפך, אזי נעשה "בין המצרים" ("יומין דעקא") הסיבה לכך ש"כל רודפיה השיגוה".
ועוד חילוק בין ב' הפירושים: לפי פירוש הא' – הרי "בין המצרים" מצד עצמו אינו עניין רע, ואין זה אלא שכאשר רודפים אחרי מי שנמצא "בין המצרים" הרי זה נעשה עניין רע, כיוון שאינו יכול לברוח; אבל לפי פירוש הב' – הרי "בין המצרים" הוא עניין רע מצד עצמו, "יומין דעקא".
ה. והנה, תכלית "בין המצרים" הוא – שבקרוב יהפכו לששון ולשמחה (כמו שכתוב בתנ"ך23 ומבואר במדרשי חז"ל24), ועד שמעניין "בין המצרים" יבואו ל"נחלה בלי מצרים"25, "נחלת יעקב"26, "לא כאברהם כו' ולא כיצחק כו' אלא כיעקב שכתוב בו27 ופרצת גו'"28.
ועל פי זה מובן, שבהתאם לב' הפירושים ב"בין המצרים" ישנם ב' פירושים ב"נחלה בלי מצרים":
ובהקדם המבואר בליקוטי תורה29 [. .] בדיבור-המתחיל עניין נחלת יעקב: "נחלת יעקב נקרא נחלה בלי מצרים, ועיין מזה בפרדס30 ערך נחלה".
ובפרדס שם מבאר ש"נחלה בלי מצרים" קאי על ספירת הבינה. ומבאר ב' פירושים: (א) "בבינה אין מגיע שם צעקת וקטרוג הצרים הצוררים", והיינו, ש"מצרים" קאי על הצרים הצוררים, (ב) "מצרים מלשון מצר, והדבר המושג יש לו מצרים שהוא גדר הגבול, אבל בבינה ומבינה ולמעלה אין השגה כלל ואינה נגבלת, ולכן נקרא נחלה בלא מצרים, שאין לה גבול". ומבאר, ש"התפארת יקרא לפעמים נחלה בלי מצרים . . בהיותו עולה למעלה בבינה" (וכמו שכתוב בליקוטי תורה ש"תפארת עולה עד הכתר אשר הוא למעלה מבחינת מיצרים וגבולים").
ונמצא, שב' הפירושים שבפרדס בעניין "נחלה בלי מצרים" הם בהתאם לב' הפירושים שבמדרש בעניין "בין המצרים":
עניין "בין המצרים" כפירוש הב' שבמדרש, "יומין דעקא" – נהפך לששון ולשמחה להיות "נחלה בלי מצרים" כפירוש הא' שבפרדס, שמתבטל צעקת וקטרוג הצרים הצוררים; ועניין "בין המצרים" כפירוש הא' שבמדרש, מלשון גבולים – נהפך לששון ולשמחה להיות "נחלה בלי מצרים" כפירוש הב' שבפרדס, למעלה מהגבלת ההשגה.
ו. ומזה מובן חילוק נוסף בין ב' הפירושים:
לפי פירוש הא' שבפרדס – הרי עניין "מצרים" עצמו הוא עניין לא טוב, שצריכים לבטלו. אבל לפי פירוש הב' שבפרדס – הרי עניין "מצרים" עצמו, עניין ההשגה, הוא עניין טוב, אלא, שאין זה תכלית השלימות, כיוון שצריכה להיות גם העבודה שלמעלה מהשגה. אבל לאידך, צריך להיות גם עניין ההשגה, כי, ההשגה היא ההכנה והמעביר שעל-ידה באים לבחינה שלמעלה מהשגה, ויתירה מזה, גם העניין שלמעלה מהשגה, תכליתו שיומשך ויאיר בהשגה.
ועל-דרך הידוע31 בעניין "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"32, שגם עניין "בכל מאדך", תכליתו שיומשך ויאיר "בכל נפשך" בכל עשר כוחות הנפש, כוחות פנימיים.
וכן הוא בעניין התורה, שעניינה השגה, אלא שצריך להיות "ברכו בתורה תחילה"33, שהוא עניין הקבלת-עול שלמעלה מהשגה, ועניין זה צריך להיות נרגש גם בהשגה בתורה, היינו, שבהשגת התורה צריך להיות נרגש עניין האלקות שלמעלה מהשגה.
וזהו החילוק שבין תורה לשאר החכמות, להבדיל, ששאר החכמות כל עניינם הוא השגה בלבד, מה שאין כן בתורה צריך להיות נרגש גם האלקות, ובאופן שיאיר גם בהשגה, ואז גם ההנחה ("דער אָפּלייג") בשכל היא בתוקף ובעומק יותר, מצד האלקות שבזה השייך לעצם נפשו.
ז. והנה, על פי האמור לעיל שכאשר העניין של "בין המצרים" נהפך לששון ולשמחה אזי נעשה מ"בין המצרים" "נחלה בלי מצרים", מובן, שיש מעלה בעניין "בין המצרים", שעל-ידו דווקא באים לעילוי של "נחלה בלי מצרים".
ומעלה זו היא לא רק לפירוש ש"בין המצרים" היינו בין הגבולים, כמו הגבול שבעניין ההשגה (כנ"ל), אלא גם לפירוש ש"בין המצרים" היינו "יומין דעקא", מצד הצרים הצוררים – כיוון שמזה דווקא באים ל"נחלה בלי מצרים".
ומזה מובן, שבבוא זמן "בין המצרים" לא צריכה להיות נפילת הרוח (שפועלת חלישות בעבודה, כמבואר בתניא34), אלא אדרבה, יש לנצל את עניין "בין המצרים" (לפי ב' הפירושים) כדי להפכו ולבוא על-ידו ל"נחלה בלי מצרים".
ועל דרך זה בכל ימי השנה, שכאשר ישנו עניין המיצר ומעכב כו', צריכים להפכו לטוב.
ועל דרך המבואר בארוכה באגרת הקודש35, שכאשר ישנו דבר המבלבל, אזי העצה היא להתבונן בעניין גלות השכינה, שניצוץ הארתה מתלבש בבחינת גלות בדבר המבלבל [וניצוץ זה שרשו נעלה מאד, שלכן ירד למטה כל-כך, כידוע36 שכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר], וכיוון שכן, הרי זה צריך לפעול בו התגברות ותוספת כוח בעבודה.
וכן הוא בעניין "בין המצרים", שדווקא על-ידי המיצר נעשית התגברות והוספה יתירה, וככל שהמיצר הוא למטה יותר, עד לפירוש היותר תחתון ב"בין המצרים", הנה על-ידי זה דווקא יכולים להתקשר עם הגבוה ביותר.
וכן הוא בעניין "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" – שעניין "בכל מאדך" קשור [לא רק עם "בכל נפשך", כנ"ל (ס"ו) שהבלי גבול שלמעלה מהשגה צריך להיות מאיר ונרגש גם בהשגה, בכוחות פנימיים, אלא] גם עם "בכל לבבך", "בשני יצריך"37, והיינו, שדווקא על-ידי היצר הרע (דוגמת הפירוש היותר תחתון ב"בין המצרים") באים לעבודת "בכל מאדך", בלי גבול.
ח. ועל פי זה יש להוסיף בפירוש "בין המצרים" – לשון רבים:
כאשר ישנו עניין המיצר למטה, הנה "מן המיצר קראתי גו' ענני במרחב"38, היינו, שעל-ידי המיצר באים לבחינת מרחב העצמי, בלי גבול.
אמנם, בחינת מרחב העצמי נקרא גם כן בשם מיצר39, להיותו בבחינת נקודה שלמעלה מאורך ורוחב וגובה ועומק.
וזהו "בין המצרים" לשון רבים – שהמיצר שלמטה, שהוא מטה מטה ביותר, מתקשר עם המיצר שלמעלה, שהוא גבוה גבוה ביותר, מרחב העצמי.
ועניין זה יתגלה כאשר יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, שתמורת "בין המצרים" תהיה "נחלה בלי מצרים", כפי שיתגלה בקרוב על-ידי משיח צדקנו.
(מהתוועדות שבת פרשת מטות-מסעי ה'תשי"ט. תורת- מנחם כרך כו, עמ' 147-153)
______________________________
1) דלכאורה, איך יתכן שלא רצו להכנס לארץ ישראל, ובפרט שהי' זה לאחרי שכבר כלו מתי מדבר, וכבר היו מוכנים להכנס לא"י, ולא הוצרכו אלא לעבור את הירדן, ועד ש"אילו זכו" היתה הכניסה לא"י באופן שאין אחרי' גלות (ראה לקו"ש חי"ט ע' 346. וש"נ).
2) נוסף לכך שלא הי' צורך במלחמה עם הלעו"ז, שהרי המלחמות היו נעשים מעצמם, וע"ד שהארון (דב"ר פ"ז, ט. ועוד) וענני הכבוד (מכילתא בשלח יג, כא. ספרי בהעלותך יו"ד, לד. במדב"ר פ"א, ב. ועוד) היו הורגים את הנחשים והעקרבים כו'.
3) וגם המיעוט מבני ישראל – לא יהיו בהתבודדות מהעולם לגמרי (כסברת המרגלים), אלא יתעסקו עם העולם (שהרי הנשמה מלובשת בגוף, ומוכרחת היא לעסוק בצרכי הגוף) במקצת, מיעוטא דמיעוטא, כפי המוכרח – עי"ז שיתעסקו במרעה צאן, שאז יהיו בהתבודדות מחברת אנשים, ויבואו בקלות יותר לידי דביקות באלקות ע"י מחשבה באלקות וענינים אלקיים, ולא יכנסו לארץ ישראל, ששם יצטרכו לעסוק בכל המלאכות שהם "עובדין דחול", "הזורע והחורש כו'", ולא יוכלו להסתפק רק בחלק מהמלאכות, כמו מלאכת גוזז וכו' השייכות לצאן.
ועפ"ז יובן הטעם שרצו להשאר בעבר הירדן דוקא, אף שידעו שגם בארץ ישראל שנשתבחה בכל המעלות יש "ארץ מקנה", וא"כ היו יכולים לרעות את צאנם בארץ מקנה שבא"י – כי, אילו היו נכנסים לארץ ישראל, היו צריכים להתעסק גם בכל שאר המלאכות דעובדין דחול, ולא רק במלאכות השייכות לצאן.
4) פרשתנו (מטות) לב, יז.
5) בשילוב מאמר ד"ה ומקנה רב תש"כ.
6) ראה לקו"ש חכ"ח ע' 212 ואילך. וש"נ.
7) ראה רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ח. הל' רוצח ושמירת נפש רפ"י. ועוד.
8) ראה גם פרש"י פרשתנו (מסעי) לה, יג.
9) ראה מכות ט, ב. רמב"ם שם פ"ח ה"ג.
10) ב"ב טז, א (ובע"י שם). וראה סה"מ ה'ש"ת ע' 159.
11) מכות יו"ד, א.
12) עקב יא, יב.
13) ברכות לה, ב.
14) ראה יומא כו, א. סנהדרין ה, א. וש"נ.
15) שבת עג, סע"א (במשנה).
16) ראה לקו"ת ר"פ נצבים. ובכ"מ.
17) איכה א, ג.
18) איכ"ר פ"א, כט.
19) פי' מת"כ.
20) פרש"י עה"פ.
21) תענית כו, סע"א ואילך.
22) שם כט, א. וש"נ.
23) זכרי' ח, יט. וראה רמב"ם הל' תעניות בסופן.
24) ראה תוספתא סוף מס' תענית. יל"ש ירמי' רמז רנט. פס"ר פ' על נהרות בבל. ב"ר ס"פ ויחי.
25) ראה גם מכתב ו' מנ"א שנה זו (אג"ק חי"ח ע' תפג): "וכמדובר בהתועדות כו'".
26) ישעי' נח, יד.
27) ויצא כח, יד.
28) שבת קיח, סע"א ואילך.
29) מסעי צו, ב.
30) שער כ"ג פי"ד.
31) ראה לקו"ת שה"ש לט, ב. ובכ"מ.
32) ואתחנן ו, ה.
33) ראה נדרים פא, א. לקו"ש חט"ו ע' 3. וש"נ.
34) פכ"ו.
35) סכ"ה (קמא, א).
36) ראה לקו"ת פ' ראה יט, ג. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ובכ"מ.
37) ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש"י עה"פ.
38) תהלים קיח, ה.
39) ראה גם אוה"ת נ"ך ח"ב ריש ע' א'לו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
