בפרשתנו מתוארת הסמכת החכמים הראשונה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן – אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ – וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו". כמו-כן הסמיך משה את שבעים הזקנים, ואלה הסמיכו את חכמי ישראל הבאים אחריהם.
אולם בשלב מסויים בטלה ההסמכה בישראל. הדבר מעורר תמיהה: הלוא סמיכת חכמים היא מצוות עשה, שהרמב"ם כולל אותה במסגרת מצוות מינוי שופטים ושוטרים. איך ייתכן שחכמי ישראל הניחו לסמיכה להתבטל?
הסמכה במסירות נפש
הוכחה לנחיצות הסמיכה יש בסיפור הגמרא במסכת סנהדרין, על רבי יהודה בן-בבא: "פעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזֵרה על ישראל שכל הסומך ייהרג, וכל הנסמך ייהרג... מה עשה רבי יהודה בן-בבא? הלך וישב לו... בין אושא לשפרעם, וסמך חמישה זקנים". בסופו של דבר רבי יהודה נהרג בשל כך.
הסיפור הזה מלמדנו את חשיבותה של הסמיכה, עד שהשלטון החליט לאסור אותה, ואילו רבי יהודה בן-בבא מסר את נפשו בפועל כדי לסמוך תלמידים. אם-כן, מדוע נפסקה הסמיכה?
שלא להרבות מחלוקת
למעשה אפשר לשאול אותה שאלה על מצוות קידוש החודש: הלוא גם אחרי החורבן נשארו בתי דין של חכמים 'סמוכים', שבכוחם לקדש את החודש כמצוותו, על-פי עדים ולא על-פי חישוב מהלך הירח. מדוע הפסיקו לעשות זאת, ובכך נתבטלה המצווה של קידוש החודש?
אלא שקידוש החודש נפסק כדי שלא להרבות מחלוקת בישראל. כל עוד היה החודש נקבע על-ידי בית הדין הגדול, הייתה קביעתו חלה על כל ישראל. אולם ברגע שבית הדין הגדול חדל מלהתקיים, וקביעת החודש הייתה יכולה להיעשות על-ידי בתי דין קטנים ומקומיים בלבד, היה יכול להיווצר מצב שכל קהילה הייתה חוגגת את המועדים בזמנים אחרים, ובכך היו עוברים על האיסור "לא תתגודדו".
ההסמכה תחזור
מטעם זה גם התבטלה ההסמכה. כאשר נוצרה מציאות שכבר לא היה ברור ומפורסם לכל ישראל מי מוסמך ומי איננו כזה, הייתה עלולה להתעורר מחלוקת אם חכם מסויים רשאי להסמיך תלמידים ואם הסמכתו תקֵפה, ולכן פחתה השתדלותם של גדולי ישראל ה'סמוכים' בהסמכת תלמידיהם, עד שנתבטלה תורת סמיכה מישראל.
ויהי רצון שבקרוב ממש יבוא משיח צדקנו, וקודם בואו יבוא אליהו הנביא, שעל-ידו יתבררו כל הספֵקות שבתורה, ואז יקויים הייעוד "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה", וכדברי הרמב"ם – "קבלה היא שבטבריה עתידין (סנהדרין) לחזור תחילה, ומשם נעתקין למקדש", ואז יחזרו כל משפטי התורה כפי שהיו בתחילה, הן ההסמכה, הן קידוש החודשים על-פי הראייה.
(התוועדויות תשמ"ה, כרך א, עמ' 467) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
