עדות ליושר
"אלה פקודי המשכן, משכן העדות" (שמות לח,כא). המשכן עצמו היה עדות ש"פקודי המשכן" – החשבון ומניין התרומות, היו נכונים, שכן אילו היה חלילה שמץ של גנֵבה או שחיתות, לא היה זה משכן והשכינה לא הייתה שורה בו.
(מלבי"ם)
צריך לעשות
"ויברך אותם משה" (שמות לט,מג). "אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" (רש"י). אין הברכה יכולה לחול על כלי ריק. נדרש מהאדם שיפעל בעצמו ואז יעזרהו ה'. זהו שאמר להם משה: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" – השכינה תשרה בתנאי שיהיה "מעשה ידיכם".
(אמרי שפר)
שכינה בימי המעשה
בשעת הקמת המשכן, שעת השראת השכינה, כשהעם היה חדור רגשות נעלים והתרוממות רוח, בירך אותם משה שלא תעזבם השכינה ושהיא תלווה אותם אף בימי המעשה. שתשרה השכינה גם "במעשה ידיכם" – בעסקי היום-יום.
(עיטורי תורה)
כפילות של חביבות
מדוע התורה חזרה בפרשיות ויקהל ופקודי על כל פרטי עשיית המשכן וכליו, ולא הסתפקה באמירה שבני ישראל עשו ככל אשר ציווה ה' את משה? אלא כשהתורה כופלת עניין מסויים הרי זה מפני חביבות הדבר. המשכן, מקום השראת השכינה, היה יקר וחביב מאוד, ומפני חביבותו נכפלו כל פרטיו.
(הרבי מליובאוויטש)
עדות ועדיים
"משכן העדות" (שמות לח,כא). "עדות" רומז ל'עדיים' – כתרים שקיבלו בני ישראל בשעת מתן תורה. על-ידי חטא העגל איבדו ישראל את 'עֶדְיָים', ובשעת עשיית המשכן נתרצה להם הקב"ה, וחזרו ונמשכו להם ה'עדיים'. על שם זה נקרא המשכן "משכן העדות".
(אור התורה)
שני משכנות
על המשכן "אשר ציווה ה' את משה" מסופר בפרשיות תרומה-תצווה, והמשכן שעשו בני ישראל מתואר בפרשיות ויקהל-פקודי. הם רומזים לשני 'משכנות', משכן רוחני ומשכן גשמי. לכן נכפלו כל פרטי המשכן בפרשיות ויקהל-פקודי, כי בכל אחד מצמד הפרשיות האלה מדובר על משכן אחר.
(לקוטי שיחות)
ברכה במעשה אדם
למרות כל מה שהושקע במשכן, ככלות הכול הוא מעשה ידי אדם, ומעשי בני-אדם גם כשהם נעשים 'לשמהּ', ובמדרגות הנעלות ביותר, ייתכן שיהיו בהם פניות אישיות. לכן התפלל משה וביקש: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
המשכן של מעלה
"ויקם משה את המשכן" (שמות מ,יח). 'משכן' לא נאמר אלא "המשכן", לרבות משכן של מעלה. כדברי הפסיקתא, שהקב"ה ציווה את מלאכי השרת להקים לו את המשכן למעלה.
(בעל הטורים) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
