אחד מתלמידי הבעש"ט ביקש מרבו ללמדו כיצד להיות בדרגת "עוצם עיניו מראות ברע". שלח אותו הבעש"ט ללמוד זאת מיהודי פלוני, תושב אודסה. הגיע התלמיד אל האיש ומצא לפניו יהודי פשוט, סבל בנמל.

יום אחד, כשנשאר לבדו בבית, הבחין התלמיד בחלון גבוה, סמוך לתקרה, מכוסה וילון. סקרנותו התעוררה, הוא קירב שולחן אל הקיר, העמיד עליו שולחן נוסף, ועל השולחן השני העמיד כיסא ועלה להציץ מבעד לחלון. לתדהמתו גילה שהחלון משקיף לעבר חצר השכנים, ושם נעשים מעשים מכוערים ביותר.

כשחזר בעל-הבית שאלו התלמיד איך הוא מסוגל לגור ליד שכנים כאלה. השיב היהודי: "תמהני עליך. אני גר כאן עשרים שנה ומעולם לא עלה על דעתי להציץ אל השכנים, ואתה נמצא כאן ימים אחדים בלבד וכבר לא יכולת להתאפק?!".