חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:00 זריחה: 6:50 כ"ב בתשרי התש"פ, 21/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

בעקבות ה"חתם סופר"
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1006- כל המדורים ברצף
יהודי צריך להעמיד "תולדות"
השלוחים פועלים לחיזוק העולם
בעקבות ה"חתם סופר"
פרשת תולדות
הלכות ומנהגי חב"ד

מה בין שבע מצוות למצוות התורה? * האם נכון להביא ילדים לבית הכנסת למרות הרעש שנוצר? * וכיצד מרכיבים הפרטים המיותרים לכאורה במגילת אסתר את הפסיפס המושלם של נס פורים? * הקפדתו של הרבי בצורת כתיבת שמות בהם נזכר שם ה' * על סגולת המחשבה הראשונה, ועל הזהירות מטיולים בשבת * רשימה נוספת בסדרת "יסודתו בהררי קודש"

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"הרב החסיד והרב הצדיק"

"בספריו של החתם סופר מצינו רעיונות חסידיים", התבטא הרבי (תורת מנחם כרך ב' עמ' 31). ובמכתב לנכדו הרב אברהם סופר (שרייבר) (אגרות-קודש כרך כה עמ' נד) כתב:

וכמו שדברנו פעם בנוגע לאביו זקנו הרב-הגאון והרב-החסיד והרב הצדיק וכו' החתם סופר זצ"ל אשר עסק גם בפנימיות התורה, וכמוכח בכמה מקומות בספריו ועוד יותר מהנהגותיו.

ועוד העיד הרבי על עצמו, ב'יחידות' לאחד מצאצאיו של ה'חתם סופר', כי למרות טרדותיו ומיעוט הזמן העומד לרשותו הרי הוא נוהג לעיין בספרי ה'חתם סופר'.

ברשימה זו ננסה למצוא עקבות מתורת החתם-סופר במשנתו של הרבי, וכן מקורות והשוואות בהליכותיו [בנוסף לרשימות שהובאו במדור זה בעבר, בהן כמה דוגמאות שהרבי ציטט משמו של ה'חתם סופר', וכן רשימה שפרסם כותב השורות בשעתו ב'כפר חב"ד'].

פרט מעניין ורב משמעות היא העובדה הבאה: בעיתון הילדים 'האח' שהופיע בליובאוויטש התפרסמו במסגרת "תולדות אנשי שם" – קורות חייו בהמשכים של "הגאון המפורסם ר' משה סופר זצ"ל בעל שו"ת חתם סופר" (מגליון כג עמ' 6-5; כה עמ' 7-6; כו עמ' 6-5; כח עמ' 7-5; ל עמ' 6-5; לא עמ' 7-6; שנה שניה – גליון א' עמ' 7-6; גליון ז' עמ' 54-52; גליון ח' עמ' 62-63; גליון ט' עמ' 71-70; גליון יב עמ' 94-95; גליון יג עמ' 101-99); [ובהמשך גם על "רבינו עקיבא איגר זצ"ל" גליון יד עמ' 108-107 ואילך].

ממאורעות בודדים לסיפור ענק

בשיחה השנייה בהתוועדות פורים תשד"מ (התוועדויות תשד"מ כרך כב עמ' 1237 ואילך), העלה הרבי את העובדה האומרת דרשני: פרטים רבים המופיעים ב"מגילת אסתר" אינם שייכים כלל לכאורה לסיפור נס פורים, ומדוע, אם כן, נכתבו במגילה?

הרבי ביאר באופן נפלא כיצד כל פרטי המגילה, גם אלו שבהשקפה ראשונה אכן לא רואים בהם את הקשר לנס פורים – מהווים גם הם חוליה בשרשרת המאורעות של נס פורים. וההוראה שיש להפיק מכך היא שכל פרטי חייו של האדם, וכן כל פרטי העולם קשורים זה בזה, ומצטרפים כולם יחדיו לתכלית ומטרת הבריאה (השיחה נעתקה גם ל'שערי המועדים' חג הפורים עמודים רמה-רנו; וראה עוד שיחת ש"פ תצוה שושן פורים תשל"ז סכ"ב-ו (עמודים 529-525 בשיחות-קודש תשל"ז)).

מעין זה מופיעים הדברים ב'דרשות חתם סופר' חלק דף לב טור א:

"הנה הניסים הגדולים הנפלאים הניכרים וידועים כקריעת-ים-סוף והדומה הוא ניכר לכל, אך יש ניסים נסתרים שאין בעל הנס מכיר בהן כגון הריגת ושתי שלא הרגיש אדם לאיזה סיבה היה, ושוב כמו ג' שנים אחרי זה נלקחה אסתר לבית המלך וגם בזה לא הרגיש אדם לאיזה סיבה היה, ושוב איזה ימים אחר-כך קצף בגתן ותרש והגידה למלך בשם מרדכי הוא גם כן ענין שאין לו המשך עם כל הנ"ל, ורק אחר שגידל המלך את המן וגזר' ונתבטלה על ידי אסתר המלכה, אז המבין יבין שאין ספק שבעולם שהריגת ושתי ולקיחת אסתר לבית המלך ומעשה של בגתן ותרש, כולם היו הכנה למה שייולד אחריו.

ואז המבין יבין כי הריגת ושתי והדומה היה כעין קריעת ים-סוף, אלא שאין בעל הנס מכיר בניסו, ועל זה כתב בס' פרשת דרכים לפרש – לעושה נפלאות גדולות לבדו פירוש הקב"ה עושה נפלאות גדולות לבדו שלא ידע אדם הקב"ה לבדו יודע, וכל מקום מצוה על כל אדם באחרית ימיו, לבחון כל אשר עשה ה' עמו מראשית צמיחתו עד אחריתו ואיך נתגלגלו סיבה ועניינים ולספרם לבניו אחריו, גם הם יבחנו ויכירו מעשה ה' הגדול אשר יעשה עמהם".

לא מתרגשים מ"רעש" הילדים

חידוש גדול מצינו לכאורה בהנהגת הרבי:

הרבי העלה על נס את העובדה [ראה לדוגמא התוועדויות תשד"מ כרך ב' עמ' 1239] שילדים קטנים באים לבית הכנסת בפורים ומרעישים ב"רעשנים" ("רוקעים ברגליהם הקטנטנות, וכיוצא-בזה, עם כל התמימות החיוניות, ההתלהבות וה'שטורעם'...") ועודדם.

הרבי אף תיקן שמיעת קריאת 'עשרת הדברות' לקטנים/ות בחג השבועות [לקוטי שיחות כרך כג עמ' 257-256], וכן הורה להביאם לשמיעת תקיעת-שופר. בכלל, קבע כי "מנהג ישראל שבאים כולם [האנשים והנשים והטף – כולל ילדות קטנות] לבית הכנסת ושומעים קריאת התורה וכו'" (התוועדויות תשמ"ט כרך א' עמ' 39 והערה 25). ישנם פוסקים (ראה מגן אברהם ריש סימן תקפט לעניין שופר) שהתנגדו לכך מטעם הרעש והבלבול שנוצר בעקבות הילדים, אולם אצל הרבי היה ניכר שכביכול אדרבה: הנהגות אלו הן "הידור" ומלכתחילה.

מקור להנהגה זו נמצא בחתם סופר דרשות (ח"ג דף ב, ב דיבור המתחיל ובריש פרק קמא):

"בריש פרק קמא דחגיגה אמר רבי אלעזר בן עזריה טף למה באו כדי ליתן שכר למביאיהם, יש לבאר על פי מה שכתב בשולחן-ערוך (מגן אברהם ריש סימן תקפט) שלא להביא טף לבית הכנסת בשעת תקיעת שופר שמבלבלים דעת השומעים, אם כן יש לעיין אמאי אמרה תורה להביא טף לבית המקדש בשעת הקהל ולא חששה תורה לבלבול דעת השומעים.

"ויש לומר, אם אמרו באינם זריזים שלא יבואו – נאמר כן בזריזים[?], דאינהו איידי דחביבא עליהם דברי תורה יהיבו דעתיה ושמעו (כעין ראש השנה דף כז, א), ומביאם הקב"ה לנסיון הזה כדי לזכות את ישראל, היינו שציוה הקב"ה להביא הטף שעל-ידי-זה יכולים הגדולים להראות שהם מחבבים התורה על ידי שיהבו דעתייהו וישמעו, ויתן להם שכר טוב, וזהו טף למה באו ליתן שכר למביאיהם, כיון שכל כך יעצרו כח, שיהיה טפם עמהם ויתנו לבם לדברי תורה, לכן יהיה שכרם כפול".

תוכן הדברים בקיצור הוא: מחבבי התורה יתאמצו לשמוע ולכוון למרות חשש הבלבול על-ידי התינוקות, וכך יזכו לשכר כפול.

הכנות לשמחה

מזכירי הרבי סיפרו כי ביום חתונות צאצאיהם ביקש מהם הרבי לסור לביתם ולהתעסק בהכנות לחתונה.

ה'חתם סופר' בפרשת ויצא (קלה, ד"ה בחולין) כותב:

"מצוה רבה היא להתעסק בצרכי נישואין, ולכן רבן גמליאל אף על פי שהיה נשיא ישראל, הלך בעצמו ליקח משתה לבנו, ולא שלח אחד ממשרתיו, כדאיתא בחולין דף צ"א ע"ב, אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ורבי יהושע באיטליז, כשהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל, עיין שם".

אופן כתיבת השמות

הרבי הקפיד מאוד בכתיבת שמות הנחתמים באותיות י' ו-ה', לכתוב את האות י' ועליה 'גרש'.

מקור מפורש להנהגה זו – בשו"ת חתם סופר אבן העזר חלק ב' סימן כה דיבור המתחיל וע"ד. ושם סימן קיז דיבור המתחיל ולא:

החותם עצמו ישעי' ורשימה על היוד, לאו משום עצלות הכתיבה עושה כן וכן אלי' חזקי' ירמי' וכדומה, אלא נוהגים לעשות כן משום שאין לכתוב י-ה מצורפים, שלא יבואו לידי מכשול שיושלך באשפה, כמו שמצינו בש"ס דעשו יום-טוב על דבטילת אדרכתא מן שטרי' שהיו כותבין כהן לא-ל עליון ובטלום, משום מחר פורע זה חובו ונמצא שם הקדוש מוטל באשפה, אף על גב דשמות אלו אינו דומה להתם שהוא שם שלם א-ל עליון ונכתב על שמו יתברך מה שאין כן באלו, מכל-מקום הם מתחסדים ומקפידים טפי.

מחשבה קרובה לנבואה..

בשנת תש"י, בתקופה בה סירב עדיין הרבי לקבל על עצמו את עטרת ועול הנשיאות, נכנס אליו פעם החסיד רבי דובער בוימגרטן להיוועץ בו בעניין עסק מסוים שהוצע לו. הרבי הורה לו ללכת לבית-החיים למקום בו נטמן כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ. הלה השיב כי אין לו עסק בכגון דא... וכך התנהל דו-שיח כשבין השאר אמר לו הרבי שילך ל"אוהל" וישטח שם בקשתו וינהג בהתאם למחשבה הראשונה שתעלה במוחו...

מהי סגולת ה"מחשבה הראשונה"? – מצינו בחתם-סופר (עה"ת סוף ספר ויקרא, אבות פ"ה דף קלב): מה שהאדם מסביר בשכלו מכח הקדמה אחד, ושוב אותו החידוש נעשה הקדמה לשאחריו וכן עד עולם, היא צבת בצבת הכרח בהכרח, ואמנם ההקדמה הראשונה מאת ה' משמים נטוע בכח שכל האדם קרוב לנבואה ומיוחס לבריאת בין השמשות, כמו הלוחות והכתב והמכתב שהיה גשמי כעין רוחני.

"שנת הבנין"

בשנת תשמ"ט הכריז הרבי על 'שנת הבניין' וקרא לבניית וקניית בתים, הן פרטיים והן ציבוריים, והדברים נאמרו אף בנוגע לחוץ לארץ. וכנאמר שם (התוועדויות תשמ"ט כרך א' עמ' 80):

ועל-אחת-כמה-וכמה וביתר שאת ויתר עז, בנוגע לארץ ישראל.

וטעם הדבר – כי בחוץ-לארץ אין המקום קבוע, כי בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו יעלו כולם לארץ ישראל, ואז כל הענינים שהם בית להקב"ה ולבני ישראל ולתורה-ומצוות יעלו לארץ ישראל ("עם ענני שמיא" – דניאל ז, יג), מה שאין כן בארץ ישראל שהבנין הוא קבוע ונצחי...

ואכן בשו"ת חתם סופר יורה דעה סימן קלח קבע:

"אבל לצורך וצרכינו מרובים והגלות ארוך עלינו, נראה דאין להקפיד [ואדרבה] לדעתי איכא מצוה, מצוה רבה להמציא מקום דירה לשה פזורה".

מקור לפתגם

ב'תורת מנחם-מנחם ציון' כרך ב'  עמ' 422: "על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון", שיש עניינים שנעשים אמנם "באונס", אבל, ביחד עם זה, גם "ברצון", שרצונו שיכריחוהו לעשות הדבר – ולא צוין שם מקור.

ב'דרשות חתם סופר' לז' אדר, דף קס"ו איתא: על דרך שאני רגיל לפרש "על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון", פירוש שעלה לרצון לפניו האונס שנאנס לחטוא.

לימוד שממשיך השפעה

במספר הזדמנויות ציין הרבי את מעלת לימוד מסכת (או) הלכות שבת (ראה גם בעת ביקור כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א בשנת תשל"ז – סעיף כב). וכך כותב לעניין זה החתם סופר ('תורת משה' פרשת בשלח דף כח – ד"ה הוא):

"איתא בספרים, כשם שההכנה לשבת מביא ברכה והשפעה כך הלימוד בעניני שבת ובמסכת שבת מביא השפעה יתירה" (וראה גם חת"ס פ' בשלח עז, ד"ה ובזה).

כל הגדול מחברו

ידוע הפתגם של אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בנוגע ל"מחרת יום הכיפורים" – ש"עתה ביחוד צריך לעשות תשובה" (הובא גם בהתוועדויות תשמ"ט כרך א' עמ' 80 הערה 11) ונתבאר בכמה מקומות על ידי כבוד קדושת אדמו"ר.

הנה דברים שמופיעים ב'דרשות לסוכות' דף נב:

"דביום הכיפורים נצחנו המלחמה וקא-סלקא-דעתך כי ברח השונא ואנו רודפים אחריו והוא אינו רודף אחרינו, וזה אינו, אדרבא מיד אחר יום הכיפורים נתהפך אחר הרודף, ומשזכינו להיות טובים וגדולים ביום הכיפורים, לעומת זה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו (סוכה, נ"ב), וצריך להתחזק במלחמה הגדולה הזאת המעותדת".

מצות מדיניות ושמימיות

הרבי ביאר בשיחותיו ששבע מצוות בני נח נועדו לתקן עולם, בעוד שקיום מצוות על-ידי בני ישראל ממשיך אלוקות בעולם.

דברים מפורשים כגון אלו מצינו ב'תורת משה' לך לך מד – ד"ה אם:

"ז' מצוות שנצטוו בני נח, נקראו מדינית, שהקב"ה ציוה לנימוס [דרך] ארץ בעלמא, למען לא יהיה 'איש את רעו חיים בלעו', אבל התורה שניתנה לישראל עם קרובו, היא שמיימי, עבודה צורך גבוה, לתקן בשמים ממעל".

חידוש תורה – בעתו ובזמנו

כך אמר הרבי בהתוועדות כ"ף מר-חשון תש"מ (לקוטי שיחות כרך כ"ף עמ' 387-386):

אפילו בתורה-שבכתב מצינו שישנם ענינים שנתגלו לאחרי הזמן דמתן-תורה, ועל אחת כמה וכמה בתורה שבעל-פה – העניינים ש"תלמיד ותיק עתיד לחדש" שטרם חידשם אותו "תלמיד ותיק" אין  ידוע אודותם.. "את הכל עשה יפה בעתו" [וראה שם עוד בהרחבה].

וכך כותב החתם סופר (חידושים למסכת חולין בסיום המסכתא ד"ה ולישנא. ועיין תורת משה ויצא קטו ד"ה והנה):

"כתיב (תהלים א,ג) 'אשר פריו יתן בעתו' בעת"ו דייקא, כי מן ה' עת לכל חפץ מתי יוציא חידוש זה וסברא זו, וכדכתיב (משלי ב, ז) 'צפון לישרים תושיה', כי מלבד התורה שנתנה לנו, עוד צפון לישרים תושיה, מה שתלמיד ותיק מחדש בכל יום תמיד, הוא עודנו אצל נותן התורה יתברך-שמו, והקב"ה צופן וטומן התושיה עד זמנה, והיינו פריו יתן בעת"ו".

[והשווה למ"ש החיד"א בספר 'דבש לפי', (מערכת ח' אות ד'): "...האחרונים יכולים לחדש מה שלא יוכלו לחדש הראשונים כי עדיין לא הגיע זמן החידוש ההוא"].

הכל אמר ה' ממש

בלקוטי שיחות כרך ח"י (עמ' 240 ובהערות 15,16) הובאו דברי הרה"ק ר' לוי יצחק – אביו של כ"ק אדמו"ר, שכל מה שנאמר בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, הן בהלכה והן באגדה כו', וכן ההלכה שעליה אמרו אחר-כך שבדותא היא... כולם ממש אמר ה' ובאותו הלשון ממש נאמרו כו'.

להלן תוכן זהה מדברי החתם סופר ('תורת משה' בחוקותי דף סד – ד"ה ועץ; דרשות חתם סופר חלק ג' דף יט ד"ה אח"ז ובסיום למסכת חולין):

"אמרו חז"ל כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, פירוש העוסקים לשמה בעיון ומפלפלי בהלכה ולסוף נדחו דבריהם, מכל-מקום הקב"ה כותבם לזכרון למען לא יהיה יגיעתם לריק, כמ"ש 'אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו', וקאי על עוסקים בתורה כמו שאמרו חז"ל (אבות פ"ג) שאפילו אותו שטעה יזכרו דבריו בספר החיים למעלה, והיינו זוכה לדברים הרבה שאפילו הדברים שאינם צודקים זוכה בהם.

"לפי זה הלומד תורה לשמה יושב ומעיין בה להביאו אל אמיתתו ומותיב ומפרק הכל לאהבת התורה לברר על-ידי-זה אמיתת ההלכה, אף סברא הנידחת באותו הפלפול יש בו אור ה', כמו הקושיות שהוקבעו בש"ס ונתרצו שמכל-מקום יש בה קדושה...  העיון בתורה לבררה וללבנה ולבקרה הוא מצוה בעצמותה, ובזה טוב תורה מכל שאר חכמות כי שם אין הכוונה אלא אל האמת, כגון ראובן מותיב ושמעון מפרק ודוחה סברתו ואז לריק יגע ראובן, אבל בתורה גם על זה הכוונה".

שומר נפשו – מטיולים בשבת

בשיחת ש"פ בשלח תשמ"ט (התוועדויות תשמ"ט כרך ב' עמ' 274) דרש הרבי להתחיל במעשה בפועל תיכף ומיד – ושלא לחשוב שמכיוון שכבר פעלו ועשו 'עולם ומלואו', יכולים כבר לנוח ולטייל, ובפרט ביום השבת, שבעונג שבת נכלל גם מנוחה וטיול, כפי שמצינו שגדולי ישראל היו מטיילים בשבת [וכדאיתא בב"ח (או"ח סרס"א (ד"ה ומ"ש וזמנו)] ש"היה רב העיר שהיה מהגדולים הקדמונים... הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת על שפת הנהר דונא"י..."] – אלא יש לנצל כל רגע ורגע ולהוסיף בצמיחה תמידית. עד כאן.

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בקונטרס עץ החיים ספכ"ה כבר קבע:

"והטיול ביום הש"ק הוא בלתי מרוצה כלל וכלל... אבל לבטל הזמן בשבת בדברי הבאי ח"ו הוא עון גדול ר"ל, ובפרט בענין הטיול בש"ק שאז כל העולם מטיילים לא ינקה מרע ח"ו ושומר נפשו ירחק מזה".

והן הנה דברי החתם סופר בדרשותיו (חלק ג עד טור א):

"בשבתות וימים-טובים אוכלים ושותים ושמחים, והולכים לטייל בשווקים וברחובות בחורים וגם בתולות ויבוא גם השטן בתוכם, הזהרתי כבר והוכרז אמש בבית הכנסת לבל ישמע עוד כן משום איש ישראלי, וענוש יענשו הוא ומחזיקיו, שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השבת, וכי לא די לנו צרה בשעתה להיות נע ונד כל ימי השבוע... כי-אם גם ביום ש"ק לא תמצא נפשנו מנוח מעט מעיפנה לעיין בחומש בלשון אשכנז או בשארי ספרים או להעיר אזן לשמוע לימודים מלומדיהם".

"ישוב הארץ כפשוטו"

בהתוועדות י"ט כסלו תשל"ו (ספר השליחות, קה"ת תשמ"ז, עמ' 580 ואילך) דיבר הרבי על שיגור השלוחים לארץ-הקודש:

יסעו לירושלים ת"ו וכן לצפת... לגליל ויעסקו שם בלימוד התורה וקיום המצוות ובישוב הארץ כפשוטו.

וכנראה הכוונה על פי מה שכתב ה'חתם סופר' בחידושיו על מסכת סוכה לו,א (בשם בעל ההפלאה):

"ואפשר אפילו שאר אומניות שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצוה (מצוות ישוב הארץ)".


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)