חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:53 זריחה: 5:56 י' בחשון התשפ"א, 28/10/20
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

רמב"ם 3 פרקים ליום

ספר הפלאה, הלכות נדרים, פרק ז-ט.

הלכות נדרים פרק ז

א. שנים שנאסרה הנאת כל אחד מהן על חבירו בין בנדר בין בשבועה הרי אלו מותרין להחזיר אבידה זה לזה מפני שהוא מצוה, ובמקום שדרכן שנוטל שכר המחזיר את האבידה יפול השכר להקדש, שאם יטול שכר נמצא נהנה ואם לא יטול נמצא מהנה.

ב. ומותרין בדברים שהם בשותפות כל ישראל, כגון הר הבית (והלשכות) והעזרות והבאר שבאמצע הדרך, ואסורין בדברים שהם בשותפות כל אנשי העיר כגון הרחבה שבעיר והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים.

ג. וכיצד יעשו כדי שיהיו מותרין בדברים אלו, כל אחד ואחד משניהם כותב חלקו לנשיא או לאחד משאר העם ומזכה לו בחלקו על ידי אחר, ונמצא כל אחד מהם כשיכנס למרחץ שהוא לכל אנשי העיר או לבית הכנסת אינו נכנס לרשות חבירו אלא לרשות אחרים שהרי כל אחד מהם נסתלק מחלקו שבמקום זה ונתנו במתנה.

ד. היו שניהם שותפין בחצר, אם יש בה דין חלוקה הרי אלו אסורין להכנס לה עד שיחלוקו ויכנס כל אחד לחלקו, ואם אין בה דין חלוקה כל אחד ואחד נכנס לביתו והוא אומר בתוך שלי אני נכנס, ובין כך ובין כך שניהם אסורים להעמיד רחיים ותנור ולגדל תרנגולין בחצר זו.

ה. שנים שהיו שותפין בחצר ונדר אחד מהן שלא יהנה בו השני כופין את הנודר למכור חלקו, נדר שלא יהנה הוא בשני הרי זה מותר להכנס לביתו מפני שברשותו הוא נכנס, אבל אינו יכול להשתמש בחצר כמו שבארנו.

ו. היה אחד מן השוק אסור בהנאת אחד משניהם, הרי זה מותר להכנס לחצר, מפני שהוא אומר לו לתוך של חבירך אני נכנס איני נכנס לתוך שלך.

ז. מי שאסר הניית אומה מן האומות על עצמו, הרי זה מותר ליקח מהן ביותר ולמכור להן בפחות, אסר הנייתו עליהם אם שומעין לו שיקח מהן בפחות וימכור ביותר מותר, ואין גוזרין כאן שלא ימכור גזירה שמא יקח, שהרי לא נדר מאיש אחד כדי שנגזור עליו [אלא] מאומה כולה, שאם אי אפשר לו לישא וליתן עם זה ישא ויתן עם אחר, לפיכך אם אסר הנייתן עליו הרי זה משאילן ומלוה אותן, אבל לא ישאל מהם ולא ילוה מהן.

ח. אסר הנייתו עליהן והנייתן עליו לא ישא ויתן עמהם, וכן לא ישאו הן ויתנו עמו ולא ישאיל להן ולא ילוה מהם ולא ילוה אותן.

ט. אסר על עצמו הניית בני העיר אסור להשאל על נדרו לחכם מבני אותה העיר (ההיא), ואם נשאל והתיר לו הרי נדרו מותר כמו שבארנו.

י. מי שאסר הניית הבריות עליו הרי זה מותר ליהנות בלקט שכחה ופאה ומעשר עני המתחלק בגרנות אבל לא בתוך הבית.

יא. מי שאסר הנייתו על הכהנים ועל הלוים הרי אלו באין ונוטלין מתנותיהם על כרחו, ואם אמר כהנים אלו ולוים אלו הרי אלו אסורין, ויתן תרומותיו ומעשרותיו לכהנים ולוים אחרים, והוא הדין במתנות עניים עם העניים.

יב. מי שהיתה הנייתו אסורה על חבירו ואין לחבירו מה יאכל, הולך אצל החנוני ואומר איש פלוני אסור בהנייתי ואיני יודע מה אעשה, אם הלך החנוני ונתן לו ובא ונטל מזה הרי זה מותר.

יג. היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור והלך אצל פועלים ואמר איש פלוני אסור בהנייתי ואיני יודע מה אעשה, והלכו הן ועשו עמו ובאו לזה ונתן להן שכרן הרי זה מותר, שנמצא זה שפרע לו חובו, וכבר בארנו שזה מותר לפרוע לו חובו.

יד. היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל, נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה, ואם אין עמהם אחר מניח על הסלע ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל.

טו. נתן לאחד מתנה ואמר לו הרי סעודה זו נתונה לך מתנה ויבא פלוני שהוא אסור בהנייתי ויאכל עמנו הרי זה אסור, ולא עוד אלא [אפילו] אם נתן לו סתם וחזר ואמר לו רצונך שיבא פלוני ויאכל עמנו, אם הוכיח סופו על תחלתו שלא נתן לו אלא על מנת שיבוא פלוני ויאכל אסור, כגון שהיתה סעודה גדולה והוא רוצה שיבוא אביו או רבו וכיוצא בהן לאכול מסעודתו, שהרי סעודתו מוכחת עליו שלא גמר להקנות לו וכן כל כיוצא בזה.

טז. כל מתנה שאם הקדישה לא תהיה מקודשת אינה מתנה, וכל הנותן לזה מתנה על מנת להקנותה לאחר הרי זה האחר קנה בעת שיקנה לו הראשון, ואם לא הקנה לו הראשון לאותו אחר לא קנה לא הראשון ולא השני.

יז. מי שנאסרה הנייתו על בעל בתו והוא רוצה לתת לבתו מעות כדי שתהיה נהנית בהן ומוציאה אותן בחפציה, הרי זה נותן לה ואומר לה הרי המעות האלו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא יהיו למה שאת נותנת לפיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה, ואפילו אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שתרצי עשי בהן לא קנה הבעל ומה שתרצה תעשה בהן, אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן ולא פירש שתהיה המתנה הזאת לכך ולכך או למה שתרצה תעשה בהן הרי קנה אותה הבעל לאכול פירותיה, ודבר זה אסור שהרי הוא אסור בהניית חותנו.

פרק ח

א. מי שנדר או נשבע ופירש בשעת נדרו דבר שנדר או נשבע בגללו, הרי זה כמי שתלה נדרו או שבועתו באותו דבר, ואם לא נתקיים אותו דבר שנשבע בגללו הרי זה מותר.

ב. כיצד נדר או נשבע שאיני נושא אשה פלונית שאביה רע, שאיני נכנס לבית זה שכלב רע בתוכו, מתו או שעשה האב תשובה הרי זה מותר, שזה כמי שנדר או נשבע ואמר שלא אשא פלונית ולא אכנס לבית זה אלא אם נסתלק ההיזק וכל כל כיוצא בזה.

ג. אבל הנודר או הנשבע שאיני נושא פלונית הכעורה ונמצאת נאה, שחורה ונמצאת לבנה, קצרה ונמצאת ארוכה, קונם שאין אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע שלא גנבה ושלא הכתה, הרי זה מותר מפני שהוא נדר טעות והוא בכלל נדרי שגגות שהן מותרין, ואין זה כתולה נדרו בדבר ולא נתקיים הדבר, שהרי הסבה שבגללה נדר לא היתה מצויה וטעות היה.

ד. ולא עוד אלא מי שראה אנשים מרחוק אוכלים תאנים שלו, ואמר להן הרי הן עליכם קרבן, כיון שקרב אליהם והביט והרי הן אביו ואחיו הרי אלו מותרין, אף על פי שלא פירש הסבה שהדירן בגללה הרי זה כמו שפירש, שהדבר מוכיח שלא אסר עליהם אלא שהיה בדעתו שהן זרים וכן כל כיוצא בזה.

ה. מי שנדר או נשבע ונולד לו דבר שלא היה בלבו בשעת השבועה או בשעת הנדר הרי זה אסור עד שישאל לחכם ויתיר את נדרו, כיצד אסר את עצמו בהניית פלוני או שלא יכנס למקום פלוני, ונעשה אותו האיש סופר ואותו מקום בית הכנסת, אע"פ שהוא אומר אילו הייתי יודע שזה נעשה סופר ובמקום זה יעשה בית הכנסת לא הייתי נודר או נשבע הרי זה אסור ליהנות ולהכנס עד שיתיר נדרו כמו שבארנו וכן כל כיוצא בזה.

ו. כל נדר שהותר מקצתו הותר כולו והוא הדין בשבועה, כיצד ראה אנשים מרחוק אוכלין פירותיו ואמר הרי הן עליכם קרבן, וכשהגיע אליהם והנה הם אביו ואנשים זרים הואיל ואביו מותר כולן מותרין, ואפילו אמר אילו הייתי יודע כן הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבי מותר הרי כולן מותרין, אבל אם אומר כשהגיע אליהן אילו הייתי יודע שאבי ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבי הרי כולן אסורין חוץ מאביו, שהרי גלה דעתו שלא התיר מקצת הנדר אלא כמו שנדר היה נודר ומתנה על אביו.

ז. וכן האומר היין קרבן עלי מפני שהיין רע לבני מעיים, ואמרו לו הרי המיושן יפה לבני מעיים, אם אמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר, ואפילו אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר החדש אסור והישן מותר, מותר בישן ובחדש, אבל אם אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כל היינות אסורין עלי חוץ מן המיושן הרי זה מותר במיושן בלבד וכן כל כיוצא בזה.

ח. כל הנודר או נשבע רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולמדין מהן לאי זה נתכוון והולכין אחר הענין לא אחר כל משמע הדבור, כיצד היה טעון משא של צמר או של פשתים והזיע והיה ריחו קשה ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר או פשתים לעולם, הרי זה מותר ללבוש בגדי צמר או פשתים ולכסותן, ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו, היה לבוש בגדי צמר ונצטער בלבישתן ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם אסור ללבוש ומותר לטעון עליו ומותר להתכסות בגיזי צמר, שלא נתכוון זה אלא לבגד צמר וכן כל כיוצא בזה.

ט. היו מבקשין ממנו שישא קרובתו והוא ממאן ופרצו בו ונדר או נשבע שלא תהנה בו לעולם, וכן המגרש את אשתו ונשבע או נדר שלא תהנה בו לעולם, הרי אלו מותרות ליהנות לו, שאין כוונתו אלא לשם אישות.

י. וכן הקורא לחבירו שיסעוד אצלו ומיאן ונשבע או נדר שלא יכנס לביתו ולא ישתה לו טפת צונן הרי זה מותר להכנס לביתו ולשתות לו צונן, שלא נתכוון זה אלא שלא יאכל וישתה עמו בסעודה זו וכן כל כיוצא בזה.

יא. האומר לחבירו קונם לביתך אני נכנס ושדך אני לוקח בין בנדר בין בשבועה ומת או מכרן לאחר הרי זה מותר להכנס לבית וליקח השדה מן היורש או מן הלוקח, שלא נתכוון זה אלא כל זמן שהן ברשותו, אבל אם אמר לבית הזה איני נכנס ושדה זה איני לוקח ומת או מכרן לאחר הרי זה אסור.

יב. האומר לחבירו השאילני פרתך אמר לו אינה פנויה נשבע או נדר ואמר קונם שדי איני חורש בה לעולם, אם היה דרכו לחרוש בידו הוא אסור וכל אדם מותרין לחרוש לו בה, ואם אין דרכו לחרוש בידו הוא וכל אדם אסורין וכן כל כיוצא בדברים אלו.

יג. מי שנשבע או נדר שישא אשה או שיקנה בית או שיצא בשיירא או יפרוש בים אין מחייבין אותו לישא אשה או לקנות או לצאת מיד אלא עד שימצא דבר ההגון לו, מעשה באשה שנדרה שכל מי שיתבע אותה תנשא לו וקפצו עליה בני אדם שאינן הגונין לה, ואמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא לכל מי שיתבע אותה מן ההגונין לה וכן כל כיוצא בזה.

יד. המדיר את חבירו או שנשבע ואמר לו שתבוא ותטול לבניך כור אחד חטים או שתי חביות של יין הרי זה יכול להתיר נדרו בלא שאלה לחכם, ויאמר לו כלום נתכוונת אלא לכבדני כבודי שלא אטול וכבר הגיע אלי כבוד שנדרת בשבילי, וכן הנודר או הנשבע שאין אתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כור של חטים ושתי חביות של יין, הרי זה יכול להתיר נדרו שלא בשאלת חכם ויאמר הריני כאילו נתקבלתי והגיעו לידי וכן כל כיוצא בזה.

פרק ט

א. בנדרים הלך אחר לשון בני אדם באותו מקום ובאותו לשון ובאותו זמן שנדר או נשבע בו, כיצד נדר או נשבע מן המבושל, אם דרך אותו מקום באותו לשון באותו זמן שקוראין מבושל אפילו לצלי ולשלוק ה"ז אסור בכל, ואם אין דרכם לקרות מבושל אלא לבשר שנתבשל במים ובתבלין הרי זה מותר בצלי ובשלוק, וכן המעושן והמבושל בחמי טבריאוכיוצא בהן הולכין בו אחר הלשון של בני העיר.

ב. נדר או נשבע מן המליח, אם דרכם לקרות מליח לכל המלוחין הרי זה אסור בכל המלוחין, ואם אין דרכם לקרות מליח אלא לדג מליח בלבד אינו אסור אלא בדג מליח.

ג. נדר או נשבע מן הכבוש אם דרכם לקרות כבוש לכל הכבושים הרי זה אסור בכל, ואם אין דרכם לקרות כבוש אלא לירק כבוש בלבד אינו אסור אלא בכבוש של ירק וכן כל כיוצא בזה.

ד. היו מקצת בני המקום קורין לו כך ומקצתם אין קורין אין הולכין אחר הרוב אלא הרי זה ספק נדרים וכל ספק נדרים להחמיר ואם עבר אינו לוקה.

ה. כיצד נדר מן השמן במקום שמסתפקין בשמן זית ובשמן שומשמין ורוב אנשי המקום אין קורין שמן סתם אלא לשמן זית וקורין לשמן שומשמין שמן שומשמין ומיעוטם קורין אף לשמן שומשמין שמן סתם, הרי זה אסור בשניהם ואינו לוקה על שמן שומשמין וכן כל כיוצא בזה.

ו. כל דבר שדרך שליח באותו מקום להמלך עליו הרי הוא בכלל המין שנאמר לשליח סתם, כיצד מקום שדרכן אם ישלח אדם שליח לקנות לו בשר סתם אמר לו לא מצאתי אלא דגים אם נשבע או נדר במקום זה מן הבשר נאסר אף בבשר דגים וכן כל כיוצא בזה, ובכל מקום הנודר מן הבשר אסור בבשר עופות ובקרבים ומותר בחגבים, ואם מראין הדברים בעת שנדר שלא נתכוון אלא בבשר בהמה בלבד [או לבשר עוף ובהמה בלבד] הרי זה מותר בבשר דגים ואפילו במקום שהשליח נמלך עליהן.

ז. הנודר מן המבושל מותר בביצה שלא נתבשלה עד שקפתה אלא נתגלגלה בלבד, הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא מדברים שמרתיחין אותן בקדרה, כגון ריפות ולביבות וכיוצא בהן, אסר עצמו מכל היורד לקדרה הרי זה אסור בכל המתבשלין בקדרה.

ח. הנודר מן הדגים מותר בציר ובמורייס של דגים, הנודר מן החלב מותר בקום והוא המים המובדלין מן החלב, נדר מן הקום מותר בחלב, נדר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין תפלה.

ט. הנודר מן החטים אסור בהן בין חיין בין מבושלין, חטה חטים שאני טועם אסור בהן בין קמח בין פת, חטה שאני טועם אסור באפוי ומותר לכוס, חטים שאני טועם מותר באפוי ואסור לכוס, חטה חטים שאני טועם אסור בין באפוי בין לכוס, והנודר מן הדגן או מן התבואה אינו אסור אלא בחמשת המינין.

י. הנודר מן הירק מותר בדלועין, הנודר בכרישין מותר בקפלוטות, הנודר מן הכרוב אסור במים שנתבשל בו הכרוב שהרי מי שלקות כשלקות, נדר ממי השלקות מותר בשלקות עצמן, הנודר מן הרוטב מותר בתבלין שבו, מן התבלין מותר ברוטב, הנודר מן הגריסין אסור במקפה של גריסין.

יא. הנודר מן פירות הארץ אסור בכל פירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות, ואם אמר כל גידולי קרקע עלי אסור אף בכמהין ופטריות אף על פי שאינן יונקין מן הקרקע גדלין הן בקרקע.

יב. הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים ובטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות, ואם אמר כל גדולי שנה עלי אסור בכולם, הנודר מפירות הקיץ אין אסור אלא בתאנים.

יג. ובכל הדברים האלו כיוצא בהן הזהר בעיקר הגדול שהוא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם שבאותו מקום באותו לשון ובאותו זמן, ועל פי עיקר זה תורה ותאמר זה הנודר אסור בדבר פלוני ומותר בדבר פלוני.

יד. הנודר מן הענבים מותר ביין ואפילו החדש, מן הזיתים מותר בשמן, מן התמרים מותר בדבש תמרים, מן הסתוניות מותר בחומץ סתוניות, מן היין מותר ביין תפוחים, מן השמן מותר בשמן שומשמין, מן הדבש מותר בדבש תמרים, מן החומץ מותר בחומץ סתוניות, מן הירק מותר בירקות שדה, מפני שכל אלו שם לווי הם והוא לא נדר אלא משם שאינו לווי באותו מקום וכן כל כיוצא בזה.

טו. הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה, מן הבית אסור בעליה שהעליה בכלל הבית, נדר מן העליה מותר בבית, מן הדרגש מותר במטה, מן המטה אסור בדרגש שהוא כמו מטה קטנה.

טז. הנודר שלא יכנס לבית זה הרי זה אסור מן האגף ולפנים, נדר שלא יכנס לעיר זו מותר להכנס לתחומה ואסור להכנס לעיבורה.

יז. הנודר הנייה מבני העיר ובא אדם ונשתהה שם שנים עשר חדש הרי זה אסור ליהנות ממנו, פחות מכאן מותר, נדר מיושבי העיר כל ששהה שם שלשים יום אסור ליהנות ממנו, פחות מכן מותר.

יח. הנודר מן המים הנמשכין ממעין פלוני, אסור בכל הנהרות היונקות ממנו ואין צריך לומר הנמשכות, אע"פ שנשתנה שמם ואין קורין אותן אלא נהר פלוני ובאר פלוני ואין מלוין אותן לשם המעין הנדור הואיל והוא עיקרן אסור בכל, אבל אם נדר מנהר פלוני או ממעין פלוני אין אסור אלא בכל הנהרות הנקראות על שמו.

יט. הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה, מיושבי היבשה אסור ביורדי הים אע"פ שהן מפרשים באמצע הים הגדול, שיורדי הים בכלל יושבי היבשה, נדר מרואי חמה אסור בסומין שלא נתכוון זה אלא ממי שהחמה רואה אותו, נדר משחורי הראש אסור בקרחים ובעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים, ואם דרכן לקרות שחורי הראש לכל אסור בכל.

כ. נדר משובתי שבת אסור בישראל ובכותיים, נדר מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותיים, שלא נתכוון זה אלא למי שמצוה עליו לעלות לירושלים, והנודר מבני נח מותר בישראל שאין נקראים בני נח אלא שאר האומות.

כא. נדר מזרע אברהם מותר בבני ישמעאל ובני עשו ואינו אסור אלא בישראל, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע והרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם.

כב. נדר מן הערלים אסור במולי עכו"ם ומותר בערלי ישראל, נדר מן המולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרוייה אלא לשם עכו"ם שנאמר כי כל הגוים ערלים ואין כוונתו של זה אלא למי שהוא מצווה על המילה ולא למי שאינו מצווה עליה.

כג. הנודר מישראל אסור בגרים, מן הגרים מותר בישראל, הנודר מישראל אסור בכהנים ולוים מן הכהנים ומן הלוים מותר בישראל, הנודר מן הכהנים מותר בלוים, מהלוים מותר בכהנים, הנודר מבניו מותר בבני בניו, ובכל הדברים האלו וכיוצא בהן דין הנודר והנשבע אחד הוא.


נא לשמור על קדושת הדף!

תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)