מאת יואל רפל

הסעודה המפסקת נאכלת לפני התחלת הצום. זוהי סעודת-מצווה שנוהגים לאכול בה מאכלים קלים, שלא לעורר את הצימאון במשך הצום.

בקרב עדות אשכנז פופולרי מאוד מאכל ה'קרפלאך', שהם כיסוני-בצק ממולאים בבשר.

במרוקו נהגו לאכול בסעודה זו את התרנגולים ששימשו לכפרות.

יהודי פרס היו ממלאים את התרנגול אורז מעורב בגרעיני רימון.

בתימן נהגו לאכול תחילה 'סמן', שהיא חמאה מבושלת, לברך, ואחר-כך לאכול שוב מרק ובשר.

בית-הכנסת

יהודי אשכנז נוהגים להחליף את הפרוכת הרגילה בפרוכת לבנה ואת ספרי-התורה מלבישים מעילים לבנים. הנשים נוהגות לשאת איתן לתפילה צמחים ריחניים כדי להתרענן במשך התענית.

בקורדיסטאן ובמרוקו וכו' נוהגים במשך התפילות להעמיד ליד החזן שני 'סומכים', המסייעים בידו. לאחר התפילה נשארים רבים בבית-הכנסת ללימוד מסכת 'יומא', הדנה בענייני יום-הכיפורים.

בלוב נהגו שכל המשפחה, כולל הילדים הנשואים, ישנה יחד בחדר אחד.

מנהג שכיח בין העדות להביא לבית-הכנסת חבוש שנתבשם באבקת קרנופול או בציפורנים ולהעבירו בין המתפללים. יש עדות שבהן נהוג שאחד מראשי הקהילה או שמשה מחלק טבק-הרחה למתפללים. השימוש באמצעים המעוררים את חוש הריח נועד לעורר את הצם מחולשתו ורפיון- כוחו.

מוצאי יום-הכיפורים

יהודי בבל נוהגים במוצאי יום-הכיפורים לשתות משקה הנקרא "חגיגי", העשוי משקדים כתושים מושרים במים. משקה דומה, שצבעו לבן, שותים בקהילות טורקיה ויוון.

יהודי בבל והמזרח אוכלים במיה במיץ עגבניות, ויהודי גרמניה ואוסטריה אוכלים לחמניות-חמאה הנקראות "בארחס", כמו המלה היידית 'בראכס', היא ברכות.

יהודי איטליה שברו את הצום באכילת "ציימבל די כיפור", מאכל דומה לסופגניה עגולה הנותנת ביטוי לשנה שלמה ועגולה.